הגעת לארכיון החומרים החינוכיים של האגודה לזכויות האזרח.
לאתר הסדנא החדש לחצו כאן >>

ברוכים.ות הבאים.ות לסדנא!

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

הנגשה שפתית של מבחני הבגרות בתקשוב לדוברי ערבית

פורסם בתאריך 27 ביוני 2018

האגודה לזכויות האזרח פנתה החודש בדחיפות למשרד החינוך בדרישה לתרגם את מבחני התקשוב לערבית, לקראת הבחינה שתתקיים ביום 21.6.18. מבדיקה שנעשתה באגודה עלה כי 40% מכלל בתי הספר שמלמדים מגמת תקשוב הם בתי ספר ערבים, והבחינות האלה אינן מונגשות להם.

במכתב הפנייה דרשה האגודה כי המשרד יפעל לאלתר לתרגום מבחני תקשוב לשפה הערבית עבור הנבחנים הניגשים למועד קיץ הקרוב ולהנחיית כל הגורמים שתחת אחריות המשרד בדבר החובה להנגיש את בחינות התקשוב לשפה הערבית בעתיד ואכן, החל משנה זו, יתורגמו מבחני הבגרות במקצועות הטכנולוגיים לשפה הערבית.

מעבר לכך שנקודת הפתיחה של הנבחנים הערבים הינה פחותה מזו של נבחנים יהודים מבחינת שליטה בשפה העברית, שכן היא משפיעה על יכולת התלמידים להיבחן באופן המיטבי במסגרת הזמן שניתנה להם למענה על שאלות ובשל קשיי שפה והבנה, ויש בכך כדי להעמיק את הפער בין נבחנים ערבים לנבחנים יהודים הקיים גם כך עקב פערים חברתיים הקיימים בחברה בישראל יש לזכור כי מעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל היא של שפה רשמית.

פסקי דין רבים הדגישו את מעמדה הייחודי של השפה הערבית כשפתו של מיעוט יליד בארץ, ואת חובתו של השלטון לספק לו שירות בשפה זו, העדר תרגום זמין ונגיש בשפה הערבית של בחינות התקשוב של משרד החינוך מהווה אפליה על רקע לאום הן של עובדי משרד החינוך הערבים – מורים ומנהלים כאחד, והן של הורים וילדים הלומדים במערכת החינוך הרשמית בישראל, בנוסף לזכות לחינוך והזכות לחינוך שוויוני של כלל התלמידים הערבים במדינה. עקרון השוויון טבוע ושזור בזכות לחינוך, ובחובה המוטלת על הרשויות המוסמכות לספק חינוך שוויוני לכל ילד בישראל. בלי יסוד השוויון בחינוך, לא ייתן לממש את הזכות לחינוך על כל צדדיה והיבטיה. בלא שוויון הזדמנויות אמתי בחינוך, נפגעת זכותו של אדם לפתח את הווייתו האישית באמצעות רכישת דעת וערכים, ונפגעת זכותו לשוויון הזדמנויות אמתי בהמשך החיים בהגיעו לבגירות.

פניית האגודה לזכויות האזרח למפמ"ר מדעי המחשוב וטכנולוגית המידע

arabic

 האגודה בתקשורת הערבית:

החל מהשנה: תרגום מבחני בגרות במקצועות טכנולוגיים לשפה ערבית

http://almasar.co.il/art.php?ID=97013

http://www.geran.co.il/show-1-44847.html

פגיעה בחופש הביטוי של מורה ברשת אורט

פורסם בתאריך 19 ביוני 2018

אילוסטרציה

ב-6.6.2018 פנינו אל רשת אורט בשל התנהלות מאיימת ומשתיקה כלפי אייל נמר, עובד הוראה ונציג עובדות ועובדים ברשת. מר נמר שיתף בדף הפייסבוק שלו פוסט של כתב "הארץ" אור קשתי, ובה רשימת המשכורות הגבוהות ברשת אורט, תחת הכותרת "כך נראית תועלת הציבור וללא כוונת רווח". לפוסט הוסיף מר נמר מספר משפטים שמשווים בין נתוני השכר של בכירי אורט לבין משכורתו של מורה ותיק ברשת. לא חלפו שעות ארוכות ומר נמר קיבל מכתב בהול מסמנכ"לית משאבי אנוש באורט, שהוכתר ב"התנהלות בלתי הולמת" ומצווה עליו "להסיר את הפוסט השגוי".

בפנייה מחה עו"ד אבנר פינצ'וק על עזות המצח של רשת אורט להתנפל על עובד בשל עובדות שפרסם בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו. הוא ציין כי אין זו הפעם הראשונה שהנהלת אורט מפנה איומים למר נמר, וכי ממכלול הדברים מתקבל רושם קשה וחמור של סתימת פיות ושל ניהול יחסי עבודה במשטר של איום בתביעות סרק. אין לצפות שהתלמידים יספגו ויפנימו ערכים דמוקרטיים וחשיבה ביקורתית – מטרות שעוגנו בחוק חינוך ממלכתי – שעה שמורותיהם ומוריהם מושתקים וננזפים, חרדים למשרתם ולפרנסתם וחוששים לפתוח את פיהם, כתב עו"ד פינצ'וק.

במכתב התשובה שקיבלנו מאורט לא מצאנו כל מענה לשאלות שהעלינו אלא רק חזרה על אותם איומים חסרי שחר שנשלחו למורה בעבר. עו"ד אבנר פינצ'וק: "נותרנו חלוקים על הגבולות שרשת אורט מתיימרת להציב לחופש הביטוי, ולמותר לציין שנמליץ למר נמר ולכל ציבור המורות והמורים לנהוג בהתאם לעמדתנו".

פניית האגודה לרשת אורט, 6.6.2018

תשובת רשת אורט, 12.6.2018

האם מותר לשאול על עמדות פוליטיות בראיון לקראת השירות הלאומי?

פורסם בתאריך 17 ביוני 2018

בכל שנה אלפי בני ובנות נוער לוקחים חלק בשירות לאומי כאלטרנטיבה לגיוס הצבאי בישראל ודרך נוספת לתרום באופן "אחר" לחברה הישראלית בתחומי רווחה וחינוך. הבחירה של צעירים/ות להצטרף לשירות לאומי נעה מסיבות אישיות, אמונה ודת, רפואיות ופוליטיות.

במכתב שפרסם לאחרונה צעיר לקראת כניסה לשירות לאומי בבית ספר, הוא מגולל  את היחס כלפיו בראיונות בעירייה ובית ספר כאשר נשאל (באופן לא חוקי) שאלות אישיות הנוגעות לכך שהוא לא מתגייס לצבא, למצב בריאות נפשו ועמדותיו הפוליטיות. חשוב להבין שמעבר לעובדה ששאלות אלו אינן חוקיות, הצעיר, כמו כל מי שבוחר/ת להצטרף לשירות לאומי עובר סידרה של ראיונות שמהווים סינון לתחומים בהם הוא/היא יכולים/ות להתנדב בהתאם לרצונות, כישורים ויכולות. הנער שענה בכנות לשאלות בראיון במקרה הטוב לא קיבל תשובה חזרה מהעירייה ובמקרה המדאיג קיבל איום מבית הספר בנוגע לעמדותיו הפוליטיות וכך שאסור לו להציג אותם מול ילדי בית הספר מכיוון ש:"התלמידים פה מאוד ימנים". במכתבו ציין הנער כי מי שעושה שירות לאומי מראש קיבל פטור מהצבא ועובר תהליכי מיון בעמותה לשירות אזרחי מאנשי מקצוע מוסמכים שביכולתם לכוון ולנתב את תחום השירות על פי יכולות וקריטריונים של מי שעתיד להשתלב בשירות לאומי. בין אם מדובר בעמדה פוליטית או מצב רפואי, במדינה דמוקרטית שטוענת לפלורליזם, טוענת לקבלת האחר וסובלנות המצב בו צעיר או צעירה נשפטים במוסד חינוכי אם הם "מוכשרים" או "יכולים" לתרום את חלקם הוא אבסורד. עצם השאלות שהופנו אל הצעיר במסגרת הראיון קבלה בנוגע לעמדות הפוליטיות הינו לא חוקי. לצערנו מדובר בתופעה מוסדית רחבה ולא במקרה בודד.

לאור זה חשוב להבהיר: שני החוקים המרכזיים בישראל שעוסקים בנושא זה הם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שקובעים רשימה של נושאים אשר הסתמכות עליהם כקריטריון בראיון קבלה לעבודה, תיחשב כאפליה אסורה. כך למשל, אסור לשאול מועמד לעבודה על נטייתו המינית, על מעמדו אישי, מוגבלותו, ומועמדת לעבודה אסור לשאול האם היא נמצאת בהריון, האם היא עוברת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית. נוסף לכך אוסר החוק על המעסיק לשאול את המרואיינים לעבודה מה גילם, גזעם, דתם, ארץ מוצאם, השקפתם הפוליטית, האם הם חברים במפלגה או מבצעים שירות מילואים פעיל.כל שאלה או דרישה למידע הנוגעת לרשימת הקריטריונים הללו, נחשבת בחוק ל"שאלה אסורה", הנגועה באפליה אסורה.

יואל נוה לא יודע מהו עוני — לכן הוא מאשים את העניים במצבם

פורסם בתאריך 5 ביוני 2018

משכית בנדל

במקום לקחת את הפירורים מאלה שאין להם — יש לקחת מאלה שבאופן קבוע מקבלים את הנתחים הגדולים.

מזל היא אם חד הורית לילד בן תשע מהקריות, שמנסה להתקיים מקצבת נכות ומקבלת סיוע בשכר דירה. היא פנתה אלינו, לאגודה לזכויות האזרח, מכיוון שהיא מנותקת מחשמל לתקופות ארוכות, כי אין לה כסף לשלם את חשבון החשמל. לאחר מאמצים הצלחנו לתווך לה הסדר תשלומים, שכדי לממש אותו היא נתבקשה להגיע למשרדי חברת החשמל למחרת. כשהתקשרתי לעדכן אותה על ההסדר, היא ביקשה לדחות את ביצועו ביומיים ולהגיע לחברת החשמל רק ביום ראשון. התפלאתי, הרי היא זקוקה כל כך לחשמל, והנה הזדמנות להחזיר אותו. אין לי כסף לנסיעה באוטובוס עד חברת החשמל, היא ענתה לי, ורק ביום ראשון אקבל את הגמלה.

חיה נזרקה מדירה ששכרה עם ששת ילדיה באשדוד, ועברה לדרום תל אביב. היא עובדת בשתי עבודות ניקיון, ומרוויחה רק מספיק בשביל שלא תהיה זכאית להשלמה לגמלה. יש לה ילדה במעון יום, אבל היא לא מצליחה לשלם את ההשתתפות בשכר הלימוד. מדי חודש מאיימים להוציא את ילדתה מהמעון, ומדי פעם גם מונעים את כניסתה לגן, עד שתשלם.

אפשר להאשים את חיה ומזל במצבן, כמו שכלכלנים בכירים ופוליטיקאים המעריצים את השוק החופשי אוהבים לעשות — במספר הילדים שבחרו ללדת, בבחירה באזור המגורים או בניהול תקציב לקוי. אבל בואו נניח לרגע את מזל וחיה, ונדבר על הילדים שלהן. מה הסיכוי של ילדים אלה לקבל חינוך איכותי, שירותי בריאות טובים, או אפילו אוכל מזין וקורת גג סבירה? מה הסיכוי שלהם לרכוש מקצוע שיאפשר להם לתת בעתיד לילדים שלהם חיים אחרים? האם הוריהם יוכלו לסייע להם לרכוש דירה, או שהם נדונים לעבור מדירה שכורה לאחרת, נחנקים מגובה התשלומים לבעלי בתים? האם גם אותם ניתן להאשים במצבם ולהתנער מכל אחריות עליו? הילדים האלה לא בחרו בחיים כאלה, וקשה להאשים אותם בבחירה תרבותית בבטלה ובהישענות על המדינה.

קשה אבל אפשרי. עובדה. יואל נוה, הכלכלן הראשי הפורש של משרד האוצר, מצליח. מהראיון אתו ("מי שבוחר להיות עני — המדינה לא צריכה להציל אותו; זה עניין תרבותי", TheMarker, 30.5.2018), נראה כי נוה אינו יודע ואינו מבין מהו עוני, ומהם החסמים שעומדים בפני אנשים עניים שמנסים לשרוד. הוא רואה לנגד עיניו מודל דמיוני של אדם — שלו נקודת מוצא, כלים, מגוון אפשרויות ויכולת בחירה זהים לאלה שלו, של נוה. לכן הוא באמת אינו מסוגל להבין מדוע יש בעולם נשים כמו מזל וחיה, ולמה המדינה בכלל צריכה לתמוך בהן ובילדיהן. לכן הוא גם מטיל על האנשים העניים את האחריות למצבם.

ספק אם נוה או מי מאנשיו במשרד האוצר חיו אפילו חודש אחד על קצבת הנכות שעינו כל כך צרה בהגדלתה, או על קצבת זקנה והשלמת הכנסה. הוא מעולם לא חווה את החרדה שכרוכה בהמתנה ליום תשלום הגמלה. הוא מעולם לא נאלץ להתמודד ממקום של חולשה עם הביורוקרטיה האינסופית במערכות המדינה שהוא מייצג, רק כדי לשרוד.

אבל החשוב ביותר הוא, שמי שקובע את המדיניות שמכריעה אם יהיה או לא יהיה לחם על מאות אלפי שולחנות בישראל — אינו רואה בחוסר השוויון בעיית יסוד. לכן הוא מסרב להביא בחשבון כלי משמעותי להתמודדות עם עוני: החלוקה של עוגת המשאבים וההחלטה מי יקבל את הנתחים הגדולים ולמי יישארו הפירורים.

במקום לקחת את הפירורים מאלה שאין להם, יש לקחת מאלה שבאופן קבוע מקבלים את הנתחים הגדולים. למשל, להטיל מס ירושה, לחלק מחדש את משאבי הקרקע ואת העושר הנדל"ני לאנשי הפריפריה החברתית, לתת דיור ציבורי אמיתי, ולמנוע את תהליכי ההפרטה בכל המערכות הציבוריות, שאליהן זולגות גם שכבות הביניים.

מבחינת נוה, המדיניות הרצויה היא הורדת מסים — והשאר, שיתאימו עצמם למרוץ. החזון שלנו באגודה לזכויות האזרח הוא אחר: מדינה עם רשת ביטחון נורמלית, עם מערכות ציבוריות מתפקדות בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות והרווחה. מדינה שבה נדע שיש לנו על מי להישען בעת זקנה או מצוקה, ושתאפשר לנו להרים קצת את הראש מעל מרוץ ההישרדות.

הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח

פורסם לראשונה ב TheMarker 4.6.18