חברות וחברים יקרים,

הבנים לכדורגל, הבנות לפח הזבל – כך הבנים היו שרים כשהייתי ילדה כדי להרגיז אותנו הבנות. מאז גדלתי והעולם השתנה, וחשבתי שלבנות שלי כבר אף אחד לא ישיר ככה. כי ברור להן שהן שוות בין שווים והן יכולות לעשות הכל. השינויים בשוויון הזכויות לנשים בישראל התחוללו לא מעט בזכות פסקי דין פורצי דרך של האגודה לזכויות האזרח ושל ארגונים עמיתים, ובעיקר בזכות הפעילות המתמשכת של פעילות אמיצות שלקחו את גורלן בידיהן. אלא שבתקופה האחרונה אנחנו באגודה לזכויות האזרח ובמקומות נוספים נאלצות לחזור להיאבק במה שחשבנו שהוא כבר נחלת העבר.

לאחרונה פניתי לאיגוד הכדורסל בשם האגודה וארגונים נוספים הפועלים נגד הדרת נשים – המרכז הרפורמי לדת ומדינה, שדולת הנשים בישראל, ויצו, שתיל, הפורום החילוני וחדו"ש – בדרישה שישנו הוראות בתקנון שלהם, שמפלות בנות. לפי התקנון, בקבוצות ילדים מעורבות (בנים/בנות) מספר הבנות מוגבל לשתיים, והן גם נאלצות להתחייב בתצהיר מראש שהן לא תשחקנה בעת משחק מול קבוצות שבהן שחקנים המגדירים עצמם דתיים. הסנקציה על קבוצה שמפרה הוראות אלה היא הפסד טכני.

גם אם נראה כאילו הדרת בנות ממשחקי כדורסל זו בעיה פעוטה שרלבנטית רק למעטות, הרי שבפועל זה סימפטום לשינוי שמתחולל בשנים האחרונות בחברה בישראל. דמויות של בנות ונשים מודרות מהמרחב הציבורי ונמחקות משלטי חוצות ומאריזות מוצרים, אנו נשלחות לשבת באחורי האולם או מאחורי מחיצה, מצטוות להאריך את החצאית או המכנסיים ולא מורשות לשיר, לרקוד או אפילו רק לשבת כצופות באירועים ציבוריים.

אנחנו באגודה חושבים שאסור שטענת הפגיעה ברגשות דתיים תתיר פגיעה בזכותן של נשים לשוויון ולכבוד, ותאפשר הדרה ומחיקה של בנות כבר מגיל צעיר. כבודה של אישה הוא בכל מקום שבו היא בוחרת להימצא. אנחנו נמשיך להגן עליו במלא המחויבות והיכולת.

 שלכם,

שרון

שרון אברהם-ויס, עו"ד
מנכ"לית האגודה לזכויות האזרח