שוויון

גזענות בישראל? הגזמת!

פורסם בתאריך 27 במרץ 2017

 

mesiלרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות

גזע אינו מונח שקיים במציאות. אין לו ממשות ביולוגית, אבל הוא בכל זאת נוכח במציאות החברתית שלנו. ברמה האישית, הוא מלווה אותי לכל מקום. לאורך ההיסטוריה היו תיאוריות רבות שניסו לסווג את בני האדם, והאמונה כי יש גזעים שונים רווחת עד היום. תפישות אלה אפשרו מערך שלם של הצדקות, הבולטות בהן בהיסטוריה העולמית הן עבדות וקולוניאליזם. עם התפתחות המדע, וההבנה ההולכת וגדלה של הגנום האנושי, הוכח באופן מובהק שהמין האנושי חולק כמעט את אותו סט של גנים. ובכל זאת, הגזענות חיה ונושמת. יש לה כוחות עצומים, היא פוצעת והורגת.

איך קורה ששונות פיזית, כמו צבע עור, תופסת מקום מרכזי כל כך בפסיכולוגיה החברתית שלנו, למרות שמבחינה מדעית השונות בינינו בני האדם כמעט אפסית? איך קורה שהיום, בשנת 2017, קיימים עדיין אנשים רבים המאמינים שאנחנו בני גזעים שונים? כדי להבין תופעה חברתית מסוימת, חשוב להבין את מי היא משרתת ולאתר את עולם ההצדקות שלה. ובכך, כך נעשה.

בכל פעם שאני חווה אירוע גזעני או עדה לאחד כזה, מיד קמים "המשכנעים", שמנסים להסביר לי שלא מדובר באמת בגזענות, שאני מגזימה, או ההסבר החביב על רבים – שאני לא קוראת נכון את המציאות. בשלושת העשורים של חיי, הספקתי לשמוע מגוון רחב של תירוצים והסברים יצירתיים למדי למופעי גזענות שנתקלתי בהם. כשאני שואלת על היחס הגזעני כלפי ערבים בישראל, נאמר לי "מה פתאום גזענות? כולנו שֵׁמים". על היחס הגזעני כלפי מהגרים ומבקשי מקלט אפריקאים, התשובה הנפוצה היא "זה לא בגלל הצבע שלהם, אלא בגלל שהם לא חוקיים בישראל". כשאני שואלת על הגזענות כלפי אתיופים, אומרים לי "די, הגזמת! כולנו יהודים".

לגזענות עבר מפותח והווה ממשי, אבל עתידה תלוי בנו. המשך קיום הגזענות תלוי באבחון ובדיוק שלה. השלב הראשון במיגורה הוא פירוק הכחשתה. הגזענות קיימת, חיה ובועטת, ושלב זה קריטי בתהליך היעלמותה. לעתים נדמה שהמכחיש מסוכן עוד יותר מהגזען, מאחר שההכחשה מאפשרת את שימור התופעה ומהווה חסם מרכזי למאבק נגדה. מאבק שחייב לעבור דרך חינוך (ילדים ומבוגרים כאחד) לפירוק עולם ההצדקות שלנו בכל הנוגע לקבוצות שונות באוכלוסייה.

לגזען הקלאסי ולמכחיש, אפשר להוסיף סוג נוסף וחמקמק – "הגזען הליברלי". הוא אינו יודע שהוא כזה, הוא כל כך ליברלי עד שהפך לעיוור צבעים. לדוגמה: אם גזען ליברלי ואני נשב יחד סביב שולחן ואספר לו שלאחר שזומנתי לראיון עבודה, שאלו אותי שלוש פעמים אם אני בטוחה שאני אכן גברת אייצק (שם משפחה הנחשב לאשכנזי) והסתכלו עלי בתימהון בכל פעם שנענעתי את ראשי לחיוב, הגזען הליבראלי עדיין לא מבין על מה המהומה. עיוורון הצבעים הליברלי שלו מטשטש את ראייתו ומונע ממנו להבין שגזענות קיימת בכל מקום ומסתתרת בכל הפרטים הקטנים.

השלב הבא בפירוק הגזענות הוא הגדרתה מחדש, כפי שעשה למשל פרופ' יהודה שנהב, שקרא לתופעה "הגזעה", והגדיר אותה כך: "ייחוס של נחיתות לאדם או לקבוצה על בסיס של תכונות סטריאוטיפיות המנוסחות בשפה ביולוגית, חברתית או תרבותית. בשיח גזעני נתפשות תכונות אלה כנחותות, כבלתי משתנות וכמהותיות לאותה הקבוצה".

לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות החל היום, אני קוראת לכולנו להפסיק להכחיש את קיומה של הגזענות בחברה הישראלית, לחשוף את כל הקבוצות המוגזעות בישראל ולהציף את הנושא לדיון, כדי שבאמת נוכל להיאבק בתופעה וסוף סוף להשתחרר ממנה.

לקטע המלא »

היום הבינלאומי למאבק בגזענות 21.3.2017

פורסם בתאריך 20 במרץ 2017
    ביום 21/3 מציין העולם את היום הבינלאומי למאבק בגזענות. ציון יום זה הוא הזדמנות חשובה להעלות לסדר היום הציבורי בכלל והחינוכי בפרט את הצורך במאבק כולל ומתמשך נגד הגזענות בישראל. לקטע המלא »

סטודנטים ערבים יתוקצבו בחצי לעומת יהודים

פורסם בתאריך 11 ביולי 2016

משרד החינוך מקדם שיטת תקצוב חדשה לסטודנטים במכללות לחינוך,  אשר עושה אבחנה בין קבוצות של סטודנטים על בסיס שייכותם הלאומית ואזור מגוריהם – כך חשפה בשבוע שעבר ירדן סקופ ב"הארץ". בהתאם לתכנית, משרד החינוך עתיד לתקצב סטודנט ערבי הלומד במכללה לחינוך באזור הצפון כבמחצית מהתקציב הכללי שנקבע לסטודנט באותה מכללה, העומד על כ-25 אלף שקלים בשנה.

זו דרכו של משרד החינוך להיאבק באבטלה הגואה בקרב מורות ומורים ערבים. במקום לטפל בשורש הבעיה, להשקיע בשילובם של מורים/ות ערבים/יות בבתי ספר יהודיים או בתקצוב שוויוני למערכת החינוך הערבי על ידי הקצאה שווה של שעות לימוד וצמצום הצפיפות בכיתות – פשוט מקצצים.  קיצוץ שמשמעותו אפליית סטודנטיות וסטודנטים ערבים ופגיעה בזכותם להשכלה ולתעסוקה, בזכות לשוויון ולנגישות שווה למוסדות חינוך, ובזכות לכבוד. להרחבה על הזכות לשוויון ומה בין שוויון פורמלי לשוויון מהותי 

האגודה לזכויות האזרח פנתה לשר החינוך בדרישה דחופה לבטל את שיטת התקצוב החדשה. הנה הפנייה:

לקטע המלא »

הדרת נשים מהמרחב הציבורי

פורסם בתאריך 5 ביולי 2016

pasted image 0

הדרת נשים היא מגמה חברתית של הרחקת נשים מעמדות ציבוריות בעלות משמעות – בכלכלה, פוליטיקה, הבעת דעה, ואף הרחקה מהופעה בציבור[1].

התופעה של הדרת נשים מאפיינת כמעט את כל סוגי החברות. היקף התופעה שונה עם זאת ממקום למקום ומעת לעת. כך לדוגמה בישראל, התופעה קיימת גם בקהילות הדתיות וגם במרחב החילוני, גם בקהילה היהודית וגם בקהילה הערבית. לדוגמה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובמו"מ לשלום נתקשה למצוא נשים[2], בכנסים רפואיים, אפילו אלו העוסקים ברפואת נשים נוכל לשמוע על כך שנשים אינן מוזמנות[3], בצבא ובאוניברסיטה נוכל לשמוע על בקשה של קבוצות דתיות למנוע מנשים את הזכות לשיר ואילו המרצים החילונים ידירו נשים בדרכים מגוונות אחרות. דוגמאות רבות נוספות של הדרת נשים מהמרחב הציבורי בכלל ועל הדרתן בקרב המגזר החרדי בפרט, אפשר למצוא במחקר שפורסם על ידי הקליניקה המשפטית של שדולת הנשים במרכז הבינתחומי הרצליה[4].

בארצות אחרות, דמוקרטיות ושאינן דמוקרטיות נשמע על תופעות דומות. ארגון הבונים החופשיים הפועל בארצות רבות סגור על פי רוב בפני נשים, כך גם ארגון בני ברית הידוע מבקש להפריד נשים וגברים בפעילויותיו[5]. אחוות הסטודנטים באוניברסיטאות מצטיינות בארצות הברית כמו הרווארד שללו כניסת נשים עד לפני זמן לא רב[6], ובהודו אנחנו לומדים על דיון המתקיים על זכותן של נשים להיכנס למקדשים[7].

לקטע המלא »