במהלך החודשים החולפים הדיון הציבורי הגובר סביב סוגיית מבקשי המקלט בישראל גובר ומעלה שאלות רבות על סוגיית ההגירה, גירוש ובעיקר על מצבה של דרום תל אביב. הדיון סביב מעמדם של מבקשי המקלט בישראל אינו ייחודי, שכן בשנים האחרונות העולם נמצא במשבר ההגירה הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. גל הפליטות העיקרי מאריתריאה וסודן לישראל החל ב2006 וכיום בישראל חיים 40 אלף מבקשי מקלט[1]. בעוד בעולם ההכרה במבקשי המקלט כפליטים עולה, בישראל מתקיימת מדיניות ברורה המסרבת לאפשר לאותם/ן מבקשי המקלט קיום אורח חיים נורמלי. המדיניות באה לידי ביטוי בתהליכי ביורוקרטיה ארוכים, פסילת בקשות מקלט ללא בדיקה[2], חוק ההסתננות, מתקני הכליאה סהרונים וחולות וכמובן ניסיונות הגירוש בכפייה. כל אלו הם פעולות שבבסיסן עומדת תפיסה גזענית, שכן בישראל חיים עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים אך כלפיהן לא מופנית מדיניות קשה ומתישה כמו שחווים מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן. הכוננות והלחץ התמידי שתחתיו חיים מבקשי המקלט בישראל פוגעת בזכויותיהם ולקיים חיים שבשגרה כפי שמגיע לכל אדם ואדם, ללא הבדל, צבע, מין, דת, מגדר, לאום.
ההתקבצות של מבקשי המקלט בדרום תל אביב אינה במקרה אלא תוצר של מדיניות מכוונת, כך גם הקושי הכלכלי והבריאותי ובכך התגברה מצוקה חברתית כוללת בדרום תל אביב. הפתרונות שאפשר ליישם בנוגע לדרום תל אביב, מצוקת התושבים ומבקשי המקלט הם רבים ואינם כוללים בתוכם פגיעה בזכויותיהם של בני אדם. הפתרונות הועלו מכיוונים שונים, אך הממשלה וגופים עם אינטרסים כלכליים ופוליטיים דואגים כבר שנים רבות להשאיר את המצב הקיים כפי שהוא או ליישם פתרונות לא הומאניים ולא לטובת החברה.
מכיוון שכל הפעולות הנוגעות למבקשי המקלט בישראל ומצבה של דרום תל אביב נוגעים לאינטרסים כלכליים ופוליטיים ומונעים מרעיונות גזעניים, עלינו כחברה ללמוד, לדבר ולפעול למען פתרונות שעלו על השולחן ואף לעלות פתרונות חדשים אשר יכללו בתוכם קבלה של מבקשי המקלט, הן כפליטים והן כבני אדם באשר הם תוך שיתוף פעולה עם תושבי דרום תל אביב, ושכל אלו לא יפגעו ממניעים ורעיונות שסותרים ופוגעים באותם אוכלוסיות.
בג"ץ 2445/18 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' ראש הממשלה
עו"ד: אלעד כהנא וענת בן-דור (הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב), טל שטיינר (המוקד לפליטים ולמהגרים)
ב-22.3.2018 עתרו ארגוני זכויות אדם לבג"ץ בדרישה לחשוף את ההסכמים עם רואנדה ועם אוגנדה, שמכוחם מבקשת ישראל לגרש למדינות אלה את מבקשי המקלט השוהים בתחומה, ולאסור על הרשויות לגרש מבקשי מקלט למדינות אלה כשהן מכחישות את קיומם של ההסכמים. בית המשפט התבקש לאחד את הדיון בעתירה עם שתי עתירות נגד גירוש מבקשי המקלט שהוגשו לאחרונה.
את העתירה הגישו המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים, ARDC – המרכז לקידום פליטים אפריקאים, רופאים לזכויות אדם וקו לעובד, באמצעות הקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב.
[1] https://hotline.org.il/refugees-and-asylum-seekers/
[2] http://www.amnesty.org.il/wp-content/uploads/2016/04/AII-Rejected_Out_Of_Hand-report_updated-June_2016-HEBREW.pdf
