זכויות או לא להיות – פעילויות בנושא הזכות לשוויון

פורסם בתאריך 1 בדצמבר 2003
מתוך "זכויות או לא להיות – ספר פעילויות: מדריך לכל מורה בנושא זכויות אדם", שנכתב ע"י מחלקת החינוך של האגודה ופורסם בשנת 2005, ואשר מיועד לבתי הספר העל-יסודיים ולחטיבות הביניים. להלן הפרק השלישי – פעילויות בנושא הזכות לשוויון.


מטרת הפעילויות על הזכות לשוויון היא לחשוף את המשתתפים לרעיון של "השוויון המהותי", וליחסים בין שונה ושווה, מתוך התייחסות למציאות היום-יומית שלהם. במסגרת הפעילויות יכירו המשתתפים מושגי יסוד: הפליה פסולה, הבחנה עניינית, העדפה מתקנת, שוויון מהותי ושוויון פורמאלי. המשתתפים יתמודדו עם התנהגויות לא שוויוניות – שלהם וכלפיהם – עם הסיבות להתנהגויות, ועם השלכותיהן.


ראו לרקע על מושגי היסוד הקשורים בזכות לשוויון ב: המדריך לאזרח: מדריך לזכויות ולחובות של האדם והאזרח בישראל (2000), מהדורה מתוקנת, ירושלים: הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל וסיכוי – העמותה לקידום שוויון הזדמנויות.
מקור נוסף הוא המבוא "שוויון – הלכה למעשה", לדו"ח איפה ואיפה, מאזן השוויון בישראל, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1999.
כמו כן, ראו גביזון, רות (1994), זכויות האדם בישראל, ספריית "האוניברסיטה המשודרת", תל אביב: משרד הבטחון – ההוצאה לאור, פרק ח`.


פעילות מס` 1: מושגי יסוד


הקשורים בזכות לשוויון


מבוסס על הפעילות "הפליה פסולה והעדפה מתקנת" בתוך : בן-גל טלי, הזכות לשוויון, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1990.


מטרות:

  • להכיר את המושגים: "שוויון מהותי", "שוויון פורמלי", "העדפה מתקנת", ו"מזעור הפגיעה בערכים מתנגשים".
  • להכיר את המושגים: "הפליה פסולה", "הבחנה עניינית"


מסגרת הפעילות:

שיעור אחד (45 דקות).


גודל הקבוצה:

עד כיתה


עזרים:

עותקים מתיאור אירוע (ראו נספח מס` 12)


מהלך הפעילות:

שלב א`: עבודה בקבוצות להכרעה בעניינן של שלוש אגודות ספורט, המבקשות להשתמש בבריכה העירונית

1. חלקו את הכיתה לקבוצות עבודה של שלושה עד חמישה.
כל קבוצה תקבל דף עבודה (רצוי עותק לכל אחד ואחת).
כל קבוצה תתבקש להכריע בעניינן של ארבע אגודות ספורט, אשר שלוש מהן מבקשות לקבל את בריכת השחייה למשך זמן רב יותר, כל אחת בנימוק שונה.
הערה: האירוע מבוסס על מקרה אמיתי שהובא בפני בית הדין הגבוה לצדק. הסיפור עובד ושונה לצורך התרגיל.

2. בקשו מנציגי/ות הקבוצות לספר מה החליטה הקבוצה, עדיין ללא נימוקים. רשמו על הלוח את ההחלטה של כל קבוצה.

3. ספרו לכיתה כי עיריית נווה צדק הציעה פתרון משלה, בנוסח הבא (רשמו את הנתונים על הלוח):
בחלוקת הזמן יילקחו בחשבון כל שלושת הקריטריונים, אבל יינתנו להם משקלים שונים:

  • 50% משקל יינתן למספר השחיינים/יות באגודה.
  • 40% משקל יינתן להישגי הקבוצה בתחרויות ארציות.
  • 10% משקל יינתן להשתייכותה המפלגתית של האגודה.

4. בקשו מהכיתה לחזור ולדון בנושא לאור הפתרון שהציעה העירייה. אין צורך להתייחס לשאלה כיצד יחושבו המשקלים השונים ביחס לנתונים, אלא לעיקרון של האפשרות להגיע לפשרה, בלא לוותר באופן מוחלט על אחד הערכים, במידה שהוא רלוונטי.

שלב ב`: דיון כיתתי לסיכום העבודה בקבוצות ולהבהרת המושגים

1. בקשו מנציגי/ות הקבוצות לציין מה הייתה ההחלטה, ולנמקה.

2. דונו עם הכיתה בשאלה: אלו מהקריטריונים רלוונטיים לעניין חלוקת זמן השימוש בבריכה?

  • מספר השחיינים הוא קריטריון רלוונטי. הציגו את המושג "הבחנה עניינית". בקשו דוגמאות נוספות לעניין זה.
  • השקפה פוליטית (חלוקת הזמן לפי השתייכות מפלגתית) היא קריטריון פסול. הציגו את המושג "הפליה פסולה". בקשו דוגמאות נוספות לעניין זה.
  • קריטריון ההישגיות מציג בעיה מורכבת יותר: מחד, חלוקת הזמן על פי הישגיות תנציח את ההישגים היחסיים של הקבוצות, ולא תאפשר לקבוצות בעלות ההישגים הנמוכים יותר לשפר את הישגיהן, על ידי זמן רב יותר לאימונים בבריכה; מאידך, מדובר בתחום תחרותי (ספורט), הבנוי על הישגיות והמעודד הישגיות.

הקריאו קטעים מתוך הבג"ץ, המתייחסים לשני ההיבטים של קריטריון זה (ראו החלטת הבג"ץ בנספח מס` 13):
(א) הסתייגות השופטת מקריטריון ההישגיות:

"ככל שעומד זמן מסלול רב יותר לכל שחיין משחייניה, כן גדלות אפשרויותיה של אגודת ספורט לאמן יותר שחיינים במשך יותר שעות וכן רבים סיכוייה להוציא מקרבה שחיינים בעלי הישגים. מתן משקל מכריע לקריטריון ההישגיות של אגודה ותיקה עשוי לחסום את הדרך בפני אגודה צעירה יותר, שטרם צברה הישגים בעבר, להגיע להצלחות בעתיד".

(ב) תמיכת השופטת בקריטריון ההישגיות:

"המטרה, העומדת נוכח עיניה של העירייה, היא עידודו של הספורט בתחומה, ואחד האמצעים להשיג מטרה זו הוא, ללא ספק, עידוד הספורט התחרותי. שיקול התחרותיות הינו לכן שיקול רלוואנטי, ואינו פסול".

3. דונו עם הכיתה בהצעת הקבוצה מהמתנ"ס – להקצות זמן חלוקה שווה, לכל קבוצה, ללא קשר למספר השחיינים/יות, להישגיות, או להשתייכות מפלגתית. הציגו לעניין זה את המושגים "שוויון פורמלי" ו"שוויון מהותי".
הצעת קבוצת המתנ"ס מניחה שוויון פורמלי, לפיו הקצאת המשאבים תיעשה באופן שוויוני לחלוטין, בלא לקחת החשבון הבדלים רלוונטיים; שוויון מהותי מביא בחשבון הבדלים רלוונטיים.

4. הציגו את השאלות:

  • האם ראוי היה להקצות חלוקה שונה של זמן, אילו היה מדובר בארבע אגודות, שמטרתן לעודד נוער משכונות מצוקה לבלות את זמנם באופן חיובי? (במקרה זה הגורם התחרותי מאבד את מרכזיותו).
  • האם ראוי היה להקצות חלוקה שווה של זמן, אילו שתי אגודות פועלות למען נוער שוליים, ואגודה שלישית פועלת בשכונה מבוססת, שבה יש היצע רחב של חוגים? (במקרה זה ייתכן שיש מקום להעדפה מתקנת, לטובת הנוער משכונות המצוקה. הציגו בפני הכיתה את המושג "העדפה מתקנת").

5. דונו עם הכיתה בפתרון שמציעה העירייה (שימוש בהשתייכות מפלגתית הוא, כאמור, קריטריון פסול. יחד עם זאת, העירייה מציגה את הרעיון של מתן משקלים שונים לשיקולים שונים, כמובן ביחס לקריטריונים רלוונטיים).

6. הציגו בפני הכיתה את הרעיון של מזעור הפגיעה בערכים מתנגשים:
כאשר מתנגשים שני ערכים, אנו ניטה להיאבק למען הערך שמקובל עלינו, ולראות את המצב כאלו יש בו קיום לערך אחד בלבד מבין השניים. במקרים רבים ניתן להגיע לפשרה, לפיה יש קיום לשני הערכים, תוך מזעור הפגיעה בכל אחד מהם (מידת הפגיעה בכל אחד מהערכים עשויה להיות שונה).


פעילות מס` 2: שונים ושווים


מבוסס על הפעילות "שונות ושוויון" בתוך : בן-גל טלי, הזכות לשוויון, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1990.


מטרות:

  • להכיר את מושג השונות.
  • לבחון את הזכות לשוויון כנגד שונות בין בני אדם.


מסגרת הפעילות:

90 דקות


גודל הקבוצה:

עד כיתה


עזרים:

כ- 60 כרטיסים ריקים (ריבועי נייר בריסטול), בארבעה צבעים שונים.


מהלך הפעילות:

שלב א`: הכרת השונות

1. חלקו את הכיתה לארבע קבוצות, בארבע פינות הכיתה, לפי צבע השיער (שחור, אדום, חום, בלונדיני). תנו לכל תלמיד/ה בקבוצה הגדולה ביותר כרטיס בעל אותו הצבע.

2. בקשו עתה מהכיתה להתחלק לקבוצות, במקומות שונים בכיתה, על פי מגמות הלימוד או מקצועות מועדפים. תנו לתלמידי/ות הקבוצה הגדולה ביותר כרטיסיות בצבע שונה מהקודם.

3. בקשו שוב מהכיתה להתחלק לארבע קבוצות על פי מידת הפעילות של כל אחד במסגרות הבית ספריות (ועד הכיתה, מועצת התלמידים, עיתון בית הספר, נבחרת בית הספר, או לא פעיל/ה כלל). תנו לכל תלמיד/ה בקבוצה הגדולה ביותר כרטיס אחד, בצבע השונה משני הצבעים הקודמים.

4. בקשו מהכיתה להתחלק לארבע קבוצות לפי ארץ לידת ההורים: שניהם ילידי הארץ, אחד מהם או שניהם ילידי אירופה, אחד מהם או שניהם ילידי אסיה, וכל השאר. תנו לכל תלמיד/ה בקבוצה הגדולה ביותר כרטיס אחד, בצבע שונה מהצבעים הקודמים.
עתה יש תלמידים/ות שבידיהם/ן ארבעה כרטיסים, שלושה, שניים או אחד, וכאלה ללא כרטיסים.

5. רשמו על הלוח את ארבעת הקריטריונים, ובקשו מהמשתתפים דוגמאות נוספות להבדלים בין חברי/ות הכיתה, ובין בני אדם בכלל.

שלב ב`: שונות ושוויון

1. ספרו לכיתה, כי בקרוב תתקיימנה בבית הספר בחירות למועצת תלמידים. החלטותיה של המועצה יחייבו את כל המשתתפים. דונו עם הכיתה בשאלה: מי רשאי/ת להשתתף בבחירות – כמועמד/ת או כבוחר/ת? האם יש לכולם זכות להשתתף בתהליכים שיש להם השפעה על חייהם בבית הספר? האם גם לאלה שנמצאו לא-מעורבים בעשייה הבית ספרית יש זכות כזו? הקבילו את הזכות הזו לזכותם של אזרחי המדינה להשתתף בחיים הציבוריים של המדינה. הזכירו את זכויות האדם שנועדו לממש את המעורבות הזו – הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות להתאגד, זכות האסיפה, חופש הביטוי וכדומה.

2. האם תלמידים/ות בעלי/ות כרטיס בצבע מסוים (שפירושו השתייכות קבוצתית מסוימת) הם/ן בעלי/ות זכויות רבות יותר מאחרים? האם תלמידים/ות בעלי מספר כרטיסים רב יותר הם/ן בעלי/ות זכויות רבות יותר מאחרים?

נקודות להדגשה:

  • זכויות האדם אינן תלויות בהשתייכות קבוצתית של אדם (מוצא הורים, צבע שיער או כל השתייכות אחרת).
  • זכויות אדם גם אינן נקנות בהישגים (לימודים, פעילות בית ספרית, רמת הכנסה). הציגו בהקשר זה את המושגים "הפליה פסולה", "הבחנה עניינית" ו"העדפה מתקנת".
  • לכל אדם זכויות שוות.

3. הציגו את השאלה: כיצד עלול להשפיע אי שוויון בזכויות על חייו של אדם בחברה? למשל: אי יכולת להשתתף בהליכים דמוקרטיים; אי יכולת של אדם לממש את עצמו, ואת הפוטנציאל הטמון בו, במצב של אי שוויון בחלוקת משאבים.

שלב ג`: יחס שונה לפי קריטריונים רלוונטיים

הציגו את השאלה: בבית הספר הוקם חדר מחשבים משוכלל, המאפשר קבלת מידע בתחומי לימוד שונים; שיעורים ממוחשבים לסיוע לתלמידים חלשים במתמטיקה; התקשרות עם נוער מבתי ספר מחו"ל; ומשחקי מחשב. כיצד יש לחלק את זמן השימוש המוגבל בחדר המחשבים בין תלמידי בית הספר ותלמידותיו?
עודדו את הכיתה להציע קריטריונים רבגוניים, הנראים להם צודקים.
אין כוונה למצות את הדיון ולהגיע לתשובה מסוימת, אלא לאפשר הצגת מושגים כמו "יחס שונה", "קריטריון רלוונטי" ו"הבחנה עניינית".


פעילות מס` 3: הבחנה מותרת והפליה פסולה


מבוסס על פעילות מתוך ספר הרעיונות למורה בנושא זכויות אדם ואזרח בישראל, בן-גל טלי, הוצאת האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1993.


מטרה:

להכיר את המושגים "הבחנה עניינית" ו"הפליה פסולה".


מסגרת הפעילות:

שיעור אחד או שניים (45-90 דקות)


גודל הקבוצה:

עד כיתה


עזרים:

ערכות של מודעות "דרושים" ו"שאלונים למועמדים" (ממולאים) (ראו נספח מס` 14)


מהלך הפעילות:

1. חלקו את הכיתה לקבוצות עבודה של עד חמישה. כל קבוצה תקבל אחת משתי הערכות. כל ערכה כוללת דף הנחיות, מודעת "דרושים" ושאלונים של ארבעה מועמדים. כל שאלון כולל פרטים שמסר/ה המועמד/ת על עצמו/ה וכן הערות שרשמה מנהלת אגף כח אדם, לאחר שראיינה את המועמד/ת.

2. הנחו כל קבוצה לקבל החלטה מנומקת את מי לקבל לתפקיד.

3. הציעו לקבוצות לבקש, במידת הצורך, מידע נוסף על כל מועמד/ת, למשל באמצעות משחק תפקידים של ריאיון קצר, ובו אחד/ת מהם משחק/ת את המועמד/ת.

4. נציגי הקבוצות יציגו את החלטותיהן, ויתקיים דיון על הנימוקים השונים. להלן כמה נימוקים העולים בדרך כלל בדיון מסוג זה, ומשמעות כל נימוק:

  • השתייכות לאומית (בדרך כלל למועמדים/ות מהמגזר הערבי) – באלו מקרים הבחנה זו עניינית ומותרת? אם ישיבו שבמקרים שבהם הזכות לביטחון נפגעת, אפשר להקשות ולהביא דוגמאות כמו אי קבלת ערבי לעבודה כדייל. במקרה של קבלת מועמד/ת מהמגזר הערבי קל להשתמש ב"תירוץ" הביטחוני, וחשוב לבחון: מתי יש באמת סיבה ביטחונית? באלו מקרים זו הפליה פסולה? מה ההשלכות של אי השוויון בקבלה לעבודה על מצבה של קבוצת לאום שלמה?
  • מין המועמד/ת – אי קבלה לעבודה על פי קריטריון זה פוגע בעיקר בנשים, ובא לידי ביטוי בריאיון כששואלים על מצב משפחתי (נישואין, ילדים). מה המשמעות החברתית של העובדה שנשים לא מתקבלות לעבודה מטעמים אלה? עד היכן צריך להינתן החופש למנהל/ת מפעל פרטי לקבוע מי יעבדו במפעל? חשוב לציין, כי ככל שמתקיים יותר חופש בעניין זה, כך מונצח תפקידה של האישה כמגדלת הילדים וכזו שנשארת בבית, ומתחזק אי השוויון על רקע מיגדר.

    להרחבה ולהעמקה, ראו על זכויות האדם של נשים אצל קמיר, אורית (2002), פמיניזם, זכויות ומשפט, ספריית "האוניברסיטה המשודרת", תל אביב: משרד הבטחון – ההוצאה לאור.
  • עולה חדש/ה אזרח/ית ותיק/ה – באלו מקרים זו הבחנה עניינית (למשל,כשהתפקיד דורש שליטה ברמה גבוהה בשפה העברית)? בהקשר זה אפשר להזכיר גם את חופש העיסוק, ולהדגיש את זכותו של כל אדם לעיסוק על-פי בחירתו ועל-פי כישוריו. ביישום למציאות הישראלית: איזו חלוקה למקצועות בין ותיקים לעולים נמצא ברחוב הישראלי?
  • מצב משפחתי – מעמד של נשוי/אה, גרוש/ה, אם או אב חד הוריים. גם כאן ההפליה מתקיימת על פי רוב כלפי נשים.
  • שירות צבאי – אפשר לבחון את השאלה: מה הם סוגי התפקידים הדורשים שירות צבאי, והאם הדרישה עניינית? מי עלול/ה להיפגע כאשר מתנים קבלה לעבודה בשירות צבאי? (נשים, נכים, עולים חדשים, ערבים…)
  • השקפה פוליטית – מבררים עם הכיתה את מי חקרו בעניין זה ומה הרלוונטיות של הקריטריון הזה. חשוב לציין את הפגיעה בפרטיות של מועמדים שנשאלים על כך, וכן את זכות האדם שעניינה חופש דיעה.

5. הסבירו מהי הפליה פסולה, ומהי הבחנה המותרת מתוך טעמים שבגופו של עניין.


פעילות מס` 4: משחק הקשירות


מטרה:

בירור שאלת השוויון (הפליה פסולה והבחנה רלוונטית) דרך המקרה של בני אדם עם מוגבלויות

למידע עשיר על זכויות האדם של בני אדם עם מוגבלות (נפשית וגופנית), ראו באתר של הארגון הישראלי "בזכות":
www.bizchut.org.il


מסגרת הפעילות:

45-90 דקות


גודל הקבוצה:

עד כיתה.


עזרים:

מטפחות וצעיפים לקשירה. צבעים וניירות לציור.


מהלך הפעילות:

1. חלקו את הכיתה לקבוצות (2 ומעלה) ובקשו מהן לצייר ציור לפי בחירתן.
2. לאחר זמן הגבילו את הרוב על ידי קשירה: כיסוי העיניים, קשירה של היד הכותבת, כיסוי הפה, קשירה לכיסא, קשירת שתי הידיים ביחד וכדומה.
3. הקבוצות ימשיכו לצייר, עד שיסיימו.

שאלות לדיון:

  • אלו תחושות עלו, לפני הקשירה ואחריה? האם עוררה הקשירה כעס? תחושת השפלה?
  • מה הרגישו אלה שלא נקשרו נוכח הקשירה של חבריהם?
  • אלו שינויים חלו בהתנהגות של מי שנקשרו? כיצד התמודדו עם הקשירה?
  • האם חל שינוי בהתנהגות של מי שלא נקשרו עם קשירת חבריהם?
  • האם מי שנקשרו ביקשו סיוע, או אולי רצו ל"התגבר" לבד?
  • כיצד השפיעה הקשירה על הציור?
  • למי דומים ה"קשורים" בחברה? אלו קבוצות הם ייצגו?
  • האם יכולה הכיתה לדמיין את החיים עם מוגבלות? אלו מוגבלויות מוכרות לכיתה?
  • מה תפקידה של החברה כלפי בני אדם עם מוגבלות, ואיזו אחריות ראוי שתיקח?
  • מה בין שילוב ילדים/ות עם מוגבלות לבין הפרדתם/ת במוסדות חינוך מיוחדים?
  • כיצד מתקשר הנושא של בני אדם עם מוגבלות לשוויון?
  • מתי מוצדק יחס שונה? מתי לא?


פעילות מס` 5: הדרה ודימוי שלילי


הפעילות נכתבה ע"י נאוה רוזן.


מטרה:

בירור אי השוויון והשלכותיו, כפי שהם באים לידי ביטוי בתקשורת

לרקע על אי-שוויון בתקשורת הישראלית ראו אסופת המאמרים בעריכת נעמה ישובי (2001), הדרה ודימוי שלילי – אי שוויון בתקשורת הישראלית, האגודה לזכויות האזרח בישראל. לגרסה מקוונת של החוברת ראו: www.acri.org.il/hebrew-acri/engine/story.asp?id=280


מסגרת הפעילות:

מצוינת בכל פעילות


גודל הקבוצה:

עד כיתה


עזרים:

דפי דירוג אירועים (ראו נספח מס` 15)


מהלך הפעילות (ניתן לבחור כל אחת מהמשימות שלהלן בנפרד):

1. חלקו את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תחבר פרסומת, בנושא על פי בחירתה (למשל: פרסומת לסדרת מוצרי עוף חדשים, לחברת היי טק, ל`אפטר שייב` או לבושם חדש, לחברת טלפונים, לרשת מוסכים, למשקה חדש, לעידוד קנייה של ירק/ פרי מסוים, וכדומה). לאחר כתיבת הרעיון יש ללהק את הפרסומת בדמויות ולהציג אותה. (90 דקות).

שאלות לדיון:

  • לפי אלו קריטריונים נבחרו הדמויות?
  • כיצד הוצגו הדמויות השונות? עד כמה הצגתן היתה סטריאוטיפית? (למשל גבר המוצג כמומחה ואישה כמי שמבקשת את עצתו; אישה היא שמגישה את האוכל לשולחן; גבר עם מבטא מזרחי המוצג כמוכר ב"בסטה" בשוק וכיוצ"ב)
  • האם הייתה בקבוצה הרגשה של אי נוחות עם הבחירות הראשוניות שלה, והאם היא שינתה אותן בהתאם? או האם הקבוצה מרגישה אי נוחות עם הבחירה הסופית, בעקבות הדיון?

2. בקשו מהכיתה להיכנס לאתר אינטרנט של חדשות כמו Ynet, ולחפש במשך שבוע את הנושא המדובר ביותר: מי הן הקבוצות המדוברות ביותר? איך מתייחסים אליהן (הכותבים ובתגובות הקוראים)? איך מתייחסים לקבוצות אחרות? (45 דקות להבאת המסקנות בפני הכיתה).

3. בקשו מהכיתה לבצע סקר עמדות בתוך בית הספר בנושאים הקשורים לדיווח בתקשורת (45 דקות להצגת המסקנות).
שאלה לדיון: מי הן דמויות התקשורת הבולטות בישראל? האם אפשר לומר שהייצוג מגוון? האם יש/אין הפליה בנושא זה לגבי ערבים, נכים, נשים, הומואים ולסביות, עולים?
יש אפשרות לצאת ממקרה פרטי (כמו הדיווח בתקשורת על אסון התרסקות המטוס שטס לנובוסיבירסק), לנסות להבין את התנהגות התקשורת (כלומר, את האופן שבו סקרה את האירוע), ומכאן להמשיך לדון בסוגיה הכללית.


פעילות מס` 6: הזכות לשוויון והתנגשויותיה


נכתב בשיתוף עם תמר זילברשטיין, ביה"ס שחר.


מטרה:

בירור התנגשויות אפשריות עם הזכות לשוויון דרך מקרה משפחת קעדאן


מסגרת הפעילות:

45-90 דקות


גודל הקבוצה:

עד 20 תלמידים


מהלך הפעילות:

1. הציגו את המקרה של בג"ץ משפחת קעדאן (תקציר הבג"ץ ראו בנספח מס` 16. ניתן ללמוד על המשך האירועים בעקבות פסק הדין באתר של האגודה לזכויות האזרח – www.acri.org.il – באמצעות מנוע החיפוש הפנימי. אפשר גם להציג מקרה היפותטי של משפחה מכל סוג שהוא שרוצה להתקבל לקיבוץ / יישוב קהילתי).
2. הכיתה תתחלק לשתי קבוצות. קבוצה אחת תייצג את המשפחה וקבוצה שנייה את היישוב. כל קבוצה תבנה טענות התומכות בעמדתה.
3. במליאה תציג כל קבוצה את עמדתה.
4. אפשר לסיים את הפעילות המקדימה לדיון בקבלת החלטה, מטעם חבר שופטים או בהצבעת המליאה.

שאלות לדיון:

  • מהם טיעוני המשפחה בשפת זכויות האדם?
  • מהם טיעוני היישוב בשפת זכויות האדם?
  • אלו זכויות מתנגשות במקרה זה?
  • האם זכות מסוימת גוברת? האם יש על כך הסכמה בכיתה?
  • עם אלו זכויות אדם נוספות יכולה הזכות לשוויון להתנגש?
  • עד כמה הזכות לשוויון היא זכות מוחלטת? האם תמיד תגבר? באלו מקרים – כן, ובאלו – לא?
  • מה הן הדרכים שבהן המדינה מממשת את הזכות לשוויון? יש להביא דוגמאות.


לדוגמאות ניתן להיעזר בתקצירים של פסקי דין, שערך עו"ד איתי הופמן מהאגודה לזכויות האזרח, בתוספת שאלות למחשבה לצורך לימוד. ראו:
www.acri.org.il/hebrew-acri/engine/list.asp?text=&type=18


פעילות מס` 7: צדק כלכלי וחברתי


Copyright © 1999 Human Rights Resource Center, University of Minnesota.

לרקע על זכויות כלכליות וחברתיות ראו ישובי, נעמה (1997), זכויות, לא הטבות: זכויות חברתיות בישראל, דו"ח האגודה לזכויות האזרח בישראל, חלק ראשון: מהן זכויות חברתיות? לגרסה מקוונת ראו: http://www.acri.org.il/he/101.
בכתובת זו יש גם הפניות לזכות לבריאות, לזכות לדיור נאות, ולזכות לחינוך.
על הצורך לכלול את הזכויות החברתיות בחוקה הישראלית ראו מאמרו של גיא מונדלק:
http://www.acri.org.il/he/826


מטרה:

הבנת האופן שבו חלוקת המשאבים והכוח בחברה משפיעה על יכולתו של כל פרט לממש את צרכיו ואת מטרותיו ולחיות בכבוד.


מסגרת הפעילות:

60-90 דקות


גודל הקבוצה:

עד כיתה


עזרים:

100 מטבעות של 10 אגורות (או סוכריות או אגוזים וכדומה), כפפות


הערה:

יש לשים לב למאפייני הכיתה ולתכנן את הפעילות באופן שלא תשחזר את יחסי הכוח הקיימים.


מהלך הפעילות:

שלב א: "המאבק"

1. הסבירו לכיתה כי בפעילות זו היא תחלק את המשאבים ואת הכוח של העולם. העושר מיוצג ב-100 המטבעות. למשחק – חוק אחד: אסור למשתתפים לגעת זה בזו.

2. פזרו את המטבעות במרכז החדר וארגנו את הכיתה, בישיבה או בעמידה, מסביב למטבעות. מנעו משלושה משתתפים לקחת חלק בפעילות. חלקו כפפות למספר משתתפים (הבהרה למורה: הכפפות מיועדות להקשות על לקיחת המטבעות, ליצור הבדלים מוקנים שאינם בשליטתו של הפרט ואינם נתונים לבחירתו), ולשלושה-ארבעה – חלקו חמש מטבעות מראש. בשלב זה הימנעו מהסברים.

3. לשמע ההוראה "התחל" על המשתתפים (מלבד מי שמחוץ למשחק) לצבור מספר רב ככל האפשר של מטבעות, בלי לגעת זה בזו ( אפשר לקבוע עונשים למקרה שתלמידים יגעו זה בזו).

4. לאחר שכל המטבעות נאספו, בקשו מכל אחד ואחת לדווח על מספר המטבעות שבידיו/יה. כתבו על הלוח את שמות התלמידים/ות ואת מספר המטבעות שבידם/ן, תחת שלוש קטגוריות:

  • עושר וכוח רבים (אלה עם ששה מטבעות ויותר, הקבוצה הקטנה ביותר);
  • עושר וכוח בינוניים (אלה עם שלושה עד חמישה מטבעות, הקבוצה הבינונית);
  • עושר וכוח מועטים (אלה עם שני מטבעות לכל היותר, הקבוצה הגדולה).

5. הזכירו לכיתה שהמטבעות מייצגים את העושר ואת הכוח של כל אחד ואחת בעולם. כמות המטבעות תשפיע על היכולת לספק את הצרכים (חינוך, מזון, קורת גג, בריאות) ולממש את המטרות בחיים (חינוך גבוה, מכונית, מכשירי חשמל…). הצרכים והמטרות של מי שבידו/ה שישה מטבעות ויותר מסופקים כמעט במלואם (היכן שכסף ו/או כוח יכולים להועיל). אלה שבקבוצה השנייה – צורכיהם הבסיסיים מתמלאים. אלה שבקבוצה השלישית ייתקלו בקשיים במימוש הצרכים הבסיסיים.

6. הציעו למשתתפים לתת מהמטבעות שלהם לאחרים. אלה שיתרמו יקבלו את התואר "תורם/ת" והשם יירשם על הלוח. תנו כחמש דקות לחלוקת מטבעות, על פי בחירת המשתתפים. כתבו את שמות התורמים/ות על הלוח. בררו אם חלק עברו לקבוצת השתייכות אחרת בעקבות התרומות, וציינו זאת בטבלה שעל הלוח.

7. הסבירו שבחברות רבות בעולם יש קבוצות של תושבים שצורכיהן הבסיסיים אינם מתממשים, ועל פי רוב בחברות אלו קיימות גם קבוצות שיכולות לממש את כל חלומותיהן ואת כל מטרותיהן בחיים.

שלב ב`: יצירת הוגנות כלכלית

1. חלקו את הכיתה לקבוצות הומוגניות על פי מספר המטבעות שבידי כל אחד ואחת. פזרו בין הקבוצות את מי שקודם נמנע מהם להשתתף. שימו לב לתגובות של הקבוצות (אך אין לפתוח זאת לדיון בשלב זה).

2. בקשו מהקבוצות לבנות תכנית לחלוקה הוגנת של המטבעות. כל קבוצה צריכה להתכונן: א. להסביר מדוע תכניתה צודקת. ב. לתאר מה נדרש למימוש מלא של התכנית. ג. לתאר מה הקבוצה מתכוונת לעשות, ומדוע.

3. לאחר שכל קבוצה תתאר את התכנית שלה ותשיב על שאלות הבהרה בקשר אליה, הודיעו כי תתקיים הצבעה לבחירת התכנית הטובה ביותר.

4. לקראת ההצבעה קבעו את הכללים הבאים (המבטאים את הקשר בין משאבים לבין כוח):

  • למי שבידו/ה שישה מטבעות ויותר יש חמישה קולות בחירה.
  • למי שבידו/ה שלושה-חמישה מטבעות יש שני קולות בחירה.
  • למי שבידו/ה מטבע אחד ומטה יש חצי קול בחירה.

5. הכיתה תקיים את ההצבעה ותחלק את המטבעות על פי התכנית שנבחרה.

שאלות לדיון:

  • מה ההרגשה כלפי האופן שבו נרכשו המטבעות וחולקו?
  • האם נהגו כלפיכם/ן בהוגנות?
  • האם יש מי שתרמו מטבעות? האם תרמת או קיבלת מטבעות? מדוע כן/ לא? מה הייתה ההרגשה?
  • מה הביא כל אחד ואחת לתרום או לא לתרום מטבעות? האם העובדה שהם מייצגים משהו? האם כתיבת השם על הלוח? רגשות אשם? גורם אחר?
  • איזה חלק מהמשחק משקף את האופן שבו משאבים וכוח מחולקים בעולם?
  • מה עם אלה שהושארו בחוץ בתחילת המשחק? האם התנהגו כלפיהם/ן באופן הוגן? כיצד מה שקרה להם דומה למציאות? מי הם האנשים שמקבלים את היחס הזה? האם המזל גורם לנו להיות במקום שאנו נמצאים בו?
  • את מי מייצגים בעלי הכפפות? את מי מייצגים מי שקיבלו מטבעות לפני תחילת המשחק?
  • איך הרגישו חברי/ות הקבוצות השונות בנוגע למצבם/ן? האם לתכניות שהציעו הקבוצות יש קשר למעמדן ולמקומן בעולם?
  • האם לאחר פעילות זו את/ה מבין/ה טוב יותר את היחסים בין תושבים המוגבלים במשאבים לבין מדינות? ואת היחסים בין בעלי משאבים לבין מדינות?
  • מדוע הייתה כמות קולות הבחירה קשורה לכמות המשאבים? עד כמה זה משקף את המציאות?
  • מי בעלי ההון ומי העניים כיום בעולם? ברמה הגלובלית (חלוקה בין מדינות)? ברמת המדינה? ברמת הקהילה?
  • האם על בעלי ההון להיות מוטרדים מאלה שאין להם, ולשים אליהם לב? מאלו סיבות (כלכליות; מוסריות; דתיות; פוליטיות) ? האם ומדוע על בעלי ההון לתת משאבים לדלי האמצעים? עד כמה זו הדרך לפתרון בעיות עוני?
  • מה יכלו העניים לעשות במשחק כדי לפתור את בעיותיהם? אלו פעולות נוקטים בני אדם חסרי אמצעים ברחבי העולם כדי להתמודד עם מצבם?
  • האם ראוי לחלק מחדש משאבים בעולם? מדוע/מדוע לא? אם כן, כיצד ראוי לעשות זאת? אלו עקרונות ראוי שינחו אותנו בתכנית לחלוקה מחדש?
  • האם ראוי לחלק מחדש משאבים במדינת ישראל? מדוע/מדוע לא? אם כן,כיצד ראוי לעשות זאת? אלו עקרונות ראוי שינחו אותנו בתכנית לחלוקה מחדש?


פעילויות אפשריות בהמשך:

1. חיפוש בעיתונות: בקשו מהכיתה לאתר בעיתונות מאמרים וקטעי עיתונות העוסקים בחלוקה עולמית/מקומית של משאבים, וקטעים העוסקים בעוני ובעושר.

2. כתיבה: מיד לאחר הפעילות בקשו מהמשתתפים לכתוב על נושאים כמו אלה:

  • כיצד משפיעים עושר וכוח על היכולת לממש את זכויות האדם ולחיות בכבוד?
  • עד כמה עניים יכולים לממש את זכויות האדם שלהם?
  • כיצד הרגשתי במעמד שהיה לי במשחק?
  • עד כמה יש סוגי אחריות שהם חלק מעושר ומכוח?


נספחים


נספח מס` 12: תיאור אירוע

בעיר בשם נווה צדק יש בריכת שחייה אחת בלבד, השייכת לעירייה, ומופעלת על ידה. הבריכה נבנתה מכספי תרומות שגייס ראש העיר החדש, המשתייך למפלגה מקומית בשם "אנחנו הצדק". לראש העיר רוב במועצת העיר, אולם חברים בה גם שני נציגי מפלגת העבודה, ושני נציגי הליכוד.

בימים מסוימים פתוחה הבריכה לציבור הרחב, ובימים אחרים לחברי אחת מארבע אגודות הספורט: א.ס. נווה צדק (אגודת ספורט נווה צדק שהוקמה על-ידי מפגתו של ראש העיר החדש), בית"ר נווה צדק (שהיא בעלת זיקה לליכוד), הפועל נווה צדק (שהיא בעלת זיקה למפלגת העבודה), וקבוצת שחיה של המתנ"ס המקומי, המשתתפת בתחרויות ארציות.

השימוש בבריכה על-ידי כל אחת מאגודות הספורט נעשה לפי לוח זמנים קבוע מראש. לכל אגודה מוקצה זמן שווה לשימוש בבריכה. במשך הזמן השתנו הצרכים, ובעקבותיהם דרישות האגודות. כל אחת מהאגודות תבעה לעצמה זמן רב יותר. כל אחת מהאגודות הציעה להקצות את זמן השימוש בבריכה לפי מפתח אחר. להלן ההצעה של כל אחת מהאגודות:

הפועל נווה צדק: יחסית למספר השחיינים בכל אגודה.

בית"ר נווה צדק: יחסית להישגי כל אגודה בתחרויות ארציות.

א.ס. נווה צדק: לפי ההשתייכות המפלגתית של אגודת הספורט.

מתנ"ס: זמן שווה לכל אחת מהאגודות.


נספח מס` 13: פסק הדין של בג"ץ

בג"צ מס` 720/82

אליצור אגוד ספורטיבי דתי סניף נהריה

נגד

1. עיריית נהריה
2. ראש העיר נהריה
3. אגודת הפועל נהריה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
(31.12.82, 13.3.83, 30.5.83)

לפני השופטים א` ברק, ש` נתניהו, א` חלימה

העותרת והמשיבה 3 הן אגודות ספורט, הפועלות בתחומה של המשיבה 1, שהיא הבעלים והמפעילה של בריכת השחייה בעיר. בשעות מסוימות עומדת הבריכה לשימושן הבלעדי של העותרת והמשיבה 3 לאימוני השחייה של חבריהן.
העתירה נסבה על החלטה של המשיבה 1 לחלק בין העותרת לבין המשיבה 3 את שעות השימוש בבריכה, לפי הקריטריונים הבאים: מספר המתאמנים; הישגיות; תרומת האגודה לענף השחייה ולהקמת הבריכה.
לטענת העותרת, הקריטריון בדבר ההישגיות הינו פסול באשר הוא פוגע בכללי השוויון, שאותו יש לקבוע על-פי מספר השחיינים בלבד.

בבית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א.
(1) השוויון אין לו תוכן מהותי משל עצמו ואינו מטרה בפני עצמו; הוא אמצעי להשגת צדק, דרך לביצוע תפקידיה של הרשות ביושר ובהגינות על מנת להגיע לתוצאה צודקת, וכן הינו אמת מידה לבחון, אם אמנם כך נהגה הרשות.
(2) עקרון השוויון פירושו מתן יחס שווה לשווים.
(3) שוויון מספרי הוא שוויון "מכאני" או "פורמאלי" אך שוויון כזה אינו מוביל דווקא לתוצאה צודקת, אותה ניתן להשיג על-ידי השוויון המהותי.
(4) השוויון המהותי פנים רבות לו, ויש לעשות תחילה קביעה מהותית המחייבת החלטות ערכיות, מי הם "שווים", שחובה לתת להם יחס שווה למטרה זו או אחרת, ומה הן התכונות הרלוואנטיות, העושות אותם לשווים לאותה מטרה.
(5) קריטריונים, הקובעים נתונים בלתי רלוואנטיים או בלתי סבירים למטרה שלשמה מבוקש השוויון המהותי, או הנותנים משקל בלתי סביר לאיזה מהנתונים האלה בתוך מכלול הנתונים, הינם שרירותיים ויביאו לתוצאה של הפרת השוויון.
(6) יחס של שוויון אינו מוביל תמיד לתוצאה צודקת, ולעיתים יש לנהוג בחוסר שוויון כדי להשיג צדק, הכול בהתאם למטרה שאליה שואפים להגיע. הצדק שבתוצאה הוא הקובע ולא קדושת העיקרון של השוויון, שבא רק לשרת את מטרת הצדק.

ב.
(1) אחד האמצעים להשיג מטרה של עידוד ספורט הוא עידוד הספורט התחרותי; ושיקול ההישגיות הינו, לכן, שיקול רלוואנטי ואינו פסול. עם זאת, מתן משקל מכריע לקריטריון ההישגיות של אגודה ותיקה עשוי לחסום את הדרך בפני אגודה צעירה יותר, שטרם צברה הישגים בעבר להגיע להצלחה בעתיד. השיקול של ההישגיות צריך, איפוא, להיתחם בגבולות סבירים, שמא יפגע בשוויון המבוקש.
(2) בנסיבות דנן, המשקל שניתן לקריטריון ההישגיות רב הוא באופן בלתי סביר, עד כדי הפרת החלוקה הצודקת של שעות המסלול בין האגודות.

פסקי דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:
1. בג"צ 246/81, 260 אגודת דרך ארץ ואח` נ` רשות השידור ואח`, פ"ד לה(4)

פסקי דין אמריקניים שאוזכרו:
2. McLauglin et at. v. State of Florida 379 U.S. 184 (1964)

הערות:
למהותו של עקרון השוויון ראה: בג"צ 141/82 ח"כ רובינשטיין ואח` נ` יושב ראש הכנסת ואח`, פ"ד לז(3) 141.

התנגדות לצו על-תנאי מיום 31.12.82. הצו על-תנאי נעשה מוחלט. העתירה נתקבלה.
ז` ליאונד – בשם העותרת;
ג` דרנס – בשם המשיבים 1, 2;
מ` קין – בשם המשיבה 3.


פסק-דין

השופטת ש` נתניהו: העותרת, "אליצור אגוד ספורטיבי דתי" (להלן – "אליצור") והמשיבה השלישית, "אגודת הפועל נהריה" (להלן – "הפועל"), שתיהן אגודות ספורט, הפועלות בתחומה של עיריית נהריה – המשיבה הראשונה בעתירה שלפנינו (להלן – העירייה) והיחידות המקיימות אימוני שחייה בתחום העירייה. אימונים אלה מתקיימים בבריכת השחייה המחוממת היחידה בעיר, אשר העירייה הינה הבעלים והמפעילה שלה על-פי הסדר בין העירייה לבין המועצה להסדר ההימורים בספורט. בריכה זו פתוחה, תמורת תשלום, לשימושו של הקהל הרחב, אך בשעות מסוימות היא משמשת רק לאימוניהם של חברי שתי אגודות הספורט הנ"ל, והמחלוקת בעתירה זו הינה ביחס לחלוקה בין שתי האגודות של "שעות המסלול", דהיינו של הזמן, שהוקצב לאימוני השחייה של חבריהן.

העותרת קובלת על החלוקה, שנקבעה בישיבת ועדת הבריכה המחוממת מיום 4.11.82 (להלן – ההחלטה), אשר אומצה על-ידי ראש העירייה – המשיב השני. החלטה זו קבעה שלושה קריטריונים לחלוקת שעות המסלול בין שתי האגודות, ולכל אחד מהם נתנה משקל יחסי כדלקמן:

1. מספר הילדים המתאמנים 50%
2. הישגיות 40%
3. תרומת האגודה לענף השחייה ולהקמת הבריכה המחוממת 10%

כתוצאה מקביעתם של קריטריונים אלה ויישומם כלפי שתי האגודות הנ"ל הוחלט להקצות ל"הפועל" 90 שעות מסלול ול"אליצור" 30 שעות מסלול בשבוע.

הקריטריונים הנ"ל והחלוקה של שעות המסלול שנעשתה על-פיהם עומדים, לטענת "אליצור", בסתירה להחלטת מועצת העירייה, שנתקבלה פה אחד בישיבתה מיום 7.12.81, לפיה יינתן "יחס שווה לכל אגודות הספורט בנהריה מבחינה כספית ומכל הבחינות האחרות, כולל שמוש במתקני הספורט העירוניים". לטענתה, נתקבלה ההחלטה הנ"ל מיום 4.11.82 משיקולים זרים, פסולים, בלתי סבירים ובלתי הוגנים, תוך הפרת השוויון בינה לבין "הפועל" ותוך הפלייתה לרעה, במתכוון ובמטרה לתת עדיפות ל"הפועל".

לטענתה, חייבת החלוקה להיעשות רק על-פי הקריטריון של מספר השחיינים הפעילים בכל אחת מהאגודות, שהם תושבי נהריה, ובעתירתה מבקשת היא לבטל את ההחלטה הנ"ל ולקבוע, כי יש לבצע את ההחלטה מיום 7.12.81, המחייבת, לטענתה, חלוקת שעות המסלול על-פי הקריטריון האחד הנ"ל – מספר השחיינים.

2. לא התרשמתי ולא שוכנעתי, כי מטרה פסולה או כוונת הפליה או העדפה עמדו ביסוד הקריטריונים שנתקבלו בהחלטה הנ"ל. בעיניי ראויה לדיון השאלה, אם הקריטריונים הנ"ל ודרך יישומם אינם מפרים את כללי השוויון שבין האגודות ואינם מביאים להפליה פסולה של "אליצור" לעומת "הפועל", אף מבלי שהדבר נעשה מתוך מניע פסול.

הקריטריון השלישי, הנותן עדיפות ל"הפועל" בשל היותה האגודה הוותיקה יותר אין לו, ככל הנראה, משקל משמעותי בשקלול. ראש העיר והעירייה הסכימו, בעת הדיון, להוציאו מכלל שיקול, ואף "הפועל", בתצהיר התשובה מטעמה, הסכימה לוותר עליו.

גם הטענה, כי אין להביא בחשבון מספר השחיינים של כל אחת מהאגודות את אלה שאינם מבני נהריה, אינה מעוררת קושי, שהרי בהחלטה הנ"ל עצמה נקבע, כי "ילדי חוץ לא ימנו במנין הילדים לכמות הקובעת את מספר הילדים בכל אגודה ואגודה והישגיהם לא יחשבו להישגי כל אגודה ואגודה. ימנו רק ילדי נהריה ויחושב נקוד ילדי נהריה בלבד". עניין זה אינו מעורר, אם כן, שאלה שבעיקרון אל שבמחלוקת עובדתית, כי התצהירים של שתי האגודות משופעים בטענות ובטענות נגדיות על הכללתם במניין של שחיינים, שאינם מבני העיר, ואף של שחיינים בלתי פעילים, במניין השחיינים של אגודה זו או אחרת, וכן גם על הכללתו של שחיין מסוים זה או אחר של אחת האגודות במניין השחיינים של האגודה האחרת. מחלוקת עובדתית זו אין מקומה לפנינו, וייטיבו שתי האגודות לעשות, אם ימסרוה, באין הסכמה ביניהן, להחלטת ועדת הבריכה או אנשים אחרים המקובלים על שתיהן מבין החוגים הפעילים בענף ספורט זה.

3. לנו נותר רק לבחון את טענת העותרת בדבר הקריטריון השני – של ההישגיות. לטענתה, קריטריון זה הינו פסול, ויש לבטלו כליל, באשר הוא פוגע בכללי השוויון, שאותו יש לקבוע על-פי מספר השחיינים בלבד, ולחלופין:

א. ניתן לקריטריון ההישגיות משקל רב יתר על המידה, בהתחשב בין היתר ובמיוחד בכך שאין מדובר כאן בקבוצה כגון קבוצת כדורגל או כדורסל, שבזכות ההישגים המשותפים של שחקניה זוכים הם, וכל אחד מהם, כמרכיבי הקבוצה, בשעות אימון נוספות, אלא בשחיינים יחידים, אשר הם עצמם אינם מסוגלים להשתמש בכל שעות המסלול המוקצבות לאגודה בזכות הישגיהם, והנהנים הם, בחלק נכבד, שחיינים אחרים חברי האגודה, שאינם בעלי הישגים.

ב. אופן יישומו של קריטריון ההישגיות בהחלטה הנ"ל, על-פי ניקוד ההישגים הממשיים של כל אחד מהשחיינים באליפות הארצית, פוגע בעותרת וסוטה מקריטריונים קודמים, שנתקבלו בהחלטה מ-30.11.81, לפיהם ניתן ניקוד אחיד עבור הישגיות של כל שחיין שהגיע למינימום של אליפות הארץ האחרונה.

ג. יישומו של קריטריון ההישגיות, בהתעלם מהישגיהם של ילדים שמתחת לגיל 13, אינו מוצדק ופוגע בעותרת.

4. החובה לנהוג כלפי שתי האגודות תוך כללי שוויון נובעת לאו דווקא מהחלטת העירייה מיום 7.12.81, שעליה משליכה "אליצור" את יהבה, אלא מחובתה הכללית והיסודית של כל רשות לנהוג בהגינות וביושר, שממנה נגזר האיסור לפעול מתוך שרירות, הפליה, משוא פנים, ניגוד אינטרסים, חוסר תום-לב או חוסר סבירות. השוויון אין לו תוכן מהותי משל עצמו ואינו מטרה בפני עצמו. השוויון הינו אמצעי להשגת צדק, דרך לביצוע תפקידיה של הרשות ביושר ובהגינות, על-מנת להגיע לתוצאה צודקת (ראה דעתם של "J. STONE, "EQUAL PROTECTION AND THE SEARCH FOR JUSTICE "ARIZ L. REV, (1980) 1; P. WESTEN "THE EMPTY IDEA OF EQUALITY 22 HARV. L. REV. (1982) 537 95). וכן הינו אמת מידה לבחון, אם אמנם כך נהגה הרשות.

אך באמרנו, כי חובה על הרשות לפעול תוך שוויון, טרם אמרנו מאומה. עקרון השוויון פירושו מתן יחס שווה לשווים. אך מי הם שווים ומי אינם שווים?

בין בני אדם אין לעולם שוויון מוחלט. השוויון המספרי, לו טוענת "אליצור", הוא אמנם שוויון לפי אמת מידה אחידה, יחידה וברורה, שוויון "מכאני" (כביטויו של כבוד הנשיא לנדוי בבג"צ 246/81, 260 [1], בעמ` 8 ) או "פורמאלי" (כביטויו של כבוד השופט ברק, שם, בעמ` 11) אך שוויון כזה אינו מוביל דווקא לתוצאה צודקת, אותה ניתן להשיג על-ידי השוויון המהותי כדעת הרוב בבג"צ 246/81, 260 [1] הנ"ל. אלא שהשוויון המהותי פנים רבות לו, ולעולם לא נדע מה פנים לו, טרם נעשתה קביעה מהותית, המחייבת החלטות ערכיות, מי הם "שווים", שחובה לתת להם יחס שווה למטרה זו או אחרת, ומה הן התכונות הרלוואנטיות, העושות אותם לשווים לאותה מטרה. כביטויו של STONE, SUPRA, AT 4, מה הם ה-"."RELEVANT BADGES OF ENTITLEMENT במאמרו הנ"ל נותן WESTEN, AT 552, אף דוגמא מעולם הדומם של התפוח והתפוז: האם על-אף כל ההבדלים שביניהם ניתן לומר שהם שווים? הדבר תלוי בכך, אם יש לשניהם אותה תכונה או אותן תכונות, שהן רלוואנטיות לאמת המידה הקובעת. אם זו תהא על-פי משקל, נפח, שטח חיצוני או תכולת הסוכר, ייתכן שיימצאו שווים; אך אם זו תהא על-פי צבע, טיב או תכולת הנוזלים, כי אז בוודאי יימצאו שונים. לגבי בני אדם, כשהשאלה המתעוררת איננה אם שווים הם בתיאורם החיצוני, אלא אם זכאים הם, מבחינה משפטית או מוסרית, ליחס שווה, כי אז אמות המידה תקבענה, אלו תכונות עושות אותם לשווים כדי לזכות באותו יחס. כדוגמא: האם כל בני האדם שווים לעניין זכות הבחירה למוסד המחוקק של המדינה או לעניין זכות הכניסה אליה, או רק אותם בני-אדם, העונים על דרישות מסוימות כגון גיל, מקום מושב או אזרחות, אמות מידה הכרוכות בהכרעה משפטית. ויש שקביעת אמות המידה כרוכה בשאלה מוסרית, כדוגמא שנותן J. STONE במאמרו,
JUSTICE IN THE SLOUGH OF EQUALITY" 29 HASTINGS L.J. (1977-78) 995" 1008: כשאין די להזין את הכול, האם יש לחלק את מעט היש באופן שווה לכול, וכך לגזור על הכול מיתת רעב, או האם יש לחלקו באופן שווה רק בין הצעירים ביותר, או אולי בין המוכשרים ביותר, על-מנת שאלה ישרדו.

יתרה מזאת, יחס של שוויון אינו מוביל תמיד לתוצאה צודקת, ולעתים יש לנהוג בחוסר שוויון כדי להשיג צדק, הכול בהתאם למטרה, שאליה אנו שואפים להגיע. כשנקודת המוצא ההתחלתית של האחד נחותה משל רעהו, יש צורך להעניק לו יותר כדי להביא את השניים לידי שוויון (ראה מדברי כבוד השופט ברק בבג"צ 246/81, 260 [1] הנ"ל, בעמ` 11-12). הצדק שבתוצאה הוא הקובע ולא קדושת העיקרון של השוויון, שבא רק לשרת את מטרת הצדק.

סיכומו של דבר, חייבים תחילה להיקבע קריטריונים בדבר הנתונים הרלוואנטיים לשוויון, וקריטריונים אלה צריכים להיקבע באופן סביר, תוך זיקה ותוך התחשבות במטרה של השוויון, שאותו מבקשים להשיג. ראה: .H. TRIBE, AMERICAN CONSTITUTIONAL LAW (NEW YORK, 1978) 995 MCLAUGHLIN ET AL. V. STATE OF FLORIDA (1964) [2], AT 191. קריטריונים הקובעים נתונים בלתי רלוואנטיים או בלתי סבירים למטרה, שלשמה מבוקש השוויון המהותי, או הנותנים משקל בלתי סביר לאיזה מנתונים אלה בתוך מכלול הנתונים הינם שרירותיים ויביאו לתוצאה של הפרת השוויון.

5. ומכאן בחזרה לענייננו. השאלה הטעונה הכרעה היא, מה הם הקריטריונים הסבירים והרלוואנטיים לקביעת השוויון בין שתי האגודות לצורך חלוקת שעות המסלול ביניהן. זאת, כאמור לעיל, יש לקבוע תוך זיקה אל המטרה שמבקשים להשיגה. המטרה, העומדת נוכח עיניה של העירייה, היא עידודו של הספורט בתחומה, ואחד האמצעים להשיג מטרה זו הוא, ללא ספק, עידוד הספורט התחרותי. שיקול ההישגיות הינו לכן שיקול רלוואנטי, ואינו פסול. יצוין, כי בהסכם המתייחס לשימוש באולם הספורט, שנעשה בין העירייה לבין המועצה להסדר ההימורים בספורט, המסייעת באמצעים הכספיים הדרושים להקמת מתקני ספורט, הותנה, כי זמן השימוש באולם יוקצב לאגודות הספורט השונות, הפועלות בתחום העירייה, לא רק על-פי גודלן אלא תוך מתן עדיפות לקבוצות עילית בליגה הארצית. נאמר בתצהיר מטעם ראש העיר והעירייה, כי תנאי כזה קיים גם בהסכם המתייחס לשימוש בבריכה המחוממת, שאף בהקמתה סייעה המועצה.

מצד אחד רלוואנטי ולגיטימי הוא, בהתחשב במטרה המבוקשת, שיינתן יתרון, בתוך גבולות סבירים, למי שכבר הוכיח את עצמו, ואגודת ספורט כ"הפועל", אשר כבר הצליחה לאמן ספורטאים שהגיעו להישגים, ראויה שייזקף לזכותה בשל כך יתרון מסוים כקריטריון לזכאות על-מנת לאפשר לה להמשיך לטפח את שחייניה ולשפר את הישגיהם. אך מצד שני, יש לתת הזדמנות גם לאגודה אחרת, מתחילה וצעירה ממנה, כ"אליצור", להביא אף היא את שחייניה להישגים, וכשנקודת המוצא ההתחלתית שלה טובה פחות, זקוקה היא, יחסית למספר חבריה, לשעות מסלול רבות יותר כדי שיהיה לה סיכוי להגיע לתוצאות שוות. שחיין, אף בעל כישורים טבעיים טובים, זקוק לאימונים כדי להגיע להישגים. ככל שעומד זמן מסלול רב יותר לכל שחיין משחייניה, כן גדלות אפשרויותיה של אגודת ספורט לאמן יותר שחיינים במשך יותר שעות וכן רבים סיכוייה להוציא מקרבה שחיינים בעלי הישגים. מתן משקל מכריע לקריטריון ההישגיות של אגודה ותיקה עשוי לחסום את הדרך בפני אגודה צעירה יותר, שטרם צברה הישגים בעבר, להגיע להצלחות בעתיד.

יתרה מזאת, אם זמן המסלול, שתוכל להעמיד לשחיין לצורך אימונים, יהיה קצר באופן משמעותי מזה שיכולה האגודה המתחרה להעמיד, עשויה היא לאבד מחבריה לטובת צרתה. השיקול הרלוואנטי והלגיטימי של ההישגיות צריך להיתחם, אם כן, בגבולות סבירים, שמא יפגע בשוויון המבוקש.

6. אין הסכמה בין בעלי הדין על המשקל היחסי שיש לתת לקריטריון ההישגיות לעומת הקריטריון המספרי של שחייני כל אחת מהאגודות, גם לא על אופן מדידתה של אותה הישגיות, אם לפי הניקוד המינימאלי לאליפות או על-פי הניקוד בפועל על כל שחיין הישגי, אף לא על השאלה, אם יש לכלול בין השחיינים ההישגיים גם שחיינים שמתחת לגיל 13. אנו לא נבוא לקבוע קריטריונים עבורם. מתפקידנו הוא רק לבחון, אם אלה שנקבעו אינם מחטיאים את המטרה של השגת חלוקה צודקת של שעות המסלול בין שתי האגודות.

המשקל היחסי, שניתן לקריטריון ההישגיות, הוא 44% לעומת 56%, שניתן לקריטריון המספרי (אם נתעלם מקריטריון הוותק). תוצאת הדבר היא, שכאשר קיים שוויון מספרי בין שתי קבוצות, תזכה הקבוצה בעלת ההישגים במספר כמעט כפול של שעות מסלול מאשר הקבוצה ששחייניה אינם הישגיים. סבורני, שתוצאה זו מביאה לעיוות, וכי המשקל, שניתן לקריטריון ההישגיות, רב הוא באופן בלתי סביר עד כדי להביא להפרה של החלוקה הצודקת של שעות המסלול בין האגודות.

מטעם זה מציעה אני שנחליט, כי החלוקה על-פי ההחלטה מיום 4.11.82 הינה פסולה. אך מהנימוקים שפורטו אין, לדעתי, להיעתר לבקשת "אליצור" לצוות על חלוקת שעות המסלול על-פי הקריטריון המספרי בלבד.

מוטל עתה על העירייה לקבוע קריטריונים חדשים. יש להניח שתבוא בדברים עם נציגי האגודות ותנסה להגיע אתם לקביעה מוסכמת. אם יהיו ביניהם חילוקי דעות, אציע, כי ינחו עצמם על-פי קווי ההצעה, שנדונה בעת שמיעת הבקשה.

הייתי מחייבת את המשיבים בהוצאות העותרת בסך 20,000 שקל, מהם 10,000 שקל על המשיבים 1 ו-2 הדדית ו-10,000 שקל על המשיבה השלישית.

השופט א` ברק: אני מסכים.

השופט א` חלימה: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נתניהו.

ניתן היום, י"ח בסיון תשמ"ג (30.5.83).


נספח מס` 14: מודעות "דרושים"

עיריית רמת אור
המחלקה לחינוך
לביה"ס התיכון דרושים
מורים/ות לשנה"ל הקרובה במקצועות הבאים:
מתמטיקה, ספרות, פיזיקה, היסטוריה ואזרחות
מחשבים, גאוגרפיה
נא לפנות בכתב/ בפקס` אל:
מחלקת החינוך, עיריית רמת אור
"עבור מורים/ות"

קפה כזה
רשת בתי קפה ארצית
לסניפנו החדש במרכז הארץ דרוש/ה
מנהל/ת ס

הספר "זכויות או לא להיות" והתפיסה החינוכית המנחה אותו, כולל קישורים לפרקים

לשיתוף והדפסה:
  • Print
  • Facebook
  • Twitter
  • email

תגיות:,

קטגוריות: מערכי פעילות

הוספת תגובה