המגמות הניאו-ליברליות והשינויים המבניים בכלכלה ובחברה בעשורים האחרונים, הפכו את המושג "זכויות עובדים" לדבר שאפשר לוותר עליו. בשם היעילות וההשתלבות בשוק הגלובלי פגעו המעסיקים, בהסכמת קובעי המדיניות, בתנאי ההעסקה ובזכויות שהעובדים הצליחו להשיג לאחר מאבקים ממושכים. החלשת האיגודים המקצועיים פגעה גם ביכולתם של העובדים להיאבק על זכויותיהם.
אולם התוצאות הקשות של הפגיעה בזכויות העובדים (כגון תנאי העסקה ירודים של חלק גדול מהעובדים, תופעה של עובדים עניים, התרחבות הפערים החברתיים והעוני והתרחבות האבטלה), הביאו גם להתעוררותו של דיון ציבורי ביקורתי בנושא זכויות עובדים. את הדיון הזה, שמתקיים כיום באמצעי התקשורת ובמקומות נוספים, חשוב להחדיר גם למערכת החינוך. התלמידים, יש לזכור, הם עובדי המחר, אך יותר מכך – רבים מהם נמנים גם על עובדי ההווה. כאשר הם מתנסים בעבודה בחופשות או אחרי שעות הלימודים, רבים מהם חווים ניצול מתסכל.
זכויות עובדים אינן רק חלק מ"אג'נדה" פוליטית כזו או אחרת. הן חלק בלתי נפרד מזכויות אדם, כפי שהדבר אף מתבטא בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. כך, בין השאר, מצוין בהכרזה כי כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה; כי כל אדם זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה, ללא אפליה; כי כל עובד זכאי לשכר הוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום ראוי, וכי כל אדם זכאי להצטרף לאגודות מקצועיות ולאיגודי עובדים. כן מציינת ההכרזה כי כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זה להגבלת שעות העבודה במידה וחופשה בתשלום – ערכים שנשכחו בעידן ה"וורקהוליזם".
למערכי שיעור בנושא עבודה.
