עתיד החינוך: "להיות אדם אוהב אדם"

פורסם בתאריך 12 באפריל 2016

 החינוך לערכים הומניסטיים ולדמוקרטיה מהותית צריך להיות הייעוד הראשון של בתי ספר בכל זמן

מי הם אזרחי העתיד שעל מערכת חינוך לחנך ומהו התפקיד המיועד להם בחברה? סביב שאלה זו ניטשים מאבקים רבים בין כוחות שמושכים לכיוונים שונים. במרכז מאבקים אלה עומדות בעיקר שאלות הקשורות לזהות הלאומית, האתנית והדתית של התלמידים ולתפקידים הכלכליים שהם עתידים למלא בחברה. בחברות המתאפיינות במיליטריזם ובסכסוכים מתמשכים מתווספת לדיון עוד סוגיה, הקשורה לתפקיד מערכת החינוך בהכשרת "חיילים טובים". כל המאבקים האלה מתרחשים בהקשר נתון של יחסי כוח הנובע מאי-השוויון המובנה בחברה. בצל דיונים ומאבקים אלה, שאלת תפקידה של מערכת החינוך לחנך "אדם להיות אוהב אדם", שהוא אחת המטרות של החינוך הממלכתי בישראל, הופכת לזניחה, ואף למכשול, בעיני רבים, בפני חינוך לזהויות קבוצתיות מסוימות.

החינוך לערכים הומניסטיים ולדמוקרטיה מהותית צריך להיות הייעוד הראשון של בתי ספר בכל זמן, ובעיקר בתנאים מורכבים של אי ודאות וקונפליקט. חינוך כזה הוא חשוב בכל אינטראקציה בין בני אדם באשר הם. תשתית ערכית זו היא הבסיס לכל חינוך ששואף לבנות חברה טובה יותר. חינוך אופטימי, שמסרב להפיכת בתי ספר ומורים למכונות שכפול למצב הקיים. חינוך שמאפשר לתלמידים לדמיין בראשם חלופות לחברה צודקת, ולא לראות במה שיש היום כמצב טבעי. חינוך שרואה בכל אזרח אדם שווה זכויות. חינוך שמתייחס אל אנשי החינוך עצמם בכבוד ורואה בהם שותפים משמעותיים לעיצוב התהליך החינוכי. האתגר המרכזי העומד בפני חינוך זה הוא להביא להפנמה, שזכויות אדם חשובות, וצריך לכבדן גם כשמדובר בזכויות ה"אחר". וכן לחנך לסולידריות עם קבוצות במאבקיהן על זכויותיהן הנפגעות ולהביא להבנה שאין לשתוק כאדם נוכח פגיעה בזכויות של האחרים.

כמה מגמות מדאיגות מאפיינות את החברה בישראל בשנים האחרונות. אלימות גואה, פערים חברתיים מתרחבים, עלייה בתמיכה בערכים אנטי-דמוקרטיים, בגזענות ובהדרה. מגמות שאינן רק תוצר של מערכת החינוך, והן גם לא ישתנו אם מערכת החינוך לבדה תשתנה. אבל בלי שינוי מהותי בזירה החינוכית יהיה קשה מאוד להתמודד עמן. נשאלת השאלה מה תפקידה של מערכת החינוך בכלל, ומה תפקידו של כל מורה בתוכה? אני טוען שהיקף החינוך לערכי דמוקרטיה ולזכויות אדם בישראל הוא מזערי ביותר, ולכן השפעתו על התלמידים היא מצומצמת מאוד. דרושה מדיניות חינוכית ששמה את החינוך לערכים דמוקרטים בראש המטרות של מוסדות החינוך הלכה למעשה.

מי שעוקב אחרי השיח הציבורי אודות השינויים במקצוע האזרחות עלול לקבל רושם מוטעה שיש יותר מדי חינוך לדמוקרטיה במדינה. לא כך הוא. הוא נלמד בהיקף מצומצם, ולצד העיסוק בדמוקרטיה הוא כולל תכנים אחרים הקשורים לזהות המדינה היהודית ולסוגיות במשטר ובפוליטיקה.

יש אמנם פעילויות חברתיות שונות שניתן לקשור לחינוך לדמוקרטיה, המבוצעות בחלק מבתי הספר (לרוב בחינוך הממלכתי הכללי, אם על ידי משרד החינוך ואם על ידי ארגוני החברה האזרחית), גם בשעות המחנך, אך מדובר באיים קטנים המתקיימים בתוך תהליך חינוכי ארוך שמתחיל מהגן ומסתיים בתיכון, ובמרכזו ערכים אחרים: לאומיים, אתניים, דתיים ומיליטריסטיים. מערכת החינוך מפוצלת לזרמים, לקבוצות לאום, ועוברת הפרטה וליברליזציה שמאופיינת בפערים גדולים, ובתכנים המתעלמים מהמיעוט הערבי שתלמידיו מהווים כרבע ממערכת החינוך, מזכויותיו האישיות והלאומיות, ממציאות חייו ומהנרטיב שלו. אין הדדיות: ערבים לומדים על היהודים, אך לא לומדים די על עצמם; והיהודים לומדים על עצמם אך לא די על הערבים. העברית היא חובה בקרב ערבים, ואילו הערבית זוכה למקום זניח בחינוך העברי. תחושת הניכור והתסכול בגלל מהפערים החברתיים וההתעלמות המגמתית מהצרכים השונים של קבוצות מוחלשות – גדלה. המציאות החברתית היום היא שערכים אוניברסאליים נתפסים, בקרב חלק מהציבור, כדבר שלילי המזוהה עם השמאל הרדיקלי, ובה מנהיגים שונים, משתמשים לצורכיהם הפוליטיים בשיח גזעני, מדיר ואלים. תכנית הלימודים הסמויה, שכוללת את מכלול המסרים שהתלמידים מקבלים מהתהליך החינוכי, משפיעה על מערכת הערכים המתגבשת שלהם.

מציאות חברתית קשה זו מחייבת לשים במרכז את הערך החשוב ביותר שצריך להיות מוטמע בכל אדם, בכל חברה "להיות אדם אוהב אדם". משימה קשה – אך לא בלתי אפשרית. חינוך המבוסס על ערכי זכויות האדם וכבודו צריך להיות  מוטמע בכל מרכיבי התהליך החינוכי מהגן ועד התיכון. זה לא רק מקצוע האזרחות או פעילויות המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך, אלא זה צריך להיות חלק בלתי נפרד מכל מקצוע לימוד, מעבודת כל יחידה במשרד החינוך, מהתרבות הבית ספרית ומהתפיסה החינוכית של כל איש ואשת חינוך במדינה. זה לא רק לימוד תיאורטי של עקרונות הדמוקרטיה שהוא דבר חשוב ואף קריטי, אלא גם חינוך חוויתי שמתייחס גם לחוויות הרגשיות, השכליות וההתנהגויות של כל תלמיד. זה דורש עבודה עמוקה של בית הספר לא רק עם התלמיד, אלא גם עם ההורים והקהילה.

מורים ומורות הם המרכיב המרכזי בחינוך לערכי דמוקרטיה. חלק גדול מהמורים נכנעים ללחצים ומיישרים קו עם הציפיות של המערכת ושל הכוחות ההגמוניים בחברה. הם מעדיפים לעסוק אך ורק במקצוע הלימוד שלהם ולהתעלם מאירועי חוץ, ואולי גם מהדינמיקה הבעייתית בכיתה שלהם. מורים אלה משרתים את הסטטוס קוו למרות שחלק מהם חפצים בשינויו. בכל חברה תמיד היו מורים שדגלו בחינוך ביקרותי ודמוקרטי. חלק מהם עשו עבודתם בשקט בכיתה, וחלק מהם היו מעורבים בתהליכים רחבים לשינוי בחינוך. כך גם בישראל, ולמורים אלה תפקיד מרכזי בהובלת המאבק לשינוי חברתי.

שינוי מהותי במערכת החינוך מחייב שינוי תפיסתי עמוק בחברה בישראל. העבודה החינוכית של כל אשת ואיש חינוך בכיתתם היא חשובה לגדילתם של תלמידים הדוגלים בזכויות אדם ובדמוקרטיה.

 המאמר פורסם בגיליון 258 (אפריל 2016) של "קשר עין" – ירחון ארגון המורים. זהו גיליון מיוחד שעוסק בנושא עתיד החינוך. עורכת: שרון כץ.

לשיתוף והדפסה:
  • Print
  • Facebook
  • Twitter
  • email

תגיות:,

קטגוריות: חומרי העשרה כלליים,חומרי רקע

אפשרות התגובות חסומה.