פעילות מספר 3:
|
הבנת הצורך להגן על רגשות ומחשבות פרטיים |
מטרה: |
|
45 דקות (שיעור אחד). |
משך הזמן: |
|
עבודה
יחידנית – עיונית ויצירתית. דין כיתתי. |
סוג ההפעלה: |
|
קטעי
יומנים (עמ' 65). עטי לבד. מהלך הפעילות
-
מדוע לדעתכם כותבת כל אחת מהילדות שבקטעים יומן? - מדוע אנשים חשים צורך להסתכל ביומן של מישהו אחר? - מה ניתן לעשות כדי למנוע מזרים להסתכל ביומן פרטי (ככלל, קיימת שתי אפשרויות האחת חינוכית, להסביר לאנשים שזה לא מעשה יפה, והשנייה חוקית, לקבוע כלל האוסר זאת)?
אפשר להציע לילדים להתחיל בכתיבת יומן אישי. |
עזרים: |
"היא
הציעה לי שנתחלף ביומנים – אבל אני לא הסכמתי. אלה לא ספרים מן הספרייה שאפשר להתחלף
בהם. ובכלל – חסר לי שתקרא את כל הדברים הכי הכי סודיים שלי ושתצחק ממני אחר כך.
אם הצלחתי עד היום לכתבו את מה שאני באמת חושבת – הרי זה מתוך אמונה, שאף אחד לא
יביט ולא יראה ולא יקרא, ומותר לי לכתוב כל מה שאני רוצה, מבלי לחשוש. אם אראה לה
את היומן – אני חושבת שכבר אף פעם לא אוכל לכתוב לעצמי. תמיד אכתוב כאילו בשביל
מישהו אחר, ואנסה לחשוב איך הדברים ייראו בעיני מי שיקרא אולם, ואז אתחיל לבקר
ולמחוק ולא לספר הכל – אז בשביל מה צריך בכלל יומן?
מאיר, מירה, היומן שלי,
הוצאת מסדה ר"ג, 1972, עמ' 16-17.
"והנה
גם ספר הזיכרונות שלי, קראתי לעצמי בשמחה וליטפתי את הכריכה החומה, שזה זמן רב שלא
נגעתי בה. דיפדפתי ביומן, הצצתי באחדים מהקטעים שכתבתי בו וידעתי: לו אני יכולה
לספר הכל. גם מה שקרה לי היום. הוא לא ילעג לי, ולא יעיר לי הערות ביקורתיות, או
ינסה לחלק לי עצות "חכמות". הוא רק יקשיב ויספוג בשתיקה נאמנה את המלים
שאכתוב על דפיו..."
ברון, בתיה, יומנה של ענבל,
הוצ' אדר 1988, עמ' 10.
"מהורי
קיבלתי תיק עור יפה לנסיעות ופנקס כחול ועבה, עם דפים חלקים.
החלטתי
לכתבו בו יומן. אכתוב בו הכל, כל מה שאני חושבת ועושה: על הלימודים, על הילדים, על
העבודה במשק.
יש לי המון
דברים שאינני יכולה לספר לאיש: לא להורים, לא לילדים. אותם אכתוב כאן, ביומן.
קודם כל
אכתוב על עצמי"
מוסינזון עומר, דבורה, דפי תמר,
הוצ' עמיחי, 1959, עמ' 10.