ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

01/05 חג הפועלים

פורסם בתאריך 29 באפריל 2018

ה-1 במאי מצוין מדי שנה ברחבי העולם לביטוי הסולידריות בין פועלים וארגוני עובדים במאבק לתנאי עבודה טובים יותר.

ההפגנה הראשונה באחד במאי התרחשה בטורונטו ב-15 באפריל 1872 על ידי פדרציית ארגוני העובדים שדרשו לשחרר ממעצר 24 פועלי דפוס שהנהיגו שביתה. העצורים שבתו בדרישה להגביל את יום העבודה ל-9 שעות. כיוון שהתאגדויות ושביתות היו באותו הזמן לא חוקיות, השובתים נעצרו ופדרציית ארגוני העובדים ניצלה את ההזדמנות לקיים הפגנה למען זכויות עובדים והגבלת יום העבודה.

בעקבות הצלחת המאבק בקנדה, פדרציית ארגוני העובדים בארצות הברית פתחו בשביתה כללית בדרישה להגביל את יום העבודה ל-8 שעות. השביתה לוותה בהפגנות ומהומות בהן נהרגו כ-7 שוטרים וכ-60 מפגינים אשר לזכרם שינתה התנועה הסוציאליסטית את צבע דגלה לאדום לזכר "דם מעמד הפועלים שנשפך".

בעקבות אירועים אלו, החל מ-1889 ה-1 במאי נחגג רשמית ברחבי העולם כיום חג לפועלים.

למערך פעילות בנושא.

לפעילויות נוספות בנושא זכויות עובדים וזכויות חברתית.

חוק עוקף בג"ץ – עקרון האיזונים והבלמים במדינה דמוקרטית

פורסם בתאריך 28 באפריל 2018

שורשי רעיונות הדמוקרטיה קיימים עוד בעולם העתיק ודרכי יישומן של עקרונות הדמוקרטיה עברו תהליכים ושינויים רבים. מפוליס של אתונה ועד למהפכה הצרפתית, ליישום הדמוקרטיה שיטות רבות ושונות אך רעיון-העל הוא ייצוגיות העם ושלטון העם. לרעיון ייצוג העם להחלטות כלכליות, חברתיות, מדיניות ואף צבאיות לעיתים התווספו מטבע הדברים רעיונות של זכויות אדם ושוויון, פלורליזם, מוסדות מקבילים לבית הנבחרים אשר מייצג את העם, בחירות ועוד. כל אלו עונים על צרכים פוליטיים וחברתיים בכל מדינה שבה הדמוקרטיה שואפת להתבסס, שכן ההיסטוריה רצופה בניצול כוחה החיובי של עקרונות הדמוקרטיה שאפשר למשטרים טוטליטריים חשוכים לעלות ולפגוע בכל עיקרון של זכויות וחופש לאדם ולחברה ואף לשנות סדרי עולם. אחד העקרונות העיקריים שמדינות מבססות בממשלם זה עיקרון ה"איזונים והבלמים", בין אם מדובר בממשל נשיאותי (ארה"ב), ממשל פרלמנטרי (בריטניה) או בממשל מעורב (צרפת) עיקרון האיזונים והבלמים מתמקד במוסדות הממשלתיים השונים וביחסים בניהם. בישראל פועלות הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (ממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט). טבען של הרשויות השונות בדמוקרטיה הן ביקורות, לאזן ולהגביל את כוחן של הרשויות המקבילות בכדי למנוע הצטברות של עוצמה פוליטית בקרב רשות אחת בלעדית.

בישראל, לאורך השנים היו ניסיונות רבים להגביל את כוחה של הרשות השופטת וגם כיום הממשלה פועלת רבות ובדרכים רבות להגביל את כוחו של בית המשפט ב-חוק עוקף בג"ץ, חוק שיאפשר לכנסת לחוקק חוקים שלא התקבלו ונאסרו בבג"ץ לפי מספר הצבעות בממשל ובכך לצמצם את כוחו של בית המשפט בצורה משמעותית. הפגיעה הרבה שעולה מכך בעקרון האיזונים והבלמים תאפשר לממשלה לחוקק חוקים שיפגעו בעקרונות מהותיים במדינות דמוקרטיות כמו פלורליזם, חופש הביטוי, חופש התנועה וחוק כבוד האדם וחירותו. הניסיון לחוקק חוק שמגביל את כוחו של בית המשפט מהווה סכנה ממשית לדמוקרטיה ולעקרונותיה, והראשונים להיפגע מכך יהיו אוכלוסיות מוחלשות, בנוסף לקידום אינטרסים פוליטיים וכלכליים פרטיים של הממשלה מבלי שיהיה אפשר לבלום זאת.

מדינות דמוקרטיות שחרטו על דגלם עקרונות של חופש האדם, זכויות אדם ופלורליזם מקדמות את האקטיביזם של הרשות המחוקקת או לחילופין משמרים את כוחם ושוויונם של גופים בדמות בתי מחוקקים שמטרתם לבקר את הממשלה ולהגביל את כוחה לחוקק כל חוק העולה על רוחם. ישראל, ככל מדינה ששואפת לשמר את הדמוקרטיה ורוח הפלורליזם צריכה להתנגד בכל תוקף לכל חוק שמגביל את כוחה של אחת הרשויות ובעיקר את כוחה של הרשות השופטת.

שאלות לדיון:

  • מדוע צריכים במדינה דמוקרטית לשמר את עקרון האיזונים והבלמים?
  • מה הסכנות בפגיעה בעיקרון האיזונים והבלמים?
  • מה חשיבותה של הרשות השופטת במדינות דמוקרטיות?
  • האם יש מקרים בהיסטוריה שהעקרונות הדמוקרטיים אפשרו לנפילת משטר דמוקרטי?

מבקשי מקלט בישראל – דרום תל אביב

פורסם בתאריך 16 באפריל 2018

במהלך החודשים החולפים הדיון הציבורי הגובר סביב סוגיית מבקשי המקלט בישראל גובר ומעלה שאלות רבות על סוגיית ההגירה, גירוש ובעיקר על מצבה של דרום תל אביב. הדיון סביב מעמדם של מבקשי המקלט בישראל אינו ייחודי, שכן בשנים האחרונות העולם נמצא במשבר ההגירה הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. גל הפליטות העיקרי מאריתריאה וסודן לישראל החל ב2006 וכיום בישראל חיים 40 אלף מבקשי מקלט[1]. בעוד בעולם ההכרה במבקשי המקלט כפליטים עולה, בישראל מתקיימת מדיניות ברורה המסרבת לאפשר לאותם/ן מבקשי המקלט קיום אורח חיים נורמלי. המדיניות באה לידי ביטוי בתהליכי ביורוקרטיה ארוכים, פסילת בקשות מקלט ללא בדיקה[2], חוק ההסתננות, מתקני הכליאה סהרונים וחולות וכמובן ניסיונות הגירוש בכפייה. כל אלו הם פעולות שבבסיסן עומדת תפיסה גזענית, שכן בישראל חיים עשרות אלפי מהגרים לא חוקיים אך כלפיהן לא מופנית מדיניות קשה ומתישה כמו שחווים מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן. הכוננות והלחץ התמידי שתחתיו חיים מבקשי המקלט בישראל פוגעת בזכויותיהם ולקיים חיים שבשגרה כפי שמגיע לכל אדם ואדם, ללא הבדל, צבע, מין, דת, מגדר, לאום.

ההתקבצות של מבקשי המקלט בדרום תל אביב אינה במקרה אלא תוצר של מדיניות מכוונת, כך גם הקושי הכלכלי והבריאותי ובכך התגברה מצוקה חברתית כוללת בדרום תל אביב. הפתרונות שאפשר ליישם בנוגע לדרום תל אביב, מצוקת התושבים ומבקשי המקלט הם רבים ואינם כוללים בתוכם פגיעה בזכויותיהם של בני אדם. הפתרונות הועלו מכיוונים שונים, אך הממשלה וגופים עם אינטרסים כלכליים ופוליטיים דואגים כבר שנים רבות להשאיר את המצב הקיים כפי שהוא או ליישם פתרונות לא הומאניים ולא לטובת החברה.

מכיוון שכל הפעולות הנוגעות למבקשי המקלט בישראל ומצבה של דרום תל אביב נוגעים לאינטרסים כלכליים ופוליטיים ומונעים מרעיונות גזעניים, עלינו כחברה ללמוד, לדבר ולפעול למען פתרונות שעלו על השולחן ואף לעלות פתרונות חדשים אשר יכללו בתוכם קבלה של מבקשי המקלט, הן כפליטים והן כבני אדם באשר הם תוך שיתוף פעולה עם תושבי דרום תל אביב, ושכל אלו לא יפגעו ממניעים ורעיונות שסותרים ופוגעים באותם אוכלוסיות.

בג"ץ 2445/18 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' ראש הממשלה המשך…

יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם

פורסם בתאריך 27 במרץ 2018

ב-2 לאפריל מצוין יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, שמטרתו לעורר מודעות חברתית לבעלי מוגבלות שכלית, את הקשיים שהם/ן חווים/ות ובאותה נשימה מטרתו גם לחגוג את ייחודם של בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית כחלק אינטגרלי מהחברה. לאורך ההיסטוריה התפיסות החברתיות והרפואיות כלפי בעלי ובעלות מוגבלות שכלית השתנו והתפתחו בעולם ובישראל, דוגמאות בישראל הם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מ-1998 שעודד שילוב במקומות עבודה ובחינוך הציבורי כמו גם חוק חינוך מיוחד והטרמינולוגיה שמשתנה בשיח החברתי-פוליטי דוגמת החוק מ-2016 שקבע כי יש להפסיק את השימוש במונח "מפגר" כדרך לתאר אדם עם מוגבלות שכלית בגלל המטען השלילי שבמילה. דוגמאות אלו הן כמובן קצה הקרחון ממה שאמור להיות אור חיובי כלפי האוכלוסייה של בעלי ובעלות מוגבלויות שמונה בישראל כמיליון אנשים.

השינוי וההכרה בצורך לשלב את הרוצים והרוצות בתחומי החיים לצד אוכלוסייה שאינה בעלת מוגבלות שכלית מהותית, מכיוון שזו רואה בבעלי ובעלות מוגבלויות שכליות כחלק מהחברה וכבעלי זכויות פרטיות וחברתיות. דוגמא לכך הוא השיח בנוגע למערכות יחסים בקרב בעלי מוגבלויות שתפס מקום נכבד בקהילה הבוגרת בעשור האחרון הוא הרצון לחלוק חיים לצד אהוב או אהובה שאינו שונה מכל אחד אחר בחברה. נושא המערכות יחסים ורגשות אינטימיים בקרב בעלי מוגבלויות לא עמד על הפרק עשורים ובהתאם אחוז גבוה מבעלי המוגבלויות בישראל חשו בודדים מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה. הזליגה של הנושא לשולי השיח מתוך תפיסות חברתיות ואף ממסדיות דוגמת הרבנות שאוסרת על נישואין של אנשים נשים בעלי מוגבלויות. כיום, חברים וחברות מקהילת בעלי מוגבלויות יוזמים/ות בעצמם/ן מפגשים בליווי עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים שבהם מעלים לדיון ואף יוצרים מרחב פעולה שבו יתאפשר לבעלי מוגבלויות לקיים מערכות יחסים רגשיות ואינטימיות. תחום נוסף שמתרחב ומתפתח הוא חינוך מיוחד ומותאם שחל על ילדים וילדות עם מוגבלות שכלית עד גיל 21 ומטרתו הקניה של ידע בסיסי בדומה למערכת החינוך בישראל, אך גם נוגע לכל פעולות החיים שנתפסות לנו כשגרתיות כמו ניידות עצמאית בתחבורה ציבורית, עיסוק בכסף ומתן כלים לעצמאות בעתיד כבגירים, כמו גם מגורים מחוץ לבית והשתלבות במוסדות אקדמיים. הנושאים שצוינו ועוד רבים צריכים להיות חלק מהשיח על עולם התוכן העשיר של בעלי מוגבלויות ככלל ולמרות שינויים שנעשו ברמה החקיקתית והחברתית, המציאות מחייבת המשך מתן עזרה בתחומי רווחה וכלכלה, ותמיכה בבעלי מוגבלויות מצד אחד ומתן חירויות וזכויות בסיסיות מצד שני ממוסדות המדינה, הרווחה ואף החברה.