גזענות

הזכות השווה לביטוי תרבותי

פורסם בתאריך 26 באוקטובר 2016

pasted image 0

"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" (ר' יהודה הלוי)

בפוסט מרגש וחשוב כותבת המוסיקאית רקפת אמסלם על יחסה לריבוי התרבויות בישראל, ההופכות חלק מזהותה ומתהליך היצירה שלה.

"אני גם וגם וגם – אוהבת את השפה העברית במיוחד באותיותיה הגרוניות ח' ו ע', מתרגשת לשמע השפה הערבית ואוהבת לכתוב אותה באותיותיה המסתלסלות והחמות, מתפעלת מן השפה המרוקאית מהעושר שלה והצבעוניות, מתגעגעת לסבתי האשכנזיה שאהבה אותי וטיפחה אותי כששומעת את שפת האידיש. אוהבת את לד זפלין כששומעת "Stairway to Heaven" ובוכה כששומעת את היצירה April של סגול כהה. לבי מתרחב לשמע השיר של פאיזה אחמד Sit El-Habaib ונזכרת בתמונתה של סבתי הספרדייה השחורה הפשוטה וטובת הלב. מתפעלת מילדי המשפחה החרדית שלי מחוכמתם, ושמחת החיים שלהם ואוהבת לבקר את משפחתי המרוקאית בערב שישי. מרגישה בבית בכפר עוספיא אצל חברתי עולה – יא חביבתי, ומנהלת שיחות נפש עם חברותיי האנתרופסופיות. עורי מצטמרר לשמע ניגונו האשכנזי של אבי היקר בצלילי כינור נדירים, בוכה וצוחקת כשקוראת את שירת המשוררות המדהימות אליהן נחשפתי בשנה האחרונה איריס אליה כהן סהר עדס ד"ר צילה זן-בר צור חלי ראובן Sigalit Banai Yonit Palomba Naaman Claris Harbon Shira Ohayon  המביאות עולמות נשיים מורכבים ועמוקים ומתפעלת מעשייתן הנדירה של Shula Keshet ו Carmen Elmakiyes  ועוד נשים נפלאות מ"בית אחותי" – למען נשים בישראל. אני ממוצא אשכנזי ומזרחי מן שילוב שכזה וחיבורים של מזרח ומערב – נולדתי בישראל של שנות ה-70 וזיכרונותיי הם זכרונות של גם וגם וגם. שנים הזהות הזו בלבלה לי את הצורה – היום היא מנוף לחיבורים בעשייה המוזיקלית שלי. מנוף לחיבורים בין אידיש למרוקאית, בין עברית לערבית, בין גברים לנשים, בין חילוניים לדתיים, בין ישן לחדש, זו מן עשייה שכזו הדורשת התמדה, התעקשות, זו התחייבות לשפה של אהבה של חיבור בלי פירוד ואלימות. מרשה לעצמי להיות גם וגם וגם. מרשה לעצמי לחבר, לאהוב, ליצור מתוך המזרח והמערב, מתוך היותי בת אדם. מקדישה את השיר יידישע מאמע באידיש ובמרוקאית – מן חיבור שכזה ולהביא מסר של פיוס ואחווה בחברה הישראלית כי אנחנו לא באמת כל כך רחוקים"

נראה על פניו כי חזון מעשיר זה יכול  היה להיות נחלת כל אחד ואחת מאתנו, בין כיוצרים ובין "כצרכני תרבות" וכי מערכת החינוך הייתה יכולה לאמץ אותו כלשונו, אך בפועל המצב שונה.

כבר שנים רבות אנו עדים בחברה הישראלית לדיון ציבורי  סוער אודות הזכות השווה לביטוי תרבותי. קבוצות שונות בחברה טוענות לקיפוח מתמשך בחלוקת המשאבים הסימבולים והחומריים הניתנים לאזרחי המדינה לבטא את מחשבותיהם, רעיונותיהם, הנרטיבים ההיסטוריים שלהם ועוד. לעמדות אלו סימוכין ברורים במחקר הסוציולוגי, החינוכי והפוליטי. ראוי לציון בהקשר זה את הדו"ח שהוגש למשרד התרבות בשנת 2011 על-ידי קואליציית הארגונים "ליבי במזרח" – הקואליציה להקצאה שוויונית של משאבי התרבות בישראל":

לקטע המלא »

חוקי הטבע בשירות הגזענות

פורסם בתאריך 7 בספטמבר 2016

ד"ר גליה בונה

דבריו של המפכ"ל אלשיך עוררו דיון ציבורי חשוב והמחישו כיצד הגזענות הממסדית פועלת, ואיך מעשים גזעניים בשירות הציבורי מקבלים את הלגיטימציה שלהם מלמעלה. אך במקביל, הם אפשרו לנו לתייג את המפכ"ל כגזען, להתנער ממנו ולשחרר את עצמנו מאחריות.

לקטע המלא »

קולנוע וזכויות אדם

פורסם בתאריך 17 ביולי 2016
במהלך שנת הלימודים תשע"ו השתתפו תלמידי תיכון מבתי ספר שונים בתל אביב בפרויקט "קולנוענים צעירים". הקבוצה עסקה בסוגיית חופש הביטוי – דילמות, שאלות ומחשבה על הביטוי העצמי לקטע המלא »

קול קורא לבתי ספר המעוניינים בפעילות לקידום חופש הביטוי ולמאבק בהסתה ובגזענות – תשע"ז

פורסם בתאריך 12 ביולי 2016

pasted image 0

להורדת גרסת PDF 

מדרשת אדם והאגודה לזכויות האזרח מזמינות את מורי ותלמידי בתי הספר התיכוניים וחטיבות הביניים, היהודים והערבים, להשתתף בתכנית החינוכית "כוחה של מילה" בשנת הלימודים תשע"ז.

התכנית מבקשת להעמיק את הבנת התלמידים בנוגע לחשיבות חופש הביטוי במשטר דמוקרטי מחד, ואת ההבחנות בינו לבין הסתה וביטויים גזעניים מאידך. חשיבות העיסוק החינוכי בסוגיות אלו נובעת לא רק ממקרי הקיצון העולים לסדר היום החברתי, אלא משום שדילמות ושאלות הקשורות לחופש ביטוי וגזענות הן חלק מההוויה היום-יומית של בני הנוער, לאור פעילותם הרבה ברשתות החברתיות.

חופש הביטוי הוא מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובין החשובים שביניהם. הוא זה המאפשר לנו לבטא את עצמנו באופן אישי ובאופן קולקטיבי, הוא המקדם, כפי שנראה בתכנית זו, חשיבה מושכלת וזו מצידה מאפשרת ביקורת והשתפרות מתמדת הן ברמה הפרטית והן ברמה הפוליטית.  בישראל, הצורך להבחין הבחנה ברורה בין ביטוי לגיטימי בדמוקרטיה לביטוי שאינו לגיטימי – מתחדד ועולה לאחרונה, בגלל אירועים קשים של פשעי שנאה, הסתה בכלל והסתה לגזענות באופן מיוחד. חלק מאירועים אלו ניתן להבין על רקע הסיכסוך המתמשך בין יהודים לערבים, ואילו את האחרים על בסיס המחלוקות הקשות בחברה הישראלית בין דתיים לחילוניים ובין קבוצות אתניות ולאומיות שונות. הדוגמאות של רצח שירה בנקי ז”ל במצעד הגאווה בירושלים, כתיבת סיסמאות גזעניות של “תג מחיר” על קירות מסגדים ובתי ספר הן רק קצה הקרחון של ניצול חופש הביטוי למטרות פסולות. הרצון להתגונן בפני תופעות אלו מחויב המציאות ועם זאת קיים חשש רב לכך “שהתינוק יישפך עם מי האמבט” ונחוקק חוקים שיצמצמו את הביטוי החופשי מעבר למתחייב ולרצוי.

לקטע המלא »