ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

גזענות בימי קורונה I ערכה חינוכית ללמידה מרחוק

פורסם בתאריך 23 באפריל 2020

חיפוש קצר בערוצי התקשורת השונים וברשתות החברתיות יעיד כי תופעות של גזענות מתרחשות בישראל באופן יומיומי בכל המרחבים הציבוריים: ברחוב, בתקשורת, בפוליטיקה, ברשתות החברתיות ובמוסדות ציבוריים. בחברה הישראלית השסועה – בה קיימת עדיין היררכיה בין תרבות הגמונית לתרבויות "אחרות", בין צבע עור אחד לאחר, בין זהויות אתניות, מגדריות, לאומיות, דתיות וכלכליות – הולכים גילויי הגזענות ומתרבים, ואיתם תופעות קשות של אלימות, אפליה, הדרה ואף פשעי שנאה.

באופן בלתי מפתיע, ואולי כבכל תקופת משבר, מגפת הקורונה הביאה לפרץ גזענות עולמי. ברשתות החברתיות, בערוצי התקשורת ובמרחבים הציבוריים נפוצו אזהרות, האשמות וביטויים גזעניים שכוונו תחילה כלפי סינים בפרט ואנשים ממוצא אסייתי בכלל, ובהמשך גם כלפי עמים אחרים וקבוצות שונות. החשש מפני הנגיף מעצים את הדעות הקדומות שהיו קיימות עוד קודם לכן, והמגפה מלבה גזענות, לאומנות ושנאת זרים. תופעות אלה, לצערנו, לא פסחו גם על החברה בישראל.

יחד עם זאת, נגיף הקורונה מלמד את האנושות שיעור חשוב גם בשוויון בין בני האדם, שהרי הוירוס אינו מבחין בגבולות לאומיים, בצבע העור או בהבדלים חברתיים ותרבותיים שמפרידים בינינו בימי שגרה. יתר על כן, המשבר הנוכחי מדגיש את הצורך בסולידריות אנושית, בערבות הדדית ובשיתוף פעולה, כמפתח הכרחי ליכולתה של האנושות לצלוח את המגפה.

אנו מזמינות אתכם/ן לעשות שימוש במערכים המגוונים הנכללים בערכה החינוכית שהכנו בנושא "גזענות בימי קורונה" – כדי להכיר לתלמידים ולתלמידות את המושג גזענות, להעלות את מודעותם לגילויי גזענות בישראל ובעולם, ולעורר דיון חינוכי על חשיבות ההירתמות למאבק בגזענות גם בתקופה הנוכחית. מערכי השיעור והפעילות מתאימים לתלמידי חטיבת הביניים, אך ניתן להתאימם ולהעבירם גם בגילאים בוגרים ואף צעירים יותר.

מערך שיעור עם מצגת נלווית – למורים/ות שירצו ללמד את הנושא ב-Zoom.
מערך פעילות ללמידה עצמאית – למורים/ות שירצו לשלוח לתלמידים משימת בית.
שיעור בנושא גזענות ומדיה לכיתות ד'-ו' ששודר במערכת הלמידה המקוונת של משרד החינוך.

ואחרי כל אלה, בקישור כאן תמצאו מאמר דעה של מרסלו וקסלר על פגיעת הלמידה מרחוק בילדי השכבות החלשות.

בברכה ובתקווה לימים טובים,
צוות מחלקת חינוך.

ה"למידה מרחוק" היא ניסוי שקורבנותיו הם ילדי השכבות החלשות I מאמר דעה

פורסם בתאריך

במשרד החינוך מעוניינים כבר שנים לעבור בצורה גורפת ללימוד אינטרנטי רחב. אלא שכפי שמתבהר כיום, שיטה זו מגדילה עוד יותר את הפערים בין ילדי האליטות המורגלים בטכנולוגיה לבין הילדים המוחלשים שנשארים הרחק מאחור. ככל שהזמן עובר, ברור עד כמה הנזק לילדים בפריפריה החברתית המוחלשת הולך וגדל.

השימוש בטכנולוגיה לוקח בחשבון את הברור מאליו החברתי, אבל לא את המציאות. בבתים של משפחות מוחלשות, במקרה הטוב יש מחשב אחד; מצב זה הוא חלק מהמציאות של האוכלוסיות המוחלשות. אם יש להם טלפונים חכמים, טכנולוגיה זו לא מספיקה כדי ללמוד, לעקוב, לבצע תרגילים או שיעורים ולהשיב למורה. באותה משפחה, אם יש יותר מילד אחד בגיל חינוך, הרי שאין אפשרות בפועל לעקוב אחרי כל השיעורים.

מעבר לזה ישנה בעיה פדגוגית חמורה. חלק מהילדים לא יכולים לעקוב אחרי הוראות המורה במשך שעות. רמת הקשב שלהם הולכת ויורדת עם הזמן. נתון זה הוא בוויכוח במשרד החינוך כיוון המשרד מעוניין כבר הרבה מאוד שנים להביא ל-"מהפכה" בתחום החינוך ולעבור בצורה גורפת ללימוד אינטרנטי רחב. כך שמבחינת המשרד, הוראה סינכרונית בסיוע של הטכנולוגיה היא חזית הישועה.

אולם, במטה-מחקרים על השפעת הטכנולוגיה על ילדים, ידוע שאין תחליף למורות. הסיבה לכך היא שילדים בכל הגילאים –ובכלל בני אדם- חייבים קשר אנושי כדי להפוך את הידע הנלמד לחיבורים חברתיים ורגשיים. רק אז ישנה הפנמה ארוכת טווח. כמובן, זה לא כולל את ילדי האליטות אשר מורגלים בטכנולוגיות, ויש להם הון תרבותי וחברתי המאפשר להם חיבור מהיר בלמידה סינכרונית.

חוסר היכולת כרגע מצד המורות לגרום לכך שיהיה קשב רגשי עם הילדים בצורה קבועה, מגביר את חוסר הריכוז, ואף את מה שאני קורא "הימנעות פעילה" מצד הילדים בתהליך הלמידה. אחת מההערכות המוטעות – אשר מושפעות מהאינטרסים של התאגידים הטכנולוגיים –  היא שככל שהגיל עולה כך מתאפשרת יותר למידה מרחוק.

מהניסיון שלי היום עם סטודנטים, שהם נשים וגברים בוגרים, ה-"הימנעות הפעילה" היא חלק בלתי נפרד מכל שיעור. פותחים את חשבון הזום או תוכנה אחרת, אבל המיקרופון והתמונה מכובים. כמובן זו לא אשמתם של הסטודנטים, אלא אחריות של המרצה או המחנך להבין שזה חלק מהסיפור. אבל משרד החינוך אינו רוצה לראות זאת כיוון שהדבר עלול להרוס תכניות לטווח ארוך של העברת ידע בצורה טכנולוגית, שנחשבת למהפכה הבאה בחינוך, ב-ה' הידוע. או כפי שהם קוראים לכך, "לעלות לכיתת המאה ה-21". תהליכים אלו גורמים ויגרמו בעתיד לנשירה גלויה וסמויה של ילדים מהלימודים. שוב, המוחלשים ביותר הם אלו שישלמו את המחיר היקר ביותר. אם היום נפתח פער, מה יהיה בעתיד כשחלק מהמערכת תהפוך להיות אינטרנטית?

הסוגיה הזו אינה תעלומה קונספירטיבית. זהו חלק מסדר היום של רוב המכריע של משרדי החינוך בעולם ניאו-ליבראלי. חלק מסדר היום של הבנק העולמי מאז שנות ה-90' של המאה שעברה הוא "התייעלות" של המערכות החינוכיות, המכבידות על משקל המדינה בשוק החופשי-לכאורה. הפרטת החינוך, שהיום היא חלק בלתי נפרד מהמציאות הישראלית, גורמת כבר היום לפערים הולכים וגדלים באיכות ובכמות של למידה שמקבלים ילדי האליטה לעומת ילדי הפריפריה החברתית, שהם רוב הילדים בארץ (כ- 70%). המערכות הטכנולוגיות יאפשרו סיבוב נוסף בחנק ההולך ומתהדק כנגד החינוך הציבורי הארץ ובעולם.

השימוש בטכנולוגיה יאפשר בטווח הבינוני לספוג את הקיצוצים הצפויים במשרד החינוך – כמו בכל המשרדים הנקראים בכיבוס המילים "חברתיים" – לאחר רגיעת מגפת הקורונה. פחות מורים בעלי קביעות, יותר טכנולוגיה מחליפת מורים. אם כבר עכשיו מורות ואנשי חינוך הם במקום השני בשיעור האבטלה, איך המערכת החינוכית תקלוט אותם מחדש, כשיש קיצוצים? הטרגדיה של הניסוי האנושי הקשה שהקורונה מביאה עלינו פותחת את הדלת למשטר הניאו-ליבראלי לבצע עוד ניסויים, הפעם כלפי הילדים המוחלשים בחברה שלנו.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר, מרצה בסמינר הקיבוצים. יועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם.

המאמר פורסם לראשונה בשיחה מקומית 

בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לחינוך לזכויות אדם

פורסם בתאריך 21 באפריל 2020

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בישראל בכל שנה בכ"ז בניסן לזכרם של ששת מיליון היהודים שנרצחו על ידי הנאצים ובעלי בריתם ולציון פעולות המרד והגבורה בגטאות. מועד זה הוא יום אבל לאומי במדינת ישראל.

מעבר לדיון החשוב בנוגע לשואה, להנצחת הנספים/ות, לאירועים המרכזיים שהתרחשו בתקופה זו ולנסיבות שהובילו אליה, חשוב גם לקיים דיונים חינוכיים בנושא השואה בפרספקטיבה של זכויות אדם. ציון זכרם של קורבנות השואה וגבורתם של לוחמי הגטאות מהווה הזדמנות חינוכית משמעותית לדיון עמוק על ערכים דמוקרטיים והגנה על זכויות אדם, במיוחד של קבוצות מיעוט בחברה, ועל ההשלכות החמורות הנובעות משלילתן.

בימים אלה של משבר הקורונה, רבים מאתנו חיים בבידוד ובאי וודאות כלכלית. מציאות זו אינה זרה לאלפי ניצולי השואה החיים בקושי מתמשך הנובע לא רק מחוויות השואה הקשות אלא גם מקושי כלכלי ובידוד חברתי. אנו מציעות לקיים ביום זה דיון אקטואלי בנוגע למצבם הכלכלי- חברתי הקשה של ניצולי שואה רבים, ולחשוב עם התלמידים/ות על סוגים שונים של יוזמות אזרחיות שאפשר לנקוט בהן על מנת לשנות את מצבם.

בישראל חיים כיום 192 אלף ניצולים ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. טווח הגילאים של הניצולים נע בין 83-100 שנים, וכ-25% מהם חיים מתחת לקו העוני. תמונת המצב בנוגע לחייהם של ניצולי השואה בישראל מדאיגה מאוד. רבים מהם מתקשים לרכוש מזון ותרופות, לא זוכים לטיפול רפואי ראוי, וישנו פער ניכר בפיקוח על התקציבים המועברים להם. דו"ח מבקר המדינה משנת 2017 חשף כי משרד הרווחה לא ניצל כ-60 מיליון ש"ח שהוקצו לניצולים עבור השנים 2014-2015; בשנת 2016 נוצלו רק 4.3 מיליון ש"ח מתוך 40 מיליון שהוקצו לשירותי הרווחה. בנוסף, בגלל בירוקרטיה מסועפת וחוסר ידע, ניצולים רבים מתקשים במיצוי זכויותיהם. אלו הן רק חלק מהבעיות שצוינו בדו"ח מבקר המדינה, שלא נפתרו בשנים שחלפו מאז נכתב.

מהנתונים שמפרסם משרד האוצר מידי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עולה כי רק 59 אלף ניצולים מקבלים קצבה חודשית מהמדינה, בסכומים הנעים בין 2000-6000 ש"ח. אחוז קטן מתוכם מקבל קצבה גבוהה יותר, אך יתר הניצולים, 133 אלף במספר, מקבלים אך ורק מענק שנתי העומד על סכום של 3,960 ש"ח בלבד, בתוספת פטור מתשלום התרופות שבסל הבריאות (לפי תיקון בחוק מהשנים האחרונות).

כיצד, אם כן, נוצר העיוות הזה? החוק קובע כי רק ניצולי שואה שעלו לישראל עד שנת 1953 זכאים לקצבה חודשית מהמדינה, ומותיר 70% מבין ניצולי השואה ללא יכולת להתקיים בכבוד בישראל בשנות חייהם האחרונות.

שאלות שאפשר להעלות לדיון:

מדוע קשה למצות זכויות, גם כשהן מגיעות לנו על פי חוק?

מהם הכשלים העיקריים במיצוי זכויותיהם של ניצולי השואה בישראל?

ישנם ארגוני חברה אזרחית רבים המנסים לסייע לניצולי שואה. התוכלו לחשוב מדוע? עם אילו כשלים הם מנסים להתמודד? (להוביל את הדיון לכיוון תפקיד המדינה ותפקידם של ארגוני החברה האזרחית)

איזה יוזמות חברתיות אתם/ן חושבים/ות שראוי לקדם על מנת להיטיב עם אוכלוסייה זו? האם ישנן יוזמות שבני נוער יכולים לקחת בהן חלק?

 

חינוך לזכויות אדם בימי קורונה I חומרים ללמידה מרחוק

פורסם בתאריך 1 באפריל 2020

מורות ומורים, נשות ואנשי חינוך יקרים,

ביומנים של כולנו מסומנים כעת ימי חופשת הפסח, שעל פי לוח שנת הלימודים החלה ב-31 במרץ. אולם בשלושת השבועות האחרונים שינתה המציאות את פניה, וכפתה עלינו את "זמן הקורונה". זמן חדש זה מאלץ את כולנו להתמודד עם  אתגרים רבים ומורכבים בכל היבטי החיים.

המאבק במגפה והסגר משפעים רבות על מציאות חיינו, בזמן שכולנו מתמודדים/ות עם ההשלכות הישירות  על החירויות שלנו ועל מצבנו הכלכלי, ישנן קבוצות החוות פגיעה כפולה – אותן אוכלוסיות שגם בימי שיגרה חוות אי שוויון וסובלות מאפליה. המשבר הנוכחי מציף את הפערים החברתיים ומעמיק עוד יותר את הפגיעה באוכלוסיות אלה, בעוד המדינה איננה מספקת את הסעדים הנדרשים. לפעילות האגודה לזכויות האזרח בהקשר זה לחצו כאן.

החומרים החינוכיים שאנו מציעות השבוע עוסקים באיזונים בין זכויות, באי שווין בחינוך ובפגיעות הייחודית של נשים בעת משבר.

מערך ללמידה מרחוק לחטה"ב ותיכון העוסק בהתנגשות בין זכויות בשעת החירום הנוכחית.

מאמר דעה של חולוד אידריס ויעלה מזור עוסק בפערים שבין מערכות החינוך הערבית והעברית בישראל על רקע המעבר ללמידה מקוונת.

מערך ללמידה מרחוק לתלמידי חטה"ב ותיכון ששם זרקור על מצב הנשים במשבר הקורונה.

אנו מזמינים אתכם/ן להמשיך ולשתף אותנו בפעילויות חינוכיות ובחומרי למידה כדי שנוכל לקדם ולשתף בחומרים לחינוך לזכויות אדם, לדמוקרטיה ונגד גזענות גם בימי קורונה.

בברכת חג שמח ואיחולי בריאות,

צוות מחלקת חינוך.