ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

פוליטיקלי קורקט – בין משטרת מחשבות לנימוס בסיסי

פורסם בתאריך 18 בדצמבר 2016

pasted image 0

החברה נוטה לתקן ולהעיר לדוברים ודוברות, כותבים וכותבות, על תקינות לשונית. אם יתפרסם מסמך ובו הביטוי "שלוש בנים" או "עשר שקל" – יהיה מי שייתקן את הטעות. השמירה על שפה תקינה יכולה לנבוע משמרנות (למשל, נזיפה על שימוש ב"סלנג", לשון רחוב שמרחיבה את גבולות השפה), או רצון לשמור על מכנה משותף – שהרי כללי השפה מאפשרים לכולם להבין את כולן, כי כולנו מדברים/ות באותה השפה ומשתמשים בה באותו האופן.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה גישה לפיה החלו לתקן גם ביטויים בעלי פוטנציאל משפיל, מעליב או מבזה לאוכלוסיות שונות. כך לגבי נשים, מיעוטים (ילידים או מהגרים), בעלי צרכים מיוחדים, הקהילה הלהטב"קית ועוד. גישה זו נקראה – "תקינות פוליטית" או "פוליטיקלי קורקט" בלעז.

מדוע? בסיס הגישה הוא הבעת כבוד לקבוצות השונות בחברה, וביטוי לשוויון בין כל בני האדם. ביטויים שרמזו לנחיתות או עליונות הפכו לבלתי תקינים, וכל קבוצה (בין אם אחת הקבוצות המוחלשות שהתקינות הפוליטית מגנה עליהן, ובין אם מחנה פוליטי כגון שמאל או ימין) פיתחה רגישות משלה ו"מילון מושגים" המקובל עליה. כך, לגבי ביטויים שיש בהם אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, גזענות והומופוביה או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות[1].

כך, לדוגמא, בארה"ב החלו לומר "אפרו-אמריקאים" במקום "שחורים", "אמריקאים ילידים" במקום "אינדיאנים" וכדומה. בישראל החלו לומר "עדות המזרח" במקום "מזרחים" וכדומה. דוגמא נוספת היא שימוש רווח יותר בפניה ניטרלית מבחינה מגדרית, במקום התייחסות ללשון זכר כברירת מחדל "טבעית" – למשל "מועמדים/ות" לתפקיד מסוים (עניין שרלוונטי יותר לשפה העברית לאור ההבחנה הטבועה בה בין לשון זכר ונקבה).

גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח.[2]  המתנגדים לגישה זו טוענים כי השימוש בתקינות פוליטית מונע התעמתות של ממש עם המציאות ומטשטש את המודעות לתופעות חברתיות פסולות.

עוד טוענים המתנגדים, כי התקינות הפוליטית מונעת מימוש מלא של חופש הביטוי. המחזיקים בגישה זו מבקשים להסיר מגבלות מיותרות, לדעתם, על חופש הביטוי, ולאפשר לכל אדם להביע את דעתו בכל דרך – גם כשמדובר בדעות גזעניות, בביטויים משפילים או אחרים שאותם התקינות הפוליטית מנסה לרסן. המרחיקים טוענים כי התקינות הפוליטית נוקטת בשיטות של משטר טוטליטרי, וכי מופעל טרור כנגד מי שחרג מהתקינות הפוליטית.

בעת האחרונה נשמעו טענות בדבר התקינות הפוליטית כמעודדת שקר, טענות בדבר ההקצנה בתרבות זו, ולא אחת נשמעה טענה לפיה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב היוותה תגובת נגד למגמה זו. המשך…

יום זכויות האדם הבינלאומי 10/12/16 הזכות לדיור

פורסם בתאריך 5 בדצמבר 2016

כמידי שנה ב- 10 בדצמבר, בישראל ובעולם מציינים את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום זה, בשנת ההכרזה 1948 התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, בה מופיעות הזכויות השונות עליהן מחויבים הפרט והמדינה לשמור. גם מדינת ישראל בין שאר מדינות העולם חתמה ואשררה אמנה זו.

הפרויקט המשותף של מחלקת החינוך באגודה והמטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך לציון יום זכויות האדם הבינלאומי הפך מכבר למסורת, כאשר בכל שנה נבחרת זכות אדם אחת מרשימת הזכויות באמנה כנושא הדגל לציון היום במערכת החינוך.

השנה נבחרה הזכות לדיור: לכל אדם זכות לקורת גג שתאפשר לו לקיים את חייו בפרטיות, שיהיו בה תנאי מחיה נאותים, ובסביבה עם נגישות לתעסוקה, לתשתיות ולשירותים חברתיים. על המדינה מוטלת החובה להבטיח, כי לכל אדם תהיה נגישות לדיור בר השגה – דיור שאפשר לעמוד בעלותו בלי לפגוע בצרכים חיוניים אחרים.

הזכות לדיור הינה אחת משורה של זכויות חברתיות והיא אינה מעוגנות במפורש בחוקי היסוד של המדינה, כמו קבוצה אחרת של זכויות "אזרחיות ופוליטיות" המעוגנות בשני חוקי היסוד שחוקקה הכנסת בשנת 1992 אולם בהקשר זה נציין את פסק הדין שניתן ביום פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון , השופטת דורית בייניש במסגרת פסק הדין (חסן) קבע לראשונה בית המשפט כי אין אבחנה בין זכויות חברתיות לזכויות אזרחיות מבחינת חובת המדינה לממשן ולהקצות להן תקציבים. הבנה זו הלכה והתרחבה במדינות שונות במערב ובקהילת זכויות האדם בעשורים האחרונים, אך עד עתה לא הייתה קביעה ברורה כזו של בית המשפט העליון, ולכן מדובר בצעד משמעותי מבחינת ההגנה על זכויות חברתיות.

לפני לא הרבה שנים הזכות לדיור הייתה זכות לא מוכרת כל כך והמושג "דיור בר השגה" לא היה שגור בפי הציבור, אבל המהפכה החברתית של קיץ 2011 הביאה את העיסוק בזכות לדיור לסדר היום הציבורי והחברתי. מחאה זו הייתה מהגדולות שידעה המדינה. הנושא שהצית את המחאה היה שוק הדירות השכורות והעלייה האסטרונומית במחירי השכירות מחד והאמונה של רבים שאבדו סיכוייהם לרכוש דירה בבעלותם מאידך.

המחאה חשפה את מידת החשיבות שמייחס הציבור לסוגיית הדיור ואת אי שביעות רצונו משינויים דרמטיים שחלו במדיניות הדיור, שתוצאותיהם היו עלייה ניכרת במחירי הדיור, מחסור בפתרונות דיור למיעוטי הכנסה ומצוקת דיור אשר הולכת וגוברת עבור רבים ממעמדות הביניים.

במשך שנים נקטו ממשלות ישראל במדיניות שהובילה להרס הדיור הציבורי: המדינה לא חידשה את מאגר הדירות בדיור הציבורי והקפיאה את חוק הדיור הציבורי (זכות רכישה). התוצאה הייתה ירידה קבועה במספר הדירות הזמינות לזכאים, והפיכת הדיור הציבורי לפתרון עבור קבוצת אוכלוסייה קטנה מאוד העומדת בקריטריונים מצומצמים ביותר. להמשך…

האם מערכת המשפט נאבקת באפליה בדיור? מערכת המשפט פועלת להגן על הזכות לשוויון בתחומים רבים, אולם כשזה מגיע לתחום הדיור, המאבק חסר פשרות בהפליה מפנה את מקומו למדיניות משפטית זהירה, המנסה להלך בין הטיפות, ואשר מבטאת למעשה כניעה לדפוסי המגורים הקיימים, ולרצון של החזקים בחברה לשמר את ההפרדה והסגרגציה: בוודאי שבין ערבים ליהודים, אך גם בין קבוצות שונות בתוך הרוב היהודי, למשל דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים, ותיקים ועולים, עשירים ומעוטי אמצעים. להמשך…

הזכות לדיור היא זכות בסיסית ועל המדינה מוטלת האחריות העליונה לייצר תנאים שיאפשרו דיור בר השגה בסביבת מגורים טובה, למנוע היווצרות של ערים לעשירים במרכז ופריפריה ענייה. המדינה נדרשת לתת פתרונות דיור אמתיים למי שידו אינה משגת ויש מגוון של כלים לעשות זאת. למשל: על מנת לממש את הזכות לדיור על המדינה לקחת אחריות ולנקוט צעדים ממשיים במעורבות ישירה או ברגולציה. הממשלה יכולה להחליט שבכול פרויקט מגורים במדינה יהיה אחוז מסוים של דיור בר-השגה ודיור ציבורי. הממשלה יכולה להסדיר את שוק השכירות ולפתיח פרויקטים להשכרה ארוכת טווח. הממשלה יכולה לחזור לבנייה ציבורית של פרויקטים בתמהיל דירות מגוון, היא יכולה לקדם פרויקטים של בעלות משוטפת שתאפשר רכישה מדורגת של הדירה למי שאין הורים עשירים, הממשלה יכולה להשקיע בחיזוק ובהתחדשות הפריפריות הוותיקות, שם השוק הפרטי לא מתעניין, במקום להשקיע ביישובים קטנים ואליטיסטיים. להרחבה….

הזכות לדיור 2016

 

 

פעילות לתלמידים בבתי הספר היסודיים : מערך ליסודי – כיתות ג'-ו'

פעילות לתלמידים בבתי הספר העל יסודיים:  מערך לעל יסודי

כרזת יום זכויות האדם 2016 תשע"ז

חוזר מנכ"לית משרד החינוך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בברכת יום זכויות אדם שמח לכולנו!

מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח

לסיוע, ליווי וייעוץ בחינוך לזכויות אדם – פנו אלינו: naomi@acri.org.il

חופש הביטוי במערכת החינוך: ניירות עמדה

פורסם בתאריך 1 בנובמבר 2016

 

 

 

ביוש באינטרנט – כלי לתיקון עוולות ו/או לינץ' בכיכר העיר?

פורסם בתאריך 27 באוקטובר 2016

pasted image 0

מהו ביוש – שיימינג?

שיימינג ((Shaming היא תופעה של ביוש אדם, קבוצה או מותג כלשהו באינטרנט ובמיוחד ברשתות החברתיות.

"שיימינג (shaming) או 'ביוש פומבי', היא חשיפת מידע ופרטים אישיים על אדם מסויים, במטרה לבייש אותו, ללעוג לו ולהגחיך אותו, לגנות אותו או את התנהגותו, להעביר עליו ביקורת ולהוקיעו. בשנים האחרונות אנו עדים לעליה חדה בהיקף ובשיעור תופעת השיימינג המקוון ברשת האינטרנט, במסגרתה נעשה שימוש במחשבים, טלפונים סלולריים ואמצעים טכנולוגיים נוספים המשתמשים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות כפלטפורמה לתיעוד, פרסום והפצת מידע זה. המידע יכול להיות בצורת תמונה, סרטון או טקסט, אשר מתעדים ומציגים לראווה טעויות ומעידות אישיות שבעיני המפיץ נחשבות כהפרה של נורמות, כללים חברתיים וציפיות הראויה לגינוי פומבי, תוך חשיפת פרטים ומידע אישי על האדם"[1].

לתופעה הביוש השלכות אישיות, חברתיות ופוליטיות. בפוסט זה ננסה לעמוד בקצרה על היבטיה השליליים של התופעה ועל הדרכים להתמודד אתם ובה בעת להצביע על האפשרויות לעשות בה שימוש לקידום מטרות בעלות ערך חיובי.

המשך…