ד"ר גליה בונה
דבריו של המפכ"ל אלשיך עוררו דיון ציבורי חשוב והמחישו כיצד הגזענות הממסדית פועלת, ואיך מעשים גזעניים בשירות הציבורי מקבלים את הלגיטימציה שלהם מלמעלה. אך במקביל, הם אפשרו לנו לתייג את המפכ"ל כגזען, להתנער ממנו ולשחרר את עצמנו מאחריות. בספרו "בין העולם לביני" ((Between the World and Me, טה-נהיסי קוטס כותב את הדברים הבאים: "בזמן הזה האמרה "רפורמה במשטרה" נהייתה אופנתית, והפעולות של השומרים שהציבור מינה לעצמו משכו את תשומת לבם של נשיאים ואזרחים כאחד. ודאי שמעתם דיבור על גיוון, כשירות תרבותית, ומצלמות גוף. כל אלה טובים וישימים, אבל הם מקטינים את המשימה, ומרשים לאזרחים של המדינה הזו לדמיין שיש מרחק אמיתי בין העמדות שלהם לעמדות של אלו שמונו לשמור עליהם. האמת היא שהמשטרה משקפת את אמריקה בכל מאווייה ופחדיה, ומה שלא נגיד על מדיניות הדין הפלילי במדינה הזו, אי אפשר להגיד שהיא הושתתה בכח על ידי מיעוט מדכא" (עמ' 78).
אמנם הדברים נכתבו על ארצות הברית, אך הם נכונים גם למקומותינו. קל להזדעזע ולהתנער מדבריו של המפכ"ל. פחות נח לחשוב במה דבריו משקפים ומייצגים אותנו, ולזכור שכל העוולות שנעשות על ידי המשטרה כלפי יוצאי אתיופיה – וגם, אגב, כלפי ערבים, מבקשי מקלט וקבוצות נרדפות אחרות – הם תוצר של הרצונות שלנו כחברה.
עוד כותב קוטס: "מעולם לא היה עידן בו רשעים עשו את מעשיהם ובקול רם הצהירו עליהם ככאלה. "היינו מעדיפים לומר שכאלה אנשים אינם קיימים "כותב סולצניצין "כדי לעשות רע, בן אדם צריך קודם כל להאמין שמה שהוא עושה הוא טוב, או להאמין שזהו אקט שמתקיים בקונפורמיות לחוקי הטבע" (עמ' 98).
חוקי הטבע. אין זה מקרי שהמפכ"ל גייס את חוקי הטבע כדי להצדיק התנהלות גזענית של המשטרה. ה"טבע" הוא ההצדקה האולטימטיבית – אי אפשר להתרעם על דבר שהוא טבעי. כמו רעידת אדמה או טסונאמי, אפשר לחוש כאב גדול על האבידות, אבל את כוחות הטבע אי אפשר לשפוט, ואין על מי לכעוס, כי הם מעבר לשליטתנו. על כן גם הניסיון לשנות את כוחות הטבע נידון לכישלון, על אף שהוא מזמן הערכה רבה. לפחות הוא מנסה.
אך המפכ"ל אינו היחיד שאומר שגזענות היא טבעית. במהלך השנה האחרונה בה למדתי לעומק סוגיות של גזענות במסגרת לימודיי בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, לא שמעתי טענה יותר רווחת מזו מפי אזרחים מן השורה ומומחים כאחד. לדוגמא, בכנס "האם אנחנו גזענים" באוניברסיטה העברית באפריל השנה, נאמר שצבע עור הוא סמן שבאופן טבעי מבדיל בין קבוצות, וכן שההטייה הטבעית של קבוצה היא לשלול את האחר ולבוז לו. על כן, כך נאמר, ללא התערבות מתמדת של החברה, המח האנושי תמיד יוביל אותנו לגזענות.
ואני שואלת: במה דברים אלו שונים כל כך מדבריו של המפכ"ל? והאם אין, מבין קוראי שורות אלו, אנשים שמסכימים עם הטענה הזו? בטענה שהגזענות היא בטבע שלנו יש כביכול הכרה בקיומה של הגזענות (הכרה אמיצה, כפי שניסו לטעון תומכיו של המפכ"ל). אך הטענה הזו מסתירה יותר משהיא מגלה, ומעוותת את הבנת הבעיה: היא מגדירה אותה כבעיה של המח האנושי ולא של החברה.
גזענות היא תוצר של הבניות חברתיות – מבנים שהחברה שלנו בנתה בתהליכים היסטוריים מקומיים וגלובאליים, ואשר שמורים ומתוחזקים דרך המוסדות והתרבות שלנו. המשטרה, על התנהלותה הגזענית, היא אחת ממנגנונים רבים שהקמנו על מנת לשמר את המבנים החברתיים על כנם. היא עוצרת ומדירה שחורים, שחומי עור ומיעוטים ממרחבים מסוימים כי הציבור לא רוצה לראות את אותם אנשים במרחבים האלה. לא בגלל ההטיות הטבעיות של המוחות של השוטרים.
ניטיב לטפל בבעיות שלנו אם נפסיק להסביר תופעות חברתיות כ"טבעיות", ובמקום זאת נחשוב את מי הן משרתות, בשם מי הן מתקיימות ואיך כל אחד ואחת מאיתנו משכפל ומשמר אותם.
