אחת ההשלכות בפרשות העוסקות בהגבלת חופש הביטוי, כמו זו של אדם ורטה, היא יצירת אפקט מצנן. במקרה זה- מדובר בחשש של המורים/ות  להביע עמדות פוליטיות בשיעור, או חמור מכך- הימנעות מהעלאת נושאים אקטואליים שנויים במחלוקת. הגיבוי, אם כי המאוחר, שהעניק שר החינוך לאדם ורטה ולמורים בכלל, חשוב, אך אינו מספיק למניעה מוחלטת של אותו אפקט מצנן. מחול השדים שהתחולל סביב המקרה עלול לייצר מסר סמוי חזק בהרבה- ממש לא בטוח שמורים אחרים ירצו למצוא עצמם בלב סערה ציבורית שכזו , שהמחירים שלה לא פשוטים. עדיף לא להיכנס לשם מלכתחילה. זאת, גם אם מישהו יבטיח להם/ן שבסיומה של סערה כזו הם יצאו "צודקים".

יש לציין- האפקט המצנן בנושא פוליטיקה בכיתה לא החל בפרשת אדם ורטה.  בפגישותיי עם מורים/ות אני נתקל לא אחת בחששותיהם בנוגע לקיום דיון פוליטי בכיתה, גם בצורה עקיפה. החשש הוא שהתלמידים ישימו את המורה בפינה וידרשו ממנו תשובה נחרצת ומהירה. "אנחנו מפחדים שנצא שמאלנים מול התלמידים", או "אנחנו לא רוצים שהתלמידים ישאלו אותנו למי אנחנו מצביעים", אומרים המורים/ות. מעניין. מדוע לפחד מלהיתפס כבעל עמדה פוליטית ברורה ? הרי חוזר מנכ"ל בנושא מבהיר חד משמעית שמותר להביע עמדה פוליטית, כל עוד אנו משאירים מקום להבעת מגוון עמדות, ולא מייחסים לעמדתנו האישית כמורים עליונות מוחלטת ומחייבת. בהקשר זה מומלץ לעיין בדף בנושא חופש הביטוי של עובדי הוראה, שפרסם המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך לפני כמה ימים.

אם כך- מדוע אנו נמנעים מהבעת עמדה כזו  ? האם זה באמת מפני שאיננו מעוניינים להשפיע על תפיסות העולם של תלמידנו ? נשמע מוזר..זה הרי תפקידינו כמורים, בין היתר. לעצב את תפיסות עולם של אזרחי המחר לא ? כדברי שר החינוך במכתב שניסח בפרשת ורטה: "עלינו להרחיב את מקומו ואת סמכותו של המחנך מ"סוכן להעברת ידע" לאדם המייצר דיון מעמיק, תוסס ומסעיר, המפגיש את תלמידיו עם דילמות קיומיות, המבקש להכינם לחיים של משמעות, ובעיקר לחיים של אחריות ומעורבות חברתית".

בכנות, אני חושב שיש תשובות אחרות לעמדה ה"א- פוליטית" (יש דבר כזה בכלל ? עמדה א- פוליטית? ). הרי גם אנחנו, המורים, חוששים מדחייה, מתיוג, מהדרה של התלמידים כלפינו . איננו רוצים להיתפס כדמויות חלשות, כמורים שמזלזלים בהם.  מי כמוכם/ן המורים/ות  יודעים כמה בוטה וישירה יכולה להיות התנגדות של תלמיד. סיבה אחרת להימנעות מדיון פוליטי יכולה להיות שאיננו "סגורים" על העמדה הפוליטית שלנו. איננו מרגישים מספיק בטוחים בה. אז איך נציג אותה בפני התלמידים ?  במקרים אחרים – הסיבה יכולה להיות שאולי יש משהו בעמדתנו שאיננו גאים בו. ולכן לא כל כך מעוניינים שהתלמידים יחשבו כמונו. גם זו יכולה להיות סיבה. ובמקרים נוספים- אנחנו מעדיפים שלא לשמוע את עמדות התלמידים ולמצוא את עצמנו סולדים מהם כל כך.

נו, אז מה אתה- ימני או שמאלני ?

באגרת ששלח השר למורים הוא מדבר על תרבות השטחיות. כותב השר, בהקשר של תשובתו המאוחרת לפרשה: "ההשטחה המאפיינת את השיח הישראלי מורגלת בתגובה מהירה, כאן ועכשיו, בטרם נגלה אחריות, נלמד את הנושא לעומק, נקשיב לקולות השונים". התשובה לגבי עמדה פוליטית יכולה גם היא להיות מורכבת. יתרה מזאת- כדאי לה להיות מורכבת. החלוקה הדיכוטומית והפשטנית בין ימין ושמאל, משרתת את תרבות ההשטחה.  אינני טוען כי אין דבר כזה ימין ושמאל. וודאי שיש. ובכל זאת-  הבא ננסה לפרק את השאלה הזו,  אם נשאלת, מצד התלמיד/ה, למרכיביה:

קודם כל, חשוב לומר-  כל הכבוד ! התלמיד ששואל  רוצה לדעת מה חושב המורה שלו !  הוא מתעניין בעמדתך, ומוכן לשמוע את תשובתך. את/ה כמורה עוררת בו עניין. לא דבר של מה בכך.

דבר שני- כדאי לנסות ולזהות מהו הטון שעומד מאחורי השאלה. כלומר- איך השאלה נשאלה, ולא רק מה נשאל ? יכול להיות שהתלמיד מגיע כבר עם הנחה מובנית מראש, בעקבות משהו שאמרת. (לדוגמא- אם אמרת ששוללים מערבים אזרחי ישראל זכויות מסוימות- יכול להיות שכבר "סומנת" כשמאלני). במקרה כזה- אולי נכון לשאול את התלמיד בחזרה- "למה אתה מתכוון כשאתה אומר שמאלני ?". המטרה בשאלה זו היא לבחון את הנחות היסוד העומדות מאחורי המושגים שמאל וימין. שאלה אחרת שניתן לשאול בחזרה את התלמיד עשויה להיות: מדוע אתה שואל ? מדוע שאלת דווקא עכשיו ? חשוב להבין מה בעצם מבקש התלמיד לברר, ומדוע בחר להעלות את השאלה ברגע זה.

בחברה הישראלית המקוטבת והמשוסעת פוליטית, פעמים רבות הדיון סביב "ימין ושמאל" אינו עוסק באמת בתכנים. לדוגמא אם אני שמאלני, ייתכן שלא אנסה להקשיב בכלל לטיעוניו של מתנחל חובש כיפה סרוגה, שאניח לגביו שהוא  ימני. (למרת שאולי אהנהן בראשי תוך כדי דבריו). וכמובן שגם ההיפך נכון. לעתים קרובות, הדיאלקטיקה המאפיינת דיונים פוליטיים, וודאי שאת הדיון התקשורתי, הנה דיאלקטיקה של דה- לגיטימציה של הדובר. זוהי טקטיקה רטורית ידועה של התחמקות מתשובה המתייחסת לתוכן, על ידי תקיפת מניעיו (כביכול) של הדובר. כי אם הדובר מעוניין (שוב, כביכול) ב"מדינת כל מסתנניה", טיעוניו אינם רלוונטיים מבחינתי. אם אנחנו כמורים מעוניינים לשנות את מאפייני הדיון הזה,  מדוע שניקח בו חלק ?

וכאמור, ייתכן שעמדתכם/ן הפוליטית אינה ברורה אף לכם/ן. הרי המציאות הפוליטית בישראל אכן מאוד מורכבת ומבלבלת. אך גם זו עשויה להיות נקודת פתיחה טובה לדיון. אם גם אתם/ן יכולים להיות מבולבלים/ות, לשאול שאלות, ולא להתיימר לדעת הכול- האין זה modeling טוב מצדכם/ן כמורים/ות לתלמידים, המעביר מסר חזק של "המציאות מורכבת- צאו ולמדו. גם אני עושה כך. "

ובכל זאת- אינני רוצה לחמוק מהשאלה.  בהחלט כדאי לברר מה הם הגבולות הפוליטיים שלכם/ן. בפוסט זה אני מציע עמדה פוליטית מורכבת,לעיתים מבלבלת, אך גם נחרצת. עמדה שמדברת על מחויבות לערכים דמוקרטיים ולערכי זכויות אדם.  בסדנאות שאני עורך עם מורים, לא אחת נשאלת השאלה- "האם האגודה לזכויות האזרח היא ארגון שמאל ?" תשובתי היא שהאגודה לזכויות האזרח היא ארגון המחויב לקידום ערכים דמוקרטיים ולזכויות אדם. כך, לדוגמא, במקרה העכשווי של ראש עיריית טבעון שביקש לבטל כנס תמיכה בעיר בספיר סבח- האגודה התנגדה לביטול הכנס, מטעמים של הגנה על חופש הביטוי. כנ"ל לגבי עמדת האגודה התומכת ברצון קבוצת מפגינים לקיים הפגנה הקוראת לביצוע עונש מוות למחבלים ולאי שחרור אסירים פוליטיים. האם זה נחשב ימין  ? מצד שני- האגודה עוסקת ללא הרף בקידום הזכות לשוויון עבור כל קבוצות האוכלוסייה בישראל, וכמובן שבכלל זה- הערבים אזרחי ישראל. האם זה נחשב שמאל ?

לסיכום, התשובה לשאלה: "מהי עמדתך הפוליטית?"  עשויה להיות ארוכה ומורכבת. המטרה היא לא להתיש את התלמיד השואל, ולא לחמוק מהשאלה, אלא לרענן את החלוקות הדיכוטומיות שמרדדות את השיח הפוליטי. לערער על הנחות היסוד של תלמידים בבואם להחליט כיצד להתייחס לעמדות פוליטיות, ולמי שמביע אותם. במיוחד כאשר אותו אדם שנשאל, הוא המורה שלהם/ן- אדם שהוא "אחר משמעותי", וודאי שבמובן הפוליטי.

נזכיר כי שר החינוך סיים את  האיגרת ששלח למורים לפני מספר ימים באמירה: "גם את הפרשה הזו אפשר ורצוי להפוך לשיעור חינוך". מומלץ להיעזר בדף הבא- עצות להנחיית דיונים שנויים במחלוקת.

ואגב, עוד כמה שאלות למחשבה: מפלגת יש עתיד נחשבת שמאל ? מי בדיוק ? יאיר לפיד, או יעל גרמן ? ומה לגבי התנועה של ציפי לבני ? וש"ס- מה הם ? ימין או שמאל ? והמפלגות הערביות ? הן כולן נחשבות שמאל ?  יש הבדל ביניהן ?  ומה לגבי המפלגות הבאות שאולי עוד יקומו לקראת הבחירות הבאות ? איפה הן יתמקמו על פני המפה הפוליטית ? ועוד שאלה אחת, רק כדי להבהיר את השאלה הקודמת – הכוונה לימין/ שמאל מדיני ? או כלכלי? …