ברוכים.ות הבאים.ות לסדנא!
בקרוב נעלה עם אתר חדש.

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

יום השואה הבינ"ל

פורסם בתאריך 26 בינואר 2017

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה נקבע על ידי האו"ם ליום 27 בינואר – יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת2006  וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. יום זה מצוין במדינות רבות בעולם, וכן בישראל. יום השואה הבינלאומי משמש לציון הלקחים האוניברסאליים הנלמדים מפשעיהם של הנאצים במלחמת העולם השנייה. בישראל מציינים גם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנקבע לכ"ז בניסן והמציין את יום פרוץ המרד בגטו ורשה. יום זה משמש להתייחדות עם זכר הקורבנות היהודים ואסונו של העם היהודי. (1,2)

במהלך מלחמת העולם השנייה שהחלה עם פלישת הצבא הגרמני לפולין בספטמבר 1939, ביצעו הנאצים הגרמניים את רצח העם הנורא שנעשה אי פעם עלי אדמות, ביהודים ובקבוצות אוכלוסייה נוספות. החל מיוני 19414 ועד ינואר 1945 השמידו הנאצים שישה מיליון יהודים מכל רחבי אירופה בבורות הריגה, במחנות השמדה מתועשים, תוך העבדתם לפרך וריכוזם באלפי מחנות סגורים ובשיירות מוות.

ב-10 בדצמבר, 1948, האסיפה הכללית של האומות המאוחדות אימצה והכריזה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בהמשך לפעולה ההיסטורית הזאת האסיפה קראה לכל הארצות החברות לפרסם את הטקסט של ההצהרה ו"לגרום להפצתה, להצגתה ולימודה בבתי-ספר ובמוסדות חינוך נוספים ללא הבדל שמבוסס על המצב הפוליטי או הטריטוריאלי של מדינות." (3)

שורשיה הרעיוניים של ההכרזה נובעים מאחת מתקופות השפל החמורות ביותר בהיסטוריה האנושית – מלחמת העולם השנייה והשואה. ההפרות המחרידות והנרחבות של זכויות האדם הבסיסיות בתקופה זו הכשירו את דעת הקהל בעולם לרעיון, כי שיתוף פעולה בינלאומי להגנת זכויות האדם וחירויותיו הבסיסיות הוא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה ובריאה. (2)

CC-BY: Kate Ter Haar

CC-BY: Kate Ter Haar

באותה השנה (1948) עוצבה ונחתמה גם אמנת האו"ם בנושא רצח עם המגדיר ג'נוסייד מהו? מטרת האמנה הינה מניעה וענישה של פשע השמדת עם. האמנה מגדירה רצח עם שיכול להתרחש במצב של שלום או במצב של מלחמה. בעלי האמנה מקבלים על עצמם למנוע את רצח העם ולהעמיד לדין את האחראים לו. רצח עם מוגדר כפשע בין לאומי פלילי.

השמדת עם פרושו: פשע הנעשה בכוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית של קבוצה אתנית, לאומית, גזעית או דתית. הריגת הנמנים עם הקבוצה, גרימת נזק בגוף או בנפש, העמדה מכוונת של הקבוצה בתנאים שמטרתם להשמיד גופנית את הקבוצה כולה או חלקים ממנה, העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בכפייה או קביעת אמצעים שמטרתם מניעת ילודה.

המעשים עליהם נענשים על פי האמנה: השמדת עם, קשר לביצוע השמדת עם, הסתה והשתתפות במעשים. האחריות על ג'נוסייד מוטלת על כל הדרגים, מהגבוה ביותר עד הדרגים הנמוכים. האמנה קובעת כי הנאשמים יישפטו בבתי משפט לאומיים או בין-לאומיים המוסמכים לכך. כל בעלי האמנה מתחייבים לאישור הסגרה על פי חוקים וחוזים בני תוקף וכל אחד מבעלי אמנה רשאי לדרוש מהמוסדות המוסכמים לכך שיפעלו על פי האמנה. בסעיפיה השונים של האמנה בולטת מאוד השפעת השואה על עיצוב האמנה.

רצח המוני של עם או קבוצה על סמך דת ואו השתייכותו אתנית או לאומית הינו מהפשעים החמורים ביותר נגד האנושות, אמנת הג'נוסייד איננה כוללת בתוכה השמדה של קבוצות פוליטיות וזו בעקבות הלחצים הסובייטים בשעת ניסוח האמנה. אולם זה אינו הופך השמדת קבוצה פוליטית למעשה פחות חמור.  האמנה בדבר זכויות האדם והאמנות נגד רצח עם וטיהור אתני עוצבו על מנת שמקרים כמו השואה לא יחזרו על עצמם, אולם אנו עדים לכך שפשעים נגד האנושות ממשיכים להתקיים גם לאחר עיצוב אמנות אילו: המשך…

כנס: חופש הביטוי במערכת החינוך בישראל

פורסם בתאריך 18 בינואר 2017

אתמול התקיים יום העיון השנתי של המסלול להכשרת מורים באוניברסיטת חיפה בשיתוף האגודה לזכויות האזרח ומדרשת אדם. בכנס השתתפו כמאה ושישים סטודנטים להוראה וכשלושים חברי סגל.

הגבלות חופש הביטוי של המורים בישראל מבוססת על שלושה מקורות נורמטיביים עיקריים: החקיקה בעניין חופש הביטוי של עובדי המדינה, חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג – 1953 וחוזרי מנכ"ל משרד החינוך.

ייסוד מערכת החינוך הממלכתי בישראל היה כרוך בתהליך של דה-פוליטיזציה, אשר התאפיין בהדגשת המשותף ובהימנעות מדיון בנושאים שנויים במחלוקת, בתוך כך נדרשו גם המורים לניטראליות ולהימנעות מהבעת דעות אישיות. איכילוב ציינה בהקשר זה כי "הדה פוליטיזציה של מערכת החינוך יצרה חינוך סטרילי לאזרחות, המדגיש לימוד עקרונות מופשטים אך נמנע מלדון במציאות החברתית – פוליטית ובבעיותיה.  בסוגיית הרגישות של העבר הקרוב של החברה הישראלית ובמגוון דרכים להשתתפות ופעילות אזרחית. נוסף על כן , לדבריה "העמדות החברתיות והחינוכיות שנמצאו בקרב ציבור המורים, בטאו בדרך כלל שמרנות ולרוב נמצאו דומות לעמדות הרווחות בציבור"  (איכילוב 2000)

הכנס עסק בסוגיות הבאות:

  • צמצום חופש הביטוי במערכת החינוך ברמה הפורמלית וברמה הפרקטית. שרף חסאן.
  • בין שתיקות להשתקות במערכת החינוך – פדגוגיה המצמצמת ריבוי דעות באמצעות מתודולוגיה לינארית מול פדגוגיה המאפשרת שיח מורכב אשר דן בהשפעות של העמדות השונות והצרכים של העמדות השונות. ד"ר אוקי מרושק – קלארמן.
  • היפר-סולידריות- על חופש הביטוי וברברת בחינוך: חופש הביטוי לזהויות ולא רק חופש ביטוי לדעות, חופש ביטוי מהותי אשר משפיע על המציאות, חופש הביטוי במצב של היפר-סולידריות והיחסים בין האוניברסלי לפרטיקולרי. "סולידריות לא יכולה להיות נקודת ההתחלה אלא נקודת הסיום, ולא במחיר טשטוש הזהויות. מצב של היפר-סולידריות מכתיב ציות, אחד הכלים לצירת ציות זה הוא פרקטיקה של הפחדה. המורים בישראל מתמודדים עם מספר אתגרים בסוגיית חופש הביטוי והם: היפר סולידיות, הפחדה והאתגר השלישי הוא פוסט-אמת, איך מתמודדים על חדשות כזב?".  ד"ר איימן אגבארייה

בחלקו השני של הכנס השתתפו הסטודנטים/יות בשתי סדנאות: הראשונה עסקה בעיבוד ההרצאות שנישמעו בחלקו הראשון של הכנס והשנייה בחופש הביטוי של מורים/ות במערכת החינוך, באמצעות דיון במקרי בוחן והדילמות שעלו מהן.

לצפייה בתכנית הכנס המלאה : Freedom-of-speech-education-system-in-Israel-2017-A3-4-web

צפייה בתמונות מהכנס

FullSizeRender

לוגואים: האגודה לזכויות האזרח, אדם - המדרשה לדמוקרטיה ולשלום, האיחוד האירופי

פוליטיקלי קורקט – בין משטרת מחשבות לנימוס בסיסי

פורסם בתאריך 18 בדצמבר 2016

pasted image 0

החברה נוטה לתקן ולהעיר לדוברים ודוברות, כותבים וכותבות, על תקינות לשונית. אם יתפרסם מסמך ובו הביטוי "שלוש בנים" או "עשר שקל" – יהיה מי שייתקן את הטעות. השמירה על שפה תקינה יכולה לנבוע משמרנות (למשל, נזיפה על שימוש ב"סלנג", לשון רחוב שמרחיבה את גבולות השפה), או רצון לשמור על מכנה משותף – שהרי כללי השפה מאפשרים לכולם להבין את כולן, כי כולנו מדברים/ות באותה השפה ומשתמשים בה באותו האופן.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה גישה לפיה החלו לתקן גם ביטויים בעלי פוטנציאל משפיל, מעליב או מבזה לאוכלוסיות שונות. כך לגבי נשים, מיעוטים (ילידים או מהגרים), בעלי צרכים מיוחדים, הקהילה הלהטב"קית ועוד. גישה זו נקראה – "תקינות פוליטית" או "פוליטיקלי קורקט" בלעז.

מדוע? בסיס הגישה הוא הבעת כבוד לקבוצות השונות בחברה, וביטוי לשוויון בין כל בני האדם. ביטויים שרמזו לנחיתות או עליונות הפכו לבלתי תקינים, וכל קבוצה (בין אם אחת הקבוצות המוחלשות שהתקינות הפוליטית מגנה עליהן, ובין אם מחנה פוליטי כגון שמאל או ימין) פיתחה רגישות משלה ו"מילון מושגים" המקובל עליה. כך, לגבי ביטויים שיש בהם אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, גזענות והומופוביה או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות[1].

כך, לדוגמא, בארה"ב החלו לומר "אפרו-אמריקאים" במקום "שחורים", "אמריקאים ילידים" במקום "אינדיאנים" וכדומה. בישראל החלו לומר "עדות המזרח" במקום "מזרחים" וכדומה. דוגמא נוספת היא שימוש רווח יותר בפניה ניטרלית מבחינה מגדרית, במקום התייחסות ללשון זכר כברירת מחדל "טבעית" – למשל "מועמדים/ות" לתפקיד מסוים (עניין שרלוונטי יותר לשפה העברית לאור ההבחנה הטבועה בה בין לשון זכר ונקבה).

גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח.[2]  המתנגדים לגישה זו טוענים כי השימוש בתקינות פוליטית מונע התעמתות של ממש עם המציאות ומטשטש את המודעות לתופעות חברתיות פסולות.

עוד טוענים המתנגדים, כי התקינות הפוליטית מונעת מימוש מלא של חופש הביטוי. המחזיקים בגישה זו מבקשים להסיר מגבלות מיותרות, לדעתם, על חופש הביטוי, ולאפשר לכל אדם להביע את דעתו בכל דרך – גם כשמדובר בדעות גזעניות, בביטויים משפילים או אחרים שאותם התקינות הפוליטית מנסה לרסן. המרחיקים טוענים כי התקינות הפוליטית נוקטת בשיטות של משטר טוטליטרי, וכי מופעל טרור כנגד מי שחרג מהתקינות הפוליטית.

בעת האחרונה נשמעו טענות בדבר התקינות הפוליטית כמעודדת שקר, טענות בדבר ההקצנה בתרבות זו, ולא אחת נשמעה טענה לפיה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב היוותה תגובת נגד למגמה זו. המשך…

יום זכויות האדם הבינלאומי 10/12/16 הזכות לדיור

פורסם בתאריך 5 בדצמבר 2016

כמידי שנה ב- 10 בדצמבר, בישראל ובעולם מציינים את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום זה, בשנת ההכרזה 1948 התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, בה מופיעות הזכויות השונות עליהן מחויבים הפרט והמדינה לשמור. גם מדינת ישראל בין שאר מדינות העולם חתמה ואשררה אמנה זו.

הפרויקט המשותף של מחלקת החינוך באגודה והמטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך לציון יום זכויות האדם הבינלאומי הפך מכבר למסורת, כאשר בכל שנה נבחרת זכות אדם אחת מרשימת הזכויות באמנה כנושא הדגל לציון היום במערכת החינוך.

השנה נבחרה הזכות לדיור: לכל אדם זכות לקורת גג שתאפשר לו לקיים את חייו בפרטיות, שיהיו בה תנאי מחיה נאותים, ובסביבה עם נגישות לתעסוקה, לתשתיות ולשירותים חברתיים. על המדינה מוטלת החובה להבטיח, כי לכל אדם תהיה נגישות לדיור בר השגה – דיור שאפשר לעמוד בעלותו בלי לפגוע בצרכים חיוניים אחרים.

הזכות לדיור הינה אחת משורה של זכויות חברתיות והיא אינה מעוגנות במפורש בחוקי היסוד של המדינה, כמו קבוצה אחרת של זכויות "אזרחיות ופוליטיות" המעוגנות בשני חוקי היסוד שחוקקה הכנסת בשנת 1992 אולם בהקשר זה נציין את פסק הדין שניתן ביום פרישתה של נשיאת בית המשפט העליון , השופטת דורית בייניש במסגרת פסק הדין (חסן) קבע לראשונה בית המשפט כי אין אבחנה בין זכויות חברתיות לזכויות אזרחיות מבחינת חובת המדינה לממשן ולהקצות להן תקציבים. הבנה זו הלכה והתרחבה במדינות שונות במערב ובקהילת זכויות האדם בעשורים האחרונים, אך עד עתה לא הייתה קביעה ברורה כזו של בית המשפט העליון, ולכן מדובר בצעד משמעותי מבחינת ההגנה על זכויות חברתיות.

לפני לא הרבה שנים הזכות לדיור הייתה זכות לא מוכרת כל כך והמושג "דיור בר השגה" לא היה שגור בפי הציבור, אבל המהפכה החברתית של קיץ 2011 הביאה את העיסוק בזכות לדיור לסדר היום הציבורי והחברתי. מחאה זו הייתה מהגדולות שידעה המדינה. הנושא שהצית את המחאה היה שוק הדירות השכורות והעלייה האסטרונומית במחירי השכירות מחד והאמונה של רבים שאבדו סיכוייהם לרכוש דירה בבעלותם מאידך.

המחאה חשפה את מידת החשיבות שמייחס הציבור לסוגיית הדיור ואת אי שביעות רצונו משינויים דרמטיים שחלו במדיניות הדיור, שתוצאותיהם היו עלייה ניכרת במחירי הדיור, מחסור בפתרונות דיור למיעוטי הכנסה ומצוקת דיור אשר הולכת וגוברת עבור רבים ממעמדות הביניים.

במשך שנים נקטו ממשלות ישראל במדיניות שהובילה להרס הדיור הציבורי: המדינה לא חידשה את מאגר הדירות בדיור הציבורי והקפיאה את חוק הדיור הציבורי (זכות רכישה). התוצאה הייתה ירידה קבועה במספר הדירות הזמינות לזכאים, והפיכת הדיור הציבורי לפתרון עבור קבוצת אוכלוסייה קטנה מאוד העומדת בקריטריונים מצומצמים ביותר. להמשך…

האם מערכת המשפט נאבקת באפליה בדיור? מערכת המשפט פועלת להגן על הזכות לשוויון בתחומים רבים, אולם כשזה מגיע לתחום הדיור, המאבק חסר פשרות בהפליה מפנה את מקומו למדיניות משפטית זהירה, המנסה להלך בין הטיפות, ואשר מבטאת למעשה כניעה לדפוסי המגורים הקיימים, ולרצון של החזקים בחברה לשמר את ההפרדה והסגרגציה: בוודאי שבין ערבים ליהודים, אך גם בין קבוצות שונות בתוך הרוב היהודי, למשל דתיים וחילוניים, אשכנזים ומזרחים, ותיקים ועולים, עשירים ומעוטי אמצעים. להמשך…

הזכות לדיור היא זכות בסיסית ועל המדינה מוטלת האחריות העליונה לייצר תנאים שיאפשרו דיור בר השגה בסביבת מגורים טובה, למנוע היווצרות של ערים לעשירים במרכז ופריפריה ענייה. המדינה נדרשת לתת פתרונות דיור אמתיים למי שידו אינה משגת ויש מגוון של כלים לעשות זאת. למשל: על מנת לממש את הזכות לדיור על המדינה לקחת אחריות ולנקוט צעדים ממשיים במעורבות ישירה או ברגולציה. הממשלה יכולה להחליט שבכול פרויקט מגורים במדינה יהיה אחוז מסוים של דיור בר-השגה ודיור ציבורי. הממשלה יכולה להסדיר את שוק השכירות ולפתיח פרויקטים להשכרה ארוכת טווח. הממשלה יכולה לחזור לבנייה ציבורית של פרויקטים בתמהיל דירות מגוון, היא יכולה לקדם פרויקטים של בעלות משוטפת שתאפשר רכישה מדורגת של הדירה למי שאין הורים עשירים, הממשלה יכולה להשקיע בחיזוק ובהתחדשות הפריפריות הוותיקות, שם השוק הפרטי לא מתעניין, במקום להשקיע ביישובים קטנים ואליטיסטיים. להרחבה….

הזכות לדיור 2016

 

 

פעילות לתלמידים בבתי הספר היסודיים : מערך ליסודי – כיתות ג'-ו'

פעילות לתלמידים בבתי הספר העל יסודיים:  מערך לעל יסודי

כרזת יום זכויות האדם 2016 תשע"ז

חוזר מנכ"לית משרד החינוך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בברכת יום זכויות אדם שמח לכולנו!

מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח

לסיוע, ליווי וייעוץ בחינוך לזכויות אדם – פנו אלינו: naomi@acri.org.il