ב-2 לאפריל מצוין יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, שמטרתו לעורר מודעות חברתית לבעלי מוגבלות שכלית, את הקשיים שהם/ן חווים/ות ובאותה נשימה מטרתו גם לחגוג את ייחודם של בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית כחלק אינטגרלי מהחברה. לאורך ההיסטוריה התפיסות החברתיות והרפואיות כלפי בעלי ובעלות מוגבלות שכלית השתנו והתפתחו בעולם ובישראל, דוגמאות בישראל הם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מ-1998 שעודד שילוב במקומות עבודה ובחינוך הציבורי כמו גם חוק חינוך מיוחד והטרמינולוגיה שמשתנה בשיח החברתי-פוליטי דוגמת החוק מ-2016 שקבע כי יש להפסיק את השימוש במונח "מפגר" כדרך לתאר אדם עם מוגבלות שכלית בגלל המטען השלילי שבמילה. דוגמאות אלו הן כמובן קצה הקרחון ממה שאמור להיות אור חיובי כלפי האוכלוסייה של בעלי ובעלות מוגבלויות שמונה בישראל כמיליון אנשים.
השינוי וההכרה בצורך לשלב את הרוצים והרוצות בתחומי החיים לצד אוכלוסייה שאינה בעלת מוגבלות שכלית מהותית, מכיוון שזו רואה בבעלי ובעלות מוגבלויות שכליות כחלק מהחברה וכבעלי זכויות פרטיות וחברתיות. דוגמא לכך הוא השיח בנוגע למערכות יחסים בקרב בעלי מוגבלויות שתפס מקום נכבד בקהילה הבוגרת בעשור האחרון הוא הרצון לחלוק חיים לצד אהוב או אהובה שאינו שונה מכל אחד אחר בחברה. נושא המערכות יחסים ורגשות אינטימיים בקרב בעלי מוגבלויות לא עמד על הפרק עשורים ובהתאם אחוז גבוה מבעלי המוגבלויות בישראל חשו בודדים מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה. הזליגה של הנושא לשולי השיח מתוך תפיסות חברתיות ואף ממסדיות דוגמת הרבנות שאוסרת על נישואין של אנשים נשים בעלי מוגבלויות. כיום, חברים וחברות מקהילת בעלי מוגבלויות יוזמים/ות בעצמם/ן מפגשים בליווי עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים שבהם מעלים לדיון ואף יוצרים מרחב פעולה שבו יתאפשר לבעלי מוגבלויות לקיים מערכות יחסים רגשיות ואינטימיות. תחום נוסף שמתרחב ומתפתח הוא חינוך מיוחד ומותאם שחל על ילדים וילדות עם מוגבלות שכלית עד גיל 21 ומטרתו הקניה של ידע בסיסי בדומה למערכת החינוך בישראל, אך גם נוגע לכל פעולות החיים שנתפסות לנו כשגרתיות כמו ניידות עצמאית בתחבורה ציבורית, עיסוק בכסף ומתן כלים לעצמאות בעתיד כבגירים, כמו גם מגורים מחוץ לבית והשתלבות במוסדות אקדמיים. הנושאים שצוינו ועוד רבים צריכים להיות חלק מהשיח על עולם התוכן העשיר של בעלי מוגבלויות ככלל ולמרות שינויים שנעשו ברמה החקיקתית והחברתית, המציאות מחייבת המשך מתן עזרה בתחומי רווחה וכלכלה, ותמיכה בבעלי מוגבלויות מצד אחד ומתן חירויות וזכויות בסיסיות מצד שני ממוסדות המדינה, הרווחה ואף החברה.
