יום זה נועד על מנת להצדיע לאומץ ולנחישות של פליטים, להתחייב לשמירה על זכויות האדם של הפליטים וגינוי האלימות, המלחמות והדיכוי הממשיכים להפוך בני אדם לפליטים ברחבי העולם.

ב-1945, לאחר מלחמת העולם השניה, היו כ-8 מיליון פליטים ברחבי אירופה, כש-200,000 מתוכם יהודים ניצולי שואה. כ-26 מדינות ומתוכן מדינת ישראל וארגונים יהודים היו מעורבים בניסוח האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים אשר נחתמה ב-1951. מטרת האמנה הינה להבטיח הגנה לאנשים שנרדפים בארצותיהם, שנאלצים לברוח ממדינתם על מנת להציל את נפשם. בשנת 1967 נוסף לאמנה פרוטוקול המרחיב את מוקד עיסוק האמנה בפליטים ברחבי העולם כולו ולא באירופה בלבד.

האמנה מגדירה פליט כאדם שאולץ לברוח או גורש מארצו או ממקום המגורים שלו בשל חשש מבוסס מרדיפה על רקע מוצאו הדתי, האתני, לאומיותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסויימת או השקפתו הפוליטית. כמו כן, האמנה מדגישה את עיקרון אי ההחזרה, המחייב את כלל המדינות בעולם ולא רק את אלו החתומות על האמנה, הקובע אין להחזיר פליט למדינה שבה צפוייה סכנה לחייו או לחירותו.

כ-60 שנה חלפו מאז ישראל חתמה על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, כשהיא מהווה גורם חשוב במאבק למען זכויות פליטים ומבקשי מקלט. עם זאת, מדינת ישראל טרם אימצה חקיקה בנושא מתן מקלט לפליטים, שמספרם המוערך בישראל הוא כ-60,000. רוב מבקשי המקלט בהגיעם לישראל נעצרים לתקופה בלתי מוגדרת במתקני המעצר המיוחדים שהמדינה בנתה עבורם ומשחררת אותם כאשר מתקני המעצר מלאים. מבקשי המקלט לרוב מקבלים ויזה זמנית, ללא סיוע וללא קבלת מעמד "פליט".

 "דברים שאומרים לנו על מבקשי מקלט" באגודה לזכויות האזרח

על פליטים ומבקשי מקלט בישראל באתר אמנסטי.

לאתר הרשמי של יום הפליט הבינלאומי באתר האו"ם.