פעילות מספר 1:
הקופסה הפרטית שלי
|
לעמוד על משמעות המושגים "רשות הכלל" ו"רשות הפרט", על השוני ביניהם ועל הצורך בפרטיות. |
מטרות
|
|
45 דקות (שיעור אחד). |
משך
הזמן: |
|
עבודת בנייה מנייר ומקרטון. |
סוג ההפעלה: |
|
פיסות נייר צבעוניות; תמונות מעיתונים ומכתבי עת; דבק, גירי שמן סטודיו, מספריים שדכנים; עותקים מהציור (ראו עמ' 59) כמספר הילדים בכיתה. פיסות קרטון בצורה של "ענן" כמספר הילדים
בכיתה (בגודל קטן מעט מדך מחברת רגילה). מהלך הפעילות: שלב א' – עבודה עצמית: עיצוב חיצוני של הקופסה הפרטית
בראשית
השיעור ירשמו הילדים על הקופסה משהו שיעיד על כך שהיא שייכת להם באופן אישי, תוך
מתן ביטוי לרגשותיהם ולמחשבותיהם (למשל: "אין לפתוח ללא אישור שלי",
הקופסה הסודית של..."וכדומה).
בקשו מן
הילדים לצייר על גזרי נייר חפצים שונים שהיו רוצים להכניס לקופסה נעולה, כדי שאף
אחד/ת לא יראו אותם או יגעו בהם. אפשר גם לצייר מחשבות ומקומות שבהם היו
רוצים להיות לבד (החדר שלי בבית, פינה בגינה וכו'). אלה שמתקשים לצייר חפץ
מסויים יכולים לרשום את שמו על פיסת נייר. כל גזרי הנייר, המצוירים או הכתובים,
יוכנסו לקופסה.
רישמו על
הלוח את השאלות הבאות, ובקשו מן הילדים לשוחח עליהן ביניהם בזוגות: -
מה אני רוצה לספר על הצד החיצוני של הקופסה שלי? -
איך הרגשתי בעיצוב הצד הפנימי של הקופסה? -
באיזה חלק של הפעילות הרגשתי נוח יותר – בעיצוב החוץ
או בעיצוב הפנים? מדוע? -
מהי, לדעתי, מטרת הפעילות? שלב ב' – דיון כיתתי: רשות הפרט ורשות הכלל
(להציץ
בדברים שאינני רוצה שאחרים יראו, כמו הדברים ששמתי בקופסה; להיכנס למקום פרטי
שלי – הבית או החדר שלי; להתקרב אלי יותר מדי; לחטט בילקוט שלי; לקרוא מכתב
שכתבתי או שקיבלתי מחבר/ה; ללחוץ עלי לספר משהו שאיני רוצה לספר ועוד).
הילדים
יתבקשו: -
לתת שם לדמות ולרשום אותו בראש העמוד. -
לרשום בתוך ה"ענן" מה היה או היתה רוצה
הילד/ה לומר לדמות.
|
עזרים: |