השבוע פרסמה האגודה לזכויות האזרח יחד עם הקרן למגיני זכויות אדם דו"ח חדש הסוקר את השיטות והכלים שהפעילה המשטרה בחודשים האחרונים לדיכוי הפגנות ומחאות, ואת פגיעתם בחופש הביטוי ובזכות להפגין.

צילום: יוסי זמיר, שתיל-סטוק

במהלך השנה האחרונה, וביתר שאת מאז התפרצות מגפת הקורונה במרץ 2020, מתאפיין המרחב הישראלי בפעילות מחאתית ערה ונרחבת. ברחבי הארץ מתקיימים שלל אירועי מחאה – חלקם נוגעים למשבר הקורונה, ולצדם הפגנות פוליטיות בנושאים אחרים. באירועים אלה, המשטרה משתמשת לא פעם בכלים קיצוניים ופוגעניים נגד המפגינות והמפגינים.

אין זו תופעה חדשה. המשטרה נוקטת מזה שנים רבות יד קשה כלפי מוחים מקבוצות מיעוט, שנתפסים באופן אוטומטי כאיום שמחייב תגובה קשה ושימוש בכוח. כך למשל היה במחאתם של יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית, בהפגנות החרדים נגד הגיוס ובהפגנות של האוכלוסייה הערבית. החידוש בשנה האחרונה הוא התרחבות של השימוש בכלים אלה גם כלפי מפגינים מקבוצות הרוב ובהפגנות במרכזי הערים הגדולות. בנוסף אליהן, הפעילה המשטרה בשנה האחרונה שיטות וכלים חדשים נגד מפגינות ומפגינים.

הדו"ח סוקר את השיטות והכלים שהפעילה המשטרה בחודשים האחרונים לדיכוי הפגנות ומחאות, ואת פגיעתם בחופש הביטוי ובזכות להפגין. בין השאר, תופעות כמו מעצרי שווא, שימוש במכת"זית ובסוסים בניגוד לנהלים, הפעלת שוטרים סמויים (שאינם מזוהים) ואלימות שוטרים, כיתור מפגינים, התניית שחרור ממעצר בהרחקה ממוקדי המחאה, מתן דו"חות ללא הצדקה ועוד. כל אלה מציירים תמונה מדאיגה של שימוש לרעה בסמכויות שניתנו למשטרה כדי להגן על האזרחים ולשמור על הסדר הציבורי, למטרה פסולה של דיכוי מחאה לגיטימית.

חובתה של המדינה, באמצעות המשטרה, להגן על אזרחיות ואזרחים המבקשים לממש את חופש הביטוי שלהם, ולא לנקוט אמצעים שימנעו או ירתיעו מפגינים מלממש את זכותם. גם במקרים שבהם מפגינים חוסמים כבישים או משתתפים בהפגנה ללא רישיון (במקרים שבהם החוק מחייב) אין כל הצדקה להפעלת כוח, בעת שההפגנות אינן מסכנות אף אדם ואינן גורמות נזק לגוף או לרכוש, ואף אינן מהוות סכנה קיצונית לסדר הציבורי ולשגרת החיים.

נקודות לדיון/פעילות חינוכית עם תלמידות ותלמידים:

• הזכות להפגין הוכרה בישראל כבעלת מעמד של זכות חוקתית, הנובעת מהזכות לחופש הביטוי ולכבוד האדם. זכות זו מעוגנת גם באמנות בינלאומיות הנוגעות לזכויות האדם. מה צריך להיות תפקידה של המשטרה בעניין הזכות להפגין? מתי לדעתכם.ן נדרשת הפעלת כוח מצד שוטרים כלפי אזרחים בהקשרים אלה?
• בחודשים האחרונים היינו עדים להתבטאויות של ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבור אחרים שהתייחסו למפגינים כאל "אנרכיסטים" ומפיצי קורונה. האם לדעתכם.ן יש קשר בין התבטאויות אלה, שמתייגות את המפגינים כאויבי הסדר הציבורי, המדינה והחברה, להתנהלות המשטרתית?
• מה עשויה להיות ההשפעה של התנהלות המשטרה בהפגנות – מעבר לפגיעה במפגינים/ות ובמחאה ספציפית – על מימוש הזכות להפגין ולמחות? אילו רגשות מעורר השימוש בכוח משטרתי מופרז בקרב הציבור? אצלכם.ן?
• בעקבות השימוש בכוח כלפי מפגינים במחאת בלפור ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ המוחים נגד המשך כהונתו של רה"מ נתניהו, פרקטיקות של שימוש בכוח משטרתי שנתקלו בהתעלמות במשך שנים זכו להתייחסות נרחבת בשיח הציבורי ובכנסת.
  • חפשו מאמרים וכתבות משנים קודמות על שימוש באמצעי פיזור הפגנות כלפי חרדים, ערבים ואתיופים; בדקו – מה היה היחס הציבורי ומה היתה תגובת הרשויות להפעלת כוח משטרתי כלפיהם?
  • דונו בפער בין התגובה במקרים שמצאתם לשימוש בכוח כלפי מוחים מקבוצות מיעוט, לבין היחס הציבורי היום כשמדובר במפגיני בלפור.

לקריאת הדו"ח המלא: https://www.acri.org.il/post/__544

ראיון קצר (5 דק') עם סיון תהל מהאגודה לזכויות האזרח על הדו"ח (מתוך התוכנית "ציוצי ערב עם נדב אלימלך", ערוץ הכנסת, 28.12.2020)

קישור לסרטון של האגודה עוצרים את האלימות המשטרתית – עכשיו!

נפרד הוא לעולם אינו שווה. את זה כבר למדנו ב-1954, בפסק הדין התקדימי "בראון נגד מועצת החינוך" של בית המשפט העליון בארצות הברית, שקבע כי הפרדה על רקע גזעי בחינוך הציבורי היא בלתי חוקתית. בית המשפט ביטל את גישת "נפרד אבל שווה" (separate but equal) שהייתה נהוגה עד אז בארצות הברית, וקבע כי חינוך נפרד הוא מפלה מעצם טבעו, ולפיכך לא יכול להיות שווה.

מאז עברו 66 שנה. ישראל של 2020 חייבת ללמוד את מה שארה"ב הספיקה כבר לשכוח (ולהפלות שוב את הקהילה השחורה באינספור צורות אחרות), ולהפסיק להפריד בין תלמידים שחורים ולבנים. לא בגן, לא ביסודי ולא בתיכון – ההפרדה הזו פשוט לא יכולה להמשיך ולהתקיים.

ההתנגדות לסגרגציה עומדת על שלוש רגליים: הראשונה היא הטיעון המשפטי הברור נגד הפרדה והפגיעה שהיא מייצרת בזכות לשוויון. השנייה היא עמדה חינוכית חד משמעית לפיה מערכת החינוך צריכה ויכולה להיות שוויונית ומגוונת, וכל ילד וילדה זכאים להזדמנות שווה בחינוך. הרגל השלישית נטועה בעולמות האקטיביזם החברתי, שכן ההתנגדות היא דוגמה מצוינת לתלמידים.ות באשר הם. התנגדות לאפליה, לגזענות ולהשפלה, והבעת עמדה ציבורית בקול רם וצלול. מאות הורים תושבי העיר, שלא מוכנים לעמוד מן הצד או לתת הסכמה שבשתיקה להפרדה, מדגימים מהו חינוך לזכויות אדם, חינוך לערכי דמוקרטיה ונגד גזענות באופן מעורר השראה.

אנשי ונשות חינוך – זו הזדמנות מצוינת להעלות את הנושא לדיון בכיתה עם התלמידים.ות. דברו איתם על המשמעות של הפרדה בחינוך, על הטיעונים עליה היא מתבססת, על כל הסיבות להתנגד לה ועל כל הנפגעים ממדיניות הרשויות כלפי מבקשי מקלט – הילדים, ההורים, תושבי צפון העיר ותושבי דרום העיר, לבנים ושחורים גם יחד. באותה הזדמנות, דברו איתם על הסתה וגזענות ועל המחיר ארוך הטווח שההפרדה גובה מכולנו.

יום זכויות האדם הבינלאומי יצוין ברחבי העולם ב-10 בדצמבר. כמדי שנה נציין אותו במגוון פעילויות ואירועים.  אבל בינתיים שווה כבר להירשם לכנס שלנו שיתקיים בזום.

 הרשמו כאן

כמדי שנה, ב-10 בדצמבר מציינים בישראל ובעולם את יום זכויות האדם הבינלאומי. ביום זה, בשנת 1948, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. בהכרזה מופיעות הזכויות השונות המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם, ועליהן מחויבים הפרט והמדינה לשמור. מדינת ישראל, בין שאר מדינות העולם, חתומה על ההכרזה ועל אמנות שונות שנכתבו בעקבותיה.

גם בשנה זו אנו ממשיכים את הפרויקט המשותף שלנו עם המטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים במשרד החינוך ועם מט"ח, לציון יום זכויות האדם הבינלאומי. הפעם בחרנו להתמקד בזכות לחינוך, כשברקע האתגרים הרבים העומדים לפתחה של מערכת החינוך בישראל בהתמודדותה עם מגפת הקורונה.

בכרזה הדיגיטלית ובמערכי הפעילות שהכנו בחרנו להתמקד בארבעה היבטים מרכזיים של הזכות לחינוך, הנכללים בהצעתה של ועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות:
1. הזכות לחינוך זמין – שמחייבת את קיומם של מוסדות חינוך ותוכניות חינוכיות מתפקדים ובכמות מספקת במסגרת החינוך הציבורי;
2. הזכות לגישה שווה לחינוך – המתייחסת לאיסור הפליה בחינוך ולנגישות פיזית וכלכלית של שירותי החינוך;
3. הזכות לחינוך ראוי – המעוגנת במטרות החינוך המפורטות בחוק חינוך ממלכתי, ומתייחסת לתכניו של החינוך ולאופן שבו הם מועברים (דרכי הלמידה וההוראה, האקלים הכיתתי והבית-ספרי וכו');
4. הזכות לחינוך מותאם – הנוגעת לצורך בהתאמת החינוך לצרכים ומעגלי השתייכות תרבותיים, ליכולות לימודיות ולהעדפותיהם של הילדים והילדות.

הפעילות נועדה לחשוף את התלמידים והתלמידות למהותה של הזכות לחינוך על היבטיה השונים, לאפשר להם לחקור את האתגרים שמציף משבר הקורונה בהתייחס להיבטים אלה ולקדם חשיבה על פתרונות אפשריים. הקישורים בכרזה מובילים למשימות חקר ולמידת עמיתים המותאמות לתלמידי בתי הספר היסודיים ולכיתות הגבוהות (בשני מערכים נפרדים).

אנו מזמינות אתכן/ם להשתמש בכרזה על מנת לקרב את הנושא של זכויות אדם לחיי התלמידים והתלמידות, ובעזרת מערכי הפעילות המוצעים גם לפתח את מודעותם לגבי משמעותה והשלכותיה של פגיעה בזכות לחינוך, ולהעלות לדיון שאלות עקרוניות וסוגיות אקטואליות הקשורות בה, במיוחד בימים אלה של משבר הקורונה.

רקע למורה ומערכי פעילות
כרזה לכיתות ד'-ו'
כרזה לעל-יסודי