היתה לי הזכות להשתתף הבוקר, ביום השנה לרצח רבין, בפעילויות ראויה לקידום הדמוקרטיה.
ביה"ס תיכונט בת"א, בניהולו של רם כהן, הזמין ארגוני חברה אזרחית, מכל הקשת הפוליטית לשוחח עם תלמידי ותלמידות י"א – י"ב על פעילותם, במה שמוסגר כ"קולם של המוחלשים בחברה" – מי שלא נמצא במרכזי הכח.
הדיונים עסקו במגוון נושאים כמו : סחר הנשק של מדינת ישראל; על משבר הדיור; איך עושים מהפכה להט"בית; מאבק הנכים; זכויות מיעוט וזכויות רוב- מה לחרדים ולגיוס; מחאה ותקשורת של מתנחלים; האם זכות השיבה של הפליטים מאיימת על מדינת ישראל; אזרח ישראלי או מבקש מקלט; כמה אתה ואני מרווחים ממשבר הגז, בשביל מה צריך בית ספר, שוברים שתיקה בעד או נגד המדינה, האנשים שאין להם כוח- האגודה לזכויות האזרח; קשר השתיקה-בעיה נפשית; חופש הביטוי ואלימות מינית- למה לא התלוננתי; דיור ציבורי- כי אין לנו בית אחר, ועוד.
בפועל, זו בדיוק התמצית של דמוקרטיה: השמעה של מגוון קולות במרחב הציבורי, יצירת דיון ציבורי על שאלות משמעותיות לאקטואליה של כולנו, ומתן כלים לבני ולבנות נוער, לגבש עמדתם בנושאים שונים על בסיס ידע ולא גיבוש עמדה על בסיס בורות. ככה מתרגלים דמוקרטיה מהותית!
השנה ציינו 23 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. החשיבות הרבה בציון יום הרצח ברורה מטבעה כחלק מההיסטוריה בישראל, ואף הייתה חקוקה בתודעה הקולקטיבית כ"רצח הדמוקרטיה". בשנת 1997 נחקק חוק יום הזיכרון ליצחק רבין. בחוק נקבע כי "בבתי הספר יצוין יום הזיכרון בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של יצחק רבין, ובפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה"
אך לאורך השנים אנו רואות כי העיסוק בהסתה ובצעדים שהובילו לרצח נעלמים בהדרגה מסדר היום הציבורי, כאילו הוא נרצח כי פשוט היה רצח, וללא חוטים מקשרים לעובדה כי הרצח היה רצח פוליטי. אותה מגמה אף מחלחלת לתוך מערכת החינוך, עם השנים עומעם בהדרגה השיח הביקורתי/פוליטי שקדם לרצח והוחלף בנרטיב אחר, כזה המתמקד ברבין האיש והביוגרפיה שלו. בחלק מהטקסטים הנלמדים על רבין בבתי הספר אף הוחלפה המילה רצח במוות. כאשר אומרים 23 שנים למותו של ראש הממשלה במקום רצח, יש לכך משמעות עצומה באופן בו נתפש האירוע, משמעותו וחומרתו.
לאורך ההיסטוריה מאבקים חברתיים ופוליטיים מלווים בהעצמה עצמית של קבוצות מחד גיסא ובהכפשה של הצד שני מאידך גיסא, אלו הם כללי משחק מוכרים ולגיטימיים כחלק מזכות ההתאגדות וחופש הביטוי כבסיס לחברה דמוקרטית. אך ישנו גבול חמקמק בין חופש הביטוי לבין מתי ואיפה חבויות הסכנות שבאותו חופש הביטוי, מתי ואיך הוא הופך להסתה וקריאה לפגיעה, הדרה ואלימות על רקע תפיסות ורעיונות פוליטיים וחברתיים.
ישנם שני נושאים עיקריים שיש לתת עליהם את הדעת סביב רצח רבין ומגמות מתחזקות של אלימות והדרה, האחד הוא חופש הביטוי אל מול הסתה, והשני הוא ניסיונות לשכתב את ההיסטוריה. כמובן ששני עניינים אלו קשורים אחד לשני ומשפיעים זה על זה.
"יום רבין" הוא אחד מימי הלוח האזרחיים המרכזיים במשרד החינוך. ביום זה מועברים לתלמידים תכנים בנוגע לפועלו של יצחק רבין ז"ל , כמו גם דיונים בנושאים של חינוך נגד אלימות וערבות הדדית. כמובן שיום זה מהווה קרקע פוריה לדיונים בנושא חינוך לערכים דמוקרטיים. חשוב במיוחד הוא הדיון בחשיבותו של חופש הביטוי וגבולותיו, ובכלל זה דיון סביב המושג הסתה לאלימות.
שרון אברהם ויס – מנכל"ית האגודה לזכויות האזרח
