"תלמידיי היקרים, אני מתנצל מראש! אין לי שמץ של מושג מה תהיה תגובתכם אך באמת השתדלתי. בזמן ששנה שלמה ניסיתי להנחיל בכם ערכים אנושיים שבראשיתם היא קבלת האחר, המציאות בחוץ אומרת אחרת" – כך ניסה להסביר חאלד, מחנך כיתה ז' מבית הספר אג'יאל ביפו, את ההפרדה בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים בכניסה לפארק השעשועים סופרלנד שבראשון לציון.

בכתבה שהתפרסמה בעניין זה באתר וואלה ב-29.5.13, צוטטה תגובה מטעם הנהלת הסופרלנד אשר מאשרת כי בפארק "ישנן הזדמנויות לימים סגורים לבתי ספר יהודיים, וישנן הזדמנויות לבתי ספר ערביים". חאלד, אשר במשך שנה שלמה מחנך את תלמידיו על ערכים של שוויון וקבלת האחר, נאלץ להסביר להם שהם אמנם יכולים לבלות בסופרלנד, אבל בנפרד. עניין זה מציג את הציבור הערבי באור שלילי, ככאלה אשר לא ניתן לבלות במחיצתם.

הפרדה על רקע שיוך לאומי פוגעת בצורה קשה ביותר בזכות החוקתית לשוויון ולכבוד האדם. בנוסף, עניין זה מנוגד לחוק איסור אפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, התשס"א 2000. על פי החוק, אפליה מסוג זה מהווה עילה לתביעה אזרחית והיא אף מהווה עברה פלילית, אומר עו"ד עאוני בנא מהאגודה לזכויות האזרח.

מנכ"לית הסופרלנד, חני ברוך, אמרה בוועדת החינוך בכנסת כי מדיניות ההפרדה בפארק השעשועים מתבצעת כבר יותר משנתיים. וסמנכ"לית הפארק הודתה כי מתקיימת גם הפרדה של תלמידים חרדים. בדברי ההסבר להפרדה אומרת ברוך כי "הסופרלנד בכל ימות השנה פתוח לכל הדתות ולכל המגזרים, אך קיימת בעיה עם בני נוער שמגיעים אלינו בגיל בעייתי. זה מקום שנפגשים בו בפעם הראשונה נוער יהודי וערבי וזה יוצר חיכוכים".

הטענות ששערי הפארק פתוחים ביתר ימות השנה לקהל הרחב אינן מונעות את הפגיעה והעלבון שנוצרים בעקבות ההפרדה. יתרה מכך, עצם ההפרדה פוגעת פגיעה חמורה בזכות לשוויון, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. טעמים נוספים שהושמעו, כמו החשש מחיכוכים בין בני/ות הנוער הערבים והיהודים מעלים תמיהה רבה; איזה מסר מנסים להעביר לבני/ות הנוער? מעבר לעובדה שזה פסול מבחינה חוקית, בדרך זו מבנים ומטמיעים בבני/ות הנוער תפיסה אשר מרחיקה אותם מהרעיון של חיים משותפים. זהו מסר סמוי אשר מסתתר מאחורי טיעונים גזעניים וחותר תחת ערכי היסוד של הדמוקרטיה וזכויות האדם. מסרים אלו משפיעים מאוד על תהליכי הלמידה בקרב מתבגרים. המסרים הסביבתיים הללו מקבעים חשיבה תבניתית ודיכוטומית, אשר בשעתה יכולה להפוך לתפיסת עולם גזענית ומפלה. ברגע שילדים מזהים את הנטייה החברתית הזו, הם מתחילים לפעול ולשחזר את צורת החשיבה הזו שיכולה להתקבע כצורה עקבית, לפחות עד שמישהו אחר מערער על אותו ביטחון בסיסי.

הדרה של אוכלוסיות מסוימות בחברה הישראלית הופכת בימים אלה לדבר שבשגרה. לדוגמא: לפני כשנה הרחיק משרד החינוך מנהלת אשר סירבה לקלוט לכיתה א' בבית ספרה תלמידים מהעדה האתיופית, וזאת בניגוד להנחיות החוק והמשרד. דבריה של המנהלת עומדים בסתירה לכל ערך פדגוגי, חינוכי-חברתי שמערכת החינוך מצווה בה.

גם ברמה החוקית אנו מוצאים מקרים פסולים של אפליה, כמו במקרה של חוק ועדות הקבלה אשר מהווה "רישיון לאפליה" של אזרחים המבקשים להתגורר ביישובים קהילתיים ובשכונות ההרחבה שניבנו לצד קיבוצים ומושבים. עו"ד ראויה אבו רביעה מהאגודה לזכויות האזרח מדברת על מקרים רבים של הדרת הציבור הערבי מהמרחב הציבורי ומציירת תמונה קשה מורכבת בראיון טלוויזיוני אצל "לונדון וקירשנבאום" (מהדקה ה-8).

הזכות לשוויון קשורה לעיקרון המשותף לכל זכויות האדם: שמירת הכבוד האנושי. כאשר אנו מופלים לרעה אנו חשים עלבון והשפלה. תחושת הפגיעה אינה נעוצה רק בכך שלא קיבלנו את מה שרצינו בו, אלה גם בכך שנהגו בנו בצורה שונה מזו שנהגו באחרים. במושג שוויון גלומים שני היבטים שונים; האחד בפני החוק במובנו הפורמאלי, והשני הוא תביעה לשוויון מהותי, שיבוא לידי ביטוי במערכת החוקית אבל גם בהסדרים חברתיים רחבים יותר.

המגמות המדאיגות הללו של סגרגציה ואפליה מציבות בפנינו כנשות ואנשי חינוך אתגרים רבים בבואנו לחנך לערכים של דמוקרטיה, זכויות אדם וחינוך נגד גזענות. מקרים מסוג זה מחדדים את החשיבות שיש לחינוך לערכים ואת אחריותנו על החברה בה אנו חיים.

לאור השיח סביב הסגרגציה של תלמידים ערבים ויהודים בסופרלנד שעולה לכותרות בימים אלה, אנו מציעים להפוך את המקרה הזה להזדמנות חינוכית ולדון על משמעויותיו עם התלמידים או החניכים.

שאלות לדיון:

א. מהי הבעייתיות בהפרדת התלמידים היהודים והתלמידים הערבים?

ב. מדוע קבע בית המשפט ש"אין דבר כזה נפרד אבל שווה"?

ג. מה דעתכם על הטיעון שעולה מצד הנהלת הפארק כי ההפרדה נעשית על מנת למנוע חיכוכים בין בני/ות הנוער היהודים לערבים?

ד. האם הטענה כי הפארק פתוח ביתר ימות השנה השנה לקהל הרחב דיה על מנת להצדיק את ההפרדה בימים המיועדים לבתי הספר?

ה. אילו זכויות אדם מופרות כאשר נעשית סגרגציה מהסוג הזה?

ו. אילו חוקים קיימים במשפט הישראלי אשר אוסרים על אפליה?

ז. כיצד ניתן להיאבק בתופעה זו ? חשבו על רעיון ברמה הכיתתית או הקבוצתית.