במדינה דמוקרטית לכל קבוצת מיעוט עומדת הזכות לבטא את הנרטיב שלה ביחס לעבר ואת חזונה בנוגע לעתיד, גם אם אינם זהים לאלה של קבוצת הרוב או אף מערערים עליהם.

יחסה של מדינת ישראל לאזרחים הערבים סותר עקרונות דמוקרטיים אלה: לדידם של רבים בקרב הציבור היהודי ושל רבים מנבחריו, אזרח ערבי בישראל זכאי לשוויון ולהגנה על זכויותיו רק בתנאי שיוותר על זהותו הלאומית, על תרבותו, על שפתו ועל מורשתו ההיסטורית, ויצהיר על "נאמנות" לערכים שאינו שותף להם.

אזרחי ישראל הערבים מופלים כמעט בכל תחומי החיים – בתעסוקה, בהקצאת משאבים ממשלתיים לחינוך, ובתחום הדיור, הקרקע והתכנון – והם מודרים ממרבית מוקדי קבלת ההחלטות. בשנים האחרונות מתגברות גם עמדות ופרקטיקות גזעניות.  מאז אוקטובר 2000 ועד היום נהרגו עוד עשרות אזרחים ערבים על ידי כוחות הביטחון. ברוב המקרים כלל לא הועמדו אשמים לדין, ובמקרים בודדים שבהם הועמדו לדין, נגזר עליהם עונש קל יחסית, שאינו שקול כנגד חומרת המעשה וקדושת החיים. כל אלה פוגעים בסיכוי ליצור אמון בין המדינה לבין המיעוט הערבי החי בה, ומובילים להסלמה, להקצנה ולפסימיות.

למערכי שיעור בנושא זכויות המיעוט הערבי.