חוק חינוך מיוחד (התשמ"ח – 1988) נועד לאפשר קידום והתפתחות של ילדים וילדות עם צרכים מיוחדים בתוך מערכת החינוך ומוסדות החינוך המיוחד, תוך התייחסות לצרכים הספציפיים של הילד/ה, בין אם מדובר בעיכוב התפתחותי, שכלי, נפשי, התנהגותי ועוד. שילוב ילדים/ות עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך מהותית ומגלמת את רעיון שוויון ההזדמנויות במערכת החינוך על ידי מתן לווי, עזרה וכלים בסביבת בית הספר ותהליך הלמידה. מתוך כתבה בעיתון "הארץ" עולות ביקורות על הרפורמה של משרד החינוך והשינויים המתוכננים במסגרות החינוך המיוחד וביקורת נוספת על הדרכים בה החלו ליישם אותה. עד כה הוועדות שדנו היכן ילמדו ילדים וילדות עם צרכים מיוחדים היו וועדות השמה של הרשויות המקומיות וועדות שילוב בית ספריות, הרפורמה תעביר את הדיון הזה לוועדה שתהיה כפופה למשרד החינוך, שינוי זה מעורר ביקורת רבה. הטענה היא שצעד זה נובע מתוך שיקולים כלכליים וקיצוצים שנעשים בחינוך המיוחד והפגיעה בילדים/ות תהיה מתוך שיקול כלכלי מבלי לבחון את צרכי הילד/ה ולאפשר השתלבות תקינה במערכת החינוך. מתוך הכתבה עולה כי משרד החינוך החליט לא לפתוח יותר כיתות חינוך מיוחד ללקויות למידה ולבעיות רגשיות התנהגותיות. הסינון שעלול לנבוע מתוך הקיצוצים ושינוי הוועדה עלול ליצור הפרדה גסה בין מה מוגדר כצורך מיוחד, התוצאות של הרפורמה והקיצוצים תפגע בהזדמנויות של ילדים/ות שצריכים את הליווי והתמיכה במערכת החינוך ותשפיע על אלפי ילדים וילדות כל שנה.

האחריות של משרד החינוך, בתי הספר ומורים/ות לפעול לשילוב מקסימלי ואידיאלי של ילדים וילדות עם מוגבלויות במערכת החינוך רבה, ואין מקום לשיקולים כלכליים. זוהי הזכות והחובה שיש למשרד החינוך לפעול ברוח שוויון ההזדמנויות כלפי כל ילד וילדה באשר הם ועד כמה וכמה כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים.

ישנן אלטרנטיבות רבות שמערכת החינוך יכולה לפעול בהן למען שילוב וקידום ילדים/ות ככלל וילדים/ות עם צרכים מיוחדים בפרט, כאשר קיצוץ במשאבים כלכליים וסגירת כיתות אינו אחד מהם. דוגמא לאחריות שמוסד לוקח על עצמו בשילוב, עזרה ותמיכה בילדים עם צרכים מיוחדים שונים הוא בבית הספר הירוק ע"ש שמעון פרס. בבית הספר משתלבים עשרות ילדים/ות עם מוגבלויות שונות, אך בית הספר מאפשר להם להשתלב באופן שהם אינם/ן מרגישים ומרגישות מוגבלות ומתאפשר להם בלי בעיה לקחת חלק בכל מה שמוצא לילד/ה בבית ספר (מתוך כתבה).

שאלות לדיון:

• איך מגדירים צרכים מיוחדים?
• מה החשיבות של שילוב ועזרה לילדים/ות עם צרכים מיוחדים?
• האם לדעתכם אפשר בכיתה לשלב ילד/ה עם צורך מיוחד?

ה-1 במאי מצוין מדי שנה ברחבי העולם לביטוי הסולידריות בין פועלים וארגוני עובדים במאבק לתנאי עבודה טובים יותר.

ההפגנה הראשונה באחד במאי התרחשה בטורונטו ב-15 באפריל 1872 על ידי פדרציית ארגוני העובדים שדרשו לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה. העצורים שבתו בדרישה להגביל את יום העבודה ל-9 שעות. כיוון שהתאגדויות ושביתות היו באותו הזמן לא חוקיות, השובתים נעצרו ופדרציית ארגוני העובדים ניצלה את ההזדמנות לקיים הפגנה למען זכויות עובדים והגבלת יום העבודה.

בעקבות הצלחת המאבק בקנדה, פדרציית ארגוני העובדים בארצות הברית פתחו בשביתה כללית בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. השביתה לוותה בהפגנות ומהומות בהן נהרגו כ-7 שוטרים וכ-60 מפגינים אשר לזכרם שינתה התנועה הסוציאליסטית את צבע דגלה לאדום לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך".

בעקבות אירועים אלו, החל מ-1889 ה-1 במאי נחגג רשמית ברחבי העולם כיום חג לפועלים.

למערך פעילות בנושא.

לפעילויות נוספות בנושא זכויות עובדים וזכויות חברתית.

שורשי רעיונות הדמוקרטיה קיימים עוד בעולם העתיק ודרכי יישומן של עקרונות הדמוקרטיה עברו תהליכים ושינויים רבים. מפוליס של אתונה ועד למהפכה הצרפתית, ליישום הדמוקרטיה שיטות רבות ושונות אך רעיון-העל הוא ייצוגיות העם ושלטון העם. לרעיון ייצוג העם להחלטות כלכליות, חברתיות, מדיניות ואף צבאיות לעיתים התווספו מטבע הדברים רעיונות של זכויות אדם ושוויון, פלורליזם, מוסדות מקבילים לבית הנבחרים אשר מייצג את העם, בחירות ועוד. כל אלו עונים על צרכים פוליטיים וחברתיים בכל מדינה שבה הדמוקרטיה שואפת להתבסס, שכן ההיסטוריה רצופה בניצול כוחה החיובי של עקרונות הדמוקרטיה שאפשר למשטרים טוטליטריים חשוכים לעלות ולפגוע בכל עיקרון של זכויות וחופש לאדם ולחברה ואף לשנות סדרי עולם. אחד העקרונות העיקריים שמדינות מבססות בממשלם זה עיקרון ה"איזונים והבלמים", בין אם מדובר בממשל נשיאותי (ארה"ב), ממשל פרלמנטרי (בריטניה) או בממשל מעורב (צרפת) עיקרון האיזונים והבלמים מתמקד במוסדות הממשלתיים השונים וביחסים בניהם. בישראל פועלות הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (ממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט). טבען של הרשויות השונות בדמוקרטיה הן ביקורות, לאזן ולהגביל את כוחן של הרשויות המקבילות בכדי למנוע הצטברות של עוצמה פוליטית בקרב רשות אחת בלעדית.

בישראל, לאורך השנים היו ניסיונות רבים להגביל את כוחה של הרשות השופטת וגם כיום הממשלה פועלת רבות ובדרכים רבות להגביל את כוחו של בית המשפט ב-חוק עוקף בג"ץ, חוק שיאפשר לכנסת לחוקק חוקים שלא התקבלו ונאסרו בבג"ץ לפי מספר הצבעות בממשל ובכך לצמצם את כוחו של בית המשפט בצורה משמעותית. הפגיעה הרבה שעולה מכך בעקרון האיזונים והבלמים תאפשר לממשלה לחוקק חוקים שיפגעו בעקרונות מהותיים במדינות דמוקרטיות כמו פלורליזם, חופש הביטוי, חופש התנועה וחוק כבוד האדם וחירותו. הניסיון לחוקק חוק שמגביל את כוחו של בית המשפט מהווה סכנה ממשית לדמוקרטיה ולעקרונותיה, והראשונים להיפגע מכך יהיו אוכלוסיות מוחלשות, בנוסף לקידום אינטרסים פוליטיים וכלכליים פרטיים של הממשלה מבלי שיהיה אפשר לבלום זאת.

מדינות דמוקרטיות שחרטו על דגלם עקרונות של חופש האדם, זכויות אדם ופלורליזם מקדמות את האקטיביזם של הרשות המחוקקת או לחילופין משמרים את כוחם ושוויונם של גופים בדמות בתי מחוקקים שמטרתם לבקר את הממשלה ולהגביל את כוחה לחוקק כל חוק העולה על רוחם. ישראל, ככל מדינה ששואפת לשמר את הדמוקרטיה ורוח הפלורליזם צריכה להתנגד בכל תוקף לכל חוק שמגביל את כוחה של אחת הרשויות ובעיקר את כוחה של הרשות השופטת.

שאלות לדיון:

• מדוע צריכים במדינה דמוקרטית לשמר את עקרון האיזונים והבלמים?
• מה הסכנות בפגיעה בעיקרון האיזונים והבלמים?
• מה חשיבותה של הרשות השופטת במדינות דמוקרטיות?
• האם יש מקרים בהיסטוריה שהעקרונות הדמוקרטיים אפשרו לנפילת משטר דמוקרטי?

במהלך החודשים החולפים הדיון הציבורי הגובר סביב סוגיית מבקשי המקלט בישראל גובר ומעלה שאלות רבות על סוגיית ההגירה, גירוש ובעיקר על מצבה של דרום תל אביב. הדיון סביב מעמדם של מבקשי המקלט בישראל אינו ייחודי, שכן בשנים האחרונות העולם נמצא במשבר ההגירה הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. גל הפליטות העיקרי מאריתריאה וסודן לישראל החל ב2006 וכיום בישראל חיים 40 אלף מבקשי מקלט[1]. בעוד בעולם ההכרה במבקשי המקלט כפליטים עולה, בישראל מתקיימת מדיניות ברורה המסרבת לאפשר לאותם/ן מבקשי המקלט קיום אורח חיים נורמלי. המדיניות באה לידי ביטוי בתהליכי ביורוקרטיה ארוכים, פסילת בקשות מקלט ללא בדיקה[2], חוק ההסתננות, מתקני הכליאה סהרונים וחולות וכמובן ניסיונות הגירוש בכפייה. כל אלו הם פעולות שבבסיסן עומדת תפיסה גזענית, שכן בישראל חיים עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים אך כלפיהן לא מופנית מדיניות קשה ומתישה כמו שחווים מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן. הכוננות והלחץ התמידי שתחתיו חיים מבקשי המקלט בישראל פוגעת בזכויותיהם ולקיים חיים שבשגרה כפי שמגיע לכל אדם ואדם, ללא הבדל, צבע, מין, דת, מגדר, לאום.

ההתקבצות של מבקשי המקלט בדרום תל אביב אינה במקרה אלא תוצר של מדיניות מכוונת, כך גם הקושי הכלכלי והבריאותי ובכך התגברה מצוקה חברתית כוללת בדרום תל אביב. הפתרונות שאפשר ליישם בנוגע לדרום תל אביב, מצוקת התושבים ומבקשי המקלט הם רבים ואינם כוללים בתוכם פגיעה בזכויותיהם של בני אדם. הפתרונות הועלו מכיוונים שונים, אך הממשלה וגופים עם אינטרסים כלכליים ופוליטיים דואגים כבר שנים רבות להשאיר את המצב הקיים כפי שהוא או ליישם פתרונות לא הומאניים ולא לטובת החברה.

מכיוון שכל הפעולות הנוגעות למבקשי המקלט בישראל ומצבה של דרום תל אביב נוגעים לאינטרסים כלכליים ופוליטיים ומונעים מרעיונות גזעניים, עלינו כחברה ללמוד, לדבר ולפעול למען פתרונות שעלו על השולחן ואף לעלות פתרונות חדשים אשר יכללו בתוכם קבלה של מבקשי המקלט, הן כפליטים והן כבני אדם באשר הם תוך שיתוף פעולה עם תושבי דרום תל אביב, ושכל אלו לא יפגעו ממניעים ורעיונות שסותרים ופוגעים באותם אוכלוסיות.

בג"ץ 2445/18 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' ראש הממשלה המשך…