ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

יואל נוה לא יודע מהו עוני — לכן הוא מאשים את העניים במצבם

פורסם בתאריך 5 ביוני 2018

משכית בנדל

במקום לקחת את הפירורים מאלה שאין להם — יש לקחת מאלה שבאופן קבוע מקבלים את הנתחים הגדולים.

מזל היא אם חד הורית לילד בן תשע מהקריות, שמנסה להתקיים מקצבת נכות ומקבלת סיוע בשכר דירה. היא פנתה אלינו, לאגודה לזכויות האזרח, מכיוון שהיא מנותקת מחשמל לתקופות ארוכות, כי אין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. לאחר מאמצים הצלחנו לתווך לה הסדר תשלומים, שכדי לממש אותו היא נתבקשה להגיע למשרדי חברת החשמל למחרת. כשהתקשרתי לעדכן אותה על ההסדר, היא ביקשה לדחות את ביצועו ביומיים ולהגיע לחברת החשמל רק ביום ראשון. התפלאתי, הרי היא זקוקה כל כך לחשמל, והנה הזדמנות להחזיר אותו. אין לי כסף לנסיעה באוטובוס עד חברת החשמל, היא ענתה לי, ורק ביום ראשון אקבל את הגמלה.

חיה נזרקה מדירה ששכרה עם ששת ילדיה באשדוד, ועברה לדרום תל אביב. היא עובדת בשתי עבודות ניקיון, ומרוויחה רק מספיק בשביל שלא תהיה זכאית להשלמה לגמלה. יש לה ילדה במעון יום, אבל היא לא מצליחה לשלם את ההשתתפות בשכר הלימוד. מדי חודש מאיימים להוציא את ילדתה מהמעון, ומדי פעם גם מונעים את כניסתה לגן, עד שתשלם.

אפשר להאשים את חיה ומזל במצבן, כמו שכלכלנים בכירים ופוליטיקאים המעריצים את השוק החופשי אוהבים לעשות — במספר הילדים שבחרו ללדת, בבחירה באזור המגורים או בניהול תקציב לקוי. אבל בואו נניח לרגע את מזל וחיה, ונדבר על הילדים שלהן. מה הסיכוי של ילדים אלה לקבל חינוך איכותי, שירותי בריאות טובים, או אפילו אוכל מזין וקורת גג סבירה? מה הסיכוי שלהם לרכוש מקצוע שיאפשר להם לתת בעתיד לילדים שלהם חיים אחרים? האם הוריהם יוכלו לסייע להם לרכוש דירה, או שהם נדונים לעבור מדירה שכורה לאחרת, נחנקים מגובה התשלומים לבעלי בתים? האם גם אותם ניתן להאשים במצבם ולהתנער מכל אחריות עליו? הילדים האלה לא בחרו בחיים כאלה, וקשה להאשים אותם בבחירה תרבותית בבטלה ובהישענות על המדינה.

קשה אבל אפשרי. עובדה. יואל נוה, הכלכלן הראשי הפורש של משרד האוצר, מצליח. מהראיון אתו ("מי שבוחר להיות עני — המדינה לא צריכה להציל אותו; זה עניין תרבותי", TheMarker, 30.5.2018), נראה כי נוה אינו יודע ואינו מבין מהו עוני, ומהם החסמים שעומדים בפני אנשים עניים שמנסים לשרוד. הוא רואה לנגד עיניו מודל דמיוני של אדם — שלו נקודת מוצא, כלים, מגוון אפשרויות ויכולת בחירה זהים לאלה שלו, של נוה. לכן הוא באמת אינו מסוגל להבין מדוע יש בעולם נשים כמו מזל וחיה, ולמה המדינה בכלל צריכה לתמוך בהן ובילדיהן. לכן הוא גם מטיל על האנשים העניים את האחריות למצבם.

ספק אם נוה או מי מאנשיו במשרד האוצר חיו אפילו חודש אחד על קצבת הנכות שעינו כל כך צרה בהגדלתה, או על קצבת זקנה והשלמת הכנסה. הוא מעולם לא חווה את החרדה שכרוכה בהמתנה ליום תשלום הגמלה. הוא מעולם לא נאלץ להתמודד ממקום של חולשה עם הביורוקרטיה האינסופית במערכות המדינה שהוא מייצג, רק כדי לשרוד.

אבל החשוב ביותר הוא, שמי שקובע את המדיניות שמכריעה אם יהיה או לא יהיה לחם על מאות אלפי שולחנות בישראל — אינו רואה בחוסר השוויון בעיית יסוד. לכן הוא מסרב להביא בחשבון כלי משמעותי להתמודדות עם עוני: החלוקה של עוגת המשאבים וההחלטה מי יקבל את הנתחים הגדולים ולמי יישארו הפירורים.

במקום לקחת את הפירורים מאלה שאין להם, יש לקחת מאלה שבאופן קבוע מקבלים את הנתחים הגדולים. למשל, להטיל מס ירושה, לחלק מחדש את משאבי הקרקע ואת העושר הנדל"ני לאנשי הפריפריה החברתית, לתת דיור ציבורי אמיתי, ולמנוע את תהליכי ההפרטה בכל המערכות הציבוריות, שאליהן זולגות גם שכבות הביניים.

מבחינת נוה, המדיניות הרצויה היא הורדת מסים — והשאר, שיתאימו עצמם למרוץ. החזון שלנו באגודה לזכויות האזרח הוא אחר: מדינה עם רשת ביטחון נורמלית, עם מערכות ציבוריות מתפקדות בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות והרווחה. מדינה שבה נדע שיש לנו על מי להישען בעת זקנה או מצוקה, ושתאפשר לנו להרים קצת את הראש מעל מרוץ ההישרדות.

הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח

פורסם לראשונה ב TheMarker 4.6.18

 

קולנוע לשם שינוי

פורסם בתאריך 3 ביוני 2018

קולנוענים צעירים : אילוסטרציה

ביום חמישי התקיים אירוע הסיום השנתי של פרויקט קולנוענים צעירים – "קולנוע לשם שינוי" ובו הוקרנו 4 סרטים שנכתבו והופקו על ידי משתתפי הסדנא, תלמידי ט'-יב' מבתי הספר: דמוקרטי יפו, ביאליק רוגוזין, תיכון חדש, עירוני יד, עירוני ד, ליידי דייוויס, שבח מופת ועירוני ה'. הסרטים עסקו בנושאים של זהות, שונות, בחירה חופשית ואפשרות לשינוי אישי וחברתי דרך סיפוריהם האישיים של התלמידיםות וחיי היום יום בבית הספר. את הסדנא הנחו וליוו לאורך השנה רועי זילברברג מטעם האגודה לזכויות האזרח, עומר רייס מטעם הסינמטק והדר רייכמן מטעם עיריית תל אביב יפו.

קולנוענים צעירים היא סדנת קולנוע ליצירת מודעות חברתית לתלמידי תיכון בתל אביב יפו, המשלבת הפקת סרטים וכתבות בעלי מסרים חברתיים-ערכיים ותיעוד תהליכים ופרויקטים בנושא המתקיימים בבתי הספר, והיא פרי שיתוף פעולה של האגודה לזכויות האזרח, סינמטק תל אביב, מנהל קהילה נוער וספורט ומנהל חינוך של עיריית תל אביב יפו, המחלקה לחינוך על-יסודי.

אני פול: סרטו של פול ישראל לארסון

מסכה: סרטה של שקד לב

זמן שאולי: סרטו של יואב מאיסי

 

 

 

צילום: מיטל סטרול

צילום: מיטל סטרול

קמפיין לקידום נשים – פספס את המטרה

פורסם בתאריך 29 במאי 2018

שיוויון ב30 לאוקטובר, 2018 יתקיימו בישראל בחירות למועצות המקומיות. השנה, בהתאם למשב הרוח הפמיניסטי בעולם ובישראל, התפרסם קמפיין רב חשיבות של הרשות לקידום האישה שקורא לנשים להתמודד בבחירות למועצות המקומיות, זאת לאור היעדר נשים בעמדות מפתח במועצות ביחס לגברים. רק 2% נשים עומדות כראשות מועצות אזוריות ו14% מכלל חברי המועצה ברשויות המקומיות בישראל (לקריאה נוספת).

לאור נתונים אלו, הקמפיין של הרשות לקידום מעמד האישה נתפס כנדרש, הכרחי וחיובי אך עם זאת אי אפשר להתעלם מהיעדר הפניה לאוכלוסייה הערבית ככלל שמהווה 20.9% מהאוכלוסייה בישראל ולנשים ערביות בפרט. הקמפיין, שפורסם בשפה העברית בלבד אינו פונה לאוכלוסיות נוספות ורבות בחברה הישראלית בכך שלא הנגישו את הקמפיין בשפות נוספות, ובעיקר בשפה הערבית שמעמדה הוא שפה רשמית בישראל.

בכתבה שפורסמה ב28/5/2018 בעקבות הקמפיין, נשים רבות מהחברה הערבית יצאו נגד היעדר השפה הערבית בקמפיין, ונטען כי הרשות לקידום מעמד האישה צריכה דווקא לקדם ולפנות דווקא אל האוכלוסיות המוחלשות בישראל. הביקורת על הקמפיין מצטרפת לנתונים שמראים כי למרות שחלה עלייה בהשתלבותן של נשים ערביות בהשכלה הגבוהה, בשוק העבודה עלייה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי והוא נמוך בהרבה ביחס לנשים יהודיות בישראל[1].

ההנחה כי השפה העברית פונה ומדברת באופן גורף כלפי כלל האזרחים בישראל היא פסולה ומעלימה עין במודע או שלא במודע, מקבוצות שונות שבונות את החברה הישראלית. קמפיינים לקידום ושילוב נשים מכל המגזרים בעמדות מפתח, הן במועצות המקומיות והן בשוק העבודה הוא צעד הכרחי למען השגת שוויון וצעד זה צריך לעמוד מאחורי כל קמפיין ובמיוחד קמפיין לקידום נשים

[1] http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/arabisraeliwomen.pdf

ההפגנה בחיפה וחופש הביטוי

פורסם בתאריך 23 במאי 2018

ביום שישי האחרון התקיימה בחיפה הפגנה של פעילים ופעילות בעקבות כמות הפצועים וההרוגים ברצועת עזה בעת ההפגנות שנערכו שם. 21 מהמפגינים/ות נעצרו, בניהם שני קטינים ששוחררו במהלך הלילה וה19 הנוספים שוחררו לאחר הוראת בית המשפט. בנוסף למעצרים הרבים, עולות מתוך עדויות וסרטונים טענות רבות בנוגע לכוח המופרז שהופעל כלפי הפעילים בעת ההפגנה ובזמן המעצרים, אחד מהמפגינים שנעצר הוא פעיל זכויות האדם ג'עפר פרח שברכו נשברה לאחר שנעצר.

בין אם יש הסכמה או אין הסכמה על תוכן ומטרת ההפגנה, חופש הביטוי והחופש להפגין לא שייך רק לאלו שמקדמים את הקונצנזוס ומי שמישרים קו עם המדיניות המקובלת על הכלל. חופש הביטוי הינה זכות יסוד בסיסית שקיימת לכל איש ואישה במדינה דמוקרטית, ושלילה של זכות זו כפי שנעשה ביום שישי האחרון צריכה להיות דגל אדום לנו כאינדיבידואלים בעלי עמדות חברתיות-פוליטיות וכחברה. הבעת דעה, מחשבה ואמונה שאין בה קריאה לפגיעה באחר היא חיונית וחיובית במדינה דמוקרטית, והזכות להביע אותו לא צריכה להיות רק בזמן בחירות, אלא במרחב הציבורי ביום-יום, גם אם העמדה אינה "פופולרי" או נעימה לאוזן. תוכן ההפגנה ביום שישי בחיפה לגיטימית ויש לה מקום במרחב הציבורי והפוליטי, השימוש המופרז באלימות שהופעל כלפי המפגינים/ות לא היה מידתי ומוצדק ולא מקדם ותואם את ערכי הדמוקרטיה.

כפי שכתבה עו"ד רגד ג'ראיסי במכתב לראש עיריית חיפה לאחר שהתבטא נגד ההפגנות והפעילים: "מחויבותה של חברה לחפש הביטוי נבחנת דווקא בזמן חילוקי דעות קשים ותקופות משבר". וכן, עלינו כחברה ללא הבדל באמונה ובעמדה לגנות ניסיונות של השתקה, פגיעה והפרה של חופש הביטוי.

למכתב לעו"ד יונה יהב