ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

יום זכויות האדם הבינ"ל 2019 – חשמל, מים וזכויות אדם

פורסם בתאריך 5 בדצמבר 2019

נשות ואנשי חינוך יקרות ויקרים,

ב-10 בדצמבר מציינים בישראל ובעולם את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום זה, בשנת 1948, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם. ההכרזה מפרטת את הזכויות השונות המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם, ובכללן זכויות אנושיות, אזרחיות, פוליטיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות. זכויות אלה משמשות קנה-מידה אחיד ומכנה משותף לכל העמים והאומות, הנקראים להעמיד אותן לנגד עיניהם ומחויבים לשמור עליהן. גם מדינת ישראל, בין שאר מדינות העולם, חתומה על ההכרזה ועל האמנות שנכתבו בעקבותיה, המהוות יחד את 'המגילה הבין-לאומית של זכויות האדם'.

השנה, בחרנו במחלקת החינוך של האגודה לזכויות האזרח להתמקד בזכויות החברתיות, המפורטות בחלקה השני של ההכרזה. הזכויות החברתיות נוגעות בחיי היום יום של הקיום האנושי. הן נועדו להבטיח לכל אדם תנאים מינימליים של קיום חומרי ונפשי ראוי, והן הכרחיות לשמירה על כבוד האדם ולהתפתחות אישיותו. הזכויות הללו כוללות את הזכות לרמת חיים נאותה המאפשרת קיום בכבוד, את הזכות לדיור, את הזכות לבריאות ולטיפול רפואי, את הזכות לעבודה ולתנאי עבודה נאותים, את הזכות לביטחון סוציאלי, למנוחה ולפנאי, ואת הזכות לחינוך. למרות שהן זכויות בסיסיות, הן לא נכללות עדיין במפורש בחוקי היסוד של המדינה, ולפיכך אינן מעוגנות חוקתית באופן שיחייב את רשויות המדינה למדיניות חברתית-כלכלית של צמצום פערים וצדק חברתי.

הזכות העיקרית והראשונה בין הזכויות החברתיות היא הזכות לרמת חיים נאותה, ובמילים אחרות, הזכות לקיום בכבוד. במערך השיעור שהכנו לקראת יום זכויות האדם הבינלאומי, בחרנו לעסוק בזכות לשני צרכי יסוד שעבור רובנו נתפסים כמובנים מאליהם, כי הם פשוט שם תמיד: מים וחשמל. בימינו, הזכות לקיום בכבוד חייבת לכלול גם את הזכות למים ואת הזכות לחשמל. הם אינם מצרכים ככל שאר המצרכים, אלא מהווים משאב שבלעדיו אין כבוד, אין בריאות ובמקרים מסוימים אף לא חיים. כמה זמן היה כל אחד מאיתנו מצליח להסתדר בלי גישה למים זורמים ובטוחים לשתייה, או בלי חשמל בקיץ או בחורף? בלי מזגן או מאוורר? בלי מים צוננים או חמים? בלי מקרר לאוכל ולתרופות? ללא תאורה בלילה? בלי יכולת להטעין את הטלפון הנייד?

מים וחשמל הם משאב ציבורי, הם שייכים לכולנו, והם הכרחיים לקיום בכבוד. מים וחשמל אינם  מותרות – הם זכות יסוד. אנו מזמינות אתכן/ם לעשות שימוש במערך השיעור המוצע ובמצגת הנלווית לו על מנת לעורר דיון חינוכי על סוגיות הנוגעות לזכויות החברתיות וכדי להצביע על הרלוונטיות שלהן ועל חשיבות ההגנה עליהן כחלק בלתי נפרד מן ההכרזה בדבר זכויות האדם, גם בישראל של היום. המערך מקרב את הנושא של זכויות אדם לחיי התלמידות והתלמידים באמצעים אינטראקטיביים ומציע אפשרויות ללמידה ולדיון דרך סרטונים וכלים שיתופיים. הוא מתאים לעבודה עם בני ובנות נוער במסגרות החינוך הפורמליות והלא פורמליות, ומיועד לתלמידי/ות חטיבת הביניים ותיכון.

מערך שיעור הזכות לחשמל ולמים

מצגת מלווה לשיעור הזכות לחשמל ולמים

מי שומר עליי? ביטחון ומוגנות הילד

פורסם בתאריך 4 בדצמבר 2019

זו השנה ה-10 שמכללת קיי, בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח, מקיימת יום עיון שעניינו מעמד הילד בחברה. הפעם יעסוק יום העיון בהיבטים משפטיים וחינוכיים של הזכות למוגנות ולביטחון של ילדים, כפי שהיא נגזרת מן האמנה לזכויות הילד.

אנו מברכות על העיסוק בנושא מעמד וזכויות הילד במסגרת זו, ושמחות על הפעילות המגוונת שמחלקת החינוך של האגודה מקיימת במכללות ובאוניברסיטאות – מתוך שאיפה שחינוך לדמוקרטיה, לזכויות אדם ונגד גזענות יהיה אבן יסוד בהכשרת מורים בישראל.

 

חינוך נגד גזענות: קבלת ילדים של מבקשי מקלט למוסדות חינוך

פורסם בתאריך 7 באוקטובר 2019

מאז פרשת סלומון טקה, שנורה למוות בידי שוטר, עלה לסדר היום הציבורי ביתר שאת תסכולם העמוק ועלבונם של יוצאי אתיופיה, שנתפסים כ"חשודים טבעיים" על שום צבע עורם. מותו של טקה ז"ל חשף לאור השמש לא רק את הקיפוח, האפליה וההדרה שמהם סובלים יוצאי אתיופיה, כי אם גם את עוצמת הגזענות שבה נגועה החברה הישראלית כלפי כל מי שנראה שונה או ששפתו, תרבותו ואורח חייו שונים.
תופעות וביטויים של גזענות מתרחשים בישראל בכל התחומים ובכל הרבדים. מוסדות השלטון מספקים גם הם שפע דוגמאות להתנהלות גזענית ולהעברת מסרים שמכשירים ואף מעודדים תפיסות גזעניות. מקרים רבים כאלו מתרחשים על בסיס יום-יומי, ברמה המקומית, ולפיכך אינם זוכים לתהודה ציבורית רחבה כמו זו שקיבלו האירועים שהסעירו את המדינה בחודשים האחרונים.

דוגמה אחת מני רבות נוגעת לעיריית פתח תקוה. בחודש יולי האחרון עתרה האגודה לזכויות האזרח, יחד עם הקליניקה למשפט וחינוך באוניברסיטת חיפה וארגון א.ס.ף, נגד עיריית פתח תקוה שסירבה לרשום ילדים למשפחות מבקשות מקלט למערכת החינוך בעיר בתואנות ביורוקרטיות שונות. זאת, למרות שחוק חינוך חובה חל על כל הילדים המתגוררים בישראל בלי קשר למעמדם החוקי, וחרף פניות חוזרות של המשפחות לעירייה ולמשרד החינוך. פסק הדין הורה לעיריית פתח תקוה לרשום את הילדים למסגרות החינוך מיד, אך למרות זאת, העירייה התעלמה מההוראה והילדים נשארו בבית. לפיכך, הוגשה לאחרונה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בעקבותיה הורה בית המשפט המחוזי לעירייה לרשום ללא דיחוי את כלל הילדים למסגרות החינוך בעיר. על כל יום עיכוב, תשלם העירייה סך של 40,000 ש"ח ליום! אנו מקווים שעיריית פתח תקוה, ורשויות מקומיות נוספות שמנסות לדחוק את מבקשי מקלט החוצה, יפנימו את המסר: גזענות היא גם אסורה, גם מכוערת, וגם ממש לא משתלמת.

את המסר הזה עלינו להעלות שוב ושוב גם לסדר היום החינוכי. אנו קוראים למחנכות ולמחנכים בפתח תקוה, כמו גם ביישובים אחרים, לעסוק באירוע שהתרחש בעיר: לקדם היכרות בונה בין התלמידים, להתעניין ולשמוע את הסיפורים של כל ילד על בסיס שוויוני, ובכיתות בוגרות יותר גם לקיים דיון הנוגע למבקשי מקלט וזכויותיהם ולדון בהתנהלותה של העירייה.

 

שאלות לדיון בכיתה:

  • מדוע, לדעתכם, נהגה עיריית פתח תקוה בילדים של מבקשי המקלט כפי שנהגה? (בגלל פחד? בעיית תקציב? מחסור בכיתות? סיבה אחרת?)
  • האם אי קליטה של ילדים ממשפחות של מבקשי מקלט במסגרות החינוך היא בבחינת גזענות? באילו ערכים אזרחיים או זכויות אדם היא פוגעת במקרה זה?
  • האם הייתם/ן רוצים/ות לפעול למען זכויותיהם של ילדי מבקשי המקלט בפתח תקוה או בערים אחרות? מהן דרכי הפעולה האפשריות?

מבקשי מקלט ופליטים: מידע באתר האגודה לזכויות האזרח