החינוך לערכים הומניסטיים ולדמוקרטיה מהותית צריך להיות הייעוד הראשון של בתי ספר בכל זמן
מי הם אזרחי העתיד שעל מערכת חינוך לחנך ומהו התפקיד המיועד להם בחברה? סביב שאלה זו ניטשים מאבקים רבים בין כוחות שמושכים לכיוונים שונים. במרכז מאבקים אלה עומדות בעיקר שאלות הקשורות לזהות הלאומית, האתנית והדתית של התלמידים ולתפקידים הכלכליים שהם עתידים למלא בחברה. בחברות המתאפיינות במיליטריזם ובסכסוכים מתמשכים מתווספת לדיון עוד סוגיה, הקשורה לתפקיד מערכת החינוך בהכשרת "חיילים טובים". כל המאבקים האלה מתרחשים בהקשר נתון של יחסי כוח הנובע מאי-השוויון המובנה בחברה. בצל דיונים ומאבקים אלה, שאלת תפקידה של מערכת החינוך לחנך "אדם להיות אוהב אדם", שהוא אחת המטרות של החינוך הממלכתי בישראל, הופכת לזניחה, ואף למכשול, בעיני רבים, בפני חינוך לזהויות קבוצתיות מסוימות.
נהגתי לכתוב בנושא החופש הניתן למורים במערכת החינוך בהקשר של המאבק שלהם נגד הפגיעה השלטונית בחופש הביטוי שלהם. כמו כן, כתבתי בד"כ אודות ההסתה של קבוצות ימין קיצוניות נגד מורים שהביעו דעות בעד זכויות העם הפלסטיני וכאלה שהעזו להזכיר את הנכבה ואת התנגדותם לכיבוש בשיעורים שלהם. אלא, שלאור החלטתה של עיריית באקה אלגרביה לפטר את המחנך עלי מואסי בגין הצגת הסרט "עומר", ומסע ההסתה נגדו שיזמו חוגים אחדים והבולמוס שהפרשה עוררה, נאלץ אני לכתוב בנושא במסגרת השיח אודות דיכוי החירויות וחופש הביטוי בקרב החברה הערבית.
