שרף חסאן

איך מחנכים ילדים ובני נוער להכיר את זכויות האדם? איך מלמדים אותם שהערכים הנשגבים של כבוד, צדק, הומניזם ושוויון אינם רק הצהרות בומבסטיות, אלא שיש להם חשיבות ומשמעות אמיתית ועמוקה עבור כל אחת ואחד מאתנו, בכל יום ויום?

במחלקת החינוך של עיריית אריאל, מצאו לפחות את התשובה לשאלה, איך לא לעשות זאת. כלומר, זכויות אדם לילדים זה טוב ויפה, מינוס כמה סעיפים בעייתיים על המרת דת ומקלט מדיני.

האמת היא, שהם לא לגמרי טעו. הספר "כולנו נולדים חופשיים – הצהרת זכויות האדם בתמונות" הוא ספר מקסים, שמצליח לגעת גם בלבותיהם של מבוגרים. אבל אפילו הספר הנפלא הזה אינו יכול להסתיר את העובדה שסעיפי "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" אינם חומר קל לעיכול, עבור קבוצות שונות בישראל, ובוודאי שלא עבור ילדים בגילאי הגן.

ההכרזה, אולי אחת ההצהרות החשובות בתולדות העידן המודרני, מפרטת את זכויות היסוד שכל אדם ואדם זכאי להן, ללא הבדלי דת, גזע, לאום, מין, או מעמד חברתי. היא קמה על רקע זוועות השואה ומלחמת העולם השנייה, ואכן, סעיפיה השונים הם מעין תמונת-ראי של האימה והאכזריות שהגיעו לשיא באותה תקופה אפלה.

האמנה לא עוסקת בזכותה של השמש לזרוח; כל סעיף וסעיף המופיע בה, נמצא שם משום שהזכויות המוזכרות בו אינן מובנות מאליהן, ומשום שלפחות בתקופות מסוימות, במקומות מסוימים, הן נשללו וממשיכות להישלל מבני אדם. העקרונות הנעלים מהדהדים את זעקות המעונים, שתיקת הנרצחים ואימת הנרדפים, לא בדיוק התכנים האידיאליים לבני חמש.

למרות ההקשרים הקשים המופיעים בחלק מהסעיפים, חינוך לזכויות אדם ולדמוקרטיה הוא הכרחי לעתידה של כל חברה דמוקרטית פתוחה וסולידרית המבוססת על עקרונות של שוויון וצדק. האתגר הגדול של אנשי החינוך הוא הנגשת הערכים הללו לילדים ונוער, והתמודדות עם שאלת השאלות של החינוך לזכויות האדם – למה "אני" צריך לדאוג גם לזכויותיו של ה"אחר", גם כשהאינטרס של האחר בא על חשבוני, ואפילו כשאני מצוי בקונפליקט עם האחר הזה. בלי התעסקות בדילמות ובסוגיות שבמחלוקת, ובלי הלגיטימציה לדעות השונות, בית הספר הופך לעוד מכונה לשטיפת מוחות ותעמולה.

ספק אם אלו הדילמות שהעסיקו את מפקחי משרד החינוך באריאל, שכנראה לא הוטרדו מהסעיף העוסק בעינויים, אבל פסלו כלאחר יד שני סעיפים אחרים – הסעיף הנוגע לאפשרות של אדם ליפול קרבן למדינתו-שלו, והסעיף המתייחס לאפשרות, שאדם יבחר מרצונו החופשי להמיר את דתו. העובדה שדווקא סעיפי ההכרזה הללו, שמתקשרים לביקורת פנימית כלשהי – על המדינה או על קבוצת ההשתייכות הדתית – הם אלה שסומנו כבעייתיים, מעידה יותר מכל על הרוח המנשבת בעת הזו במשרד החינוך, רוח של מיליטריזם, לאומנות נבובה ופגיעה בחופש הביטוי.

הגזענות עכשיו באופנה
ביום ראשון הקרוב יציינו בישראל ובעולם את יום המאבק הבינלאומי באפליה גזעית. הגזענות, הכרוכה כמובן באינספור הפרות של זכויות אדם, הפכה אופנתית בקרב הנוער בישראל. 17% מתוכם לא רוצים ללמוד עם אתיופים; למעלה ממחציתם לא רוצים לאפשר לאזרחים ערבים להיבחר לכנסת.

במצב העניינים הנוכחי, קיים חשש ממשי שהישועה לא תגיע ממשרד החינוך. זהו אותו משרד שקרא לסדר את רם כהן, מנהלו המוערך של תיכון עירוני א' בתל אביב, רק משום שהעז לספר לתלמידיו שהכיבוש מושחת ומשחית. משרד שמדווח חדשות לבקרים על יוזמות חדשות לעידוד הגיוס ליחידות קרביות, אך שומר על שתיקה רועמת בכל הנוגע למאבק בגזענות.

במפגש ראשון מסוגו שיתקיים ביום ראשון בתל אביב, "סיפורים מדמוקרטיה ישראלית", יספרו המנהל כהן ואזרחים טובים אחרים, כיצד גילו ביום בהיר אחד כי הביקורת שמתחו על מדיניות הממשלה הפכה אותם לאויבי האומה. ילדים רכים אולי מוטב להשאיר בבית אבל למרבה האירוניה, עבור כל השאר, האירוע יכול להוות שיעור חשוב בסוגיות של חופש ביטוי, דמוקרטיה וזכויות אדם.

הכותב הוא מנהל מחלקת חינוך לזכויות האדם באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר nrg-מעריב ב-18.3.10

הערכה החינוכית שלפניכם עוסקת באחת הזכויות הבסיסיות ביותר – היא הזכות לדיור. בית הוא מקום של אינטימיות, של ביטחון, של פרטיות, ומהווה מרחב לצמיחה וליצירה. הצורך האנושי במקום מוגן ובטוח הוא אולי מן הצרכים היסודיים ביותר. לפיכך, מפתיע לגלות שבשונה מזכויות אחרות, שחשיבותן כמעט מובנת מאליה, הביטוי "הזכות לדיור" גורם לעתים להרמת גבה. מדוע קל יותר לקבל את הרעיון שלכל אדם זכות להתהלך חופשי או זכות להפגין, וקשה לקבל שיש לו או לה זכות לדיור? מדוע קל להבין שבריאות היא זכות אדם ולא מצרך, ולכן חובה להבטיח טיפול רפואי ותרופות גם למי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו/ה, אך קשה יותר להבין שגם דיור הוא זכות אדם – ולא רק נדל"ן – ולכן יש להבטיח קורת גג נאותה גם למי שאין ידו/ה משגת?

הערכה המוצעת כוללת מערכי פעילות ושיעורים הקשורים למימוש הזכות לדיור ולחשיבותה. תשומת לב מיוחדת מופנית לפגיעה בזכות לדיור של הערבים אזרחי ישראל – פגיעה המתרחשת על רקע לאומי, בין שמדובר בבדואים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, בין שמדובר בערביי ירושלים המזרחית ובין שמדובר בתושבי הגליל. הפגיעה בזכות לדיור של אזרחי ישראל הערבים מעלה במלוא חומרתה את השאלה של איזון המתח בין מדינת ישראל כמדינה יהודית לבין היותה של ישראל דמוקרטיה האמונה על ערכי הצדק והשוויון. לדעתנו, לאחר שהכירו בחשיבותה הגדולה של הזכות לדיור, חשוב מאוד שהתלמידים יתעמתו עם השאלות הקשות העולות בהקשר זה.

הערכה שלפניכם כוללת מבואות, פעילויות חינוכיות ונספחים. המבואות מגדירים את הזכות לדיור, ומפרטים את הפגיעה בה בקרב האזרחים הערבים בישראל. הפעילויות החינוכיות ניתנות להעברה בכיתה או מול קבוצת נוער. כמו כן מצורפים הסרט התיעודי "רישיון לחיות בכבוד" בבימויו של יוסי יעקב, מצגת שעשויה לסייע במהלך השיעור או הפעילות ומספר מאמרים שגם בהם ניתן להשתמש כחומר קריאה במהלך הפעילות. במיוחד ראוי לציין את המאמר "היום שבו הערבים מתפרעים" מאת חגי אלעד, מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, המקשר בין האפליה במימוש הזכות לדיור לגילויי המחאה של האזרחים הערבים ודיכויים. את הסרט ואת המצגת אפשר לקבל גם בתקליטור.

אנו סבורים שהדיון באפליית המיעוט הערבי בישראל הוא חשוב ביותר ומכריע עבור עתידנו המשותף. על אף שהוא קשה, ולתלמידים צעירים בייחוד, יש לקדם את ההתלבטות בשאלות אלו של זכויות אדם, רגשות לאומיים, אפליה ועוד, כך שצעד אחר צעד נגיע לחברה צודקת ושוויונית יותר.

אנו מקווים שתמצאו את התכנים בערכה חינוכית זו מעמיקים, מאתגרים ומגרים למחשבה, ועם זאת נוחים להוראה והדרכה.

לשאלות, התלבטויות ולקבלת תקליטור ובו הסרט והמצגת פנו ליונתן יקיר, רכז חינוך עברי, בדוא"ל yonatan@acri.org.il.

הערכה:

כאן ניתן להוריד את הערכה המלאה כקובץ PDF, יחד עם המבואות והנספחים.

בסרטונים תוכלו לצפות כאן:

חלק 1:

חלק 2:

פעמים רבות מעורר המונח "זכויות ילדים" תגובות של רתיעה או של חשש בקרב הורים ומחנכים. בתקופה שבה בעיות משמעת הן דבר שבשגרה ואלימות בבית הספר הופכת לטבע שני, נדמה שאין מקום לדבר על זכויות הילד אלא דווקא על חובותיו. בלי להפחית מחומרתן של בעיות המשמעת והאלימות, אפשר עדיין לומר שבמהלך של ויתור על "זכויות ילדים" יש משהו מסוכן. ביטול גורף של הדיון על אודות זכויות ילדים משמעותו ביטול המאבק בעבודת ילדים, בניצול קטינים במישור המיני והפיזי, בענישה פיזית חמורה כלפי ילדים ובמניעת הזכות לחינוך ולכבוד דווקא מחסרי הישע הזקוקים לה. אנו מאמינים כי העיסוק בזכויות ילדים הכרחי לשם השמירה על ביטחונם, בין שמדובר בביטחון פיזי ובין שמדובר בביטחון נפשי.

במערך שלפניכם נתמקד בעיקר בנושא של עבודת ילדים. כאן תוכלו למצוא גירסת הדפסה שלו, וכאן תוכלו להוריד מצגת powerpoint בנושא.

לקראת היום הבינלאומי לביטול האפליה הגזעית, שחל ב-21.3, מחלקת החינוך של האגודה לזכויות מציעה מערך שיעור בעברית ובערבית

ביום ראשון הקרוב, 21.3, יצוין היום הבינלאומי לביטול האפליה הגזעית. 34 שנים אחרי שהעצרת הכללית של האו"ם הכריזה על היום הזה, הגזענות איננה תופעה היסטורית, אלא מהווה חלק מהיום יום שלנו כאזרחים בישראל.

בסקר שנערך השבוע בקרב תלמידים בישראל נמצא שהם תומכים במשטר דמוקרטי, אך יותר ממחציתם סבור שאין לאפשר לערבים להיבחר לכנסת. אחד מכל שישה תלמידים לא ירצה שעולה מאתיופיה או מברה"מ לשעבר ילמד איתו בכיתה, וכחמישית מהם חושבים הביטוי "מוות לערבים" הוא לגיטימי.

מחלקת החינוך של האגודה לזכויות האזרח מציעה מערך שיעור בנושא הגזענות למורים, מדריכים ומחנכים באשר הם.

המערך נכתב על ידי רוז עאמר – רכזת במחלקת חינוך של האגודה, המלווה בשנים האחרונות התארגנות של קבוצת "נשים למען שינוי לטובה" – נשים מכפר קאסם היוצאות נגד תופעות של גזענות בחברה.

לפרטים נוספים:
מחלקת חינוך – האגודה לזכויות האזרח בישראל
03-5608185

המערך בעברית
המערך בערבית