ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

רעיונות לפעולה נגד גזענות

פורסם בתאריך 18 במרץ 2012

* זהו פרק הסיכום של הערכה החינוכית נגד גזענות, שכוללת הצעות שונות להפעלות.

לאחר שלב הדיון בכל הפעלה, ניתן לבקש מהתלמידים להציע הצעות לפעילות. להלן מוצגות דוגמאות להצעות לפעילויות חינוכיות בכיתה ובבית הספר, וגם הצעות לפעולה אקטיביסטית מחוץ לכותלי בית הספר.

א.      רעיונות לפעילות בתוך הכיתה או בית הספר לאורך שנת הלימודים:

–          מורים/ות לשפות: לבקש מהתלמידים לכתוב חיבורים בנושא גזענות, ולשוחח על כך איתם. ניתן גם לבחור בטקסטים שעוסקים בתופעה, או להדגיש ערכים דמוקרטיים בטקסטים אחרים.

–          מורים/ות להיסטוריה: לדבר על סיפורים היסטוריים על גזענות, מה לומדים מהם? ולקשר את זה לחברה היום.

–          מורים/ות לספורט: לדבר על אמירות גזעניות במגרשים, ועל גזענות בספורט בכלל.

–          לעודד חינוך ערכי בבית הספר ולהדגיש מושגים שחשוב להתייחס אליהם: כבוד, זכויות אדם, הוגנות, שונות, רב תרבותיות.

–          לחבר אמנה בית ספרית נגד גזענות.

–          לחלק את התלמידים לקבוצות קטנות, שיכינו אמנה שתסייע במאבק באפליה וביחס לא הוגן כלפי תלמידים  בכיתה ובבית הספר. לאחר מכן דיון כיתתי והסכמה על ניסוח אמנה משותפת.

–          לחבר זוגות של תלמידים "שונים", בדגש על זוגות שאינם מכירים אחד/ת את השני/ה היטב. הזוגות ינהלו תיעוד במשך כמה ימים של היחס השונה שכל אחד/ת מהם מקבל/ת, וינסו לחשוב האם היה משהו ביחס זה שנחווה מבחינתם כ"מפלה" או "לא הוגן".

–          התלמידים יחשבו על מאפיינים אצל קבוצה אחרת שהם לא מכירים ושמרתיעים אותם (אוכל "מסריח", מילים שהם שומעים שעושים בהן שימוש רב והם לא מבינים מדוע וכו'), ויבדקו כיצד מאפיינים אלה מתוארים על ידי אותה קבוצה. השלב השני יהיה לנסות לחשוב על מאפיינים כאלה בתרבות שאנחנו שייכים אליה, העלולים להרתיע אנשים שהם מחוץ לתרבות שלנו.

–          לנהל רישום של הומור שמופנה כנגד קבוצות מסוימות בבית הספר: בדיחות על ערבים/רוסים/אתיופים וכו'.

–          לחפש בשכונה או בבית הספר כתובות, מודעות, גרפיטי וכו' שיש להן נגיעה לנושא הגזענות (לטוב או לרע) ולצלם.

–          לדון בידיעות ובסיפורים שעלו לאחרונה בתקשורת אשר עוסקים בתופעת הגזענות. ניתן לתת בנושא משימות לתלמידים (למשל לחפש באינטרנט סיפורים ולהציג אותם בכיתה).

–          לחפש מקרים של מאבקים מפורסמים/מתוקשרים של מאבק בגזענות ולענות בהתאם להנחיות: א. ספרו בקצרה על המקרה. ב. מהי בדיוק ההתנהגות הגזענית במקרה זה? ג. תארו את ההתרחשויות מנקודת מבטו של הנפגע/ת, ושל הפוגע/ת. ד. תארו כיצד אותו/ה נפגע/ת פעל/ה במקרה זה. ה. האם הסביבה הגיבה לפעולות אלו? האם תמכה או התנגדה? ו. האם המאבק הצליח? מדוע?

–          לנהל יומן במשך שבוע ולתעד ממקורות שונים בתקשורת שפה שיש בה הכללות, סטריאוטיפים, דעות קדומות או התייחסות למאפיינים שונים תוך תיאורם כשליליים וכבלתי משתנים.

ב.      רעיונות לפעילות לציון היום הבינלאומי לביטול אפליה גזעית – 21/3: 

–          להקדיש שעה או יותר לשיחה על הנושא; להעביר הפעלות בשעת מחנך/ת.

–          להזמין פעילויות תרבות בנושא (הצגות תיאטרון, סרטים דוקומנטריים, תערוכות אמנות וצילום וכו'). לאחר כל פעילות חשוב לנהל דיון עם היוצרים.

–          לארגן הרצאות, פאנלים ועוד.

–          להכריז על תחרות צילום, ציור, כתיבת חיבור או מאמר, הכנת כרזות, כתבה או סרטון בנושא גזענות בחברה. לדבר על היצירות בכיתות.

ג.       רעיונות לאקטיביזם נגד גזענות: 

–          להעיר לחברים על התבטאויות גזעניות (זו פעולה מאוד חשובה שעושה דה-לגיטימציה לתופעה).

–          לכתוב מייל לעיתונאי/ת, חבר/ת כנסת או איש/אשת ציבור שהשתמש/ה באמירה סטריאוטיפית נגד קבוצה מסוימת או נגד אדם מסוים.

–          להשמיע קול מחאה וגינוי לתופעה באתרי חדשות, בפייסבוק וברשתות החברתיות האחרות. לדוגמה, להעלות סטאטוס בפייסבוק.

–          לכתוב מכתב למקבלי החלטות, שמוחה נגד אפליה או נגד אקט גזעני מסוים.

 לקבלת חומרים חינוכיים נוספים לחצו על 'הצטרפו לקבלת עדכונים'

במשבצת הסגולה משמאל, למעלה

הפעלות בנושא גזענות

פורסם בתאריך

* זהו פרק ההפעלות מתוך הערכה החינוכית נגד גזענות. בפרק זה ניתן למצוא שלושה מערכי פעילות לתלמידים ובני נוער. מומלץ להעביר לתלמידים את ההפעלה הראשונה, שמאפשרת למידה על נושא הגזענות דרך משחקי תפקידים ופעילות חווייתית. אחריה, מומלץ להתחבר לאקטואליה על ידי הפעלות שונות שמוצעות בהמשך. קיימת גם את האפשרות לבחור בהפעלה אחת מתוך החוברת ולהעביר אותה.

 

 

הפעלה א' – נקודה לבנה על המצח

 

משך הפעילות: 45 דקות – שעה וחצי

ההפעלה מתאימה לגילאי בית ספר יסודי, חטיבת ביניים ותיכון. בעת העברת הפעילות לכיתות יסודי, יש להתאים אותה לגילאי התלמידים ולנסות לחבר אותם לעולם תוכן מותאם להם. מומלץ להעביר להם את הפעלת "הסניצ'ים" שהפצנו בשנה שעברה לרגל היום הבינלאומי לביטול אפליה גזעית.

חומרים לפעילות: מדבקות לבנות בצורת עיגול, פתקים עם הוראות.

 

תיאור הפעילות:

בפעילות זאת משתמשים בטכניקת משחק תפקידים, ונותנים אפשרות לתלמידים לחוות את חווייתו/ה של זה/ו שסובל/ת מגזענות, וזה/ו שמתנהג/ת בצורה גזענית. כהכנה לפעילות ולצורך המחשת משחק התפקידים, ניתן לצפות בסרטון "עיניים חומות/עיניים כחולות – ג'יין אליוט", שמתאר ניסוי דומה.

הפעילות מתחילה בחלוקה של התלמידים לשתי קבוצות, כאשר מסמנים את החברים של אחת מהן באמצעות מדבקה לבנה שמודבקת על המצח ומבקשים מהם להיכנס לכיתה ולהמתין בלי הוראות נוספות. חברי הקבוצה השנייה מקבלים הוראות כתובות על פתקים. ההוראות הן תיאור של איזה אנשים הם כרגע:

"את/ה יצור נעלה, בעל סגולות עליונות. אין יצורים אחרים הנעלים עליך, לך מגיע הכול, העולם הזה הוא שלך. בתוך החדר יש יצורים עם מדבקה על המצח, היצורים האלה נחותים ממך, את/ה לא סובל/ת אותם ולא רוצה לראות אותם בעולם. כרגע עליך להיכנס לחדר שיושבים בו היצורים האלה, יש לך את כל את כל הזכות לקחת את כל מה שיש בחדר ולשלוט בכל המתרחש. את/ה האדון/שליטה של החדר הזה".  

לאחר מסירת הפתקים המורה אוסף/ת אותם והקבוצה נכנסת לחדר ומשתלטת עליו. על המנחה/המורה להיכנס לכיתה ולשבת בצד לצפות במה שמתרחש. חשוב לשים לב ולכתוב אמירות שעולות והתנהגויות מסוימות שמתרחשות.

לאחר שעברו 15 דקות על המנחה/המורה לעצור את המשחק, להוציא את הקבוצה הראשונה, המסומנת במדבקות, ולהחליף את התפקידים בין שתי הקבוצות. בסיום חלק זה, יש לכנס את כל התלמידים ולפתוח בדיון.

 

שאלות לדיון:

–          איך הרגשתם במשחק התפקידים?

–          למה הרגשתם את מה שהרגשתם?

–          האם היה לכם קל/קשה בתפקיד של היצור הנחות?

–          האם היה לכם קל/קשה בתפקיד היצור הנעלה?

–          האם אתם מכירים אנשים שחווים גזענות או אפליה? ספרו על מקרים שאתם חוויתם בעצמכם, או ששמעתם עליהם מחברים.

–          איך הרגשתם? / מה אנשים אלה מרגישים?

–          למה אסור לשתוק על גילויי גזענות?

–           האם תופעה זו פוגעת בדמוקרטיה לדעתכם?

–          מה ניתן לעשות בכדי להיאבק בתופעה זו?

הערות חשובות: 

* יש לשים לב לדינאמיקה בקבוצה במהלך ההפעלה, בכדי לשקף לתלמידים אחר כך התנהגויות ואמירות ולעבוד על המשמעויות שלהן בתוך הקבוצה. ככל שתהליך העיבוד של ההפעלה יהיה מעמיק, כך ניתן יהיה להגיע ליותר תובנות סביב נושא הגזענות וכך להכין את הקבוצה לדיון על תופעת הגזענות בחברה.

 

** ההפעלה הזאת מכניסה את המשתתפים למציאות קשה, והיא עלולה לגרום לחלק מהתלמידים מבוכה או תחושות קשות, במיוחד אצל אלו שלא רגילים להיות מופלים על ידי אחרים. לכן על המורה להיות ער/ה למה שמתרחש בכיתה, ואם התלמידים נגררים לאלימות פיזית או מילולית, אז עליו/ה לעצור את המשחק ולקיים דיון בתוך הכיתה, לדוגמה לשאול את מי שהרגיש/ה עצב או הרגיש/ה רע למה הוא/היא הרגיש/ה כך.

*** בעת החלפת התפקידים בין הקבוצות, ניתן לצפות שחברי הקבוצה שסבלה מגזענות בשלב הראשון יאמצו את ההתנהגות של התלמידים בקבוצה השנייה, ולפעמים אף יתנהגו בצורה יותר אכזרית. לכן מאוד חשוב שהמורה ת/ישקף לתלמידים התנהגות זו.

 

סיכום:

בסיכום המורה ת/יגדיר לתלמידים מהי גזענות (מומלץ להשתמש בהגדרה של פרופ' יהודה שנהב, שנכתבה במיוחד עבור ערכה זו) ות/יסביר שגזענות היא תופעה חברתית שנמצאת בקרבנו ובעולם, והיא מבוססת על יחסי הכוח בין בני אדם; אם אדם או קבוצה מחזיקים בכוח הם ידכאו אנשים אחרים, והדרך היחידה לבער גזענות היא להכיר בשונות של אחרים ולכבדם כמות שהם. בסיכום, יש להדגיש את האחריות של כל אזרח/ית במאבק בגזענות ולעודד אקטיביזם נגד התופעה.

 

 

הפעלה ב' – "האם גם אנחנו גזענים?"

 

משך הפעילות: 45 דקות – שעה וחצי

ההפעלה מתאימה לגילאי חטיבת ביניים ותיכון.

חומרים לפעילות: סרטוני וידיאו, כרטיסיות עליהן כתובות המילים: עצוב לי, מזדהה, מתנגד/ת, מבין/ה, מסתייג/ת, חושב/ת ש, המום/ה, מופתע/ת.

 

תיאור הפעילות:

בהפעלה זאת אנחנו ממליצים למורות/ים להשתמש בסרטונים, כמתודה שתהווה עבור התלמידים גירוי לדיון מעמיק יותר ולהתבוננות על המציאות האקטואלית ועל גילויי גזענות נגד קבוצות מיעוט בחברה שלהם. התבוננות זו תיעשה דרך סיפורים וחוויות של נשים שחורות בחברה הפלסטינית בישראל, ודרך סיפורם של אתיופים והחוויות הגזעניות שהם חווים בחברה הישראלית.

הסרטון הראשון – "אנחנו גם גזענים" – נמצא בקישור זה. סרטון זה נערך על ידי תלמידות תיכון מבית הספר "נזירות פרנסיסקאן" בנצרת, בשיתוף פעולה עם קבוצת "נשים למען שינוי לטובה" בכפר קאסם, במסגרת לימודי התקשורת שלהן. הסרטון עוסק בתופעת הגזענות בחברה הפלסטינית בישראל כלפי האנשים השחורים שחיים בחברה זו, ומתאר את הפעילות של קבוצת הפעולה בכפר קאסם "נשים למען שינוי לטובה", שהיא קבוצה של נשים שחורות הנאבקות נגד הגזענות המופנית כלפיהן וכלפי ילדיהן בחברה. בסרטון מוצגים גם קטעים מהסרט "חוג הקולנוע" של הבמאי אורי רוזנווקס, שצילמו וערכו קבוצת נשים שחורות מרהט שבנגב. בסרט זה יוצאות הנשים למסע אחר השורשים שלהן באפריקה.

הסרטון השני – "גזענות נגד אתיופים בגן ילדים דתי תורני" – הוא כתבה מערוץ 2 על הפרדה בין ילדים אתיופים לילדים לבנים בגן ילדים דתי.

 

לאחר הקרנת אחד מהסרטים, יש להושיב את התלמידים בצורת מעגל. בשלב זה המורה מפזר/ת על הרצפה כרטיסיות עם מילים שמתארות את הרגשות השונים כתוצאה מהסרט, ומבקש/ת מהתלמידים שכל אחד/ת ת/יבחר כרטיסיה עם מילה שמתארת את התחושה שלו/ה לאחר הסרט. לאחר שכל התלמידים לוקחים כרטיסיות, המורה מבקש/ת מהם לספר למה בחרו בכרטיס הזה ומה הם מרגישים לאחר הסרט.

שאלות לדיון:

–          למה בחרת בכרטיס הזה?

–          מה הרגשת במהלך הסרט?

–          האם יש דמויות שאת/ה מתחבר/ת אליהן בסרט?

–          האם אתם מכירים סיפורים דומים בסביבה שלכם?

–          מה הייתה העמדה שלך כלפי שחורים/אתיופים לפני שראית את הסרט?

–          האם הסרט עזר לך לבחון את העמדות שלך ולחשוב עליהן?

–          לאור העובדה שיש גזענות בחברה, האם אתם חושבים שהסרט עוזר לבטל את הגזענות?

–          האם יש לכם עוד רעיונות למאבק בגזענות?

הערה:

לאחר הקרנת הסרט, המורה יכול/ה לחלק את התלמידים לקבוצות קטנות, שכל אחת מהן תקבל שאלה לדיון. את תוצאות הדיון תכתוב כל קבוצה על נייר בריסטול ואז ניתן לחזור למליאה וכל קבוצה תציג את סיכומיה.

סיכום:

חשוב ומומלץ בסוף ההפעלה ולאחר הדיון, שהמורה ת/יתייחס להגדרות השונות של גזענות ות/יתן לתלמידים לזהות סוגים שונים של גזענות.

בנוסף חשוב לרתום את התלמידים למאבקים שונים נגד גזענות, ולהסביר להם שהמאבק בגזענות לא צריך להיות מאבקן של קבוצות מסוימות שסובלות ממנה באופן ישיר, אלא מאבקה של כל החברה, ולכן יש בו תפקיד לכל אחד ואחת מאיתנו.

 

הפעלה ג' – שונות ודעות קדומות  

 

משך הפעילות : שעה וחצי

ההפעלה מתאימה לגילאי חטיבת ביניים ותיכון.

חומרים לפעילות: ניירות לכתיבה, עטים, תמונות מודפסות.

תיאור הפעילות:

הפעלה זאת תעזור לתלמידים להבין את קיומה של שונות בין בני אדם ולקבל ולכבד את השונות של אחרים.

 

מטרות הפעילות:

–          הפנמת ערכים של שוויון, קבלה וכבוד לאחר/ת ולשונות שלו/ה.

–          ניפוץ מיתוסים ודעות קדומות בקרב התלמידים.

 

 

חלק א':

בחלק הראשון של הפעילות המורה מציג/ה לתלמידים את התמונות המודפסות, ומבלי להסביר להם מה מטרתה האמיתית של ההפעלה, מספר/ת את הסיפור הבא:

 "פנו אלי ממגזין מפורסם וביקשו ממני לכתוב סיפור לתמונות שנמצאו בתיבת הדואר שלהם. אני צריך/ה את עזרתכם בכך שכל אחד/ת מכם ת/יכתוב סיפור על פי אחת מהתמונות, שיתאר את התמונה שנבחרה". המורה מחלק/ת ניירות ועטים ומבקש/ת מכל אחד/ת לשבת לבדו/ה ולכתוב את סיפורו/ה.

התמונות הנן תמונות שצילמו ילדים שחורים מכפר קאסם, במסגרת הפרויקט החינוכי "ילדים מצלמים זכויות אדם" שהפעילה האגודה לזכויות האזרח, בשיתוף קבוצת הפעולה "נשים למען שינוי לטובה" בכפר קאסם. פרויקט זה כלל קורס לצילום חברתי בנושא זכויות אדם ותערוכה ניידת של התצלומים בשם "נכנס לתמונה".

[ "נכנס לתמונה" הוא סיפורם של אנשים שהחברה מנסה להוציאם מחוץ לתמונה, אך בעיקשותם, שמחתם, חלומותיהם ויכולותיהם הם נכנסים לתמונה והופכים אותה ליותר אמיתית ויותר כנה מבלי לבקש רשות. מוסדות חינוך המעוניינים להזמין את התערוכה מוזמנים ליצור קשר עם מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. למידע נוסף אודות התערוכה ]

חלופות נוספות:

–          במקום הכתיבה, ניתן לבקש מהתלמידים לספר בעל פה.

–          ניתן לבקש מהתלמידים לעצום עיניים לשתי דקות ולדמיין את הסיפור שהתמונה מספרת.

 

חלק ב':

המורה ת/יבקש מהתלמידים להקריא את הסיפורים שכתבו. צפוי שלפחות חלק מהסיפורים ישקפו דעות קדומות שיש לתלמידים כלפי אנשים שחורים, וחשוב שהמורה ת/יהיה ער/ה לסטריאוטיפים שיעלו. לאחר הקראת הסיפורים, על המורה לפתח דיון עם התלמידים.

שאלות לדיון: 

–          מה ראית בתמונה שבחרת?

–          למה כתבת את הסיפור הזה?

–          מהי שונות בעיניכם?

–          מהי התגובה שלך כשאת/ה רואה אדם שונה ממך?

–          האם יכול להיות סיפור אחר לתמונה שבחרת?

 

חלק ג':

לאחר הדיון עם התלמידים, המורה מספר/ת את סיפורם של הילדים שצילמו את התמונות. בשלב זה ניתן לפתוח בדיון ולעזור לתלמידים לקשר את הסיפור של התמונות לסוגיה של גזענות ודעות קדומות.

 

שאלות לדיון:

–          מה אתם לומדים מהסיפור ששמעתם?

–          מה נדרש מאיתנו על מנת שנחיה יחד, על אף השונות שלנו?

–          כיצד דעות קדומות קשורות לגזענות?

–          מהם הערכים שאתם לומדים מהפעלה זאת?

 

סיכום:

בסיכום, המורה ת/ינהל דיון בשאלה מה אנחנו יכולים לעשות בכדי שהחברה תהיה יותר סובלנית לאחר/ת.

הערות חשובות:

* מאוד חשוב לחבר את התלמידים לסביבה הבית ספרית שלהם בכיתה ובכלל, או לסביבה בה הם חיים, כמו הבית, השכונה, העיר או הכפר, ולהביא דוגמאות משם.

** חשוב להגדיר לתלמידים מהן דעות קדומות ומה המקור של דעות אלה.

***  יש להקפיד על כך שהתלמידים יידעו להבחין בין שונות פיסית, אתנית, תרבותית ולאומית.

****  חשוב להדגיש לתלמידים את ערך השוויון של כל בני האדם.

 

מהי גזענות? מאמר של פרופ' יהודה שנהב

פורסם בתאריך

* מאמר זה נכתב במיוחד עבור הערכה החינוכית נגד גזענות ומשמש כמבוא תיאורטי שלה.

מבוא תיאורטי: מהי גזענות?

פרופ' יהודה שנהב*

איננו אוהבים לחשוב על עצמנו כגזענים ואף לא להודות שהגזענות היא חלק בלתי נפרד מחיינו. אולם למרבה הצער, הגזענות הינה תופעה תרבותית נרחבת המצויה בכל חברה. משום כך אני מבקש להסיט את המבט מן השאלה "מיהו גזען?" אל השאלה "מהי גזענות?". הגדרה סוציולוגית של גזענות תאפשר לנו למשל לקבוע – האם החיקוי של מבטא מזרחי או ערבי כדי להצחיק קהל הינו גזענות? האם השלכת תרומות הדם של האתיופים הינה גזענות? האם הקריאות "מוות לערבים" הינן גזענות? האם האמירה ש"הרוסיות הן זונות" הינה גזענית?

בכל חברה יש הבדלים בין בני אדם על בסיס צבע עור, מבנה פנים, או מבנה גוף. אולם אסור שהבדלים אלו יהוו הסבר או סיבה לנחיתות חברתית או לפיגור תרבותי. הגזענות מתחילה בנקודה בה אנו מקבצים אנשים על פי מאפיינים ביולוגיים, ומייחסים להם תכונות וכישורים נחותים או נעלים. עד לאחרונה, מקובל היה להגדיר גזענות כ:

ייחוס של נחיתות, לאדם או לקבוצה, על ידי שימוש בתכונות סטריאוטיפיות ועל ידי ניסוח ההבדל בין הקבוצות במונחים של מהות ביולוגית שאינה משתנה.

אולם הגדרה זו אינה מספקת כיום. הגזענות הביולוגית הזו הייתה דומיננטית בעבר, והיא התפתחה כחלק בלתי נפרד מן השליטה של אירופה בקולוניות שלה מעבר לים. הילידים באפריקה או באסיה כונו "גזעים נתינים" ותוארו כמי שאינם מסוגלים לחשוב בצורה עצמאית או לקיים חברה חופשית. הגזע אופיין בעיקר על ידי צבע עור ומבנה גוף, והוצמדו אליו תכונות ספק ביולוגיות ספק תרבותיות: פרימיטיביות, דיבור מתיילד, אי-סדר, או מיניות מופרזת. הגזענות הביולוגית נכחה לא רק בפוליטיקה אלא גם בחברה, בספרות ובתרבות; הספרות האירופאית מגוסטב פלובר עד ג'יין אוסטן הייתה רוויה בתיאורים גזעניים, ישירים או עקיפים. גזענות ביולוגית אפיינה גם את היחס כלפי היהודים באירופה, ורק אירוני הוא שהיא מופנית על ידי יהודים כלפי יהודים, בין השאר, בישראל. למשל, הגזענות החילונית כלפי החרדים מאופיינת אמנם בשפה חברתית (פרימיטיביות, השכלה נמוכה, גלותיות או פרזיטיות), אך היא מקבלת גם מאפיינים פיסיים בתיאור הזקן, הפאות או ריח הגוף של הגברים החרדים.

אולם הגדרה ביולוגית של גזענות הינה בעייתית. משום שהמושג "גזע" הוא מדומיין ומומצא, הוא הופך את ההגדרה של "גזענות" למתעתעת וחמקמקה. כאן אני מבקש לעמוד על שלוש בעיות שקשורות לגזענות ביולוגית.  

 

(1)  "גזע" הוא מושג מדומיין. גזע אינו קיים בטבע. "גזע" הוא מושג מדומיין ומומצא שמקורו במדע הביולוגיה החל מאמצע המאה ה-18. בעקבות הביולוגיה החלו רופאים, אנתרופולוגים, בלשנים, סוציולוגים, אתנולוגים, סופרים, תיאולוגים ואנשי ממשל להסביר נחיתות או עליונות של קבוצות באמצעות דמיון השיח על הגזע. כך, באמצעות ניסוחים ביולוגיים הוצדקו הבדלים בין קבוצות חברתיות ותרבותיות. למשל, השאלה "מיהו יהודי" בגרמניה הנאצית נוסחה בשפת הביולוגיה ובמרכזה הועמדה הוכחת קיומו של "דם יהודי". אולם איש אינו יכול באמת לקבוע מהי זהות יהודית על ידי בדיקת דם; ההוכחה לקיומו של "דם יהודי" התבססה על מאפיינים אנתרופולוגיים, כמו אורחות חיים והרגלים "יהודיים" (כמו הליכה לבתי כנסת), או על ידי התחקות אחרי ההיסטוריה המשפחתית. כאשר הבדלים בין קבוצות תרבותיות מנוסחים בשפה ביולוגית, התרבות נתפסת כגזירה של הטבע. כמו בטבע, כמו בביולוגיה, התכונות של הקבוצות נתפסות כמהותיות ובלתי משתנות. כאן אנו עומדים בפני סתירה לכאורה: למרות ש"הגזע" אינו קטגוריה ממשית של הטבע, הוא הופך לקטגוריה ממשית במציאות בשל הדִמְיוּן שלו בתרבות האנושית. הפמיניסטית הצרפתייה קולט גיומן (Collette Guillaumin) כבר הצביעה על הסתירה הזו כשקבעה: "גזע לא קיים באמת, אולם הוא מדומיין בתרבות האנושית. גזע אינו ממשי, אבל בשמו נהרגים אנשים". השיח על הגזע התפתח והשתכלל באירופה ואף יושם כמדיניות בקולוניות שמעבר לים (במקרה של האימפריאליזם) או באירופה עצמה (למשל, האנטישמיות כלפי יהודים או כלפי מוסלמים). לשיח המדעי והאנתרופולוגי על הגזע היה כוח עצום שכן בשמו נרצחו אנשים:  שיח זה היווה תשתית הכרחית להשמדת יהודי אירופה. משום כך, למרות שאנו נדרשים לדחות מבחינה מוסרית את השימוש ב"גזע", איננו יכולים להכחיש את קיומו מבחינה סוציולוגית.

 

(2) גזענות מושוות למדיניות הגזע הקיצונית של גרמניה הנאצית. ההשוואה למדיניות הגזע הקיצונית של המדינה הנאצית מקשה להגדיר גזענות בהקשרים אחרים. הגזענות הנאצית הייתה כל כך קיצונית, עד שכל השוואה של גזענות, קשה ואיומה ככל שתהיה, מתבטלת בפניה. האם ניתן לכנות באותו שם את המשטר הגזעני הנאצי ואת משטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה? האם ניתן להשוות את הגזענות של המשטר הנאצי לגזענות כלפי שחורים בדרום ארצות הברית בשנות החמישים והשישים? הקושי הזה בא לידי ביטוי גם בהגדרות המילוניות שהיו נהוגות עד לאחרונה. למשל מילון אבן שושן הגדיר גזענות כ"תורת גזע", שהינה "ההשקפה הנפסדת שהארים הם בני הגזע הנעלה והמושלם ביותר". ההגדרה הזאת, המשייכת את הגזענות למדינה הנאצית ולשפת הביולוגיה, חוסמת את היכולת לדבר עליה בהקשרים אחרים. קושי זה מתקשר גם לקושי הבא. 

 

(3) רתיעה מן המושג "גזע" לאחר השואה.  לאחר שנת 1945 הייתה רתיעה משימוש במושג "גזע" ונמצאו לו תחליפים אחרים כמו "יוצאי הגירה". חוקר צרפתי בשם אטיין בליבר (Étienne Balibar) כינה את הגזענות הזאת "גזענות חדשה", משום שהיא מאפשרת את קיומה של "גזענות ללא גזע". "הגזענות החדשה" החליפה את התיאורים הביולוגיים של קבוצות בתיאורים חברתיים ותרבותיים. למשל, בישראל נהוג להשתמש במושג "עדה". עדה מתוארת כקבוצה בעלת היסטוריה משותפת והרגלים חברתיים ותרבותיים זהים. למרות שהיא לקוחה ממילון תרבותי, "עדה", כמו "גזע", היא מושג מדומיין. חשוב לציין שתיאורים של "הרגלי עדות" אינם תמיד גזעניים. אפשר לומר, ללא שמץ של גזענות, שיוצאי תימן נוהגים ללכת לבית הכנסת בשיעורים גבוהים מאשר יוצאי ברית המועצות. אולם כאשר התכונות "העדתיות" הופכות לאמירות נורמטיביות, שמסבירות נחיתות או עליונות של קבוצות, הן הופכות לגזעניות. שיעור ההליכה הגבוה לבית הכנסת יכול להיתפס כמאפיין גזעני, אם הוא משולב, למשל, בדיבור על התימנים כ"פרימיטיביים". מאפיינים תואמי-גזע דומים הם: מספר הילדים הגדול של ערבים או של חרדים, שיעורי ההשכלה הנמוכים של מזרחים, או הטענה בדבר ה"פרזיטיות" של החרדים בשל אי יציאתם לשוק העבודה.

גם הבידוק הביטחוני הסלקטיבי של פלסטינים-ישראלים בשדה התעופה הוא דוגמא מלמדת. הבידוק הביטחוני המפוצל לפלסטינים ויהודים מבוסס על שיקול רציונאלי לפיו ההסתברות לביצוע פיגוע על ידי פלסטיני גדולה יותר מאשר על ידי יהודי. גם אם טענה זאת נכונה אמפירית, ניתן להעמיד מולה את הטענה שהפגיעה בזכויות אדם חמורה מן הסיכון (כמעט האפסי) שיילקח אם תתבטל הבדיקה הסלקטיבית. לכך יש להוסיף את התופעה הבלתי נמנעת של השפלת האזרחים הערבים בעקבות הבדיקות המפוצלות. אולם גם אם נקבל את הסיבה הבטחונית כסיבה הרציונאלית, עדיין התוצאה היא הצדקתה של גזענות בחסות המדינה. וחמור מכך: האזרח הערבי נתפס כסיכון בטחוני לא רק בשדה התעופה אלא בכל מקום ומקום: בקניון, באוניברסיטה, במקומות העבודה, במסעדות או במסעות להשכרת דירות באזורים יהודיים כמו בצפת או בתל אביב. תפיסת הערבי כסיכון בטחוני באה לידי ביטוי בולט בתיקון לחוק האזרחות, המונע מפלסטינים בעלי אזרחות ישראלית לחיות בישראל עם בנות ובני זוגם תושבי השטחים, עזה או התפוצות הפלסטיניות האחרות. ישראל הגדירה את התפוצות הללו כמדינות אויב, והשתמשה גם כאן בנימוק בטחוני. תיקון זה יצר מסלולים נפרדים בחוק האזרחות: ליהודים ולערבים. יש לומר, כי חנה ארנדט (Hannah Arendt) הזהירה כבר ב-1950, בעקבות הלקח של ההיסטוריה האירופית, שתיקונים והטלאות בחוק האזרחות הינם מאפיינים של משטרים גזעניים.

בשל שלוש המורכבויות הללו של הגדרת הגזענות כביולוגית, אני מבקש להרחיב את ההגדרה ולתקנה באמצעות מושג סוציולוגי אלטרנטיבי: "הגזעה" (racialization). הגזעה מאפשרת לנו לדון בקיומו של שיח גזעני, מבלי לעסוק בקטגוריה האנכרוניסטית של "גזע". היא מאפשרת להגדיר גזענות לא רק בשיח הביולוגי אלא גם בשיח התרבותי הרחב יותר.

 הגזעה הינה הבחנה בין קבוצות על בסיס של גזע, או על בסיס של מושגים תרבותיים תואמי-גזע כמו מגדר, ארץ מוצא, מקום מגורים, או שם משפחה. על ידי הפיכת המושג ("הגזע") לפעולה ("הגזעה") אנו נמנעים מלהכיר בקטגוריה הפיקטיבית של הגזע. הגזעה אינה מושג סטטי אלא פעולה סוציולוגית:

הגזעה הינה פעולה של דמיון אנושי באמצעות מאפיינים ביולוגיים (למשל: צבע עור, אורכו או רוחבו של האף או גודל השדיים), חברתיים (למשל: עוני, ארץ מוצא ומעמד חברתי) או תרבותיים (למשל: דתיות או גודל משפחה), ושימוש במאפיינים אלו, שנתפסים כ"טבעיים" ובלתי משתנים, כדי להעניק לגיטימציה להיררכיות בין קבוצות ואנשים. 

הגזעה מאפשרת לאתר גזענות גם בשפות שאינן שפת הביולוגיה. למשל, ביום הפריימריז למפלגת העבודה, בנובמבר 2005, התראיינה אחת מתומכות אהוד ברק לתכנית רדיו, ואמרה שהמאבק בין שני המועמדים: אהוד ברק ועמיר פרץ, מזכיר לה תחרות בין טייס F-16 לבין נהג משאית. קשה לקבוע במדויק מהו המרכיב הגזעני באמירה הזאת. ניתן לטעון לזכותה של הדוברת שהיא השוותה בין שני מקצועות (טייס ונהג) ולא בין שתי קבוצות ביולוגיות (מזרחים ואשכנזים). אולם ברור שבקונטקסט של הדיון, קיים שובל גזעני בדברים הללו. רק זמן קצר לפני כן, תוארו תומכי פרץ במפלגת העבודה כ"פלנגות צפון אפריקאיות". הדוגמא הזאת מלמדת מדוע חשוב לאתר גזענות המנוסחת בשפה חברתית (במקרה זה: מקצועות) ולא בשפה ביולוגית ישירה. דוגמא נוספת היא החוק שמאפשר לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים לסנן אנשים שאינם "מתאימים תרבותית" לחיי הקהילה ביישוב. המונח "התאמה תרבותית" הוא גמיש ורחב ולכן הוא מאפשר גזענות על בסיס של לאום, מעמד ומגדר. על הבסיס הזה נדחים ערבים, מזרחים ממעמד נמוך או נשים חד הוריות. גם הביטוי "מסעודה משדרות", אשר הוטבע בשנות התשעים כבסיס למדיניות שוויונית של טלוויזיית ערוץ 2, מאפשר גזענות ללא גזע. הביטוי מבטא את הכוונה להרחיב את תכניות הטלוויזיה לאנשי פריפריה ממעמדות נמוכים. "מסעודה משדרות", כאישה מזרחית פשוטה, נקבעה כאמת המידה הנמוכה ביותר לצריכה של טלוויזיה. גם הביטוי שטבע אהרון ברק "מבחן בוזגלו" מתייחס לשוויון מלא של כל האזרחים בפני החוק. השם "בוזגלו" בא לבטא סטאטוס נמוך של אדם ללא נגישות למוקדי הכוח. גם "מסעודה משדרות" וגם "מבחן בוזגלו" הם ביטויים גזעניים המנוסחים בשפה לא ביולוגית. במקרה הראשון, אין ניסוח של "הגזע", אולם השם מסעודה והמגורים בשדרות מספקים לנו את האינפורמציה החסרה. במקרה השני שם המשפחה "בוזגלו" הוא מסמן ברור דיו. שני הביטויים הללו, שהומצאו מתוך כוונה לתקן מציאות של אי שוויון, הם ביטויים גזעניים. הם גם הצביעו על העובדה שקיים פער "גזעי" בין מזרחים ואשכנזים בישראל. הפער בין התיאורים הללו תוך שימוש בשמות ומקום מגורים, לבין תיאורים גזעיים ביולוגיים הוא סמנטי בלבד. אלו הן דרכים שונות לבטא גזענות כלפי קבוצות. הדוגמאות הללו מלמדות כיצד נעשית גזענות לא על ידי "גזע" אלא על ידי "תואמי-גזע". תופעות דומות ניתן למצוא בשדות מגוונים כמו בספרות, בקולנוע, בפוליטיקה, במקומות העבודה, בשדות התעופה, או בגבולות.

עד עתה הצבענו על כך שהמאפיינים של הגזענות עברו בשבעים השנים האחרונות מן הביולוגיה אל החברה והתרבות. עם זאת, כדאי לשים לב גם לתנועה היסטורית הפוכה אשר מתרחשת בעשור האחרון; השיח על הגזע חזר לקדמת הבמה, לצד הדיבור העקיף של השיח החברתי והתרבותי. בתנופה שמזכירה את התנופה של סוף המאה ה-19, גם הביולוגיה חוזרת לסדר היום. השיח הביולוגי מקודם על ידי מדענים ורופאים. הבהלה לבדיקות גנטיות לפני הריון או במהלך הריון היא דוגמא אחת לאופן שבו נעשית הגזעה של תהליכים ופרוצדורות. גם כאן, למרות שניתן להסביר את בטריית הבדיקות הגנטיות המתירנית של ישראל בהסברים רציונאליים, הן עדיין מאפשרות תהליכים של הגזעה באמצעות הביולוגיה. לאור הבו-זמניות של גזענות במספר שפות (ולא רק הביולוגיה), אני מבקש להגדיר גזענות בצורה מרחיבה כ:

ייחוס של נחיתות לאדם או לקבוצה, על בסיס של תכונות סטריאוטיפיות שמנוסחות בשפה ביולוגית, חברתית או תרבותית. בשיח גזעני נתפסות תכונות אלו כנחותות, כבלתי משתנות וכמהותיות לאותה קבוצה.    

 על פי הגדרה זאת, גזענות יכולה להיות מופעלת כלפי כל קבוצה, גם כלפי בני קבוצות דומיננטיות וחזקות. עם זאת, כאשר היחסים בין הקבוצות אינם שווים, גזענות כלפי מיעוטים וכלפי קבוצות מוחלשות מעצימה את אי השוויון הקיים ממילא ואף מעניקה לו הצדקה. האתגר האמיתי של המלחמה בגזענות הוא לאתר אותה גם כאשר היא מנוסחת בשפה רציונאלית, שבתוכה מטושטשת התופעה.

 לקבלת חומרים חינוכיים נוספים לחצו על 'הצטרפו לקבלת עדכונים'

במשבצת הסגולה משמאל, למעלה


*  יהודה שנהב הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון ון ליר בירושלים.
** תודה לחגי בועז, לריבי גיליס, לדפנה הירש ולאפי זיו על הערותיהם המועילות. לקריאה נוספת: יהודה שנהב ויוסי יונה (עורכים) (2008), גזענות בישראל. תל אביב וירושלים: הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים.

תכנית העמקה באזרחות בשיתוף עם מט"ח: מגנים על הדמוקרטיה

פורסם בתאריך 15 במרץ 2012

תכנית העמקה זו, המאושרת על ידי הפיקוח על האזרחות במשרד החינוך, פותחה על ידי צוות אזרחות של מט"ח ומחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח.

התכנית מציעה עיסוק מתוקשב וחדשני, תוך שילוב מתודות של למידה פרונטאלית ולמידה מרחוק, בערכים שונים הקשורים בהגנה על הדמוקרטיה:

ב-65 שנות קיומה של מדינת ישראל, הדמוקרטיה הישראלית עמדה בהצלחה במבחנים קשים רבים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות מטרידות של ניכור ועוינות בין הקבוצות השונות המרכיבות את הפסיפס הישראלי, תופעות אשר מסכנות את העתיד המשותף בישראל. התכנית מבקשת לעודד שיח חינוכי על סוגיות המורכבות המעסיקות אותנו כחברה: יחסים טעונים בין רוב למיעוט, פערים חברתיים ההולכים וגדלים, אי שוויון מגדרי, מתח בין לאומיות ודמוקרטיה, חוסר אמון כלפי הפוליטיקאים והשלטון ועוד. בניסיון להעניק למורים כלים להתמודדות חינוכית עם המצב, פותחו יחידות לימוד מגוונות. השיעורים מתאימים לגילאי חט"ב ותיכון.

להרשמה וקבלת מידע על התכנית ויחידות הלימוד השונות באתר מט"ח, לחצו כאן.