פעילות מספר 5:
|
להצביע על יחס החברה לשונה. לבחון את הדרכים שבהן מתמודד/ת היחיד/ה עם שונותו/ה. |
מטרות: |
|
45 דקות (שיעור אחד) |
משך הזמן |
|
עבודה בקבוצות ודיון |
סוג ההפעלה: |
|
יצירות ספרותיות: ארבע שירים העוסקים בהתמודדות עם בעיית השונות (ראו עמודים 26 –31; חלק מהשירים מופיעים במקראות, ראו הערות להלן). הערות
-
ניתן להשתמש
בחלק מהיצירות בלבד, לפי בחירת המורה. -
ניתן לבחור
יצירות אחרות. בבחירת היצירות חשוב לשים לב לשני היבטים: א.
מגוון הבעיות ודרכי
פתרונן. ב.
מה עומד במוקד
היצירה – התמודדות השונה עם החברה, התמודדות החברה עם השונה או שילוב של השניים?
חשוב לבחור יצירות שיתנו ביטוי לכל אחד מההביטים הנ"ל. מהלך הפעילות: 1.
הכיתה תחולק
לקבוצות בנות שלושה עד ארבעה ילדים. 2.
כל קבוצה תקבל
יצירה אחת, תקרא אותה ותקיים דיון. המטרה היא שהילדים יגיעו לשיחה גלויה ומקיפה.
בפעילות זו במיוחד יש להיות ערים לרגישות הנושא אצל ילדים מסויימים ולהשלכות
החברתיות בכיתה. הדיון יעסוק בשאלות הבאות: א.
במה שונה
הילד/ה שבשיר, וכיצד מתבטאת שונותו בחיי היומיום? (סיבות לשוני: הופעה חיצונית,
נמשים, מבנה גוף). ב.
כיצד מתייחסים
אליו/ה ילדים אחרים? נסו להסביר התייחסות זו. כדאי לשים לב לכך שבחלק מהשירים
מובע יחס הסביבה באמצעות הילד/ה השונה ("ג'ינג'י") בעוד שבשירים אחרים
הוא מוצג באופן עקיף. ג.
נסו לחשוב
כיצד מרגיש/ה הילד/ה שבשיר? (חשוב לחדד תחושות כמו: אכזבה, עצב, עלבון) ד.
האם ההתייחסות
של הסביבה אל הילד/ה שבשיר נכונה ומוצדקת? האם השוני מצדיק יחס שונה אל אותם
ילדים? הזכירו לילדים את ההבדלים שמצאו בינם לבין
עצמם (שיעור
ראשון)או בין ילדי הכיתה לבין ילדי העולם (שיעור שני) – במין, בצבע העור, במוצא
האתני וכדומה. האם הבדלים אלה מצדיקים יחס שונה מצד החברה? הסבירו כי יחס שונה בלתי מוצדק נקרא אפליה
לרעה. הציגו לילדים מקרים שבהם מותר "להפלות" בין אנשים, והסבירו כי
זו הבחנה מותרת. הציגו לילדים את הדוגמה הבאה, ובקשו מהם
לציין מדוע היחס השונה בה מוצדק ואינו מהווה אפליה: רק אנשים מעל גיל 18 יכולים
לבחור לכנסת. בקשו מהילדים דוגמאות נוספות. ה.
מהי הדרך
הנכונה להתמודד עם השונות? כיצד מתמודד/ת הילד/ה בשיר עם שונותו/ה? האם זו דרך
טובה? אילו דוגמאות נוספות יש למצבי שונות בסביבה? בקשו מהילדים לשוחח על דרכי
ההתמודדות עם מצב כזה (למשל: לנסות להבין את השונה, לדעת להקשיב, לא ללעוג,
להיות סובלניים). שאלו אותם עם אילו מהדמויות בשירים חשו הזדהות. |
עזרים: |
מתוך: אלך מרכבות, ספריית פועלים
פעם כשהייתי נקודה
קודה קודה
(ככה הילדים לי קראו)
אמרתי, אני רוצה להיות בארץ המנוקדים
כי פה רע לי
וזה קרה לי.
שם הבגדים, הכבישים,
הגשם, והאנשים
אפילו הילדים,
היו מנוקדים,
בכל הכוונים
כמו אצלי בפנים.
רציתי לחזור
כי זה היה רע לי –
ושוב הייתי קודה קודה
(כך הילדים לי קראו),
אבל שוב לא בכיתי כשלא ראו
קודה קודה
כי היו בתים ואנשים
בכל מיני צורות, קשקושים וקוים
ואני, מנקודה.
מתוך: בקצה מדרכת הרחוב, בתרגום בני
הנדל, הוצאת מודן.
אריאל החרש פגש את שושי בן יפתח
אך הוא ילק רק כך:
"אתה מאוד מחמד", אמרה לו שושי בן-יפתח,
אך הוא יכול רק כך:
"אם כך, אני הולכת", שחה שושי בן-יפתח
אך הוא סימן רק כך:
ושושי אז עזבה, והיא אף פעם לא תדע
זה אני
אוהב אותך.
שמן – דליה בלומנפלד
(וינשטין)
להיות הילד השמן מכולם
זה הכי גרוע שיש בעולם.
הילדים צוחקים וקוראים לי השמות
ואני תמיד נעלב, כל כך רוצה לרזות.
אלף פעמים אני נשבע ומבטיח
אבל בגלל הממתקים זה אף פעם לא מצליח.
אפילו בשעורים, כשהמורה לא מסתכלת,
לוחשים לי: "שמן מארץ השמנת..."
הכי אני שונא את השיעור להתעמלות
כשכל הילדים בקלי-קלות
מתעמלים, שמחקים ומטפסים על סולם
ורק אני לא לכול להשתתף כמו כולם.
אבל היום קרה לי נס ממש –
לכתה הגיע ילד חדש.
והילד הזה הוא שמן כזה
שאני נראה כמעט רזה.
ועכשיו כולם צוחקים ומעליבים
אבל רק אליו הם באמת מתכוונים.
כי הילד החדש הוא במקומי,
הילד החד הוא במקומי,
הילד החדש התחלף אתי.
בהפסקה הגדולה יצאנו לחצר
ואף-אחד לא קרא לי בשמות יותר.
שחקנו בתוספת ובמחבואים
ואני רצתי כמעט כמו כל הילדים.
פתאום ראיתי בפינה, בצד,
את הילד החדש עומד לבד.
הוא עמד כמו שאני פעם הייתי עומד,
עם הראש למטה – כל כך בודד.
הילדים קראו לו בשמות מרחוק
ובמקום להעיר ולהגיד להם לשתוק
עשיתי את עצמי שאני בצד של הרזים,
עשיתי את עצמי שאני כמו כל הילדים.
ג'ינג'י – מרים ילן שטקליס
מתוך: בחלומי, הוצאת דביר
©
הזכויות שמורות לדברי הוצאה לאור או לאקו"ם
אמא אומרת תמיד: מחמדי,
לילדי ראש- זהב,
ראש זהב לילדי.
וברחוב הם קוראים לי....ג'ינג'י.
בכתה הם קוראים לי ג'ינג'י.
תכלת פרשת על פני השמים,
ולאמא שלי חומות העיניים,
ירוק לעלה, ולורד ורוד,
או לבן, או אדום, ועד יד, ועוד
רבים הצבעים עמך, אדוני,
יפים ומרובים!
ולמה בראת לך ילדים צהובים,
אדוני, צהובים?
בכיתי הערב לפני השנה,
ואמא ניגשה, ודמעה בעינה.
מחמדי, לחשה, מחמדי....
ובלילה-בלילה ויבוא אליהו,
ויעמד על-ידי,
ויאמר: קומה, קומה, ילדי!
ובכנף אדרתו עטפני
ונשאני –
אל על.
ושם במרום, בגן-עדם – היכל,
ובו בהיכל – כסא-המלכות,
ויושב לו המלך דוד,
ובידו השרביט,
וארי מימינו וארי משמאלו,
ועומדים לפניו משרתיו ושריו,
ועומדים לפניו רבבות חילותיו,
והכל – זהב.
ומתחת לכתר יורדים תלתליו –
צהובים תלתליו של המלך דוד,
צהובים תלתליו!
וכולו אדמוני.
ויאמר המלך דוד:
גש אלי, קטנטוני,
פתי שלי,
וראה – גם אני ג'ינג'י!
והביט אל עיני,
והביט אל תוכי,
וילחש: אפרוחי, אפרוחי,
ג'ינג'י שלי!
כך אמר לי דוד, כך אמר לי המלך.
ואמא שלי –
גם היא שם היתה עמדי,
ולחשה – מחמדי,
מחמדי...