"כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי."
מתוך: "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", סעיף ג
"[…] בני אדם שאינם נוטלים חלק פעיל בפעולות האיבה, לרבות חיילים שהניחו את נשקם וחיילים שהוצאו מן המערכה עקב חולי, פצעים, מעצר או כל סיבה אחרת, יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי, ללא כל אפליה לרעה מטעמי גזע, צבע, דת או אמונה, מין, יוחסין, מצב חמרי או מכל טעם אחר כיוצא בזה […]"
סעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה
המלחמה היא המצב האלים ביותר שהחברה האנושית מגיעה אליו. בין שמדובר במלחמה בין מדינות ובין שבסכסוך פנימי בתוך מדינה או בין ארגונים מזוינים; בין שמדובר בסכסוך מקומי ובין שמדובר בסכסוך גלובלי – המלחמה היא המצב הקיצוני ביותר של פגיעה בחיי אדם ובכבוד האדם.
במערכים הקודמים הכרנו מגוון של זכויות אדם שאנו שואפים לקדם, ומבקשים להבטיח שכל אדם באשר הוא אדם ייהנה מהן. למדנו כי ישנם חוקים של המדינה, וישנן גם אמנות בין־לאומיות שנועדו להבטיח כי זכויות האדם תקוימנה.
אבל מה קורה עם זכויות האדם בזמן מלחמה? מצד אחד, פעמים רבות המלחמה פורצת כדי להגן על הזכות שהיא אולי החשובה ביותר – הזכות לחיים ולביטחון. מהצד האחר, כאזרחים באזור מלחמה, המלחמה מטבעה פוגעת בשלל זכויותינו, ואין כמעט זכות יסוד שאינה נפגעת.
לנוכח מוראות המלחמה המודרנית מאז המאה התשע־עשרה, וביתר שאת בעקבות מלחמת העולם השנייה, יצרו מדינות העולם את המשפט ההומניטרי הבין־לאומי – אוסף של אמנות, חוקים ועקרונות המסדירים את המותר ואת האסור בעת מלחמה, ואשר כל הכוחות הלוחמים בעולם מחויבים להם.
למערכי שיעור בנושא זכויות אדם בעת מלחמה
