השבוע, ב-21 בספטמבר, צוין יום השלום הבינלאומי. יום זה מוקדש לשלום עולמי ולהיעדר מלחמה ואלימות מכל סוג שהוא, והוא נחגג על ידי אומות, עמים וקבוצות ברחבי העולם. האם צוין יום זה במערכת החינוך בישראל? ניתן לשער שברובם המוחלט של בתי הספר, אם לא בכולם, איש לא שמע עליו – לא מקרב סגל המורים ובוודאי שלא בין התלמידים.

אנו מרבים לציין ימים מיוחדים אחרים במהלך השנה, דוגמת יום זכויות האדם, יום הילד או יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים; כולם חשובים ומשמעותיים ונועדו להעלות את המודעות לנושאים בעלי חשיבות בינלאומית, לקדם מטרות נעלות ולגייס אנשים לפעולה. אך לא ניתן להתעלם מכך שהנוכחות המועטה של השלום במציאות הפוליטית-חברתית בישראל, כמו גם היעלמותו מן השיח הציבורי, מלווים בנוכחות דלה עוד יותר בתכנים החינוכיים. בלוח המועדים שמציינת מערכת החינוך לא נזכר "יום השלום". יתרה מזו, גם ביקורו ההיסטורי של סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 אינו זוכה לאזכור רשמי, וכך גם הסכמי השלום עם מצרים וירדן שהשנה מלאו, בהתאמה, 40 ו-25 שנים לחתימתם, והם אינם נכללים בחומר הלימוד לבגרות (או בכלל).

דווקא במציאות של סכסוך מדיני מתמשך, קיטוב לאומי ואלימות גואה, זקוק הנוער שלנו לחשיפה מוגברת לתרבות של שלום, ובתוך כך גם לידע אודות הסכמי השלום שהושגו לאורך השנים אשר שינו את פני המזרח התיכון והגדירו מחדש את יחסיה של ישראל עם מי שהיו אויבותיה הגדולות. אלה יוכלו, אולי, לייצר גם תקווה באשר לאפשרות להגיע לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים ביום מן הימים.

ציון יום השלום הבינלאומי מזמן לנו, כנשות ואנשי חינוך, הזדמנות לפתח בכיתה דיון מורכב ומציאותי במחירי הסכסוך בשני הצדדים ובמשמעות השלום. דיון כזה צריך לכלול התייחסות לצרכים ולמטרות של כל צד, לאינטרס המשותף להם ביישוב הסכסוך ולתועלות הגלומות בהשגת הסכם שלום, כמו גם לפשרות ולוויתורים הכרוכים בו.

אסור שתחמוק מעינינו העובדה המצערת שתכנים אלה, הנוגעים לשאלות המרכזיות ביותר ביחס לעברה, להוויתה ולעתידה של מדינת ישראל, נעדרים כליל מתוכניות הלימודים. עלינו להחזיר אותם אל השיח החינוכי ולעסוק בהם בגישה ביקורתית, אחרת ניכשל בחינוך הדור הצעיר ל"חתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים", כמנוסח בחוק חינוך ממלכתי.

מערך שיעור להורדה בנושא 40 שנה להסכם השלום עם מצרים (נכתב על ידי בן לב-קדש)

קישור לאתר המכיל מאגר משאבים למחנכים ופעילויות חינוכיות לציון 40 שנה להסכם השלום עם מצרים ו-25 שנה להסכם השלום עם ירדן (קרדיט לאיתמר בנית ובן לב-קדש).