כמה נתונים מתוך דו"ח העוני האלטרנטיבי 2013 של ארגון "לתת":
- 29% מהילדים במשפחות הנתמכות על ידי ארגונים חברתיים וארגוני סיוע נשרו מהלימודים. כל הורה חמישי נאלץ להוציא ילד למסגרת פנימיה כתוצאה מהמצוקה הכלכלית.
- 78% מהילדים לא השתתפו בפעילויות חברתיות בבית הספר בשל המצוקה הכלכלית.
- ל-75% מהמשפחות אין יכולת כלכלית לרכוש לילדיהן את כל הספרים והציוד הלימודי הנדרשים לצורך הלימודים בבית הספר, עליה של 21% לעומת 2012.
- ל-29% מהילדים אין נגישות לחוגים ושיעורים פרטיים.
- עיקר התזונה של ילדים למשפחות נתמכות מבוססת על פחמימות. 37% מהילדים ניזונים מלחם וממרחים כמזון עיקרי. %60 מההורים דיווחו כי בשנה האחרונה נדרשו לצמצם את הרכב הארוחות של ילדיהם בשל המצוקה הכלכלית. %55 ציינו כי הדבר החסר ביותר לילדיהם, מתוך מכלול הצרכים החיוניים, הוא מזון מזין. %46 מההורים דיווחו כי קרה שילדיהם לא אכלו במשך יום שלם בשל המחסור במזון. %16 ציינו כי זוהי תופעה המתחוללת לעיתים קרובות.
- רבע (%25) מהילדים הקטינים נאלצים לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה.
מדכא, נכון? ואלו רק חלק מהנתונים הקשים העולים מן הדו"ח.
הזכות לקיום בכבוד "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו." (מתוך "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", סעיף כה)
מהגדרה זו עולה כי על המדינה לדאוג לאזרחיה, להגן עליהם מפני מחסור ולהבטיח רמת חיים נאותה. מהי רמת החיים הנאותה? שאלת מליון הדולר (ולמי יש מליון דולר?). ישראל מעולם לא הגדירה מה כוללת הזכות לקיום בכבוד, על אף שזכות זו הוכרה כחלק מהזכות לכבוד האדם, ונדונה מספר פעמים בבתי המשפט בישראל.
קצבאות שמעניקה המדינה באמצעות הביטוח הלאומי אמורות לספק לאוכלוסייה הנתמכת "צרכים חיוניים". קצבת הבטחת ההכנסה היא אחד הרכיבים המרכזיים במערך הביטחון הסוציאלי בישראל, בהיותה רשת הביטחון הבסיסית ביותר במצבים של מצוקה כלכלית חריפה. מקבלי קצבה של הבטחת הכנסה הם האוכלוסייה הענייה ביותר בישראל. תחולת העוני בקרב משפחות המקבלות הבטחת הכנסה היא 64.5%. תחולת העוני בקרב ילדים החיים במשפחות אלה עומדת על 83%.
כיום סכומי קצבאות הקיום שרירותיים לחלוטין. הם אינם מתבססים על תחשיב מנומק כלשהו ואין התאמה ביניהם לבין סטנדרט כלשהו של קיום בכבוד. האגודה לזכויות האזרח פנתה לוועדה למלחמה בעוני שהקים שר הרווחה, ובנייר עמדה דרשה שהמדינה תקבע סטנדרט מושכל, מדיד ושקוף של קיום בכבוד ותגזור ממנו את גובה קצבאות הקיום. עו"ד משכית בנדל, ראש תחום הזכות לרווחה ולקיום בכבוד באגודה לזכויות האזרח: "גובה קצבת הבטחת ההכנסה, שנותק בתחילת שנות ה-2000 מכל מדד מציאותי ונקבע כנגזרת שרירותית מסכום שרירותי, אינו מספיק בפועל לקיום בכבוד ואף אינו מכסה צרכים אנושיים מינימאליים. התוצאה היא שהמדינה מתנערת מאחריותה להבטיח קיום בכבוד ודנה את מקבלי הקצבה לעוני מחפיר ולתלות משפילה בנדבות וצדקה. על המדינה חלה חובה חוקית לקבוע מנגנון אמפירי, מנומק ושקוף לקביעת גובה הקצבה. הוועדה לצמצום העוני חייבת לייחד מקום מרכזי בדיוניה לקביעת סטנדרט של קיום בכבוד על-מנת להבטיח שפירות עבודתה לא יתמסמסו תחת לחצים תקציביים ופוליטיים".
אנשי ונשות חינוך,
אנו מציעים להעלות את נושא העוני בישראל לדיון בכיתה. ניתן לעשות זאת במסגרת שיעור חינוך, אך גם בשיעורי מתמטיקה (חישוב אחוזים, השוואה סטטיסטית ועוד), גיאוגרפיה (הקשר בין פריפריה-מרכז לשיעורי העוני), היסטוריה (נקודת מבט היסטוריה על תהליכים כלכליים-חברתיים), סוציולוגיה (מה הקשר בין יחסי כוח בחברה לבין אוכלוסיות מוחלשות ועניות), אזרחות (זכויות אדם, פערים חברתיים) תקשורת (ייצוגים של עוני בתקשורת, מידת העניין של כלי התקשורת בתופעת העוני) ועוד. כל אחד מתחומי הדעת האלו מחובר באופן כלשהו לתופעת העוני, ובכל אחד מהם ניתן למצוא קישורים מתוך החומר הנלמד למציאות הסובבת את התלמידים שלנו, בישראל 2014.
נתונים נוספים ופעילויות תוכלו למצוא כאן.
לליווי, ייעוץ וסיוע – פנו לנעמי בייט-צורן naomib@acri.org.il