ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

יום זכויות האדם הבינלאומי 2017

פורסם בתאריך 28 בנובמבר 2017

כמדי שנה ב- 10 בדצמבר, בישראל ובעולם מציינים את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום זה, בשנת 1948, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בהכרזה מופיעות הזכויות השונות עליהן מחויבים הפרט והמדינה לשמור. גם מדינת ישראל חתמה ואשררה הכרזה זו.

הפרויקט המשותף של המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך ומחלקת החינוך באגודה לציון יום זכויות האדם הבינ"ל כבר הפך למסורת, כאשר כל שנה נבחרת זכות אדם אחרת לציון היום עצמו. בשנים האחרונות, לאור התגברות המגמה של גילויי גזענות, פגיעה בחופש הביטוי ואף פגיעה בדמוקרטיה הצורך לעסוק במשמעותם העמוקה של ערכים דמוקרטיים מתחדד. בזמנים בהם כל כך הרבה בני האדם מכל כך הרבה קבוצות בישראל נתפסים כ"אחרים", ובאמתלה זו אינם זכאים לכבוד ולשוויון – החשיבות של חינוך לערכים דמוקרטיים גוברת, והפעולה החינוכית בנושא היא צו השעה. כאנשי ונשות חינוך, כ"אחרים משמעותיים", כמובילי דעה, כסוכני שינוי – עלינו לחפש את הדרך ללבם וראשם של התלמידים/ות, בדרך לעיצוב תודעה שוויונית ומכבדת בקרבם/ן.

הנושא שנבחר השנה כנושא הדגל לקראת יום זכויות האדם הבינלאומי הוא : זכויות עובדים. החומרים החינוכיים הופקו השנה בשיתוף פעולה עם המטה לחינוך אזרחי ומטח. זכויות עובדים כאמור שייכת לקבוצת הזכויות החברתיות כלכליות, "בתחום זכויות האדם נותרה כברת דרך  שיש ללכת בה כדי לבסס כראוי את ההגנה המלאה על הפרט ועל קבוצות המיעוט. נדרש לבסס את ההכרה בזכויות החברתיות במסגרת חקיקת-על נורמטיבית, וליישם את ההכרה הזו, הלכה למעשה, במציאות חיי היום-יום. רק בדרך זו תזכה הדמוקרטיה הישראלית למלוא משמעותה הערכית. השיטה הדמוקרטית שלנו מספקת כלים ואמצעים יעילים שבעזרתם ניתן לגשר על הפער העמוק בין מציאות המשפט למציאות החיים – ופער זה מחייב הסדרה. המשימה העיקרית בעניין זה מוטלת על הכנסת". דברי השופטת (בדימוס) אילה פרוקצ'יה בכנס "חוק יסוד זכויות חברתיות: צדק חברתי בכנסת?"

אילוסטרציה

 

ביום זכויות האדם הבינלאומי נערכת פעילות שנתית במערכת החינוך, באמצעות פרויקט משותף של המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך ומחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. לפניכם/ן מגוון מערכי שיעור העוסקים בנושא זכויות עובדים  הזכות העומדת במרכז הפרויקט השנה. מצורפים מערכי שיעור לגילאי יסודי ועל יסודי, כאשר הם נמצאים לפניכם בשתי גרסאות. ניתן להשתמש במערך שיעור כפי שהוא, או להשתמש במשחק שהוכן על פלטפורמת המשחקים הלימודיים של to be education.

Rights2017elementary

Rights2017Highchool

זכויות עובדים אינן רק חלק מ"אג'נדה" פוליטית כזו או אחרת. הן חלק בלתי נפרד מזכויות אדם, כפי שהדבר אף מתבטא בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. כך, בין השאר, מצוין בהכרזה כי כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים ולהגנה מפני אבטלה; כי כל אדם זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה, ללא אפליה; כי כל עובד זכאי לשכר הוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום ראוי, וכי כל אדם זכאי להצטרף לאגודות מקצועיות ולאיגודי עובדים. כן מציינת ההכרזה כי כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זה להגבלת שעות העבודה במידה וחופשה בתשלום – הנחות שכבר אינן מובנות מאליהן בימינו.

נושא זכויות העובדים ומאבקי עובדים רלוונטי לתלמידים, גם בשל העובדה שבתוך כמה שנים יהפכו גם הם לחלק משוק העבודה, ועל כן כל פגיעה בזכויות העובדים בישראל עלולה לגרום לפגיעה בעתיד שלהם. יתרה מכך, חשוב לחדד כי מאבקי זכויות אינם בהכרח "הפרעה לסדר" אלא להיפך, מעורבות לגיטימית וחשובה של אזרחים צעירים במדינה דמוקרטית.

נושא זכויות העובדים יכול להיות הזדמנות חשובה לעידוד שיח ביקורתי בכלל: אפשר לדבר על השיח הכלכלי הדומיננטי, על נציגיו ועל מידת החשיפה שלהם, לעומת הביקורת על שיח זה, שאינה תמיד זוכה לאותה רמת חשיפה.

בתקופה זו, שבה אנחנו שומעים חדשות לבקרים אודות מאבקי עובדים, פיטורין המוניים ופגיעה בזכויותיהם של עובדים, אפשר וראוי לשוחח עם התלמידים על נושאים אלה כל יום, ולא רק לרגל האחד במאי. ובכל זאת, אם הנושא טרם נדון – זו יכולה להיות הזדמנות טובה להחזרת זכויות העובדים לסדר היום החינוכי בישראל

מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח מאחלת לכל העוסקות והעוסקים בחינוך יום זכויות אדם מוצלח.  מי ייתן ותהא זו שנה של כבוד אנושי מלא לכל בני ובנות האדם החיים בישראל.

 

 

הזמנה ליום עיון: יום זכויות האדם הבינלאומי תשע"ח

פורסם בתאריך 23 בנובמבר 2017

האגודה לזכויות האזרח, משרד החינוך ומטח שמחים להזמינכם/ן ליום עיון מיוחד שיתקיים לכבוד יום זכויות האדם הבינ"ל.

הנושא שנבחר השנה הוא זכויות עובדים, ויום העיון יעסוק בכך מזוויות שונות. נשמע סיפורים על מאבקי עובדים/ות מהשטח ונתנסה במשחקי למידה שהוכנו במיוחד לקראת היום הבינ"ל.

הינכם מוזמנים/ות להירשם באמצעות הקישור הבא workers-rights ולהגיע!

אילוסטרציה

 

יום הילד הבינלאומי

פורסם בתאריך 15 בנובמבר 2017

אילוסטרציהבכל שנה לקראת יום זכויות הילד הבינלאומי אנו ממליצות לא/נשי חינוך בבתי הספר לקיים בפעילויות מרוכזת  סביב האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד. פעמים רבות מורות/ים מעלים חשש רב לקראת העיסוק בזכויות ילדים, היות וזה מעמיד אותם/ן בפני אתגרים אשר לא תמיד יש להם מענה בזמן אמת. תחושות התסכול של אנשי החינוך מבטאות מצוקה אמיתתי. ריבוי בעיות המשמעת, האלימות המילולית והפיזית אשר נוכחות כמעט בכל המסגרות מציבים בפני ציבור המורים/ות קשיים מורכבים, הן בהיבט האקדמי והן בסוגיות הערכיות.

מדיווחים שמגיעים אלינו, תלמידים/ות רבים עושים שימוש מוטעה בשיח הזכויות, ולכן קשה למורים/ות לעסוק בשיח זה כאשר לא מתקיים במקביל דיון על חובות התלמיד. בסדנאות שאנו מעבירות לצוותי חינוך אנו שומעות לא פעם שאלות כמו, ומה עם זכויות המורה? אנו מודעות לכך שלמידה ושיח על זכויות הילד בפרט וזכויות האדם באופן כללי לא יכולות להתקיים בצורה מיטבית ללא אקלים בית ספרי המאפשר למידה ותרגול לאורך כל השנה בכל מרחבי הלמידה. קשה מאוד ובהחלט יכול להיות מסתכל להתמודד עם סוגיות אלה רק במסגרת המצומצמת של ימים בינלאומיים.

למרות כל אלו אנו סבורות שיישום ותרגול של זכויות באקלים הבית ספרי הוא תהליך חיוני ואף הכרחי! השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו צריכה להיות כיצד לקיים אקלים בית ספרי המכבד זכויות? ולשאלה זו יש מגוון של מענים וכלים המסייעים בלמידה, יישום והטמעה. לשם כך נדרשים מספר עקרונות מנחים:

  • זכויות אדם בכלל וזכויות ילדים בפרט אינן מותנות בחובות
  • זכויות ילדים אינן מבטלות את סמכות המורים/ות בהצבת גבולות ברורים
  • זכויות ילדים לא אמורות לטשטש את הגבולות בקרב ילדים
  • יישום מאוזן של זכויות מאפשר לקדם הבנה והפנמה של ערכים דמוקרטיים בקרב ילדים
  • יישום ותרגול מאוזן של זכויות מקדם למידה ומפחית אלימות מילולית ופיזית
  • באקלים של בית ספר או כיתה מקדמת זכויות יש מקום מרכזי ומשמעותי למורה כמי שמלווים את התלמיד ומסייעים בהתפתחותו
  • לכל מורה יש את היכולת לשנות במסגרת הכיתה, ולכל התלמידים יש את היכולת להשתנות בתנאי שמאפשרים להם
  • הכיתה ובית הספר הם המיקרוקוסמוס של החברה, ולכן כל מה שקורה בכיתה קורה גם במציאות החברתית. מכאן שכל מה שמשתנה בכיתה יכול להשפיע על איך שהחברה שלנו תיראה

אנו מזמינות אתכם/ן לציין את היום הבינלאומי לזכויות הילד שיחול ב-20 לנובמבר. מצורפות כאן המלצות לפעילות: מערך שיעור לגילאי יסודי, מערך שיעור לחטיבה עליונה ותיכון – רקע למורה, מצגת.

אנו מעודדות אתכם להמשיך את העיסוק בזכויות אדם, דמוקרטיה וחינוך נגד גזענות לאורך כל השנה. באתר שלנו מתפרסמים באופן שוטף מגוון של חומרים חינוכיים שאתם/ן יכלים לעשות בהם שימוש.

צוות חינוך

פגיעה מינית, לאומית ודתית

פורסם בתאריך 7 בנובמבר 2017

בשבוע שעבר התרחשה באוניברסיטת בר אילן תקרית קשה. מרצה במחלקה למזרח תיכון דרש מסטודנטית מוסלמית להסיר את החיג׳אב מראשה, ומשסירבה, סולקה מהשיעור. לאחר מכן, פרסמו נשיא האוניברסיטה, פרופ׳ אריה צבן, ורקטור האוניברסיטה, פרופ׳ מרים פאוסט, מכתב לכלל הסגל והסטודנטים במוסד, בו ביקשו להעביר מסר ברור על חומרת המקרה ואי התאמתו לערכי אוניברסיטת בר אילן. אומנם תגובת האוניברסיטה כלפי המרצה וכלפי קהילת המוסד הייתה זריזה, חסרו ממנה כמה אלמנטים, שהיעדרם צורם, בייחוד לאור העובדה שהמרצה לא הושעה מתפקידו, אלא רק נדרש להתנצל.

הפעולה שביצע המרצה היא פוגענית ומדכאת ברובד הדתי, הלאומי, הגזעני והמגדרי, ובכל אלו אפשר לציין הן את הרמה האישית והן את הקולקטיבית. העמידה על השוני בין הרבדים האלה מחד, ועל ההצטלבות ביניהם היוצרת פגיעה כפולה ומכופלת מאידך, היא חשובה כדי להבין את המשמעויות הנרחבות של המעשה, ואת הפספוס של מסרי האוניברסיטה הבלתי מספקים.

במישור הראשון והחשוב ביותר, לדרישה להסרת חיג׳אב יש ממד מגדרי עמוק. מרצה גבר משפיל סטודנטית אישה. ברובד הלאומי, הוא רוב יהודי (במדינה, באוניברסיטה) ואילו היא מיעוט פלסטיני. ברובד המקצועי, הוא בעל השררה בסיטואציה, והיא ניצבת מול כיתה שלמה של תלמידים בעודה חווה פגיעה בזהותה, בכבודה ובדתה. מה גם שהתייחסותו ללבושה של הסטודנטית ודרישתו לפשוט מעליה את החיג׳אב מנוגדות לחוק.

לעטות כיסוי ראש מהווה הן ביהדות והן באיסלאם, ככסות ערווה – פשוטה כמשמעה, ועבור אותה סטודנטית כיסוי הראש הוא ככיסוי גוף. דרישת המרצה להורדת הכיסוי כמוה כדרישה להורדת הבגד, כהפשטה. האם הייתם יכולים לשער בנפשכם מצב בו מרצה דורש מתלמידה להוריד חולצה באמצע שיעור? כך שאפשר להסתכל על זה גם כהטרדה מינית, תוך ניצול יחסי מרות. עצם העובדה שמדובר בבגד דתי-מסורתי אינה מפחיתה מהיבט ההטרדה המינית שיצרה הסיטואציה

נשים עם חיג׳אב חוות אפליה כפולה בישראל, או הדרה רב-מימדית. הזהות המגדרית מצטלבת עם זהויות אתניות, לאומיות או תרבותיות נוספות ומגדילה פי כמה את עוצמת האפליה. זהותן הלאומית והדתית של אלה העוטות חיג׳אב מוחצנת יותר, והדבר פוגע בסיכוייהן להתקבל לעבודה, או לכל מקום אחר הדורש ראיון פנים אל פנים. מקרים כמו זה שהתרחש אוניברסיטת בר אילן מעידים על היקף התופעה והזירות הנרחבות בהן היא מתרחשת. פגיעה בזכותה של סטודנטית ללמוד במרחבים מכבדים ושוויוניים היא פגיעה בזכותה לעבוד ולהתפרנס

מישור נוסף, ויותר ברור מאליו, במעשהו של המרצה הוא הפגיעה בחופש הדת. באמצעות הדרישה מאישה דתית להסיר את כיסוי הראש שלה, בניגוד לדתה ואמונתה, נעשית פגיעה ברורה בזכותה לחופש דת. משול הדבר לדרישה מיהודי להסיר כיפה, או מיהודייה להסיר פאה או כיסוי ראש. במכתב של הנהלת האוניברסיטה התייחסו לסטודנטית כמי שמגיעה ״מהמגזר הערבי״, ללא שום התייחסות לעובדה שהיא מוסלמית. האוניברסיטה לא הביעה כל אבחנה בין זהותה הדתית של הסטודנטית, לבין זו הלאומית. כיסוי הראש היה שם בגלל היותה מוסלמית, ולא ערבייה. דבר אשר כשלעצמו מצביע על בורות הכותבים במקרה הטוב, או על גזענותם במקרה הפחות טוב. אבל זו רדידות השיח כמעט בכל מקום בישראל לגבי מגוון הזהויות הקיימות בחברה הפלסטינית בישראל.

ולהוסיף חטא על פשע, הנהלת האוניברסיטה נמנעה במכתבה מלהתייחס ישירות לקונטקסט הגזעני והלאומני. כאשר מרצה יהודי-ישראלי מוציא סטודנטית מוסלמית-פלסטינית מהכיתה, הדבר מהדהד מטענים פוליטיים כבדים של גירוש והדרה. הדהוד זה הוא פרי האווירה הפוליטית-לאומנית הכללית בישראל, המעודדת צעדים מעין אלה, שלא זוכים כמעט להתנגדות מקרב הציבור ומוסדות ציבוריים משמעותיים. קולות בהנהגה הישראלית מובילים קו של הקצנה גזענית, של ליבוי שנאה כלפי ערביות וערבים ושל לגיטימציה לדיכוי, הדרה ואפליה של מי שאינם נחשבים בעיני רבים כאזרחים שזכותם שווה לחיות, ללמוד ולעבוד כאן, במדינה שהיא גם שלהן ושלהם.

ברור שהמקרה של בר אילן אינו הראשון או היחיד במינו, שמטרתו להנכיח שליטה יהודית במרחב הציבורי בכלל והאקדמי בפרט. יש לתהות מדוע מוסדות אקדמיים, כולל אוניברסיטת בר-אילן, אינם נוקטים בצעדים מהותיים למיגור תופעות גזעניות מקרבם. תגובת האוניברסיטה הרפה היא בסך הכל עוד דוגמה להיעדר רצון לפעולה כלשהי למגר את האווירה הרעה, שהקנתה למרצה לגיטימציה לחשוב שעמדותיו הגזעניות וניצול מרותו באופן מדיר ומפלה מקובלות במדינה דמוקרטית.

התייחסותה של האוניברסיטה למעשה הגזעני כאל ״טעות בשיקול הדעת״ והיעדרה הבולט של המילה ״גזענות״ בכל מלל המכתב, מעידים כאלף עדים על רוח התקופה והמקום בו אנחנו חיים. אין כאן טעות ואין שיקול דעת. המרצה בחר להשפיל סטודנטית אל מול חברי כיתתה, מכיוון שהוא יודע שמותר לו, שלא יבולע לו

הגיע הזמן שכנגד הגזענות, הסקסיזם והאפליה שחוות נשים פלסטיניות-מוסלמיות בישראל ברמה יומיומית, תופיע תגובת נגד חד-משמעית. אנחנו קוראות לאוניברסיטת בר אילן, לכל הרשויות הרלוונטיות (משרד החינוך, משרד ראש הממשלה, המועצה להשכלה גבוהה) ולכל השרים הרלוונטים (שר החינוך, ראש הממשלה ואחרים) לנקוט בצעדים שיבהירו למרצה הזה ולאחרים שאין שום מקום לפרשנות: ניצול מרות לביזוי אדם על מרכיבי זהותו היסודיים ביותר הוא אסור במדינה דמוקרטית.

אילוסטרציה

אילוסטרציהשהרזאד עודה היא עורכת דין בעמותת כיאן – ארגון פמיניסטי וקרן גרינבלט היא מנהלת קואליציית שותפות – ארגוני נשים לשוויון כלכלי.

המאמר פורסם לראשונה ב 6.11.17 בעיתון הארץ