יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בארץ משנת 1951, לציון זכרם של ששה מליון יהודים שנרצחו על ידי הנאצים ובעלי בריתם ולציון את פעולות המרד והגבורה בגיטאות.
בשנת 1959, בעקבות מאבקם של ניצולי השואה, קבעה הכנסת בחוק את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
מעבר לדיון המקובל והחשוב בנוגע לשואה בנוגע להנצחת הנספים/ות , לאירועים המרכזיים שהתרחשו בתקופה זו, ולנסיבות שהובילו אליה, ניתן גם לקיים דיונים בנושא השואה בפרפסקטיבה של זכויות אדם.
ציון זכרם של קורבנות השואה והגבורה של לוחמי הגטאות, הוא הזדמנות חינוכית משמעותית לדיון עמוק על ערכים דמוקרטיים והגנה על זכויות אדם, במיוחד של קבוצות מיעוט בחברה. יום זה בכללותו מזמן אפשרות לדון בחשיבותן של זכויות האדם ובהשלכות החמורות הנובעות משלילתן. כמו כן – הנושא מזמן דיון אקטואלי יותר, לדוגמא בנוגע למצבם הכלכלי- חברתי הקשה של ניצולי שואה רבים החיים בארץ ובאילו סוג של יוזמות אזרחיות ניתן לנקוט עם התלמידים על מנת לשנות את מצבם.
יהודים מובלים על ידי חיילים גרמנים בגטו וורשה בנקודת האיסוף למחנה השמדה, 1943
לאתר משרד החינוך לציון יום השואה
חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה , תשי"ט- 1959.
