וירוס הקורונה מדגיש את הפערים בין מערכות החינוך העברית והערבית בישראל ■ כדי שלמידה מקוונת תצליח, נדרשים משאבים חומריים, כמו מחשב בכל בית ותשתית אינטרנט יציבה.

מאת חולוד אידריס ויעלה מזור

בימים לא קלים אלו מערכת החינוך משקיעה מאמצים אדירים כדי להתמודד עם איום הקורונה ועוברת ללמידה מקוונת מהבית. שעת חירום מעלה על פני השטח את הפערים האדירים שקיימים בחברה בישראל גם בשגרה, בייחוד בין מערכות החינוך הערבית והעברית. נראה שכאשר המערכת פועלת על פי ברירת המחדל שלה היא לא מכוונת לכתחילה לדאוג לתלמידים ומשפחות בחברה הערבית ועל כן מפספסת לפחות שלוש פעמים:

ראשית, למרות שמערכת החינוך הערבית משרתת כמעט רבע מהתלמידים בישראל, האתרים של משרד החינוך שאמורים לשרת את כלל ההורים והתלמידים – כמעט ולא מתורגמים לערבית. לדוגמא, הפורטל הייעודי להורים וכן זה הייעודי לתלמידים – ובהם מידע רב בנוגע לנושאים מגוונים שבשגרה וכמובן גם הודעות במצב חירום – קיים רק בעברית. אפילו הפורטל הפדגוגי, שבו מוצעים כעת השיעורים המקוונים ללמידה מרחוק – אינו זמין בערבית במלואו. אמנם מוצעים בו שיעורים בערבית אך נדרש לכך תיווך של אדם הקורא עברית היטב ובוודאי לא משהו שילדים ערבים בגיל יסודי יוכלו לעשות לבד. מבדיקת עמותת סיכוי נמצא כי נכון לכתיבת מאמר זה, ללומדים בעברית מוצעים באתר פי 2 מקצועות לימוד מאשר לדוברי ערבית (10 לעומת 5). בנוסף, כבר כמה שנים שאין מפקח ארצי ערבי לנושא תקשוב מערכת החינוך. אחת התוצאות היא שכעת, בעת הצורך, פחות מורים בחברה הערבית ערוכים לנהל את הלמידה מרחוק וחסרות הדרכות למורים בשפה הערבית שמותאמות לצרכים הספציפיים שלהם.

מערכת החינוך מפספסת פעם שניה משום שכדי שלמידה מקוונת תצליח, נדרשים משאבים חומריים כמו מחשב בכל בית ותשתית אינטרנט יציבה. מערך הלמידה לשעת חירום אינו לוקח בחשבון את החסמים הרלבנטיים ולכן אינו מקדם פתרונות הולמים. כך למשל, הפער הדיגיטלי בין החברה היהודית והחברה הערבית הוא עובדה קיימת שצריך להתמודד אתה כעת: יש פערים סוציו אקונומיים בין שתי החברות ויש פערים משמעותיים באיכות תשתיות המחשוב והאינטרנט בין יישובים יהודים וערבים רבים – והם משפיעים על האפשרות ללמידה מקוונת. המצב חמור במיוחד בקרב ילדי הכפרים הלא מוכרים בנגב – כיצד הם אמורים להשתתף בלמידה כאשר  לרובם אין חשמל ותשתיות אינטרנט בסיסיות? בחברה בה המחשבים אינם זמינים מספיק, ישנו שימוש נרחב יותר בטלפונים החכמים. סקר של הלמ"ס מצא כי  71% מהאזרחים הערבים דיווחו שהם משתמשים באינטרנט בטלפון ורק 43% מהם דיווחו שהם משתמשים במחשב בבית. (לעומת 77% מהאזרחים היהודים) אך במועד כתיבת שורות אלו עדיין מרבית התכנים לא מתאימים לגלישה בנייד. אגב, ניתן היה למנוע חלק מהבעיה על ידי פרויקט "מחשב לכל ילד", שכבר תוקצב – אך הוקפא בגלל הבחירות. משרד החינוך חייב להתאים את התכנים באופן מלא לשימוש בנייד ולטווח הרחוק, יהיה עליו להפעיל מחדש את פרויקט "מחשב לכל ילד". המשך…

מורות ומורים, נשות ואנשי חינוך יקרים,

כמעט שבועיים חלפו מאז נסגרו שערי הגנים ובתי הספר, ונראה כי המצב החדש, שמערכת החינוך בישראל מעולם לא התנסתה בו עד היום, יימשך עוד זמן רב. בימים שעברו למדו מוסדות החינוך וצוותי ההוראה להתמודד עם האתגרים הרבים הכרוכים במעבר ללמידה מרחוק, תוך ניסיון לשמר את הקשר האישי עם התלמידים והתלמידות ולתת מענה להמשך שגרת לימודים. כל זאת, במצב של חוסר ודאות גדול לגבי העתיד לבוא והתמודדות עם שעת משבר ממשי הנוגע לא רק לתחום החינוכי אלא לכל היבטי החיים.

בימים אלה עומדת האגודה לזכויות האזרח על משמר זכויות האדם והדמוקרטיה ביתר שאת, לצד מתן מידע וסיוע לקבוצות הנפגעות מהמשבר. כחלק בלתי נפרד ממאמץ זה, גם אנחנו במחלקת החינוך של האגודה פועלות להמשיך ולקדם חינוך לזכויות אדם ולדמוקרטיה גם בימי קורונה, וזאת בהתאמה לתנאים המערכתיים והחינוכיים החדשים שנוצרו.

במסגרת זו, נציע בכל שבוע מערכי שיעור העוסקים בנושאים אלה, החשובים תמיד ובפרט בתקופת חירום כמו זו שאנו נמצאים בה כעת.

מערך שיעור בנושא: משבר הקורונה והפגיעה בזכויות עובדים

מערך שיעור בנושא: משבר הקורונה והפגיעה בזכויות אזרחיות

אנו מזמינות נשות ואנשי חינוך לשתף אותנו בפעילויות חינוכיות ובחומרי למידה העוסקים בנושאים של זכויות אדם, גזענות ודמוקרטיה בזמן קורונה, כדי שנוכל להפיצם (כמובן עם קרדיט מתאים) לכמה שיותר מורות ומורים שיוכלו לעשות בהם שימוש ללמידה מרחוק (או גם לזמנים וצרכים אחרים). אנא פנו למסי: mesi@acri.org.il.

בברכה ובהוקרה עמוקה על פועלכם/ן בימים טרופים אלה,

צוות מחלקת חינוך.

כבכל שנה, ב-21 במרץ צוין היום הבינלאומי למאבק בגזענות, והפעם כשברקע מגפת הקורונה שהתפשטה ברחבי העולם. בחינת המגפה בהקשר זה, מאפשרת לנו להבין היבטים שונים של תקופתנו הקשורים בגזענות ובמאבק למיגורה.

בצד השלילי, ניתן להבחין בארץ ובעולם בהאשמות שקריות מבוססות גזענות שהתפרסמו ברשתות החברתיות. קודם כלפי הסינים, לאחר מכן כלפי האסייתיים בכלל, וכחלק מגל ההדף של האשמה כללית כלפי עמים או אזורים בעולם. זה הגיע, שלא במקרה, כלפי פליטים, אפריקנים, יהודים ועוד. גבולות הגזענות אינם ברורים בשעת משבר. וכשמאשימים קבוצה מסוימת, גזענים נוטים להכליל את הקבוצות שהם הכי שונאים, שנמצאות בקרבתם. כפי שנעמי קליין כותבת, לצד האקולוגיה הרדיקלית קיימים גם אקו-פשיסטים, התולים ב"באחרים" את כל ההאשמות על המצב בעולם. למרות שכיום כבר ברור שאין גבולות למגפה, חלק מצעדי המנע מצד ממשלות לאומיות נגד התפשטות נגיף הקורונה כוללים גם את סגירת הגבולות. תהליכים אלה עשויים להפוך את "האחר" שמעבר לגבול לאויב הפוטנציאלי. יתר על כן, בארה"ב ובארצות אחרות משמשת המגפה כאישור בדיעבד ללאומנות ושנאת זרים. באופן דומה, בישראל היא משמשת סיבה לסגר על הגדה המערבית ועל עזה, ואישור בדיעבד למציאות שקיימת כבר עשרות שנים. עוד חשוב לזכור בהקשרים אלה, כי המוחלשים ביותר בחברה – המודרים, העניים, המובטלים, בני אדם שתחת דיכוי מתמיד –  הם הפגיעים ביותר במצבים אלו. הם היו מודרים ועזובים לפני כן, והמשבר הנוכחי רק מאיץ את התהליכים שמהם סבלו עוד קודם.

יחד עם זאת, ולמרות מחיר המגפה, הרי שבצד החיובי חשיפת פגיעותה של האנושות חשובה מאוד כדי להבין לעומק את המשמעות של להיות אדם. כשמחנכים אותנו, ובייחוד את הצעירים, שחיי השפע, זילות חיי האדם ובמיוחד האינדיבידואליזם הם תופעות קבועות ובלתי משתנות, הרי באה המגפה ומחדדת את היותנו בני אדם. אדם – בשר ודם, נפש ותודעה, יצור פגיע, שחייב לא רק לחשוב על עצמו כי אם גם להיות חלק מאחרים, יהיו אלו אשר יהיו; המשפחה, החברים, הילדים, הזקנים והחלשים. כולנו מחוברים וכולנו מחויבים לא רק לעצמנו כפרטים, אלא לכל אדם באשר הוא אדם. אנו מחויבים לכך כדי לשרוד בעצמנו וגם כדי שבני אדם אחרים יוכלו לשרוד. במובנים אלה, כל הפעולות שכרגע אנו עוסקים בהן, משמירה על רווחת הקשישים ועד אלטרנטיבות לילדים ביום יום, הן מעשים שמלמדים אותנו שאין ברירה אלא לשתף פעולה ולמנוע בדידות. אנו עדים לדוגמאות כאלה שמתקיימות בכל העולם, וכל מעשה סולידרי מרגש כיוון שהוא מקטין את החשש מבדידות.

יתר על כן, נגיף הקורונה מלמד אותנו שלמרות השוני המבורך בינינו, אין הבדלים ביולוגיים מהותניים בין בני אדם. לא משנים הגבולות בינינו, צבע העור שלנו, התרבות וכיו"ב – כולנו חשופים לנגיף וכולנו יכולים, פוטנציאלית, לסבול מן המגפה. ככל שנתעמק יותר, נבין עד כמה הגזענות היא המצאה אבסורדית ומשוללת יסוד. המגפה מלמדת אותנו שכולנו שווים מולה, והווירוס הזה, כמו כל מחלה, אינו מוכן לקבל ואינו פועל לפי תורות גזעניות. המשך…

פורום חינוך לזכויות אדם מהווה בית למורות ומורים המאמינים בחינוך ככלי לשינוי חברתי, בחינוך לזכויות אדם, לדמוקרטיה ולמאבק בגזענות. הפורום נועד לספק עבור אנשי ונשות חינוך מרחב למידה, הכשרה ושיתוף, כמו גם כלים מעשיים לאקטיביזם חינוכי והעשרה מקצועית בנושאי זכויות אדם ופדגוגיה ביקורתית.
לאחרונה אנו פועלים להקמת קהילות מורים/ות מקומיות באזורים שונים ברחבי הארץ, כפלטפורמה למפגשים משותפים ולקידום מטרות אלה, בליווי ותמיכה מקצועית של מחלקת החינוך באגודה. במסגרת זו, אנו מזמינים אתכן/ם להשתתף במפגשים הקרובים העוסקים בזכויות אדם, חינוך ומה שביניהם:

מה הקשר בין משבר האקלים לדמוקרטיה ולצדק? ומה הקשר ביניהם לחינוך? מוזמנים/ות למפגש של פורום חינוך לזכויות אדם עם ד"ר ליה אטינגר, מנהלת אקדמית במרכז השל לקיימות, שתענה על שאלות אלו ועל שאלות נוספות. המפגש יתקיים ביום חמישי 5.3 בשעה 20:00, בית הספר לאמנויות בגן הפעמון, רחוב יצחק אלחנן 4 ירושלים. להרשמה לחצו כאן.

חושבים/ות שחשוב לדבר עם תלמידים ותלמידות על נושאים אקטואליים? מתלבטים/ות האם להגיד את דעתכם/ן הפוליטית בכיתה? ואם כבר להגיד – איך ומה להגיד? מוזמנים/ות למפגש של פורום חינוך לזכויות אדם עם עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, שידבר על מה מותר ומה אסור למורה להגיד בכיתה, בחדר המורים, בדף הפייסבוק בפרטי ועוד. המפגש יתקיים ביום שני 16.3 בשעה 20:00, בית הספר גבעול, מבצע עזרא 7 חדרה. יש להירשם מראש בקישור כאן.

מפגשים נוספים ביישובים שונים ברחבי הארץ יתקיימו בהמשך – המשיכו לעקוב!
מוזמנות/ים להצטרף אלינו:
– להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ של פורום חינוך לזכויות אדם לחצו כאן.
– להצטרפות לקבוצת הפייסבוק של הפורום לחצו כאן.
– לפרטים נוספים: ליטל 052-4575605