האם שמעתם על מחאות ההמשך, בעקבות אותה הפגנה גדולה ומפורסמת, של הקהילה האתיופית? ובסביבתכם, האם שמעו עליהן? כנראה שרובנו לא שמענו, או שבעצם, אולי הפסקנו להקשיב. הנושא אמנם זכה לסיקור בימים שאחרי אותה הפגנה, אך די במהירות חדל מלהיות "מעניין ו"חדש" ונמוג מסדר היום התקשורתי. עולה השאלה מה ההבדל המרכזי בין המחאות שהיו לפני ואחרי, לבין אותה הפגנה מתוקשרת שנערכה בתל אביב ? במילה אחת – אלימות. בהפגנה זו, כזכור לכולנו, נפצעו מפגינים/ות רבים/ות,  וגם שוטרים. האגודה לזכויות האזרח, במכתב ששלחה למפכ"ל המשטרה, קראה לבדוק את התנהלות המשטרה בהפגנות של יוצאי אתיופיה. ההפגנה האחרונה שנערכה בתל אביב, הייתה יחסית רגועה ושקטה וחוץ מכ-300 מפגינים שצעדו על רחוב אבן גבירול בתל אביב לכיוון כיכר רבין, לא נרשמו אירוע חריגים. אבל השאלה היא מה יקרה, או מה צריך לקרות מעתה והלאה? האם כל שעלינו לחפש , כאזרחים ואזרחיות, כאנשי ונשות חינוך, הוא "שקט תעשייתי" ? או שעלינו לדרוש טיפול מעמיק ומקיף בבעיות של הקהילה האתיופית ? האם זו רק בעיה של הקהילה האתיופית או שמדובר בסוגיה עמוקה יותר, הרלוונטית לעוד קבוצות אוכלוסיה ?

לפני שמסתכלים על העתיד צריך להסתכל על העבר להבין מה קרה לאורך השנים בישראל, כאשר קבוצות מוחלשות בחברה קמו ודרשו טיפול בבעיותיהן. דוגמא לאחת המחאות שנצרבו בתודעה הציבורית, בנושאים של פערים חברתיים- כלכליים וגזענות  הייתה מחאת הפנתרים השחורים. ספציפית בנושא מאבק הקהילה האתיופית – יש לא מעט דו"חות שמראים כי יוצאי אתיופיה לא מצליחים להשתלב באופן מספק בחברה הישראלית.  מדו"ח של משרד הקליטה ומכון ברוקדייל עולה כי  "רמת השכלתם של יוצאי אתיופיה הוותיקים גילאי 23-65 נמוכה מזו של היהודים הוותיקים בני אותם גילים. העולים שעלו לארץ מתחת לגיל 6 הגיעו לרמות השכלה גבוהות ממי שעלו בגיל מבוגר יותר: כמעט אין בהם בעלי פחות מ-12 שנות לימוד וכמחציתם בעלי תעודת בגרות, אך שיעור בעלי התואר האקדמי בקרבם נמוך משיעור זה בקרב היהודים הוותיקים." מהנתון הזה עולות שאלות:  מדוע המצב הוא כפי שהוא? מדוע רמת ההשכלה נמוכה יותר ? למה יוצאי אתיופיה לא מצליחים להשתלב היטב בחברה ?  האם באמת מפני שהם "לא מסוגלים" ?

כאנשי חינוך המבקשים לחנך לחשיבה דמוקרטית- ביקורתית ומורכבת,  ולפתח בקרב התלמידים תודעה אנטי גזענית, חשוב לזכור- עצם קיומם של נתונים מהסוג הנ"ל, אינם מספיקים על מנת לשבור סטריאוטיפים ולשנות דעות קדומות. מי שאינו מודע למושגים כגון הסללה והדרה לא יבין כיצד אלה משפיעים על פיתוח תחושת מסוגלות עצמית, אשר הכרחית לקבלת ציונים גבוהים. מי שאינו מכיר את הפערים הכלכליים והחברתיים בין מרכז ופריפריה, גם בין בתי ספר, לא יידע להסיק כיצד אלה משפיעים על אחוז הזכאות לבגרות ובהתאם לכך, על קבלה ללימודים אקדמיים. יתרה מזאת, אצל תלמידים הנחשפים לנתונים אלה, עלולה להתחזק התפיסה כאילו מצבם של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך, מצביע על חוסר יכולת בסיסית הטבועה בהם..כלומר-  תפיסות עולם גזעניות, עלולות אף להעמיק.

בסרטון הבא אפשר לראות דוגמה למגוון העמדות בנושא מצבם של יוצאי אתיופיה, בכתבה הבאה של הטלוויזיה החברתית–

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=1fFwQWJ6GNM#t=97[/youtube]

מספר ימים לאחר אותה הפגנה התפרסמה כתבה בדה-מרקר עם "נתון מדהים החושף את הקיפוח". בכתבה מפורטים נתוני זכאות לבגרות וממוצעי מבחני בגרות באנגלית ומתמטיקה. ככל שעולים בגיל כך הפערים הולכים ומתרחבים. כמו כן מוזכרים נתונים המצביעים על אפליה בהקצאת משאבים. "תחושת מסוגלות נמוכה ודימוי עצמי נמוך מהווים קושי מרכזי הנחווה על ידי רבים מן התלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. התלמידים מפנימים מסרים שליליים של חוסר אמונה ביכולתם להצליח וציפיות נמוכות להגיע להישגים גבוהים". מעניין לא פחות היא סקירת התגובות (הטוקבקים) לכתבה זו.  נראה כי הנושא הזה גורם לאנשים להביע את עמדתם בצורה נחרצת. הרבה מחשבות ותחושות שאנחנו לא רגילים לשמוע במהלך השגרה, צפים על פני השטח. חלק ניכר מהתגובות חושפות תפיסות עולם הרואה בתלמידים ובהורים יוצאי אתיופיה את האשמים במצבם, בעוד טוקבקים אחרים מתארים את הגזענות והאפליה המבנית כגורם המרכזי לפערים הקיימים.

ניתן לראות גם בסרטון המצורף וגם בתגובות לנתונים המופיעים בכתבה, קולות משני הצדדים, התומכים והמתנגדים למאבק יוצאי אתיופיה. נראה שאלו דעות שדי משקפות את יחסם של ישראלים רבים לנושא,  ולכן חשוב לקיים דיון כיתתי בנושא. בהרבה כתבות בשבועות האחרונים הנוגעות בנושא מחאת הקהילה האתיופית עולים הקולות הללו, ואנשי חינוך יש בידינו כוח לא מבוטל קודם כל לעסוק בנושא זה על מנת לחנך כנגד גזענות. אפשר לפתח דיון בכיתה על הנושא,  כשלא חייבים להשתמש בכל הכתבות אלא רק  במספר נתונים חשובים, ומספר תגובות משקפות, העשויות להוות חומר לדיון בנושא. מטרה מרכזית של דיון כיתתי מסוג זה, הנה הצפה של הקולות השונים המנסים להסביר את המצב הקיים של יוצאי אתיופיה, והפניית זרקור אל עבר הבעיות המבניות הקיימות בחברה כלומר, מדוע תלמידים/ות רבים/ות יוצאי אתיופיה אינם מצליחים בחמש יחידות  מתמטיקה- כי הם לא חכמים? או כי הם לא מקבלים מספיק כלים?

נדגיש שוב- לצד החשיבות שבשמיעת הקולות השונים בכיתה, כולל אלה המנוגדים למסר הכללי, כמנחי הדיון, חשוב לא להישאר "ניטרליים". חשוב שהתלמידים יבינו שאנחנו המורים/ות,  מביעים עמדה היוצאת נגד דפוסים המחזקים גזענות ודעות קדומות, ומבקשים להפנות את המבט אל עבר הגזענות והאפליה המבנית הקיימת בחברה, ובמובנים רבים, גם במערכת החינוך.

הצעות לשאלות לדיון בכיתה: 

• מה אתם חושבים על הסרטון, הכתבה או הדו"ח?
• בסרטון- נשמעים שני מרואיינים שאומרים שעל "האתיופים צריכים לעזוב את המדינה" ? מדוע לדעתכם/ן דברים אלו נאמרו ?
• למה מתכוונים המרואיינים האומרים ש"האתיופים צריכים לצבוע עצמם בצבע לבן" ?
• קראו את טוקבק 29 לכתבה בדה- מרקר.  האם אתם חושבים שהבעיה היא  ש"לא רוצים ללמוד ורק מתלוננים על גזענות" ?
• קראו את טוקבקים 27 ו- 28. למה הכוונה ב"עוול שחייב תיקון" ? ומדוע נכתב- "לא שונה מיוצאי מדינות ערב בשנות ה- 50" ?
• מדוע לדעתכם טוקבקיסט מס' 14 שואל:  "אז כל מה שאומרים הגזענים זה נכון" ?
• אם הנתונים אינם נובעים מפערי יכולת מולדים, מהן הסיבות להישגים הנמוכים יותר של יוצאי אתיופיה ?
• מה לדעתכם/ן כדאי ליוצאי אתיופיה לעשות, על מנת לדרוש שוויון הזדמנויות ושוויון זכויות ? כיצד ניתן לסייע להם/ן במאבק ?

למורה- מומלץ לקיים פעילות חווייתית להמחשת הקשר המורכב בין אי שוויון הזדמנויות והפנמת תפיסות המצדיקות אפליה וגזענות. ראו במערך פעילות זה, פעילויות קשורות. מומלץ במיוחד לקרוא את דבריה של השופטת בדימוס דליה דורנר המופיעים בסוף המערך.

לחומר חינוכי של מט"ח בנושא מחאת הקהילה האתיופית לחצו כאן