פעילות מספר 3:

מימוש עצמי

חיזוק ההבנה של חופש הביטוי ככלי למימוש עצמי.	מטרה:
45 דקות (שיעור אחד).	משך הזמן:
קריאת סיפור וכתיבה יצירתית.	סוג הפעילות:
עותקים מהסיפור בעמ' 86 כמספר מחצית מילדי הכיתה. מהלך הפעילות: שלב א' חלקו לכל זוג ילדים את חלקו הראשון של הסיפור (ראו עמ' 86). הקריאו את הסיפור. ספרו לילדים כי אנשי הרחוב החליטו לשלוח את מר לימוני לשכנע את מר שזיפי, שעל ביתו להיראות כמו כל הבתים ברחוב (חישבו מדוע קשה לאנשי השכונה לקבל את שונותו של מר שזיפי: נוח יותר להיות בסביבה שדומה לנו, יש נטייה לשפוט כשלילי את השונה מאתנו, קל יותר להתייחס לסביבה אחידה והומוגנית). בקשו מכל זוג ילדים לכתבו דו שיח בין מר לימוני למר שזיפי. בקשו מאחד הזוגות להקריא את מה שכתב. אחד הילדים יקריא את דברי מר שזיפי, והאחרת את דברי מר לימוני. הקריאו לילדים את חלקו השני של הסיפור (ראו עמ' 88). בקשו מהילדים למצוא את משפט המפתח המעיד על רצונו של האדם בחופש ביטוי ושוחחו עליו. עירכו דיון על הקשר בין המושגים: "אהבה", "חלומות" ו"מימוש עצמי". הדגישו את המציאות שבה לבני אדם שונים יש טעמים שונים, העדפות שונות, השקפות שונות ואמונות שונות, ויש להם צורך לתת ביטוי חופשי לכל אלה כדי לאפשר מימוש עצמי. שלב ב' – דיון בחשיבות חופש הביטוי בקשו מן הילדים לספר מה הם אוהבים לעשות. עודדו אותם לספר דווקא על הדברים המיוחדים. רישמו על הלוח את העיסוקים השונים של שעות הפנאי. ליד כל עיסוק רישמו גם דוגמאות (שמות של ספרים מסויימים ליד "אוהב/ת לקרוא", שם של סדרת טלוייזה מסויימת ליד "אוהב/ת לצפות בטלויזיה", ענפי ספורט ספציפיים וכדומה). הציגו לילדים את השאלות הבאות: - במה מן הדברים שאת/ה עושה במשך היום את/ה מרגיש/ה שאת/ה מבטא/ת את עצמך (עודדו את הילדים להציע דברים שמבטאים את המיוחד באישיותם, דרכי ביטוי ביצירה שמתאימות להם, חוגים את תחביבים שהם בחורים, מצבים שבהם הביעו את דעתם)? - איך היית מרגיש/ה לולא איפשרו לך לעשות את הדברים הללו ולבטא את עצמך (החנקת רגשות, תסכול, צבירת כעסים)? - מה מאפשר לנו חופש הביטוי (הבעת רגשות, יצירה, לבטא את עצמנו נכון וכדומה)? בקשו מן הילדים לתת דוגמאות אמיתיות, מאירועים שחוו בעצמם, להגבלת חופש הביטוי. בקשו מהם לספר כיצד השפיע עליהם הדבר. סכמו: חופש הביטוי מאפשר לכל אחד ואחד לפתח את אישיותו/ה לפי רצונותיו/ה ושאיפותיו/ה, כדי שיוכלו להיות מאושרים בדרכם שלהם.	עזרים:

הכתם הכתום – דניאל פינקווטר, תירגמה: ענת רות

מר שזיפי חי ברחוב שבו הבתים נראו בדיוק אותו דבר. הוא אהב את הרחוב שלו וכך גם כל שכניו. "זהו רחוב מאוד מסודר," אמרו כולם. והנה, יום אחד עף לו שחף מעל ביתו של מר שזיפי. השחף נשא במקורו פחית ובה צבע כתום. אין איש יודע למה נשא השחף במקורות פחית ובה צבע כתום. השחף הפיל את פחית הצבע בדיוק מעל ביתו של מר שזיפי. אין איש יודע למה. הצבע יצר כתם גדול וכתום על הגג של מר שזיפי..

"זה רע מאוד! אמרו כולם.

"עכשיו יצטרף מר שזיפי אבל לא ניגש מיד לעבודה. מר שזיפי הסתכל זמן רב על הכתם הכתום והלך למשרדו.

לשכנים נמאס כבר לראות את הכתם הכתום על הגג, ואחד מהם אמר:

"מר שזיפי, אולי תתחיל כבר לצבוע את הגג שלך."

"בסדר," ענה מר שזיפי. הוא לקח קצת צבע כול וצבע לבן ובאותו הלילה עבד קשה מאוד. הוא צבע בלילה כי היה לו אז יותר קריר. כשגמר לצבוע – היה הגג כולו כחול, הקירות לבנים, אבל את הכתם הכתום הוא השאיר הדיוק באותו מקום. ואז הוא קנה עוד צבעים, אדום, צהוב, ירוק וסגול. כשיצאו האנשים בבוקר מבתיהם – הבתים שלהם היו הדיוק אותו דבר אבל ביתו של מר שזיפי נראה כמו קשת, כמו ג'ונגל, כמו התפוצצות. היה שם כתם גדול וכתום עוד כתמים קטנים וכתומים, היו שם פסים ותמונות של פילים, אריות, ילדות נחמדות וקטר של רכבת. האנשים אמרו:

"מר שזיפי השתגע, נפל לו בורג, הוא התחלק על השכל". והסתלקו משם.

באותו יום קנה מר שזיפי כלים של נגר. בלילה בנה הוא מגדל על קצה הגג וצייר שעון על המגדל.

למחרת אמרו האנשים:

"שזיפי ממש לא בסדר, הוא לגמרי מבולבל, הוא מסובב על כל הראש. "והם החליטו שפשוט לא ישימו אליו לב.

באותו הלילה לקח מר שזיפי משאית, נסע והעמיד עליה המון דברים ירוקים. כשחזר לביתו שתל בחצר עצי דקל, קני סוף, שיחים קוצניים, בצלים ושקדייה. בבוקר הוא הביא לו ערסל וקרוקודיל.

כשיצאו האנשים בבוקר מבתיהם, הם ראו את מר שזיפי מתנדנד על הערסל בין שני עצי דקל ושותה לו כוס מיץ לימונדה, וקרוקודיל קשור בחבל נח לו בדשא. "מר שזיפי הגזים הפעם! "פעם היה כאן כל כך מסודר! "שזיפי, מה עשית לבית שלך? צעקו האנשים.

"הבית שלי זה אני ואני הבית שלי. בבית שלי אני אוהב להיות כי הוא נראה בדיוק כמו כל החלומות שלי, "ענה מר שזיפי.

האנשים הסתלקו וביקשו ממר לימוני – שכנו של מר שזיפי – שילך לדבר איתו. "תגיד לו שאנחנו אהבנו את הרחוב כשהיה עוד מסודר, לפני שמר שזיפי שינה וצבע את ביתו. תגיד לו שהבית שלו צריך להיות בדיוק כמו הבתים שלנו ואז יהיה לנו שוב רחוב מסודר".

עזב באותו הערב הלך מר לימוני לבקר את שכנו מר שזיפי. הם ישבו תחת עצי הדקל, שתו לימונדה ודיברו כל אותו הלילה. למחרת מוקדם בבוקר יצא מר לימוני לקנות חבלים, קרשים, מסמרים וצבע.

כשהשכנים יצאו בבוקר מבתיהם הם ראו אוניה אדומה-צהובה עומדת ליד ביתו של מר לימוני.

"מה עשית לבית שלך?" צעקו השכנים אל מר לימוני.

"הבית שלי זה אני ואני הבית שלי. בבית שלי אני אוהב להיות כי הוא נראה בדיוק כמו כל החלומות שלי," ענה מר לימוני שתמיד אהב אניות.

"הוא בדיוק כמו שזיפי!" אמרו האנשים. "נפל לו בורג. הוא התחלק על השכל, הוא מסובב על כל הראש!"

ואז, מאוחר בלילה, הלכו השכנים אחד אחרי השני לדבר עם מר שזיפי. הם ישבו איתו תחת עצי הדקל, שתו לימונדה ודיברו על חלומותיהם. ובכל פעם שמישהו ביקר את ביתו של מר שזיפי, ממש למחרת היה האיש משנה את ביתו כך שיתאים לחלום שלו.

ובכל פעם שהגיע אורח לרחוב של מר שזיפי ושכניו, הוא היה אומר: "זהו רחוב בכלל לא מסודר!", ואז כל האנשים ברחוב היו אומרים לו:

"הרחוב שלנו הוא אנחנו ואנחנו הרחוב שלנו. ברחוב שלנו אנחנו אוהבים להיות כי הוא נראה בדיוק כמו כל החלומות שלנו".