הבוקר פתחו בשביתה בת שלושה ימים מבקשי המקלט האפריקנים וצעדו באלפים אל עבר כיכר רבין בתל אביב למפגן מחאה שקט כנגד מדיניות הממשלה ובדרישה לבטל את התיקון לחוק ההסתננות, להפסיק את המעצרים ברחובות, לשחרור כל העצורים ולבחינת בקשות המקלט העומדות תלויות באופן שקוף והוגן. בדרכי לכיכר נסעתי בקו 125 ונדהמתי לשמוע את השיחות שהתנהלו בתוך האוטובוס כלפי מבקשי המקלט. במקום שהפגנת המחאה תעורר בהם אמפתיה הקולות שנשמעו היו מאוד קסנופוביות. כל פחדים הקלאסיים של קסנופוביה נכחו באוטובוס הזה. "הם רוצים להשתלט על המדינה ולהפוך אותה למוסלמית", הם לוקחים לנו את מקומות העבודה ועכשיו הם עוד יוצאים לשביתה" , "הם אלימים ומסוכנים", "הם נכנסו לכאן בדרך לא חוקית אז למה הם מצפים?" ועוד… המכנה המשותף לכל הטענות שהושמעו כנגדם נובע בעיקר מחוסר הבנה של תופעת הפליטות וחוסר הבנה לגבי חובתה של ישראל להגן על פליטים מתוקף האמנות הבינלאומיות. עלתה בי המחשבה שאם כך חושבים מבוגרים מעניין איך תלמידים מתייחסים לסוגייה זו? האם יש להם את האינפורמציה הרלוונטית לגבי מהי פליטות? ומהי חובתה של ישראל כלפי פליטים ומבקשי מקלט? לא יכולתי שלא לתהות לגבי העובדה שאין לנו בקרה לגבי מה שתלמידים שומעים ברחובות, למידע אליו הם נחשפים באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות. אם אנחנו כאנשי חינוך לא נדון בסוגיות אלה עם התלמידים ונאפשר להם במה לשיח מבוקר ולקבל את הכל המידע הנחוץ להם בנושא כדי לגבש את עמדתם, אנו משאירים אותם חשופים אל מול המידע הא-סימטרי אליו ייחשפו בסביבתם ובעקבות כך עלולים גם הם לפתיח עמדות מוטעות כלפי ציבור זה.
צילום: מסי אייצק
92 אחוז ממבקשי המקלט בישראל הינם אזרחי סודאן ואריתראה 67 אחוז מהם אריתראים ו25 אחוז סודאנים (נכון לנתוני משרד הפנים מאוקטובר 2013). בהעדר מדיניות ברורה וטיפול כלשהו מטעם רשויות המדינה נוצר מצב של מצוקה אמיתת בקרב ציבור מבקשי המקלט שלא זוכים למקלט הולם והסעד היחידי שהם מקבלים הוא סעד מינימאלי שמוענק להם ע"י עמותות ואזרחים מודאגים. מצוקה זו משפיעה באופן עקיף גם על תושבי השכונות בהם התיישבו מבקשי המקלט. מומלץ לקרוא את הפוסט שכתב יונתן יקיר: כיצד ניגשים לסוגיית מבקשי המקלט בישראל – מבט חינוכי
השנה נבחר נושא הדגל במשרד החינוך "האחר הוא אני" עקרונות התכנית קוראות לחינוך לערכים אוניברסליים של כבוד האדם, שוויון, צדק, סובלנות וקבלת השונה והאחר. אמונה בכושרו של החינוך לעצב את דמותם של היחידים ושל החברה. אמונה שמערכת החינוך מסוגלת להוביל שיח דמוקרטי ערכי, המכבד את האחר ודואג לחלשים בחברה, הוקעת תופעת הגזענות ומיגורה מהחברה הישראלית. למרות הנושא מעורר התקווה שבחר המשרד לעסוק בו, יש החשים שתפיסת ה"אחר" בעייני המשרד הינה מצומצמת. מורות ומורים רבים התגייסו והפיצו עצומה שתשלח לשר החינוך, הרב שי פירון עם בקשה להעלות לסדר היום החינוכי את נושא היחס כלפי פליטים ומבקשי מקלט, ושמשרד החינוך יבהיר את עמדתו בנושא. א/נשי חינוך רבים שואלים האם "האחר" בנושא השנתי מתייחס גם לפליטים ומבקשי המקלט? "אנו נשות ואנשי חינוך השמים לעצמינו את המטרה החשובה מכל, ללוות את ילדי מדינת ישראל בהתבגרותם ועיצוב אישיותם בתוך המציאות בה אנו חיים, מבקשים ממך כבוד השר וממשרד החינוך כולו לפרוס את היריעה ההומאניסטית גם מעל לראשם של מבקשי המקלט ובכך לעזור לנו לצאת מהמבוכה ול"אחר" להיות מוכר ומכובד" . מספר החותמים/ות בעצומה זו הגיע עד כה ל-600 מורים/ות. דווח גם שח"כ מיכל רוזין התכוונה לדבר על העצומה בכנסת במסגרת "נאומים בני דקה" וכמו-כן הוזמנו על ידה למפגש עם שר החינוך בנושא מבקשי המקלט.
א/נשי חינוך יקרים/ת, אנו מעודדים אתכן/ם להעלות לסדר היום החינוכי את סוגיית הפליטים ומבקשי מקלט ולאפשר לתלמידים/ות במה לדיון חינוכי בנושא. לקבלת חומרים חינוכיים וחומרי עזר ניתן לפנות למסי אייצק mesi@acri.org.il
צילום: מסי אייצק
