חופש הביטוי

שוברים את השתיקה

פורסם בתאריך 30 בינואר 2017
"השאלה האם יש להתיר למורים ולמורות לבטא את עמדתם הפוליטית מעסיקה את הגורמים האזרחיים והמשפטיים במדינת ישראל מאז הקמתה. חוזרי מנכ"ל בנושא זה משתנים מדי כמה שנים, בכפוף למצב לקטע המלא »

כנס: חופש הביטוי במערכת החינוך בישראל

פורסם בתאריך 18 בינואר 2017
אתמול התקיים יום העיון השנתי של המסלול להכשרת מורים באוניברסיטת חיפה בשיתוף האגודה לזכויות האזרח ומדרשת אדם. בכנס השתתפו כמאה ושישים סטודנטים להוראה וכשלושים חברי סגל. הגבלות לקטע המלא »

פוליטיקלי קורקט – בין משטרת מחשבות לנימוס בסיסי

פורסם בתאריך 18 בדצמבר 2016

pasted image 0

החברה נוטה לתקן ולהעיר לדוברים ודוברות, כותבים וכותבות, על תקינות לשונית. אם יתפרסם מסמך ובו הביטוי "שלוש בנים" או "עשר שקל" – יהיה מי שייתקן את הטעות. השמירה על שפה תקינה יכולה לנבוע משמרנות (למשל, נזיפה על שימוש ב"סלנג", לשון רחוב שמרחיבה את גבולות השפה), או רצון לשמור על מכנה משותף – שהרי כללי השפה מאפשרים לכולם להבין את כולן, כי כולנו מדברים/ות באותה השפה ומשתמשים בה באותו האופן.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה גישה לפיה החלו לתקן גם ביטויים בעלי פוטנציאל משפיל, מעליב או מבזה לאוכלוסיות שונות. כך לגבי נשים, מיעוטים (ילידים או מהגרים), בעלי צרכים מיוחדים, הקהילה הלהטב"קית ועוד. גישה זו נקראה – "תקינות פוליטית" או "פוליטיקלי קורקט" בלעז.

מדוע? בסיס הגישה הוא הבעת כבוד לקבוצות השונות בחברה, וביטוי לשוויון בין כל בני האדם. ביטויים שרמזו לנחיתות או עליונות הפכו לבלתי תקינים, וכל קבוצה (בין אם אחת הקבוצות המוחלשות שהתקינות הפוליטית מגנה עליהן, ובין אם מחנה פוליטי כגון שמאל או ימין) פיתחה רגישות משלה ו"מילון מושגים" המקובל עליה. כך, לגבי ביטויים שיש בהם אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, גזענות והומופוביה או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות[1].

כך, לדוגמא, בארה"ב החלו לומר "אפרו-אמריקאים" במקום "שחורים", "אמריקאים ילידים" במקום "אינדיאנים" וכדומה. בישראל החלו לומר "עדות המזרח" במקום "מזרחים" וכדומה. דוגמא נוספת היא שימוש רווח יותר בפניה ניטרלית מבחינה מגדרית, במקום התייחסות ללשון זכר כברירת מחדל "טבעית" – למשל "מועמדים/ות" לתפקיד מסוים (עניין שרלוונטי יותר לשפה העברית לאור ההבחנה הטבועה בה בין לשון זכר ונקבה).

גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח.[2]  המתנגדים לגישה זו טוענים כי השימוש בתקינות פוליטית מונע התעמתות של ממש עם המציאות ומטשטש את המודעות לתופעות חברתיות פסולות.

עוד טוענים המתנגדים, כי התקינות הפוליטית מונעת מימוש מלא של חופש הביטוי. המחזיקים בגישה זו מבקשים להסיר מגבלות מיותרות, לדעתם, על חופש הביטוי, ולאפשר לכל אדם להביע את דעתו בכל דרך – גם כשמדובר בדעות גזעניות, בביטויים משפילים או אחרים שאותם התקינות הפוליטית מנסה לרסן. המרחיקים טוענים כי התקינות הפוליטית נוקטת בשיטות של משטר טוטליטרי, וכי מופעל טרור כנגד מי שחרג מהתקינות הפוליטית.

בעת האחרונה נשמעו טענות בדבר התקינות הפוליטית כמעודדת שקר, טענות בדבר ההקצנה בתרבות זו, ולא אחת נשמעה טענה לפיה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב היוותה תגובת נגד למגמה זו.

לקטע המלא »