אינני חופשי באמת ובתמים אם אני שולל את חירותו של מישהו אחר – נלסון מנדלה

פורסם בתאריך 9 בדצמבר 2013

חמישה ימים לפני היום הבינלאומי לזכויות האדם נפרדנו בצער רב מנשיא דרום אפריקה לשעבר, חתן פרס נובל לשלום, מדינאי, לוחם חירות וממובילי המאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, נלסון רוליהלאלה מנדלה. העולם אבל על לכתו.

לפני שנשלח מנדלה למאסר עולם אמר " לחמתי נגד שליטה של לבנים, ולחמתי נגד שליטה של שחורים. הרעיון שאני נאבק למענו, הוא של חברה דמוקרטית וחופשית. בחברה זאת, כל בני האדם חיים בהרמוניה, בשוויון הזדמנויות. זהו רעיון שאני מקווה לחיות למענו ולהשיגו. אך אם נדרש, אני גם מוכן למות למענו". כך הפך המנהיג שטען שיש מאבקים לשחרור המחייבים פעילות פוליטית אלימה לסמל האקטיביזם הדוגל באי-אלימות, האיש שהעדיף תהליכים של פיוס על פני נקמה, האיש שהוכתר לאבי האומה הדרום אפריקאנית ובעיני רבים הוא סמל לשלום ולשוויון, מנהיג מעורר השראה העומד יחד עם מנהיגים חשובים בהיסטוריה שדגלו במאבק בלתי אלים כמו מרטין לוטר קינג ומהטמה גאנדי.

Photo by: South Africa The Good News (CC-BY)

Photo by: South Africa The Good News (CC-BY)

בשנת 1948 עלתה לשלטון "המפלגה הלאומית" הימנית בד"א והחלה לעגן את חקיקות האפליה וההפרדה הגזעית למדיניות שנקראה אפרטהייד. משטר זה דגל באידיאולוגיה של "עליונות הגזע הלבן". החל משנת 1949 החלה "המפלגה הלאומית" שייצגה מיעוט קטן מאוד של לבנים ביישום חוקי ההפרדה. חוקים אלה מנעו מאזרחיה "הלא לבנים" במדינה את זכויותיהם האזרחיות במשך 42 שנים. בין חוקי האפרטהייד ניתן למצוא רשימה ארוכה של חוקים שפגעו והפרו באופן שיטתי את זכויות האדם של תושביה ה"לא לבנים".

תקופת האפרטהייד אופיינה בין היתר באלימות פוליטית רבה. אחד המקרים הבולטים ביותר היה "טבח שארפאוויל" השם שניתן לאירועי ה 21 במרץ 1960 ולימים היום בו מציינים ברחבי העולם את היום הבינלאומי למאבק בגזענות. במהלך מצעד מחאה זה, התעמתו כוחות משטרה חמושים עם מפגינים שחורים שקיימו הפגנה מול תחנת המשטרה המקומית כנגד "חוק אישורי המעבר" שהיה אחד מחוקי האפרטהייד הקשים והמגבלים ביותר שהוטלו על אזרחיה השחורים של המדינה. הפגנה שהייתה בסימן מאבק בלתי אלים שיזם ארגון ה-PAC הסלימה והפכה לאלימה מאוד. בעקבות כך המשטרה פצעה מפגינים רבים ו69 בני-אדם נהרגו. לאחר אירוע זה החליט שלטון האפרטהייד שתנועת הקונגרס האפריקני ANC שתכננה צעדות מחאה רבות אינה חוקית ועצרו את מוביל התנועה נלסון מנדלה.

בשנת 63 נאסר שוב והואשם בקשירת קשר נגד השלטון ובפעילות חבלנית. במהלך המשפט שלו נשא מנדלה נאומים חשובים נגד מדיניות האפרטהייד הגזענית. הבולט שביניהם היה "אני הנאשם הראשון" נאום ההגנה המעמיק והנוגע לבב של מנדלה בפני בית המשפט ששלח אותו למאסר עולם בעוון בגידה. הסוגיה המרכזית בנאומו הייתה האם יש אלימות פוליטית לגיטימית? סוגיה זו חשובה בהקשרים עולמיים רבים של יישוב סכסוכים וכמובן גם רלוונטית לסכסוך באזורינו. הניסיון הדרום אפריקאי מלמד שניתן ליישב סכסוכים וקונפליקט דמים ארוך שנים בדרך דמוקרטית אמיתית. במהלך 27 השנים בהם היה בכלא, המשיך מנדלה להיות מנהיגה של תנועת הקונגרס האפריקני וסמל למאבק בשלטון האפרטהייד.

תחילתם של חוקי האפרטהייד הייתה המשך ישיר והרחבה של מדיניות המשטרים הקולוניאליים האירופאים כפי שהונהגה במושבותיהם באפריקה וברחבי העולם וככאלה לא גררו החוקים תגובה בינלאומית חריפה. עם קריסת הקולוניאליזם האירופאי החל משנות ה-60 וביטול ההפרדה הגזעית במדינות דרום ארה"ב וכתוצאה מהפרסום של "טבח שארפאוויל" ברחבי העולם וגינויו באו"ם, החלה מדיניות זו לספוג ביקורת חריפה מהקהילה הבינלאומית שהתבטאה בין היתר בסנקציות כלכליות, באמברגו על סחר בנשק והרחקה ממוסדות בינלאומיים והחרמה מאירועי תרבות וספורט עולמיים. בשעה שרוב המדינות הדמוקרטיות ברחבי העולם הטילו סנקציות על ד"א בשל מדיניותה הגזענית, ישראל הייתה מהמדינות הבודדות ששמרה על קשרים דיפלומטיים וקשרי מסחר עם ד"א. זאת באופן אבסורדי נוכח העובדה שרבים ממנהיגי האפרטהייד תמכו בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה.

באמצעות לחצים הן "מהבית" והן מהקהילה הבינלאומית התפטר בשנת 1989 בותה נשיאה של ד"א והחליפו בתפקיד חברו למפלגה פרקריק וילם דה קלרק, אשר ב-1990 הפתיע את דרום אפריקה והעולם כאשר הכריז שהוא מכיר בעובדה שמדיניות האפרטהייד נכשלה. צעדיו הראשונים היו ביטול חוקי האפרטהייד כאשר הראשון שביניהם היה "חוק מרשם האוכלוסין" שהווה את הבסיס להפרדה בין תושביה של ד"א והתיר מחדש את הפעילות של תנועת הקונגס האפריקני NAC והורה לשחרר את מנדלה מהכלא. פעולותיו של דה קלרק היו מהפכניות ביותר וציון דרך משמעותי לעתידה של ד"א. עם שחרורו של מנדלה, פתחו השניים במגעים מדיניים על מנת לקיים את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה שכללו גם את אזרחיה השחורים של המדינה. על פעילותם המשותפת למען שוויון ולביסוסה של דמוקרטיה אמיתית זכו השניים בפרס נובל לשלום.

בשנת 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה ומנדלה נבחר לנשיאה ועמד בראשות המפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי. כאשר הגיע לקיצו המשטר הדכאני דרום אפריקה נשארה מדינה מצולקת ומפולגת. מדינה שצריכה לעבור תהליך ארוך של שיקום מהטראומה שעברה. מדינה שבין יום עברה ממשטר אוטוריטארי, דכאני וגזעני לדמוקרטיה. ושהסוגיה המרכזית שעמדה בפניהם הייתה כיצד ניתן לאור ההיסטוריה רווית הזוועות לשקם את העם ולאחד את הקרעים בתוכו? כיצד ממשיכים לצעוד קדימה מבלי לקרבן מחר את המקרבנים של אתמול? כיצד לבנות מדינה שתרפא את אזרחיה מגזענות? זהו דיון חינוכי חשוב ביותר וניתן לקיימו ברמת המקרו וגם ברמת המיקרו. מומלץ לקרוא את מאמרו של מרסלו וקסלר "הכיתה כמיקרוקוסמוס" המציע כלים להתמודדות חינוכית במאבק בגזענות.

כחלק מצעדיו הראשונים של מנדלה כנשיאה של ד"א של כל אזרחיה הלבנים והשחורים כאחד, ערך מחדש את חוקתה של המדינה והקים את וועדות האמת והפיוס שתפקידה היה לחקור את עוולות המשטר הקודם, לתעד, לפצות ולשקם את הנפגעים ולסייע בהעברה שקטה ומסודרת את חילופי השלטון מהמיעוט לרוב. זאת מתוך הבנה כי התפייסות לאומית כרוכה בחשיפת האמת ובהכרה בהיסטוריה של המדינה תחילה.

המהפכניות של המהלך הזה תמונה בכך שתפקיד הוועדה היה לחקור ולהוקיע את עוולות משטר האפרטהייד מחד ומתן חנינה ומחילה למבצעי מדיניות האפרטהייד בתנאי שמסרו את כל האמת על מעשיו של המשטר הקודם ויבצעו חרטה עמוקה על מעשיהם מנגד. שילוב של שני כלים אלה תרם רבות לתהליך הפיוס ופסל תפיסות של נקמה ואלימות כלפי אזרחיה הלבנים של המדינה. התפייסות נחוצה על מנת לייצר שלום יציב וממושך. תהליך זה מקבל חשיבות מרובה כאשר מדובר בסכסוך פנימי במדינה אשר אזרחיה צריכים להמשיך ולחיות ביחד. לכן, ההתפייסות היא לא בגדר "פריבילגיה" אלא מרכיב הכרחי בבניית שלום וחיים משותפים. מנדלה, שהעדיף פרקטיקות של פיוס על פני נקמה אמר "להיות חופשי אין משמעו רק להתיר את הכבלים, אלא לחיות באופן שיכבד ויחזק את הזולת".

כדי לאיחוד האומה הדרום אפריקנית מנדלה חיפש פתרונות יצירתיים בין היתר פנה לספורט. מנדלה הבין שיש לו הזדמנות פז לפנות לחלק מהעם שלא בחר בו… שלמעשה חששו ממנו. הוא הבין את הכוח שיש לספורט כדי לאחד כמו שיש לו את הכוח כדי לפרק. הלבנים בדרום אפריקה עקבו אחרי הספרינגבוקס (קבוצת רגבי)  בלהט. ובעייני השחורים קבוצה זו במשך שנים הייתה סמל לאפרטהייד. מנדלה ראה את הנולד והבין שהתעלמות מהקבוצה האהובה של הלבנים רק תגדיל ותעמיק את הפער ותביא אותם אל נקודה ממנה אין חזור. השימוש בפורמט של גביע העולם היה רעיון מבריק. אבל זה לא היה רק משחק, זו הייתה העובדה שמנדלה אימץ קבוצה שהשחורים שנאו, וכמעט רק בכוח הרצון גרר את כולם ללכת אחריה" למערך פעילות על השימוש בספורט ככלי נגד גזענות לחץ כאן.

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

 נלסון מנדלה 1918-2013

לשיתוף והדפסה:
  • Print
  • Facebook
  • Twitter
  • email

קטגוריות: חינוך נגד גזענות,לא משויכים,מאמרי דעה,שעת אקטואליה

אפשרות התגובות חסומה.