בכל שנה, ב 21 במרץ, מציינים בעולם את היום הבינלאומי לביטול האפליה הגזעית. מתוך תפיסה כי חינוך נגד גזענות צריך להתחיל בגיל צעיר, אנו מציעות לאנשי ונשות החינוך לציין את יום זה במסגרות החינוך ולהיות שותפים/ות לפעילות חינוכית שבמרכזה עומד החינוך למאבק בגזענות, כמו כן אנו ממליצות להמשיך את העיסוק בחינוך נגד גזענות במהלך כל השנה.
הפעילות מתאימה לחטיבה עליונה.
בחודש נובמבר האחרון (2016) התרחשו בישראל כ-1,700 שריפות ברחבי הארץ. בשבוע המדובר שרר מזג אוויר יבש ורוחות מזרחיות עזות, לאחר עונת סתיו שחונה במיוחד. במהלך גל השריפות, ראש הממשלה ואישים נוספים בממשלה יצאו בהצהרות כי מקור השריפות בהצתות על רק לאומני, וכי אלה מעשי טרור. מפכ"ל המשטרה הורה להקים צוות חקירה מיוחד, ובשיתוף המשטרה והשב"כ נעצרו 37 חשודים בהצתה, רובם המכריע בחשד להצתה על רקע לאומני. לאחר חודשיים של חקירה, לא הוגשו כתבי אישום בגין הצתה על רקע לאומני.
כאמור, במהלך ימי השריפות, אישים בכירים בממשלה יצאו בהצהרות וכתבו פוסטים ברשתות החברתיות, ובהם הפנו אצבע מאשימה כלפי פלסטינים וערבים ישראלים. התקשורת הממוסדת, בתורה, העבירה לציבור את המסרים שיצאו מלשכות הפוליטיקאים, מבלי להמתין לתוצאות החקירה, וכך סייעה להאשמת קבוצת מיעוט שלמה בטרור. על אף שברשתות החברתיות היו מי שהתקוממו על ההאשמות, פרסמו תמונות המתארות את השפעת מזג האוויר על המזרח התיכון וציינו כי השריפות משתוללות גם מחוץ לישראל וגם ביישובים ערביים בתוך ישראל, בתקשורת לא היה ייצוג לכך והתייחסו אל "טרור ההצתות" כאל עובדה מוגמרת. במילים אחרות – עוד לפני שהעובדות התבררו לאשורן, מיהרו פוליטיקאים ובעקבותיהם התקשורת לקבוע "אמיתות" גזעניות כנגד ערבים.
לקטע המלא »יום הזיכרון הבינלאומי לשואה נקבע על ידי האו"ם ליום 27 בינואר – יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. לראשונה צוין יום זיכרון זה בשנת2006 וההחלטה עליו התקבלה פה אחד. יום זה מצוין במדינות רבות בעולם, וכן בישראל. יום השואה הבינלאומי משמש לציון הלקחים האוניברסאליים הנלמדים מפשעיהם של הנאצים במלחמת העולם השנייה. בישראל מציינים גם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנקבע לכ"ז בניסן והמציין את יום פרוץ המרד בגטו ורשה. יום זה משמש להתייחדות עם זכר הקורבנות היהודים ואסונו של העם היהודי. (1,2)
במהלך מלחמת העולם השנייה שהחלה עם פלישת הצבא הגרמני לפולין בספטמבר 1939, ביצעו הנאצים הגרמניים את רצח העם הנורא שנעשה אי פעם עלי אדמות, ביהודים ובקבוצות אוכלוסייה נוספות. החל מיוני 19414 ועד ינואר 1945 השמידו הנאצים שישה מיליון יהודים מכל רחבי אירופה בבורות הריגה, במחנות השמדה מתועשים, תוך העבדתם לפרך וריכוזם באלפי מחנות סגורים ובשיירות מוות.
ב-10 בדצמבר, 1948, האסיפה הכללית של האומות המאוחדות אימצה והכריזה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בהמשך לפעולה ההיסטורית הזאת האסיפה קראה לכל הארצות החברות לפרסם את הטקסט של ההצהרה ו"לגרום להפצתה, להצגתה ולימודה בבתי-ספר ובמוסדות חינוך נוספים ללא הבדל שמבוסס על המצב הפוליטי או הטריטוריאלי של מדינות." (3)
שורשיה הרעיוניים של ההכרזה נובעים מאחת מתקופות השפל החמורות ביותר בהיסטוריה האנושית – מלחמת העולם השנייה והשואה. ההפרות המחרידות והנרחבות של זכויות האדם הבסיסיות בתקופה זו הכשירו את דעת הקהל בעולם לרעיון, כי שיתוף פעולה בינלאומי להגנת זכויות האדם וחירויותיו הבסיסיות הוא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה ובריאה. (2)
CC-BY: Kate Ter Haar
באותה השנה (1948) עוצבה ונחתמה גם אמנת האו"ם בנושא רצח עם המגדיר ג'נוסייד מהו? מטרת האמנה הינה מניעה וענישה של פשע השמדת עם. האמנה מגדירה רצח עם שיכול להתרחש במצב של שלום או במצב של מלחמה. בעלי האמנה מקבלים על עצמם למנוע את רצח העם ולהעמיד לדין את האחראים לו. רצח עם מוגדר כפשע בין לאומי פלילי.
השמדת עם פרושו: פשע הנעשה בכוונה להשמיד השמדה גמורה או חלקית של קבוצה אתנית, לאומית, גזעית או דתית. הריגת הנמנים עם הקבוצה, גרימת נזק בגוף או בנפש, העמדה מכוונת של הקבוצה בתנאים שמטרתם להשמיד גופנית את הקבוצה כולה או חלקים ממנה, העברת ילדי הקבוצה לקבוצה אחרת בכפייה או קביעת אמצעים שמטרתם מניעת ילודה.
המעשים עליהם נענשים על פי האמנה: השמדת עם, קשר לביצוע השמדת עם, הסתה והשתתפות במעשים. האחריות על ג'נוסייד מוטלת על כל הדרגים, מהגבוה ביותר עד הדרגים הנמוכים. האמנה קובעת כי הנאשמים יישפטו בבתי משפט לאומיים או בין-לאומיים המוסמכים לכך. כל בעלי האמנה מתחייבים לאישור הסגרה על פי חוקים וחוזים בני תוקף וכל אחד מבעלי אמנה רשאי לדרוש מהמוסדות המוסכמים לכך שיפעלו על פי האמנה. בסעיפיה השונים של האמנה בולטת מאוד השפעת השואה על עיצוב האמנה.
רצח המוני של עם או קבוצה על סמך דת ואו השתייכותו אתנית או לאומית הינו מהפשעים החמורים ביותר נגד האנושות, אמנת הג'נוסייד איננה כוללת בתוכה השמדה של קבוצות פוליטיות וזו בעקבות הלחצים הסובייטים בשעת ניסוח האמנה. אולם זה אינו הופך השמדת קבוצה פוליטית למעשה פחות חמור. האמנה בדבר זכויות האדם והאמנות נגד רצח עם וטיהור אתני עוצבו על מנת שמקרים כמו השואה לא יחזרו על עצמם, אולם אנו עדים לכך שפשעים נגד האנושות ממשיכים להתקיים גם לאחר עיצוב אמנות אילו:
לקטע המלא »
