בכל שנה ב-16 בנובמבר מציינים ברחבי העולם את יום הסובלנות הבינלאומי. אבל למה בעצם צריך את "יום הסובלנות?"
העולם בו אנו חיים עדיין אינו מושלם. עוד משחר ההיסטוריה החברתית של האנושות, בני אדם הונעו והופעלו מתוך היכולת שלהם להתגבש כקבוצות הומוגניות שהתאחדו תחת הנהגה כלשהי סביב רעיון או מטרה משותפים. הקרבה הביולוגית, הלשונית והחברתית של בני הקבוצה תורמות ללכידות הפנים-קבוצתית, אך ככל שנוצרו והתפצלו להן עוד קבוצות נפרדות ומובחנות, והתחדדו הזהויות של קבוצות, כך גם עלתה והתגברה ההיבדלות, והקבוצות השונות, שפיתחו לעצמן פעילויות, מנהגים ומאפייני תרבויות שונים, הלכו ושמרו מרחק אחת מהאחרת. וכשקבוצות שונות ומובדלות תרבותית ו/או ביולוגית פוגשות אחת בשנייה לראשונה, מתרחשת התנגשות שבה כל קבוצה מתוך השיח הפנימי שלה מזהה את האחרת בתור סוטה ומוזרה.
מאפיינים מסוימים של תבנית תרבות אחת עלולים להיתפס כטאבו, או כנחותה וטיפשית בעיני האחרת, ובדרך כלל מה שמתרחש זה שהקבוצה החזקה יותר, מתוך ראיה אתנוצנטרית שהיא מוצלחת מהאחרת, משוכנעת בצדקתה המוסרית, ולכן מרשה לעצמה לנצל את עוצמתה כדי להשליך השפעתה בכפייה על הקבוצה החלשה או הקטנה יותר, לנצלה, לשעבדה, לגנוב את מחצביה ואוצרותיה, ואף להכחיד אותה.
למרות ההשתלשלות ההיסטורית האנושית, חשוב להדגיש כי גזענות אינה עובדה שרירה שקיימת באמת בעולם, אם כי זהו רעיון מדומיין, פרי מוחו הקודח של האדם. גוון עור שונה ואיברים מסוימים שבולטים יותר או פחות – אלה אמנם הבדלים הנקלטים בחושינו, אך ההשלכה של תכונת אופי מסוימת שמתבצעת על כל קבוצת האנשים שבעלי אותו מאפיין תרבותי/ביולוגי, זוהי בעצם "הגזעה". "הגזעה" עפ"י פרופ' יהודה שנהב, היא מונח סוציולוגי שעושה הבחנה בין קבוצות על בסיס של גזע, או של מושגים תרבותיים תואמי-גזע, ועל ידי הפיכת המושג לפעולה (גזע – הגזעה), אנו נמנעים מלהכיר בקטגוריה הפיקטיבית של הגזע.
ראשית הרעיון של כלל או חוק אוניברסאלי הרואה בכל בני האדם באשר בעלי זכויות שוות לשוויון, לחופש, ולכבוד, החל בסוף המאה ה-18, עת עליית "תקופת ההשכלה" והנאורות באירופה, והתרחשות המהפכות הצרפתית והאמריקנית. אירועים אלה הובילו ונתנו השראה לגלים של הוגים ופילוסופים שכתבו, פרסמו וחקקו את ערכי המוסר. ערכים שהפכו לאוניברסאליים כשאמנות האו"ם אימצו אותם וכמעט כל מדינות העולם חרטו אותם על דגלן – לא להפלות אדם לפי מינו, צבע עורו, שפת הדיבור, הדת שלו, או מוצאו האתני.
אך למרבה הצער, למרות לקחי ההיסטוריה, ישנם עדיין מקומות רבים בהם מוסר ההשכל לא הופק, ותופעת הגזענות לא לגמרי הורידה את ראשה בכדור הכחול שלנו. אדרבא, בעידוד כוחות רטוריים פוליטיים ודתיים וכלכליים גלובליים שהולכים ומתחזקים, הגזענות עודנה חיה ובועטת, מאיימת, משפילה, מכאיבה והורגת.
הפרקים המחרידים והשפלים ביותר בהיסטוריה של האנושות הם אלו שבמרכזם חברה מודרנית ומתקדמת שאימצה לה ערכים גזעניים והפכה אותם לבסיס ויסוד מרכזי בתפיסת עולמם, ויישמו אותה הלכה למעשה על גבי עמים אחרים, שנתפסו כנחותים לשיטתם. דוגמאות לכך ניתן לראות בתקופת העבדות בארה"ב, שלטון הבלגים בקונגו בסוף המאה ה-19, ובשלטון הנאצים בגרמניה במאה ה-20. מקרים אלה כל פעם מחדש עוררו לאחר מעשה קולות זעזוע וגינויים חובקי עולם, אך למרבה הצער, בפעמים רבות הם נעשים רק בתור מס-שפתיים, ומנהיגים ופוליטיקאים די מהר חוזרים ועושים שימוש ציני אופורטוניסטי בשיח מפלה וגזעני על מנת לקצור רווחים אלקטוראליים המתבססים על בורות הציבור ורגשות פחד שלו.
סובלנות היא בין הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה. סובלנות היא הנוהג של אדם או קבוצה להתייחס בכבוד, בהבנה ובהיעדר אפליה כלפי השונים ממנו מבחינה חברתית, תרבותית או דתית, גם אם הוא אינו מסכים עם דעותיהם, התנהגותם או אמונתם. סובלנות היא האפשרות לקיים חיים של דו קיום, גם בתנאים של חילוקי דעות קשים ואי הסכמות. יום הסובלנות הבינלאומי מאפשר לנו לבחון את עצמנו, לאתר את חוסר הסובלנות המתבטאת באפליה, אלימות ואי צדק, הנובעת מחוסר ידע ומפחד. חינוך לסובלנות מאפשר לתלמידים לפתח חשיבה עצמית, ביקורת ומוסריות.
שאלות לדיון:
- חשבו על דוגמאות מהתקופה האחרונה אשר בלטו באמצעי התקשורת או בשיח הציבורי אשר לדעתכם/ן מאופיינים בחוסר סובלנות ובמאפיינים גזעניים? נמקו את תשובתכם/ן?
- הביאו ניתוח רעיוני לסיבות האפשריות אשר הובילו לאירועים שבחתם/ן
- מהו שוויון? והאם ראוי שיתקיים שוויון בין כולם?
- מדוע קשה לשנות עמדות או תפיסות בחברה?
- איך בכול זאת ניתן לשנות עמדות קיצוניות ולקדם עמדות סובלניות יותר כלפי השונים מאתנו?
מערכי שיעור העוסקים בנושא הזכות לשוויון.
מערכי שיעור העוסקים בנושא הזכות לכבוד.
