כמה נתונים מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי 2013 של ארגון "לתת":

• 29% מהילדים במשפחות הנתמכות על ידי ארגונים חברתיים וארגוני סיוע נשרו מהלימודים. כל הורה חמישי נאלץ להוציא ילד למסגרת פנימיה כתוצאה מהמצוקה הכלכלית.
• 78% מהילדים לא השתתפו בפעילויות חברתיות בבית הספר בשל המצוקה הכלכלית.
• ל-75% מהמשפחות אין יכולת כלכלית לרכוש לילדיהן את כל הספרים והציוד הלימודי הנדרשים לצורך הלימודים בבית הספר, עליה של 21% לעומת 2012.
• ל-29% מהילדים אין נגישות לחוגים ושיעורים פרטיים.
• עיקר התזונה של ילדים למשפחות נתמכות מבוססת על פחמימות. 37% מהילדים ניזונים מלחם וממרחים כמזון עיקרי. %60 מההורים דיווחו כי בשנה האחרונה נדרשו לצמצם את הרכב הארוחות של ילדיהם בשל המצוקה הכלכלית. %55 ציינו כי הדבר החסר ביותר לילדיהם, מתוך מכלול הצרכים החיוניים, הוא מזון מזין. %46 מההורים דיווחו כי קרה שילדיהם לא אכלו במשך יום שלם בשל המחסור במזון. %16 ציינו כי זוהי תופעה המתחוללת לעיתים קרובות.
• רבע (%25) מהילדים הקטינים נאלצים לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.

מדכא, נכון? ואלו רק חלק מהנתונים הקשים העולים מן הדו"ח.

הזכות לקיום בכבוד "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו." (מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", סעיף כה)

מהגדרה זו עולה כי על המדינה לדאוג לאזרחיה, להגן עליהם מפני מחסור ולהבטיח רמת חיים נאותה. מהי רמת החיים הנאותה? שאלת מליון הדולר (ולמי יש מליון דולר?). ישראל מעולם לא הגדירה מה כוללת הזכות לקיום בכבוד, על אף שזכות זו הוכרה כחלק מהזכות לכבוד האדם, ונדונה מספר פעמים בבתי המשפט בישראל.

הזכות לקיום בכבוד – 2006

קצבאות שמעניקה המדינה באמצעות הביטוח הלאומי אמורות לספק לאוכלוסייה הנתמכת "צרכים חיוניים". קצבת הבטחת ההכנסה היא אחד הרכיבים המרכזיים במערך הביטחון הסוציאלי בישראל, בהיותה רשת הביטחון הבסיסית ביותר במצבים של מצוקה כלכלית חריפה. מקבלי קצבה של הבטחת הכנסה הם האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל. תחולת העוני בקרב משפחות המקבלות הבטחת הכנסה היא 64.5%. תחולת העוני בקרב ילדים החיים במשפחות אלה עומדת על 83%.