דמיינו לעצמכם טיול לארץ זרה, שאת שפתה אתם לא דוברים. את שלטי הרחובות אתם לא מצליחים לקרוא, הכרוז ברכבת נשמע כמו ג'יבריש, ולשלוח אימייל הביתה אי אפשר – כי אין אותיות עבריות על המקלדת. גם להזמין אוכל במסעדה קצת קשה – כי המלצר מסתכל עליכם בעיניים צוחקות, למשמע ניסיונותיכם להסביר את המונח "מרק עגבניות".
מאתגר. אפילו קצת משעשע, לא? בסך הכל זה נחמד להרגיש קצת זרים, לרגע אחד.
במציאות הישראלית יש מי שמרגיש זר כל הזמן. שפתו אינה נשמעת, אף שהיא שפה רשמית במדינה, רוב האוכלוסיה לא תבין את ניסיונותיו להזמין מרק, או לבטל דו"ח חניה, או להבין מדוע חשבון החשמל כה גבוה, אם ידבר בשפתו שלו. חמור יותר – מקומות מסוימים אוסרים עליו לדבר ולכתוב בשפתו, שפת האם שלו, ובכך לא רק שהם עוברים על החוק ופוגעים בזכותו לשוויון, אלא שהם פוגעים בזכותו לקיים את תרבותו, ששפה היא חלק מהותי ממנה.
מה השפה הערבית יוצרת אצל התלמידים/ות שלנו? איך אפשר, בכיתה דוברת עברית – לפתח את הדיון על שפת המיעוט, ועל המתח שבין השתלבות לזכויות תרבותיות?
ואם תשאלו – למה לשוחח על כך בכיתה המכילה תלמידים/ות דוברי עברית בלבד? ובכן, ראשית – כיוון שדרך נושא זה ניתן להרחיב את הדיבור על היחס למיעוטים בכלל, וכידוע – ישנן אוכלוסיות נוספות הסובלות מאפליה וקיפוח, בקרב כל הקהלים בישראל. שנית – אם ברצוננו לקדם סיכוי למרחב ציבורי שוויוני, המכיל בתוכו גם 20 אחוזים של אוכלוסייה ערבית ואינו מקפח אותם, הרי שזהו צעד ראשון בכיוון הנכון.
מובאות להלן מספר דוגמאות מהעת האחרונה, הממחישות את המצב הבעייתי בו מצויה השפה הערבית בישראל. אנו מציעים לכן להשתמש בדוגמאות אלו, על מנת לפתח דיון בכיתה ולעורר אצל התלמידים/ות שאלות ותהיות. לא תמיד ישנה תשובה ברורה, אך לדיון יש ערך בפני עצמו.
1. מדוע הכריזה ברכבת ישראל נשמעת בעברית בלבד (ובאנגלית בקווים הנוסעים לשדה התעופה)? על פי תשובת מנכ"ל רכבת ישראל – כריזה גם בערבית תהפוך את הנסיעה לקולנית ורועשת, ותפגע בחוויית הנסיעה. האגודה לזכויות האזרח ושותפות שראקה יצאו בקמפיין שמטרתו להוסיף שילוט וכריזה בערבית ברכבת, בנוסף לשפות העברית והאנגלית, ובכך לקדם מרחב ציבורי משותף, שוויון יהודי-ערבי ושותפות יהודית ערבית.
2. מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך פנתה למורים ולמפקחים ערבים בדרישה לכתוב מסמכים רשמיים שכותבים עובדי המשרד רק בשפה העברית. זאת, לאחר שעובדי האגף לחינוך ערבי שלחו הודעת מייל בערבית, למורי השפה הערבית. האגודה לזכויות האזרח פנתה בעניין זה למנכ"לית משרד החינוך. בכך פגעה מנהלת המחוז בזכותם של עובדי המשרד הערבים לשוויון, לכבוד ולשמירה על זהותם הלאומית וייחודם התרבותי. זאת, בנוסף להיות הערבית שפה רשמית במדינה, ולחובת המדינה לכבד את השימוש בה.
3. ביוני 2010 הגישה האגודה לזכויות האזרח יחד עם נציגי תושבים מירושלים המזרחית עתירה לבג"ץ, בדרישה לשפר מן היסוד את שירותי הדואר הניתנים במזרח העיר. אחד הגורמים למצב הבעייתי של שירותי הדואר במזרח ירושלים הוא היעדר שמות רחובות ומספרי בתים. העתירה עודנה תלויה ועומדת, ועיריית ירושלים התחייבה כי עד סוף 2014 יינתנו שמות לכל הרחובות. מקרה זה ממחיש רובד נוסף ובעייתי של מעמד השפה הערבית, כאשר לרחוב בו מתגורר אדם אין שם, והוא אף לא מופיע במפת העיר, בחלק מהמקרים. כאן מדובר על פגיעה בזכות ליהנות משירותי דואר תקינים, אך נסו לדמיין כיצד הייתן מרגישות אם הרשות המקומית כלל לא היתה טורחת לתת שם, בשפתכן, לרחוב בו אתן גרות.
שאלות לדיון בכיתה:
1. מה ההבדל בין שלטים המוצבים לצד כביש מהיר, בהם מופיעות עברית, ערבית ואנגלית, לבין כריזה ברכבת ישראל? האם ההצדקה שנתן מנכ"ל הרכבת מקובלת עליכן? היכן במרחב הציבורי יש צורך בהצגת השפה הערבית? דוגמא למקרה רלוונטי תמצאו בעתירה שהגישה האגודה יחד עם ארגון עדאלה בנושא שילוט עירוני בערים מעורבות.
2. מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך לא יודעת לקרוא ערבית. מה היא אמורה לעשות? כיצד ניתן לאזן בין זכותם של עובדי המשרד להתכתב ביניהם בערבית לצורך של האחראית עליהם להבין את תוכן ההתכתבות? ניתן לפתח דיון על החובה לכבד את השימוש בשפה הערבית כשפה רשמית וכשפת אם, המשאבים שהדבר עשוי לדרוש ממשרד החינוך, וההצדקות להשקעת משאבים אלו. עוד ניתן לדון על מעמד לימודי הערבית במערכת החינוך ועל הכרת השפה ככלי להכרת האחר.
לשם השוואה והעשרת הדיון, ניתן לדון במקרה נוסף שבו נאסר על מורות במרכז חינוכי בבית חולים לדבר בערבית.
3. מה הקשר בין הדרת השפה הערבית לבין גזענות? מה ההבדל בין האירועים הנזכרים לעיל ומה מקשר ביניהם? כאן ניתן לדבר על גזענות ממוסדת (מצד מוסדות השלטון), גזענות במרחב הציבורי והאישי, וכיצד התנהלות מוסדות רשמיים משפיעה על התנהגותם של פרטים בחברה. ניתן להפנות את התלמידית/ות לכתבות הבאות, בהן מסופר על מקרים פרטניים של אלימות כלפי דוברי ערבית.
http://news.walla.co.il/?w=/10/2600328
http://www.mako.co.il/news-law/crime/Article-a5422ccb13a5e31004.htm
4. כיצד אנו תופשים את השפה הערבית ואת דובריה, אפילו כשמדובר במי שקרוב אלינו? חלקו לתלמידים/ות את שירה של ויקי שירן, "זיכרון מצחיק", ושוחחו על התחושות שלנו כאנשים פרטיים כלפי דוברי ערבית, ועל הקשר בין תחושות אלו למדיניות הציבורית כלפי השפה הערבית.
זיכרון מצחיק/ויקי שירן
הזכרון הזה כל כך מצחיק
פשוט בדיחה
איש קטן, כפוף, עם טרנזיסטור זעיר
ואזניות פלסטיק באוזנים
הוא תמיד היה כזה מצחיק
כי המוכר שמכר את הטרנזיסטור
נתן אוזניות עם חוט נילון קצר
שחנק את הצואר
זה במפורש הגיע לו
כי הוא רצה לשמוע שירים בערבית, איכסה
וחדשות בערבית פיכסה, הוא כל כך הרגיז
אותנו, מספר שהוא יודע לקרוא ולכתוב
ערבית ספרותית. איש מצחיק, ממתי לערבים
יש ספרותית מלבד יא חביבי אי-אי-אי
חצי שעה יא חביבי בגרון.
הזכרון הזה, במלוא הרצינות הוא
אבא שלי.
אני לא אשמה שלעגתי לו יחד עם חברותי
מכיתה ו"ו שלישית, שמתי אצבע על הרקה
סובבתי וצחקתי טרללה, איזה טרללה.
אצלן בבית היה כזה כף, שתו תה עם המון סוכר
ולא קפה מר, דיברו יידיש, שמעו קול ישראל בעיברית
הלכו במכנסי חאקי קצרים וחלצה בחוץ
ולא במכנסי קלוש ארוכים וחלצה בפנים.
הייתי ממש בת בית אצל חברותי ואבי לא הבין
למה שמחתי כשלפתע שערו הלבין והתעניינתי
אצל המורה כמה זמן אחרי זה זקנים מתים.
אף אחד בעצם לא אשם, לא אני, לא הן
אבא שלי היה צריך להבין שלא יפה להתעקש
יש לו בנות כמו שאמא שלי אמרה, יש להן
חברים כמו שאמא שלי אמרה, כל מה שהיה שם מת
אמרה והוא התעקש להיות טרללה.
פעם אחת כשצעקו אחד על השני (כל כך התביישתי)
הוא אמר לה בסוף, בשקט בשקט, אני לא יכול להיות
אדם ריק. היא צעקה לעברו משהו בצרפתית (בערך בסיגנון זב"שך)
והוא שתק. דוק של עצבות עטף את עיניו.
מאז ישב בפינת המרפסת, נקודה אילמת
עם חוט נילון שחונק לו את הצואר
לפעמים בוכה לפעמים צוחק
לא מספר איזה תחנות יש לו בראש.
כך אני זוכרת אותו יושב בפינה
מכוץ לבדו, עם זב"שו.
מי היה מאמין, אמי, שהיום
זה יהיה כל כך זב"שי.
בברכת דיון פורה ומעשיר,
צוות מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח.
לייעוץ וליווי ניתן לפנות לנעמי בייט-צורן naomib@acri.org.il
