ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

הזכות לשוויון

פורסם בתאריך 26 במאי 2011

האם באמת שורר שוויון במדינת ישראל על כל היבטיו?

"כל בני האדם נבראו שווים"– לכאורה, משפט זה, המבטא את העיקרון הבסיסי של שוויון בין כל בני האדם, נראה לנו מובן מאליו. הוא מבוסס על אמונות דתיות, על עקרונות מוסר אוניברסליים, על אמנות בין־לאומיות ועל חקיקה. אך הגם שיש הסכמה רחבה לגבי תוכנו, בפועל, הוא רחוק מלהיות מיושם.

לאחר שנחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קבעו שורה של פסקי דין כי הזכות לשוויון היא זכות חוקתית הנגזרת מהזכות לכבוד; אולם שישים ושתיים שנה לאחר הקמת המדינה עדיין אין בישראל עיגון חוקתי מפורש לזכות לשוויון. מדינה המבקשת לנהוג בשוויון אמורה להקצות את משאביה בהוגנות, ואף לפעול במרץ לסגירת פערים חברתיים בקרבּהּ.

האם נשים שוות לגברים?

המשך…

תחרות עיצוב כרזות לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי 2011

פורסם בתאריך 11 במאי 2011

"זכויות האדם הן של כולנו!"

 

תחרות עיצוב כרזות לבני הנוער בבית הספר העל יסודי לרגל יום זכויות האדם הבינלאומי 2011

מדי שנה מצוין בישראל יום זכויות האדם הבין-לאומי בתאריך 10 בדצמבר. ביום זה, בשנת 1948, התקבלה בעצרת הכללית של ארגון האו"ם ה"הכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם". בהכרזה מופיעות הזכויות השונות עליהן הפרט והמדינה מחויבים לשמור.

הלימוד אודות זכויות האדם והאזרח והשמירה עליהן הם מהותיים לקיומנו כבני אדם וכאזרחים במדינה דמוקרטית. על כן, ראוי לעסוק בנושא זה בכל שנה מחדש. מדי שנה מציינת מערכת החינוך את יום זכויות האדם בשיעורים מיוחדים, מפגשים, הרצאות ועוד. בין היתר מתפרסמת מדי שנה כרזה מקורית, המתמקדת באחת הזכויות המופיעות בהכרזת האו"ם, ומופצת לכל בתי הספר בארץ בצירוף מערך שיעור. פעילות זו נערכת בשיתוף פעולה בין האגודה לזכויות האזרח בישראל למשרד החינוך. ניתן לצפות בכרזות ובמערכי שיעור משנים קודמות באתר המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך וכאן באתר מחלקת החינוך של האגודה.

המשך…

חומר רקע – הזכות להשתתפות פוליטית

פורסם בתאריך 7 במאי 2011

 "כל אדם זכאי להשתתף בניהול ארצו בין השתתפות ישירה ובין דרך הנציגות, שנבחרה בבחירות חופשיות".

(מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם, סעיף כ"א)

 

בדמוקרטיה נתפס האדם כיצור תבוני, אוטונומי, חופשי, וכבעל יכולת לקבל החלטות לגבי חייו, הן כפרט והן כחבר בקבוצה. העם, הוא הריבון, מורכב מפרטים שונים ומקבוצות שונות, וכולם בעלי אינטרסים שונים ותפיסות עולם שונות, כאשר כל האזרחים שווים בזכותם לקחת חלק בהכרעות. את ריבונותו מבטא האזרח באמצעות השתתפות פוליטית, המכוונת להשפיע על פעילות הממשל: הן השפעה ישירה על עיצוב מדיניות או על יישומה, והן השפעה בלתי ישירה, דרך בחירת נציגיו בשלטון.

להשתתפות פוליטית, כפעולה המכוונת להשפיע על קבלת ההחלטות הדמוקרטית, יש חשיבות רבה במשטר דמוקרטי. ראשית, בהעניקה לגיטימציה לשלטון, השתתפות פוליטית מהווה את הכוח המניע בדמוקרטיה. שנית, ההשתתפות הפוליטית מהווה את ערוץ התקשורת דרכו יכולים אזרחים להעביר אל אנשי הציבור מידע המתייחס לשיקול דעתם ולבחירותיהם בשאלות מדיניות שונות, ואף להפעיל עליהם לחץ על מנת שהכרעותיהם ימצאו בהלימה עם העדפות אלה.

 

למערכי שיעור בנושא הזכות להשתתפות פוליטית.

חומר רקע – הזכות לקיום בכבוד

פורסם בתאריך

"כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו."

מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף כ"ה

 

דומה שמבין שלל זכויות האדם, הזכות לקיום בכבוד מעלה קשיים גדולים במיוחד. מהו למעשה "קיום בכבוד"? כיצד יש לקבוע כי רמת חיים מסוימת מצויה מתחת לרף הקיום בכבוד? האם קיום בכבוד הוא דבר מה אבסולוטי, או שמשמעותו משתנה ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה?

מהגדרת הזכות לקיום בכבוד (ראו לעיל) משתמע שהיא מחייבת את המדינה להגן על האזרחים מפני מחסור חומרי – רעב, מקום מגורים, לבוש וכיוצא בזה. עם זאת, אפילו בהגדרה פשוטה זו צצים מיד סימני שאלה: האם התביעה לקיום בכבוד כוללת בהכרח חיבור לחשמל ולמים? האם על המדינה לספק את המינימום ההכרחי הדרוש – קורת גג מעל לראש ותו לא – או שעליה לדאוג לקיום ראוי ביחס למצב בקרב כלל האוכלוסייה?

ארגונים חברתיים רבים מסרבים לקבל את הגדרת המינימום ההכרחי והמחסור החומרי, וטוענים כי חובתה של המדינה רחבה יותר. לפי תפיסה זו, הזכות לקיום בכבוד כוללת זכויות נוספות מאלו הבסיסיות, דוגמת הזכות לחינוך ולתרבות. כדי שיוכל אדם להתקיים בכבוד לא די בכך שתהיה קורת גג מעל לראשו ופיסת לחם בצלחתו, אלא שעליו להיות מסוגל לכתוב ולקרוא, לפתח את עולמו הרוחני ואת יכולותיו. למעשה, השאלה שבמוקד הדיון היא איזו הגדרה אנו בוחרים להעניק למונח "רמת חיים נאותה" שמופיע בהצהרת זכויות האדם. יש הטוענים כי המילה "נאותה" מתייחסת לרף בסיסי המאפשר קיום, ויש הטוענים כי קיום בכבוד של האדם, בשונה מזה של בעל החיים, מחייב התייחסות לממדים אחרים זולת מזון ובריאות פיזית.

 

הזכות לקיום בכבוד – 2006

 

למערכי שיעור בנושא הזכות לכבוד