בצד פגיעה מתמשכת, ואף מתגברת, בזכויותיהם של חלק מבני האדם, אנו עדים גם לתהליך הפוך, של מימוש רב יותר של זכויות האדם לעומת המצב בעבר. לאורך ההיסטוריה הובילו יחידים ותנועות מאבקים חברתיים למען זכויות הפרט, למען זכויות הקבוצה שאליה השתייכו או למענם של משוללי זכויות אחרים. אלה מבין המאבקים אשר הוכתרו בהצלחה חוללו שינויים של ממש – חוקיים ואחרים. הדוגמאות הן רבות – החל במאבקי עובדים למען מימוש זכויותיהם וחקיקת חוקי עבודה, דרך מאבקים פמיניסטיים למען שוויון לנשים, וכלה במאבקים של קבוצות אתניות נגד ניצולן ולמען שוויון.
השאלה מה מניע אנשים לפעול למען זכויותיהם שלהם או למען זכויותיו של האחר מורכבת עד מאוד, ואי אפשר לענות עליה בפשטות. מחד גיסא, אך הגיוני הדבר שבני אדם אשר נשללת מהם זכות כלשהי ללא הצדקה יפעלו למען מימושה ולא יתנו יד לפגיעה בהם, אך מאידך גיסא אנו עדים לכך שיחידים ומגזרים הסובלים מאפליה מתמשכת ומשלילת זכויות נוטים להימנע מפעולה בשל חששם מהסמכות שפוגעת בהם – המדינה, המעסיק או החברה הפטריארכלית – וכדי לא לסכן את הזכויות המעטות שממימושן הם כן נהנים. פעמים רבות נפגעים אלה אף אינם מודעים לכך שזכות זו או אחרת נשללת מהם, כיוון שאין הם מסוגלים להעלות בדעתם מצב שונה מזה שבו הם שרויים ושאליו נולדו.
גם ההתגייסות לפעולה בעבור זכויותיו של האחר ושל החלש ממני אינה פשוטה. לא פעם, מאבק למען שוויון ביני לבין האחר פירושו פגיעה בזכות היתר שלי, וכללית אפשר לומר שאזרחים רבים בארץ ובעולם נוטים לקבל את הסדר החברתי הקיים – על מימוש הזכויות שבו ועל שלילתן – כטבעי, כ"מובן מאליו" וכבלתי ניתן לשינוי.
למערכי שיעור בנושא פעולה לשינוי חברתי.
