ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

me too #

פורסם בתאריך 1 בנובמבר 2017

וודאי שמעתן/ם על קמפיין me too שרץ ברשתות החברתיות בשבועות האחרונים. קמפיין זה קם כתגובה לפרשת ההטרדות המיניות של המפיק ההוליוודי הארווי וינשטיין שהסעיר את הוליווד והעולם. תחקיר של הניו-יורק טיימס חשף מספר רב של עדויות על הטרדות ותקיפות מיניות מצד המפיק וינשטיין לאורך העשורים האחרונים. מיד עם פרסום התחקיר הוקיעה הקהילה ההוליוודית את המפיק. האקדמיה לקולנוע שללה את חברותו, דירקטוריון חברת ההפקה שייסד פיטר אותו והפקות רבות שהיו מתוכננות הוקפאו.

הקמפיין שבישראל נקרא גם_אני# החל מציוץ של השחקנית אליסה מילאנו בחשבון הטוויטר שלה, הקורא לנפגעות ונפגעי תקיפה והטרדות מיניות לשתף את הציבור באמצעות האשטאג me too # הרעיון המנחה מאחורי המהלך של מילאנו הוא העלאת מודעת ציבורית לגבי מימדי הפגיעה המינית בחברה שלנו . זה לא סוד שסביב הנושא של תקיפות מיניות קיימת שתיקה רבה וחשש מדווח ממגוון סיבות: חברתיות, פסיכולוגיות,כלכליות ופוליטיות. וגם כאשר הדיווח מתבצע, רבות הבעיות עם אופן הטיפול ברמות השונות והמקרים המגיעים לכדי הגשת כתב תביעה ושלא נאמר הרשעה מצומצמים מאוד . הקמפיין רוצה להדגיש את הרעיון כי מספר התלונות במשטרה ומספר ההרשעות בתיקים מסוג זה אינו משקף את המציאות וזה מטעה רבים הסבורים כי אלימות מינית היא תופעה שולית וכלל אינם מודעים לגודל הנוכחות שלה בחיינו. יממה לאחר שעלה הקמפיין לרשת היו כבר למעלה מחצי מליון ציוצים. טיווטר דיווחו כי הקמפיין כבר הגיע ל- 85 מדינות, ולמעלה מ 12 מיליון נשים בארץ ובעולם העלו פוסטים לרשתות החברתיות.

me too #

ובישראל מנתוני איגוד ומרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית עולה כי: אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, אחת מכל שבע נשים עוברת אונס. אחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות. אחד מכל שישה ילדים (בנים) עובר פגיעה מינית.  בגילאים צעירים אחוז הנפגעים הבנים דומה לאחוז הנפגעות הבנות. ב- 95% מהמקרים המדווחים התוקף הינו גבר. ב- 85% מהמקרים המדווחים הנפגעת הינה ילדה, נערה או אישה. ומעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן. ההיכרות כוללת בני משפחה, חברים/ידידים/מכרים, מורים, מטפלים, עמיתים, מנהלים וכד'.

למרות ש החוק למניעת הטרדות מיניות נחקק בישראל כבר משנת 1998 והוא מהמתקדמים בעולם קיים מצב מובהק של תת דיווח. מדברי עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של האיגוד עולה כי  "למרות שהעבירות הללו מוגדרות פליליות, במשטרה ובפרקליטות עדיין אין הפנמה מלאה של משמעותן. היחס אליהן הוא עדיין ככאלה שמתאימות להליך המשמעתי. הרבה פעמים תיקים נסגרים בלי שהגיעו בכלל לכתב אישום". בנוסף, לדבריה, "נשים חוששות מתגובות הסביבה, מהחקירה ומההליך המשפטי ולכן ממעטות להתלונן. החשש הזה גובר נוכח תחושת הבושה שנלווית לפגיעה המינית". היא הסבירה כי חקירה במשטרה היא קשה: "הרבה פעמים היא דורשת עימות בחדר סגור עם הפוגע וחקירות חוזרות בבית המשפט שמלוות בהטחת אשמות כלפי הקורבן. נשים רבות מדווחות על ההליך הזה כפגיעה חוזרת או כאונס חוזר. כשמדובר בפגיעה במקום העבודה, החשיפה קשה עוד יותר ומזכירה דינמיקה של פגיעות בתוך המשפחה, שבהן יש קושי גדול לקורבנות לפרוץ את חומת השתיקה".

סביב קמפיין me too # התקיים שיח נרחב, שיח שעסק ביתרונות הסולידריות והעלאת מודעות. אך כמו בכל נושא גם כאן ישנן דעות התומכות בקמפיין ובהשפעה החיובית שלו ודעות אשר מתנגדות לקמפיין ואף סברות כי יכולות להיות לו השפעות שליליות. בנוסף, הקמפיין אף ספג ביקורת כמו רבים מהקמפיינים האינטרנטיים, לגביי ההשפעה שלו מחוץ למרחב הווירטואלי ושבעצם מלבד חשיפת הקרבנות הוא אינו קורא לפעולה החוצה את גבולות המרחב הווירטואלי.

הצעה לדיון:

  • העלו טענות בעד ונגד הקמפיין תוך מתן דגש לנקודות הבאות: חשיבות השיח הציבורי, סולידריות חברתית,חינוך ומניעה, יציאה לפעולה, יתרונות המרחב הווירטואלי, חסרונות המרחב הווירטואלי,
  • קבוצות שטענו נגד הקמפיין, חשבו על דרכים בהם ניתן לשפר את הקמפיין.
  • קבוצות שטענו בעד הקמפיין , חשבו על הביקורת שהעלתה הקבוצה המתנגדת ונסו לתת דעתכם בעניין הסוגיות שעלו.

פסילת התשדיר "זכויות אדם – כי בלי זה אני לא שווה" ע"י הרשות השנייה

פורסם בתאריך 27 בספטמבר 2017

בג"ץ 1169/17 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד הרשות השנייה, לאחר שזו פסלה שלושה משפטים מתוך תשדיר האגודה בטענה שהם שנויים במחלוקת ועל כן אסורים לשידור על פי כללי הרשות השנייה. בעתירה טענה האגודה כי המשפטים שנפסלו אינם שנויים במחלוקת, וכי ההחלטה של הרשות השנייה היא בלתי סבירה באופן קיצוני ומהווה התערבות פסולה בתוכן התשדיר, שנועד לעורר מודעות לחשיבות השמירה על זכויות האדם בישראל.

ראש מחלקת הפרסומות ברשות השנייה קבעה, כי התשדיר יותר לפרסום לאחר שיוסרו ממנו מספר התבטאויות המעבירות מסר בנושאים שנויים במחלוקת.

  1. במשפט "הזכות להתחתן עם מי שאני בוחרת. גם אם אני הומו". ניתן לשדר ללא המילים "גם אם אני הומו".
  2. במשפט "הזכות לדבר ערבית, מבלי לחשוש" ניתן לשדר ללא המילים "מבלי לחשוש".
  3. במשפט "אין כבוד, אין חירות, אין שוויון. במקום שלא שומר על זכויות אדם. ניתן לשדר ללא המילים " אין כבוד, אין חירות, אין שוויון".

ב-13.9.2017 קיבל בג"ץ את העתירה. בג"ץ קיבל את טענת האגודה שלא ייתכן שמסר של קידום זכויות אדם ייחשב כשנוי במחלוקת במדינה דמוקרטית, והסכים שאין לפסול לשידור משפטים כמו "הזכות לדבר ערבית בלי לחשוש" ו"הזכות לאהוב גם אם אני הומו". עם זאת, בג"ץ אישר את פסילת המילה "להתחתן" בהקשר של בני זוג מאותו מין.

שאלות לדיון:

  1. מה דעתכם על טענותיה של הרשות השנייה בדבר צנזור שלושת המשפטים מהתשדיר של האגודה?
  2. האם פגיעה בחופש הביטוי מוצדקת במקרים של נושאים אשר במחלוקת?
  3. בג"ץ אומנם קיבל את עתירת האגודה אך יחד עם זאת פסל את המילה "להתחתן" מה דעתכן/ם על כך?

העתירה

תגובת הרשות השנייה, מרץ 2017

פסק הדין, 13.9.2017

ההרשמה להשתלמויות מורים/ות לשנת 2017-8 בעיצומה!

פורסם בתאריך 3 באוגוסט 2017

מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח שמחה לאחל לכל העוסקות והעוסקים בחינוך בישראל חופשת קיץ מהנה!

לקראת שנת הלימודים החדשה אנו רוצות לעדכן אתכן שגם השנה מחלקת החינוך באגודה תקיים מגוון פעילויות חינוכיות שמטרתן הטמעת ערכי דמוקרטיה, זכויות אדם והתמודדות חינוכית עם גזענות. הנחת היסוד שלנו היא שהכיתה מהווה מיקרו- קוסמוס של המציאות החברתית. לכן, מגמות אשר מתרחשות מחוץ לכותלי בית הספר, גם הן משפיעות ומעצבות את הדינמיקה הכיתתית. למעשה, מגמות אלה משפיעות על כל מי שהינו חלק מהמוסד החינוכי או קשור אליו- תלמידים/ות, חניכים/ות, מורים/ות, מדריכים/ות, מרצים/ות, הנהלה, הורים, ועוד. איננו משלים את עצמנו. ברור לכל כי העבודה החינוכית בהקשר זה הינה מורכבת, סזיפית וטעונה ועל כן דורשת התייחסות מעמיקה, מקיפה ומקצועית. זו בדיוק ההתייחסות שאנו מציעים במחלקת החינוך.

מה אנחנו מציעים/ות ?

לקראת פתיחת שנת הלימודים 2017-8, אנו מזמינים אתכם/ לקחת חלק בפעילויות המגוונות שלנו. אנו מזכירים כי האג'נדה המרכזית שלנו היא הכשרת והעצמת נשות ואנשי חינוך, מתחומי דעת שונים, על מנת להתמודד באופן מעמיק עם התופעות החברתיות הנגזרות מהמציאות בישראל , והמשתקפות ב"כאן ועכשיו" של המסגרות החינוכיות השונות.

עוד חשוב לציין כי תפיסתנו החינוכית בנושא גזענות קושרת בין מופעים שונים של אפליה ואי שוויון הנובעות מרקעים שונים, כגון מיןמגדרמוצא אתני ותרבותיצבע עור,  עדהדתבריאות פיזיתבריאות נפשית ועוד. כולם מעידים על הצורך בחינוך הנאבק בגזענות תוך עיסוק בסוגיות השונות מחד ובחינת המכנה המשותף בין הסוגיות הללו מאידך.

אנו שמחות לבשר שהספר  "שיעור לחיים"חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון", ספר מקיף המציע כלים מעשיים לתהליך מעמיק של חינוך נגד גזענות יוצר הדים חיוביים וקיים גם בגרסת האינטרנט !  וניתן להורידה חינם.

הפעילויות המרכזיות אותן נקיים גם השנה, הינן השתלמויות פסג"ה וחדרי מורים,  ליווי פרטני של צוותי חינוך והוראה, ביניהם מחנכים/ות ומורות/ים לאזרחות,  תהליכים חינוכיים במכללות להכשרת מורים, ותכניות ייחודיות נוספות

התכניות שלנו מבקשות לשלב את נושא זכויות האדם בחיי בית הספר ובמקצועות הלימוד השונים, החל מהשתלמויות חדרי מורות/ים וכלה בייעוץ וליווי פרויקטים להטמעת זכויות אדם באקלים הבית ספרי. ההכשרות נעשות במגוון כלים חינוכיים. כל ההשתלמויות נעשות תוך התאמה לצרכי בית הספר ובדיאלוג עם הצוות.

בין הנושאים שניתן לבחור לשילוב בסדנאות / השתלמות:

התמודדות חינוכית עם גזענות: החל מזיהוי תופעות המתרחשות בכיתה ועד לימוד כלים פדגוגיים להתמודדות חינוכית.

חינוך לזכויות אדם: מהן זכויות אדם, כיצד ניתן להביאן לכיתה – בשיעורי חינוך וכן בתוך תחומי דעת שונים.

חינוך לערכי דמוקרטיה: מהו חינוך אזרחי? כיצד ניתן לדון בנושאים שנויים במחלוקת בכיתה? כיצד בא לידי ביטוי החינוך לדמוקרטיה בכיתה ובחברה?

צילום חברתי: צילום ככלי לשינוי חברתי באמצעות העלאת מודעות ויצירת מעורבות.

כמו כן, אנו ממליצים להתרשם מהאתר שלנו, ה"סדנא",  בו תמצאו ערכות חינוכיות מעמיקות, בלוג המציע דיונים אקטואליים עם התלמידים/ות, מערכי שיעור בחלוקה לזכויות השונותמטלות ביצוע ותכניות העמקה באזרחות,  מועדי זכויות אדם על פני לוח השנהמידע שוטף על הפעילויות שאנו עורכים במסגרות השונות ועוד. מומלץ בחום להירשם באתר (למעלה בצד שמאל של דף הבית, במלבן הסגול !)  על מנת לקבל מאיתנו עדכונים חינוכיים הממוקדים בתחום החינוך הספציפי בו אתם/ן עוסקים/ות. היו עמנו בקשר!

מחלקת החינוך באגודה מברכת את כל העוסקות/ים במלאכת החינוך בישראל בברכת שנה של שלום ורווחה .  שתהא זו שנה של עשייה מקדמת זכויות אדם וחינוך אפקטיבי המגן על המרחב הדמוקרטי של כולנו !

ליצירת קשר בנוגע לפעילויות השונות, פנו ל:

נעומי ביט-צורן, רכזת חינוך פורמאלי (עברי)  naomi@acri.org.il

חולוד אדריס, רכזת חינוך  פורמאלי (ערבי) kholod@acri.org.il

מסי אייצק, רכזת חינוך גזענות ומנהלת תכנית המשפט ההומניטארי הבינלאומי mesi@acri.org.il

על פגיעה סמויה בחופש הביטוי

פורסם בתאריך 19 ביולי 2017

pasted image 0

חופש הביטוי הוא כפי שידוע לכל שוחרי הדמוקרטיה, זכות מרכזית בעלת חשיבות מיוחדת[1]. מפאת חשיבותה של זכות זו, נעשה ניסיון על ידי המחוקקים הדמוקרטים להגביל אותה רק במקרים קיצוניים של הסתה, הוצאת דיבה וכד'. כמו כן מוגבלת הזכות במקרים בהם יש סתירה בינה לבין זכויות אחרות בעלות חשיבות מרובה, כמו: הזכות לחיים, לביטחון ועוד. ההגבלות נעשות במסגרת חוקים השונים, כמו חוק איסור הסתה לגזענות או לאלימות (סעיף 144).

בצד הדיון הפתוח והגלוי על חשיבות חופש הביטוי ועל ההגבלות הלגיטימיות שלו, מתקיימים תהליכים סמויים מכוונים ושאינם מכוונים של צמצום ופגיעה בחופש הביטוי, אשר המודעות להם בקרב הציבור מעטה ולפיכך הם עלולים לשמש בידי מתנגדי הדמוקרטיה ככלים לניגוח ולביטול האפשרות לקיום שיח ציבורי פתוח, פלורליסטי ואמיץ. נבקש בפוסט קצר זה לציין חלק מתהליכים אלו, כדי ליצור מודעות לפגיעה אפשרית בדמוקרטיה בכלל ובחופש הביטוי, באופן מיוחד.

נגישות לשונית – אחד מאמצעי הביטוי העיקריים היא לכל הדעות השפה. ככל שהמיומנות השפתית של הדוברים רבה יותר, כך ייטיבו לבטא את רעיונותיהם, להיות מובנים ומבינים. שליטה בשפה בה מתקיים הדיון הציבורי היא לכן תנאי הכרחי להשתתפות שווה ואפקטיבית. במרחב רב תרבותי ורב לשוני, מתן עדיפות לדיבור בשפה אחת על פני אחרות, משמעותה פגיעה בזכות השווה לביטוי. במדינת ישראל ניתן לכך ביטוי, עד לאחרונה ביחס אל השפה הערבית כשפה שנייה. מעמד הערבית כשפה שנייה במדינה[2], חייב את מוסדותיה בתרגום המסמכים הרשמיים בשפה זו, כך שתהיה מובנת למיעוט הישראלי ולרוב. עם חקיקת חוק הלאום[3] ("הצעת חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי"), קיים חשש לנגישות שפתית שווה לרוב ולמיעוט ולפיכך לפגיעה קשה בזכות השווה לביטוי. (הפנייה ביבליוגרפית לחוק הלאום ולחוק שקדם לו על הערבית כשפה שנייה).  במדינות שונות מוענק מעמד לשפות שונות המדוברות במרחב הציבורי כשפות רשמיות ומצב זה מאפשר שיתוף שווה בשיח , בהבנת הנושאים הנידונים ובביקורת הציבורית . כך לדוגמה בשוויץ נוכל למצוא 4 שפות רשמיות, בבלגיה 3 שפות רשמיות וכד'.

במערכת החינוך השתקה זו באה לביטוי ביחס לשפות המדוברות על ידי ההורים העולים החדשים, להורי ילדי הפליטים והמהגרים ממדינות אחרות ועוד. ההזמנות לדיונים הציבוריים בבית הספר, כמו גם השיח עצמו נערכים ברוב המקרים בעברית בלבד, והציבור שזוהי איננה שפתו, מתקשה מאוד לקחת בו חלק.

לוחות זמנים כאמצעי לשלילת חופש ביטוי – קיום שיח ציבורי מחייב במקרים רבים נוכחות פיזית משותפת של המתדיינים. אחת מהדרכים המקובלות להדרה והשתקה של  מתנגדים להצעות העומדות על סדר היום היא קביעת מועד לפגישה, אשר אינו מתאים להם. במקרים אלו המתנגדים מדירים רגליהם מהפגישה ולפיכך קולם אינו נשמע. בחלק מהמקרים "הדרת זמן" נעשית במכוון, אולם במקרים רבים היא נעשית בגלל חוסר מודעות לעובדה שלוח הזמנים לקביעת השיח הוא קריטי. כך לדוגמה, כנסי הורים בבתי ספר מתקיימים פעמים רבות בימי שישי בשעות הבוקר. עובדה זו מונעת את השתתפותם של הורים העובדים ביום זה בעוד היא מאפשרת להורים העובדים חמישה ימים בשבוע להגיע. ברוב המקרים קיימת חפיפה בין השייכות של ההורים לקבוצה העובדת חמישה ימים בשבוע למצבם הסוציו אקונומי. באופן זה מושתק קולן של הקבוצות המוחלשות בבית הספר. בדומה לכך אנו מוצאים כי ישיבות עבודה במרחב העסקי מתקיימות בשעות הערב. ההשתתפות בהן נמנעת מהורים לילדים צעירים ובעיקר להורים המטפלים שהם בדרך כלל הנשים. באופן זה מושתק קולן במרחב של קבלת ההחלטות.

מיקום הדיונים כאמצעי לצמצום או שלילה של חופש ביטוי –  מיקום הדיונים משפיע על משך הזמן שהמשתתפים צריכים להשקיע כדי להשתתף בהם. כך לדוגמה, קביעת מיקום פגישה באזור הצפון  כאשר אמורים להשתתף בה אנשים מהצפון, הדרום והמרכז. הפגישה בצפון מחייבת את הדרומיים לשריין שעות רבות כדי להשתתף, פרק זמן קטן יותר לאנשי המרכז ופרק זמן זניח לאנשי הצפון. הפרשי שעות אלו באים לביטוי הן מבחינה תקציבית והן מבחינת פניות להגיע לשיח המשותף. לעיתים הזמן הנדרש מחלק מהאנשים להשקיע בשיח,  מונע מהם את האפשרות להשתתף, כך גם מחיר הדלק והאפשרות לצאת ממקום עבודתם בשעות בהן נקבע הדיון.

הפרטה של השיח – לשייכים לקבוצות המיעוט, ולמי שמחזיקים בעמדות שנויות במחלוקת, חדשניות ו/ או ביקורתיות, יש בדרך כלל קושי רב יותר לבטא את עמדותיהם מאשר לרוב השייך לקונצנזוס המקבל זמן דיבור רב יותר ונתקל בהתנגדויות קטנות יותר בעת ביטוי עמדותיו. חברי המיעוט זקוקים לחיזוק של השותפים לעמדתם כדי להביא אותן בפני כלל קבוצת השיח. אלא שבבואם להתאגד כדי להתחזק הם מוצאים פעמים רבות שיטוח הנחיה, הדורשות מהם להימנע מהמושג "אנחנו" ולהסתפק בהצגת עמדתם כעניין אישי בלבד. דרישה זו יש בה כדי לתרום לחולשתם ובנוסף לכך יש בה כדי לטעון כי הבעיה שהביאו בפני השותפים לשיח היא אך ורק בעייתם האישית. כך לדוגמה, נשים הביאו לציבור במשך שנים את סלידתן מהטרדות מיניות והן נדרשו לדון בהן כאילו היו בעיותיהן האישיות . דרישה זו מנעה מהן ומהציבור את ההבנה כי מדובר בבעיה חברתית וכן שללה מהם את כוחה של קבוצת הנשים אליה הן שייכות אשר תמיכתה חיונית להן  .

יצירת נרטיב שליט"סיפר או נָרָטִיב הוא פרשנות של היבט מסוים של העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית"[4]. הצגת נרטיב משותף של חברה מחולקת (לא בהכרח משוסעת)  מדיר קבוצות רבות ומונע את השמעת קולן במרחב הציבורי. כך לדוגמה הנרטיב ההיסטורי המקובל של מדינת ישראל, משתיק את קולם של אזרחיה הפלסטינים ושל אזרחיה האחרים שאינם יהודים. התביעה החוזרת ונשנית לאחדות חברתית, משתיקה על פי רוב את הקולות שאחדות זו איננה חלק מזהותם. יצירת ממוסדת של נרטיב הגמוני מנעה באופן זה במשך שנים רבות את חופש הביטוי של נשים, מזרחיים, חרדים ועוד.

"אפקט מצנן" – אפקט מצנן הוא שם התופעה שבה אנשים חוששים לשלם מחיר חברתי ואף חוקי על התבטאות מסוימת גם אם היא התבטאות לגיטימית. חשש זה עלול לגרום להם להפעיל "צנזורה עצמית" – לשתוק או לעדן את הביקורת שהתכוונו לומר או את הרעיון שרצו לבטא. נוכל בהקשר זה להביא מספר דוגמאות של השתקה על ידי אפקט מצנן:

הדוגמה הראשונה להמחשת אפקט זה היא השימוש בתביעות משפטיות של לשון הרע, כדי לגרום לאנשים לצנזר את עצמם באופן "וולונטרי". עו"ד פינצוק הגדיר את התופעה כ"תביעות משתיקות": 

"בשנים האחרונות הולכת וגוברת בישראל תופעה שמוכרת זה מכבר במדינות אחרות: תביעה או איום בתביעת לשון הרע בתגובה לביטוי או לפעולה בנושא ציבורי. תביעות אלו מוגשות בדרך כלל על ידי אנשים או גופים בעלי כוח ויכולת כלכלית. הן נסמכות על עילה חלשה או גבולית, ובחלק מהמקרים מופרכת ממש. האפקט העיקרי שלהן אינו משפטי אלא ציבורי: השתקה של ביקורת הנמתחת על התובע ופגיעה במי שמפריעים לו לקדם את ענייניו. מעבר לפגיעה במבקר הספציפי, יש בהן כדי להרתיע גם אחרים ("אפקט מצנן") מלהשתתף בשיג ושיח פומבי וחופשי בעניינים בעלי חשיבות ציבורית, ובמיוחד מלמתוח ביקורת על גורמים בעלי כוח . זהו המקור לשם "תביעות משתיקות" שבו בחרנו כדי לסמן את התופעה. יודגש שהכתרתה של תביעה כ"משתיקה" אינה נובעת מהלכי נפשו של התובע וגם לא באה לרמז עליהם. החשוב לענייננו הוא התוצאות שיש לתביעה – השפעתה על חופש הביטוי ועל השיח הדמוקרטי"[5]. המשך…