השבוע פרסמה האגודה לזכויות האזרח יחד עם הקרן למגיני זכויות אדם דו"ח חדש הסוקר את השיטות והכלים שהפעילה המשטרה בחודשים האחרונים לדיכוי הפגנות ומחאות, ואת פגיעתם בחופש הביטוי ובזכות להפגין.

צילום: יוסי זמיר, שתיל-סטוק

במהלך השנה האחרונה, וביתר שאת מאז התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020, מתאפיין המרחב הישראלי בפעילות מחאתית ערה ונרחבת. ברחבי הארץ מתקיימים שלל אירועי מחאה – חלקם נוגעים למשבר הקורונה, ולצדם הפגנות פוליטיות בנושאים אחרים. באירועים אלה, המשטרה משתמשת לא פעם בכלים קיצוניים ופוגעניים נגד המפגינות והמפגינים.

אין זו תופעה חדשה. המשטרה נוקטת מזה שנים רבות יד קשה כלפי מוחים מקבוצות מיעוט, שנתפסים באופן אוטומטי כאיום שמחייב תגובה קשה ושימוש בכוח. כך למשל היה במחאתם של יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית, בהפגנות החרדים נגד הגיוס ובהפגנות של האוכלוסייה הערבית. החידוש בשנה האחרונה הוא התרחבות של השימוש בכלים אלה גם כלפי מפגינים מקבוצות הרוב ובהפגנות במרכזי הערים הגדולות. בנוסף אליהן, הפעילה המשטרה בשנה האחרונה שיטות וכלים חדשים נגד מפגינות ומפגינים.

הדו"ח סוקר את השיטות והכלים שהפעילה המשטרה בחודשים האחרונים לדיכוי הפגנות ומחאות, ואת פגיעתם בחופש הביטוי ובזכות להפגין. בין השאר, תופעות כמו מעצרי שווא, שימוש במכת"זית ובסוסים בניגוד לנהלים, הפעלת שוטרים סמויים (שאינם מזוהים) ואלימות שוטרים, כיתור מפגינים, התניית שחרור ממעצר בהרחקה ממוקדי המחאה, מתן דו"חות ללא הצדקה ועוד. כל אלה מציירים תמונה מדאיגה של שימוש לרעה בסמכויות שניתנו למשטרה כדי להגן על האזרחים ולשמור על הסדר הציבורי, למטרה פסולה של דיכוי מחאה לגיטימית.

חובתה של המדינה, באמצעות המשטרה, להגן על אזרחיות ואזרחים המבקשים לממש את חופש הביטוי שלהם, ולא לנקוט אמצעים שימנעו או ירתיעו מפגינים מלממש את זכותם. גם במקרים שבהם מפגינים חוסמים כבישים או משתתפים בהפגנה ללא רישיון (במקרים שבהם החוק מחייב) אין כל הצדקה להפעלת כוח, בעת שההפגנות אינן מסכנות אף אדם ואינן גורמות נזק לגוף או לרכוש, ואף אינן מהוות סכנה קיצונית לסדר הציבורי ולשגרת החיים.

נקודות לדיון/פעילות חינוכית עם תלמידות ותלמידים:

• הזכות להפגין הוכרה בישראל כבעלת מעמד של זכות חוקתית, הנובעת מהזכות לחופש הביטוי ולכבוד האדם. זכות זו מעוגנת גם באמנות בינלאומיות הנוגעות לזכויות האדם. מה צריך להיות תפקידה של המשטרה בעניין הזכות להפגין? מתי לדעתכם.ן נדרשת הפעלת כוח מצד שוטרים כלפי אזרחים בהקשרים אלה?
• בחודשים האחרונים היינו עדים להתבטאויות של ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבור אחרים שהתייחסו למפגינים כאל "אנרכיסטים" ומפיצי קורונה. האם לדעתכם.ן יש קשר בין התבטאויות אלה, שמתייגות את המפגינים כאויבי הסדר הציבורי, המדינה והחברה, להתנהלות המשטרתית?
• מה עשויה להיות ההשפעה של התנהלות המשטרה בהפגנות – מעבר לפגיעה במפגינים/ות ובמחאה ספציפית – על מימוש הזכות להפגין ולמחות? אילו רגשות מעורר השימוש בכוח משטרתי מופרז בקרב הציבור? אצלכם.ן?
• בעקבות השימוש בכוח כלפי מפגינים במחאת בלפור ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ המוחים נגד המשך כהונתו של רה"מ נתניהו, פרקטיקות של שימוש בכוח משטרתי שנתקלו בהתעלמות במשך שנים זכו להתייחסות נרחבת בשיח הציבורי ובכנסת.
  • חפשו מאמרים וכתבות משנים קודמות על שימוש באמצעי פיזור הפגנות כלפי חרדים, ערבים ואתיופים; בדקו – מה היה היחס הציבורי ומה היתה תגובת הרשויות להפעלת כוח משטרתי כלפיהם?
  • דונו בפער בין התגובה במקרים שמצאתם לשימוש בכוח כלפי מוחים מקבוצות מיעוט, לבין היחס הציבורי היום כשמדובר במפגיני בלפור.

לקריאת הדו"ח המלא: https://www.acri.org.il/post/__544

ראיון קצר (5 דק') עם סיון תהל מהאגודה לזכויות האזרח על הדו"ח (מתוך התוכנית "ציוצי ערב עם נדב אלימלך", ערוץ הכנסת, 28.12.2020)

קישור לסרטון של האגודה עוצרים את האלימות המשטרתית – עכשיו!