פרק ד': הזכות להליך משפטי הוגן

ס ק י ר ת   ה פ ר ק

 

 

חומר רקע למורה (עמ' 100)

 

שלב ראשון – זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו בהליך הוגן

 

כל אדם זכאי שיתייחסו אליו כאל חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו. כדי לברר אם אדם זכאי אם לאו, יש לקיים הליך הוגן של בירור העובדות.

 

שלב שני – ענישה כמידת האשמה בלבד

פעילות מספר 1 (עמוד 104)

לעתים, בעקבות הליך משפטי הוגן, מתברר שהאדם אכן עבר עבירה. ההליך ההוגן חשוב כדי להגדיר במדויק את העבירה ולהבטיח כי האדם יקבל אך ורק את העונש המגיע לו.

פעילות מספר 2 (עמוד 110)

 

 

ז כ ו י ו ת     ה ה ל י ך     ה ה ו ג ן

 

זכויות ההליך ההוגן נלוות לזכויות האדם האחרות, שכן הן נועדו להבטיח כי לפני שפוגעים בזכות לחיים, לביטחון, לחירות, לשוויון או לכבוד, מקיימים הליך כדי לברר אם הפגיעה מוצדקת ואם היא נחוצה להגנת היתרון שהיא אמורה להבטיח. עם זאת, יש לזכויות ההליך ההוגן קשר ישיר יותר אל כבוד האדם: אדם המואשם ללא בדיקה מספקת, ובלא שניתנת לו ההזדמנות לדעת במה הוא מואשם ולהתגונן מפני ההאשמה – נפגע פעמיים: הוא מסתכן בפגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיו, וההתנהגות כלפיו פוגעת, באורח מיידי, בכבודו וביכולתו לשלוט בחייו. חוויותיו של מר ק' ב"המשפט" של קפקא מדגימות היטב את שתי הפגיעות ומדגישות את מרכזיותה של הפגיעה השנייה.

הוגנותו של הליך נקבעת לפי הנסיבות. המקרה המובהק ביותר שבו נדרש הליך הוגן נמצא בענישה הפלילית: לפני ענישה פלילית אנו דורשים את ההליך ההוגן המובנה ביותר, החזק ביותר. הליך זה מורכב בכמה יסודות, שכל אחד מהם הוא חלק חשוב של הזכות להליך הוגן.

היסוד הראשון הוא הזכות לדעת במה נאשמים. זכות זו קיימת כבר בשלב החקירה, ובוודאי בשלב המשפט עצמו. הנאשם יכול גם לכפור באשמה: לא להכחיש את פרטי ההתנהגות, אך לטעון כי התנהגות זו אינה מהווה עבירה. יש נסיבות שבהן העבירה אינה רק מוצדקת, אלא היא ההתנהגות הנכונה (לדוגמה: אי ציות לרמזור בכביש ללא תנועה בשעת לילה מאוחרת, בשל הדחיפות להבהיל חולה במצב קריטי לחדר מיון בבית חולים).

הזכות לדעת את פרטי האישום ולהתגונן מפניו מופעלת באופן יעיל ושלם יותר באמצעות הזכות לייצוג משפטי. לא כל אדם יודע איך להציג היטב את עניינו. ייצוג יעיל הינו אמנות התובעת ידע וניסיון. הגנתו של בעל דין טובה יותר אם הוא מיוצג בידי איש מקצוע, בייחוד כאשר עמדתה של התביעה מיוצגת בידי איש מקצוע מעולה. איש מקצוע בהקשר של ענישה פלילית הינו ערוך דין. חלק מן ההליך ההוגן הוא הייצוג בידי עורך דין משלב מוקדם ככל האפשר של החקירה ולאורך ההליך השיפוטי כולו.

יסוד נוסף הינו הדרישה שהמשפט יהיה פומבי, שההליך שנוקטת המדינה נגד אדם יהיה חשוף לביקורת ציבורית. חלק גדול מן העוולות המשפטיות הגדולות נעשו בהסתר, בלשכות אפלות של משפטים סודיים. דרישת הפומביות נועדה למנוע עוולות כאלה. יסוד זה מצטרף לדרישה שהמשפט יתנהל בפני שופטים בלתי תלויים. המטרה הינו להפריד בין מי שקובע אם אכן העובדות נכונות ואם יש בהן כדי לבסס אשמה לבין מי שמחליט על הגשת האישום.

לא בכל ההקשרים, שבהם יש פגיעה בזכויות ובאינטרסים חשובים של אדם, אפשר ורצוי לקיים משפט מלא בפני שופטים בלתי תלויים. דוגמה בולטת הינה ההחלטה על פיטורי עובד. קשה לחשוב על החלטה שתוצאותיה קשות יותר לאנשים מאשר זו הנוגעת לפיטוריהם, בעיקר כאשר מעטים סיכוייהם למצוא עבודה חלופית הולמת. למרות זאת, אין תובעים כי ההחלטה בדבר הפיטורים תיעשה, או אף תיבדק, בידי בית משפט בלתי תלוי ובהליך פומבי. בדרך כלל נופלת ההחלטה אצל המעביד, אולי בתיאום עם ועד העובדים. עם זאת, כאשר מדובר במעביד ציבורי, צריכים כללי הצדק הטבעי להישמר גם בתחום זה ההחלטה  לפטר אינה יכולה להיות מפלה או שרירותית. ואולם, במסגרת אילוצים אלה מניחים שניתן לקיים הליך הוגן, שבו יתאפשר לעובד לקבל הסבר מלא ולהשמיע את עמדתו טרם תתקבל החלטה סופית, גם ללא הליך שיפוטי מלא. המקרה המקרה המובהק שבו דורשים את כל ערובות ההליך ההוגן לנסיבות העניין. לגבי ועדות חקירה, למשל, שונה החוק לכיוון ההחמרה של הדרישות להליך הוגן לאחר שנטען כי ועדת אגרנט, שבדקה את לקחי מלחמת יום הכיפורים, לא העניקה את מלוא האפשרות להתגונן לאישים שלגביהם הוציאה מסקנות.

 

הסטייה מהדרישות המלאות של ההליך ההוגן – הנקראות גם בשם ההולם "כללי הצדק הטבעי" – צריכה להיבדק בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. העיקרון הכללי, שיש להבטיחו ככל האפשר, הוא שיהיו לפני ההחלטה ערובות טובות לבדיקה טובה של התשתית העובדתית ולמתן הזדמנות ראויה לאדם העלול להיפגע לטעון ולהסביר מדוע, לדעתו, אין הפגיעה מוצדקת.

 

ראוי להדגיש, שהליך הוגן מלא יכול לדור בכפיפה אחת עם פגיעה בלתי מוצדקת. עיון בתולדות המשפט מראה כי  לעתים מורשע אדם בטעות לאחר משפט פומבי בפני שופטים בלתי תלויים, ואף על פי שהיה מיוצג באופן יעיל. הליך הוגן אינו תרופת קסם נגד פגיעות חבלתי מוצדקות בזכויות אדם. יחד עם זאת, הליך הוגן אינו תרופת קסם נגד פגיעות חבלתי מוצדקות בזכויות אדם. יחד עם זה, הליך הוגן משמש ערובה חזקה לצמצום פגיעות בלתי מוצדקות. אין סומכים כל על הצדק הטבעי באופן עיוור, אולם אסור להיחפז ולוותר עליהם רק משום שנדמה שהפגיעה במקרה הנדון היא מוצדקת. כנות האמונה בכך שנתפס האשם הנכון, או כי הפגיעה הנשקלת מוצדקת, הינה ערובה חלשה ביותר לתקפותה של אותה אמונה. בעיקר נכונים הדברים כאשר זה המעדיף את אמונתו על פי דרישות ההליך ההוגן מופקד על החקירה או נוגע בעניין באופן אחר.

 

קיימות שאלות מעשיות לא מעטות באשר לדרך ההקפדה המלאה על זכויות ההליך ההוגן. ההליך ההוגן מסרבל הליכים, מייקר אותם ומאריכם. לעתים אי אפשר לעמוד בתוצאות ובהוצאות אלה. ואולם, נטייה להעדיף תמיד את היעילות והמהירות עלולה לגרום להרשעת חפים מפשע ולפגיעות בלתי מוצדקות. כמו במקרים אחרים, יש לשקלל בין הזכויות לבין האילוצים ולהבטיח כי לזכויות תהיה לפחות רמת הגנה קבילה.

 

העיסוק בזכות להליך הוגן מעלה כמה דילמות מהותיות. בעיה חשובה אחת בתחום זה נוגעת לזכויותיהם של חשודים ונאשמים: כל עוד אנשים הם חשודים או נאשמים, הרי, על פי הגדרה, עדיין לא נערך ההליך הקובע אם מוצדק להגביל את זכויותיהם לחירות, לשם טוב, לפרטיות ולכבוד, הנפגעות בדרך כלל בתנאים של מעצר ומאסר. מצד שני, עלול כיבוד מלא של זכויות חשודים ונאשמים לסכל את תהליך אכיפת החוק ולסכן את הציבור בפגיעה מתמשכת מצד עבריינים מסוכנים במשך שלב הביניים, עד להרשעתם ולענישתם. לפנינו מקרה טיפוסי של התנגשות אינטרסים. כאן עולה השאלה, מה צריך להיות ההיקף הראוי של ההגנה על זכויותיהם של אנשים כאלה בשלב הביניים. מובן כי לא נוכל להצדיק מעצרים וחקירות ללא כל הגבלה וללא כל הליך הוגן. דומה וקשורה לכך היא הדילמה לגבי פרסום שמות חשודים: הפגיעה בשמם הטוב נעשית על סמך חשד ותלונות בלבד. אם יתבדה חשד זה – תהיה הפגיעה בלתי מוצדקת. היקף הפגיעה יכול להיות כבד ורחב. מצב מתמשך של חשדות נגד אנשי ציבור, למשל, עלול לחבל ביכולתם לתפקד ולמלא את תפקידיהם הציבוריים. לעומת זאת, יש חשש כי אם לא יינתן פרסום לשמות חשודים – לא ישרור פיקוח ציבורי יעיל דיו על הליכי חקירה והעמדה לדין, בעיקר לגבי אנשי ציבור.

 

המצב המשפטי בארץ קובע זכות לאדם להיות מיוצג בפני בית המשפט, אולם מגביל את חובת המדינה לממן ייצוג כזה רק למקרים של עבירות חמורות או עבריינים מוגבלים. כיום מדברים על כינונה של סניגוריה ציבורית בארץ, כנהוג במדינות אחרות (כגון ארצות הברית) ובמערכת הצבאית. הסכומים שמקציבה המדינה לייצוג על חשבונה הם קטנים, וי קושי ניכר בגיוס עורכי דין מיומנים למשפטים העשויים להיות מסובכים למדי מבחינת העובדות הנדונות ומבחינה משפטית. כתוצאה מכך, אין רמת הייצוג במשפטים פליליים מניחה בדרך כלל את הדעת, וכך נפגם הייצוג ההולם שהוא תנאי בסיסי בהליך הוגן. בעיה זו יוצרת גם בעיות של אי שוויון: יש חשש ניכר כי מי שידו משגת לממן ייצוג משפטי ראוי ייצא נשכר ומצבו יהיה טוב מזה של המתייצב בפני בית המשפט לבדו או עם עזרה מקצועית שאינה מיומנת דיה.

 

מגבלה משמעותית אחרת הקיימת במערכת המשפט שלנו לגבי זכויות הליך הוגן מתבטאת בהוראות המאפשרות חיסיון ראיות. כאמור, אחד המרכיבים הבסיסיים של הזכות להליך הוגן הוא הידיעה של פרטי ההאשמה ומקורותיה, המהווה תנאי להתמודדות יעילה עם האישום. עם זאת, מערכות אכיפת החוק ומערכת הביטחון טוענות לפרקים, כי אין ביכולתן לחשוף את ראיותיהן או את מקורותיהן. בדרך כלל נובעת הטענה מאי רצון "לשרוף" מקורות או לחשוף פרטי מערכים מודיעיניים. הכלל הנקוט הוא כי אי אפשר להשיג הרשעה פלילית "רגילה, בלי שהובאו ראיות כשרות המוכיחות מעבר לספק סביר את אשמת הנאשם. ראיות חסויות, לפי עיקרון זה, אינן יכולות להוות בסיס להרשעה. אולם המשפט הפלילי הרגיל אינו הדרך היחידה להגביל חירותו של אדם: אחד המאפיינים המייחדים את המעצר המנהלי, גם לפי החוק מ-1979, הינו כי ניתן להסתמך להצדקתו על ראיות חסויות שהנעצר ועורך דינו אינם רשאים לראותן. כתוצאה מכך עלולות זכויותיו של אדם להיות מוגבלות, בלי שתהיה לו הזדמנות יעילה לדעת את הטעמים והראיות להגבלה.

 

אמרנו, כי זכויות ההליך ההוגן נלוות לזכויות האחרות. אולם במובן מסוים הזכויות להליך הוגן חזקות מן הזכויות המהותיות לחיים, חירות וכבוד. כבר אמרנו, שיש הקשרים שבהם מוצדק להגביל את זכויותיו המהותיות של אדם שלא קיים חלק מחובותיו. לרוצח בדם קר, לגנב, לאנס, אין זכות לחירות פעולה. יכול להיות, כי מי שאיננו משתתף מרצון בנשיאת נטל הקיום החברתי המשותף, יש לו תביעה פחותה לטובות ההנאה שהחברה מחלקת. הזכויות המהותיות במובנים אלה תלויות בקיומן של חובות. דבר זה אינו נכון לגבי זכויות הליך הוגן.

 

זכויות ההליך ההוגן חשובות ככל שהפגיעה בזכות המהותית קשה וטעונה. ככל שהרגשות כלפי המעשה שבו מואשם האדם, או כלפי האדם עצמו, נסערים יותר, כך חשוב להקפיד על הניתוק, על הבדיקה ועל הקפדנות של ההליך ההוגן. בנסיבות כאלה גדולה יותר הסכנה לטעות או לעיוות דין. ככל שהעניין טעון, כך מעכבת תחושת הדחיפות במתן צדק את הנכונות לקיים הליך הוגן.

 

דווקא מפני שכעס זה הוא מובן, חשוב מאוד להקפיד במקרים אלה במיוחד על שמירת הזכות להליך הוגן. יש משהו מלאכותי במשפט הוגן לרצח נתעב. קול פנימי טבעי מוחה נגדו. ואולם, דווקא בחברה כשלנו, המתנסה בטרור ובאלימות בלתי מוצדקת, מלווים בכעס ובכאב – חשוב להיזהר מן הנטייה לערוך קיצורי דרך בכל הנוגע להליך ההוגן. תביעה זו מופנית למעצבי המדיניות ולמנהיגי הציבור, ולא לנפגעים שאותם אין לשפוט בשעת כעסם וכאבם. התגובה למעשי הרצח במרכזי האוכלוסייה במרכז הארץ תוכיח, כי רק הדגשה חוזרת ונשנית של העיקרון בדבר שמירת הליך הוגן ושל הדרישה כי אין לפגוע באדם אחד על חטאו של אחר תאפשר לנו להיחלץ ממעגלי האלימות הבלתי מבוקרת.

 

מכאן אנו מגיעים לבעיה של זכויות האדם בשעת חירום. כפי שנראה, נובע חלק לא קטן של הבעיה מן ההצדקה הניתנת בשעות חירום לסטיות רחבות היקף מדרישות ההליך ההוגן. אין מחלוקות על כך שבשעת חירום מוצדק לעתים לפגוע בזכויות אדם בצורה שאינה מוצדקת בימים כתיקונם. אסמכתא לכך נמצאת אף במסמכים הבינלאומיים המגינים על זכויות האדם. דווקא משום כך חשוב לזכור, שאין יד חופשית לפגוע בזכויות אדם, והגבלות מסוימות ממשיכות לחול גם במצב חירום. בישראל מוכרז מצב חירום מאז קום המדינה. הכרזה זו והמצב הביטחוני הקשה מחייבים הקדשת פרק מיוחד להגנה על זכויות האדם בשעת חירום.

 

מובן, כי הליך הוגן חשוב במיוחד בהקשרים של איום על החיים או על שלמות הגוף, שהפגיעה בהם קשה ולעתים בלתי ניתנת לתיקון. אולם חשוב לזכור, כי הצורך בהליך הוגן מלווה אותנו בכל היבטי חיינו. בכל אחד מההתקשרויות האנושיות והחברתיות שלנו, בכל מסלולי החיים, אנחנו נמצאים במצב שבו זכויות ואינטרסים שלנו נפגעים בידי זולתנו: איננו מקבלים מה שאנחנו רוצים, מאשימים אותנו, אין נותנים לנו מה שחשבנו שמגיע לנו. במקרים רבים נובעים האכזבה והכעס לא רק מן הפגיעה באינטרסים שלנו, אלא גם מתחושת עוול הנעוצה בהעדר בדיקה הוגנת ובעובדה שהנתונים שעל פיהם פעלו אלה שפגעו בזכויותינו לא היו מדויקים ולא נבדקו, ומכך שלא ניתנה לנו, הנפגעים, הזדמנות להציג את גירסתו. ודאי כי הליך הוגן לא ירפא את הפגיעה המהותית, אולם הוא יכול בהחלט לתרום לתחושה כי הצעדים הפוגעים ננקטו אחר בירור, ועל כן אין בהם זלזול וחוסר כבוד.

 

מתוך: רות גביזון, זכויות אדם בישראל, ספריית האוניברסיטה המשודרת (גלי צה"ל), ההוצאה לאור – משרד ביטחון, תל אביב 1994)