אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת
ביום חמישי התקיים אירוע הסיום השנתי של פרויקט קולנוענים צעירים – "קולנוע לשם שינוי" ובו הוקרנו 4 סרטים שנכתבו והופקו על ידי משתתפי הסדנא, תלמידי ט'-יב' מבתי הספר: דמוקרטי יפו, ביאליק רוגוזין, תיכון חדש, עירוני יד, עירוני ד, ליידי דייוויס, שבח מופת ועירוני ה'. הסרטים עסקו בנושאים של זהות, שונות, בחירה חופשית ואפשרות לשינוי אישי וחברתי דרך סיפוריהם האישיים של התלמידיםות וחיי היום יום בבית הספר. את הסדנא הנחו וליוו לאורך השנה רועי זילברברג מטעם האגודה לזכויות האזרח, עומר רייס מטעם הסינמטק והדר רייכמן מטעם עיריית תל אביב יפו.
קולנוענים צעירים היא סדנת קולנוע ליצירת מודעות חברתית לתלמידי תיכון בתל אביב יפו, המשלבת הפקת סרטים וכתבות בעלי מסרים חברתיים-ערכיים ותיעוד תהליכים ופרויקטים בנושא המתקיימים בבתי הספר, והיא פרי שיתוף פעולה של האגודה לזכויות האזרח, סינמטק תל אביב, מנהל קהילה נוער וספורט ומנהל חינוך של עיריית תל אביב יפו, המחלקה לחינוך על-יסודי.
ב30 לאוקטובר, 2018 יתקיימו בישראל בחירות למועצות המקומיות. השנה, בהתאם למשב הרוח הפמיניסטי בעולם ובישראל, התפרסם קמפיין רב חשיבות של הרשות לקידום האישה שקורא לנשים להתמודד בבחירות למועצות המקומיות, זאת לאור היעדר נשים בעמדות מפתח במועצות ביחס לגברים. רק 2% נשים עומדות כראשות מועצות אזוריות ו14% מכלל חברי המועצה ברשויות המקומיות בישראל (לקריאה נוספת).
לאור נתונים אלו, הקמפיין של הרשות לקידום מעמד האישה נתפס כנדרש, הכרחי וחיובי אך עם זאת אי אפשר להתעלם מהיעדר הפניה לאוכלוסייה הערבית ככלל שמהווה 20.9% מהאוכלוסייה בישראל ולנשים ערביות בפרט. הקמפיין, שפורסם בשפה העברית בלבד אינו פונה לאוכלוסיות נוספות ורבות בחברה הישראלית בכך שלא הנגישו את הקמפיין בשפות נוספות, ובעיקר בשפה הערבית שמעמדה הוא שפה רשמית בישראל.
בכתבה שפורסמה ב28/5/2018 בעקבות הקמפיין, נשים רבות מהחברה הערבית יצאו נגד היעדר השפה הערבית בקמפיין, ונטען כי הרשות לקידום מעמד האישה צריכה דווקא לקדם ולפנות דווקא אל האוכלוסיות המוחלשות בישראל. הביקורת על הקמפיין מצטרפת לנתונים שמראים כי למרות שחלה עלייה בהשתלבותן של נשים ערביות בהשכלה הגבוהה, בשוק העבודה עלייה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי והוא נמוך בהרבה ביחס לנשים יהודיות בישראל[1].
ההנחה כי השפה העברית פונה ומדברת באופן גורף כלפי כלל האזרחים בישראל היא פסולה ומעלימה עין במודע או שלא במודע, מקבוצות שונות שבונות את החברה הישראלית. קמפיינים לקידום ושילוב נשים מכל המגזרים בעמדות מפתח, הן במועצות המקומיות והן בשוק העבודה הוא צעד הכרחי למען השגת שוויון וצעד זה צריך לעמוד מאחורי כל קמפיין ובמיוחד קמפיין לקידום נשים
ביום שישי האחרון התקיימה בחיפה הפגנה של פעילים ופעילות בעקבות כמות הפצועים וההרוגים ברצועת עזה בעת ההפגנות שנערכו שם. 21 מהמפגינים/ות נעצרו, בניהם שני קטינים ששוחררו במהלך הלילה וה19 הנוספים שוחררו לאחר הוראת בית המשפט. בנוסף למעצרים הרבים, עולות מתוך עדויות וסרטונים טענות רבות בנוגע לכוח המופרז שהופעל כלפי הפעילים בעת ההפגנה ובזמן המעצרים, אחד מהמפגינים שנעצר הוא פעיל זכויות האדם ג'עפר פרח שברכו נשברה לאחר שנעצר.
בין אם יש הסכמה או אין הסכמה על תוכן ומטרת ההפגנה, חופש הביטוי והחופש להפגין לא שייך רק לאלו שמקדמים את הקונצנזוס ומי שמישרים קו עם המדיניות המקובלת על הכלל. חופש הביטוי הינה זכות יסוד בסיסית שקיימת לכל איש ואישה במדינה דמוקרטית, ושלילה של זכות זו כפי שנעשה ביום שישי האחרון צריכה להיות דגל אדום לנו כאינדיבידואלים בעלי עמדות חברתיות-פוליטיות וכחברה. הבעת דעה, מחשבה ואמונה שאין בה קריאה לפגיעה באחר היא חיונית וחיובית במדינה דמוקרטית, והזכות להביע אותו לא צריכה להיות רק בזמן בחירות, אלא במרחב הציבורי ביום-יום, גם אם העמדה אינה "פופולרי" או נעימה לאוזן. תוכן ההפגנה ביום שישי בחיפה לגיטימית ויש לה מקום במרחב הציבורי והפוליטי, השימוש המופרז באלימות שהופעל כלפי המפגינים/ות לא היה מידתי ומוצדק ולא מקדם ותואם את ערכי הדמוקרטיה.
כפי שכתבה עו"ד רגד ג'ראיסי במכתב לראש עיריית חיפה לאחר שהתבטא נגד ההפגנות והפעילים: "מחויבותה של חברה לחפש הביטוי נבחנת דווקא בזמן חילוקי דעות קשים ותקופות משבר". וכן, עלינו כחברה ללא הבדל באמונה ובעמדה לגנות ניסיונות של השתקה, פגיעה והפרה של חופש הביטוי.
בשבוע האחרון מתקיים פסטיבל קאן בצרפת, הפסטיבל הוא אחד מעשרות תחרויות סרטים וסדרות שמתקיימים ברחבי העולם אך אין ספק ששמו של פסטיבל קאן מוכר כיוקרתי ואיכותי, כל הכוכבים והכוכבות מרחבי העולם מגיעים/ות לקחת חלק בתחרות באופן כזה או אחר. באחד מימי הפסטיבל התקיימה מחאה שקטה שבה לקחו חלק 82 נשים, שחקניות, במאיות, מפיקות, שנעמדו בדממה על מדרגות הפסטיבל שהשטיח האדום פרוס לרגליהן, 82 הנשים שמחאו, מייצגות את 82 הבמאיות שלקחו חלק בפסטיבל לעומת 1,688 בימאים שלקחו חלק לאורך 71 שנות קיומו של הפסטיבל. המחאה השקטה הזו מתווספת למחאות רבות שהתקיימו בשנה האחרונה בעולם הקולנוע והטלוויזיה על השכר הנמוך ביחס לגברים, כמו גם שילוב בתעשייה והטרדות מיניות. לא כל הנוצץ…
הפערים בשכר וחוסר הגיוון המגדרי בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע לא קרה כטבעו של עולם והוא מהווה דוגמא אחת לתחום בשוק העבודה שבו אי השוויון המגדרי קיים. ומה הקשר של פסטיבל קאן לכפר סבא? בכתבה שפורסמה השבוע ב"הארץ", נחשף כי במהלך הצגה בבית הספר הממלכתי – ברל כצנלסון בכפר סבא, תלמידים ותלמידות הופרדו בסידור הישיבה, בעוד התלמידים הבנים ישבו מקדימה, הורו לבנות לשבת מאחורה. הפעולה הקלה והפשוטה של לבקש מבנות לשבת מאחורה הוא מזלזל ופוגעני, ההשלכות של ההפרדה והתפיסות המגדריות קיימות שנים, ובעוד העולם נאבק בזה, אנחנו נותנים לזה מקום על ידי הפרדה מגדרית בבתי הספר הממלכתיים. הפרדה זו מלווה תלמידים ותלמידות לאורך חייהם/ן בשוק העבודה עם פערי שכר ושילוב במקצועות "נשיים" ו"גבריים" (לקריאה נוספת). על אף שההפרדה המגדרית נתפסת כתוצאה של דת, היא בהחלט מתאימה למציאות המגדרית – חילונית הקיימת בישראל ובכל העולם. בינתיים, המוסדות העירוניים ומערכת החינוך זורקים את האחריות אחד על השני ואין מי שלוקח אחריות.
ההפרדה המגדרית, בין אם היא סמויה או גלויה קיימת במערכת החינוך ועל כל אחד ואחת מהמוסדות, המפקחות/מפקחים ועד אנשי ונשות החינוך ואפילו התלמידים/ות להיאבק בהפרדה זו על כל גווניה וצורותיה ולהפנים שההשלכות של הפרדה בגיל צעיר משפיעות ללא ספק על הנוכחות של נשים במרחב הציבורי ושוק העבודה.
