ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

ערבי? מזרחי? אתיופי? אתה בטח מסוכן

פורסם בתאריך 16 בפברואר 2020

Jose Maria Hernandez – Dreamstime.com ©

בשבוע שעבר הוציא בית המשפט צו על תנאי בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח, והורה למשטרה להסביר מדוע לא תפסיק לעכב אנשים ולדרוש מהם להציג תעודת זהות ללא חשד סביר שביצעו עבירה כלשהי. העתירה (שהוגשה יחד עם אגודת יהודי אתיופיה, הועד נגד עינויים והמרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית) תקפה את ההתנהלות השיטתית וארוכת השנים של שוטרים לעכב אנשים ברחוב, רק מפני שלתחושתם הסובייקטיבית הם נראים "בעייתיים", לדרוש מהם ללא כל הסבר להציג תעודה מזהה ולבדוק במאגר המשטרתי את המידע אודותם. נטען בה שהתנהלות זו מנוגדת לזכותו של כל אדם כי רשויות המדינה לא יתייחסו אליו כאל "חשוד", ולא יגבילו את חירותו באופן שרירותי ובהעדר סיבה מספקת.

הנוהג הזה, לדרוש מאנשים במרחב הציבורי להציג תעודה מזהה סתם כך, ולעיתים לעבור גם תחקור וחיפוש, מופעל באופן מוגבר כלפי יוצאי אתיופיה, ערבים, מזרחים וחרדים ("פרופיילינג"). הוא פוגע בזכות לכבוד, בזכות לשם טוב, בזכות לפרטיות, בזכות לחופש תנועה ובזכות לשוויון. דו"ח ועדת פלמור מ-2016, שעסק בגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, התייחס באריכות לפרקטיקה המשטרתית הזו הזו וקבע שהיא משפילה, מדירה ומבזה, מבוססת על תיוג גזעי ומייצרת אינטראקציות אלימות בין שוטרים לאזרחים.

פרופיילינג הוא ייחוס מסוכנות לאדם בשל השתייכותו לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית, וזאת גם בהיעדר מידע קונקרטי על מסוכנות שכזו. משמעותו בפועל היא הפיכתם של אינדיבידואלים וקבוצות למטרה להפעלת סמכויות משטרתיות בהתבסס על המראה שלהם. פרופיילינג הוא חוויה שחלקנו לעולם לא נעבור. רבים מאיתנו יחלפו בלי שום בעיה על פני המאבטח בקניון או בתחנת הרכבת, ואף שוטר לא יעצור אותנו סתם ככה ברחוב או בגינה הציבורית, ישאל מה אנחנו עושים פה וידרוש שנציג תעודה מזהה. אבל עבור מי מאיתנו שהוא אתיופי, ערבי או מזרחי זו עשויה להיות חוויה יומיומית. מי שחווה על בשרו את הפרקטיקה המתייגת הזו מתאר הרבה יותר מחוסר נוחות: זו חוויה של השפלה, מתח ואפילו טראומה. מי שלא עובר את זה לא יכול להבין כמה זה משפיל – "בוא הנה, תעמוד בצד, תציג תעודה, תחכה עד שנסיים לבדוק אותך". בלי הסבר, בלי הצדקה, כשכולם מסביב מסתכלים.

בחודש הבא נציין את היום הבינלאומי למאבק בגזענות. החלטת בית המשפט מזמנת לנו הזדמנות להעלות את נושא התיוג הגזעי לדיון בכיתה, באמצעות שאלות כגון:

    • האם אתם/ן מכירים/ות את המושג "פרופיילינג"? האם שמעתם/ן על מקרים של פרופיילינג ואפליה בעבודת המשטרה? (בקישור כאן תוכלו למצוא דוגמה)
    • האם, לדעתכם/ן, צריכה להיות לשוטרים ולמאבטחים סמכות לעכב אדם ולדרוש ממנו להציג תעודה מזהה, גם אם אין חשד שביצע או שבכוונתו לבצע עבירה? מה מטרתה של פרקטיקה זו? מהן השלכותיה וסכנותיה?
    • על מה נסמך הפרופיילינג? (הנטייה שלנו לקטלג בני אדם לפי קבוצות; סטריאוטיפים ביחס לגזע, צבע, מוצא אתני, דת, ומקום מגורים)
    • מה קורה כאשר קיטלוג על בסיס השתייכות לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית משפיע על חופש התנועה של חברי קבוצות מיעוט במרחב הציבורי ופוגע בזכותם לכבוד ולפרטיות?
    • האם אתם/ן מכירים/ות מישהו או מישהי שסובלים מפרופיילינג? כיצד, לדעתכן/ם, הם/ן מרגישים/ות?

להעמקת הדיון אפשר להקריא לתלמידים/ות תצהירים של צעירים מזרחים ואתיופים שחוויותיהם תוארו בעתירה שהוגשה לבית המשפט:

א' חייל בן 22 ממוצא מזרחי סיפר שהוא מתבקש לעיתים קרובות להציג תעודת מזהה במיוחד כשהוא מסתובב בבת ים, יפו או לוד: "בכל פעם שזה קרה לי, הרגשתי שזה הורס לי את כל מהלך היום. תחושה שאני לא שווה בין שווים, לא משנה כמה אני מתנדב ועושה למען החברה, עדיין יש אנשי ביטחון שמסיקים לגבי מסקנות בגלל המראה שלי".

ז' בן 29 סטודנט לחינוך גופני ומאמן כדורגל ממוצא אתיופי המתגורר ברמלה סיפר שמאז שהיה ילד "היו פונים אלינו שוטרים ודורשים לדעת מה אנחנו עושים ואפילו מבצעים עלינו חיפושים גסים, מעיפים לנו את הכובע מהראש. זה משפיל מאד ומביך אותי. לא ברור לי איך מישהו יכול להתנהג בצורה הזאת. איך לא מופעל שיקול דעת לפני התפקיד? כשאני רואה משטרה אני משתדל לא לעבור לידם, המרחב שלי אוטומטית מצטמצם".

א' סטודנט למשחק בן 19 מיפו ממוצא מזרחי סיפר שבכל פעם שהוא יושב עם חברים בשכונה שוטרים מבקשים מהם להציג תעודה: "תמיד הרגשתי מאד מובך ממה שאנשים יחשבו עליי בגלל הסיטואציה הזאת… מרגיש שאין לי את הזכות לחיות בביטחון, שהמשטרה לא שומרת עליי אלא רק מנסה להפליל אותי בכל דרך".

לקריאה נוספת: נייר עמדה בנושא פרופיילינג מאת הקליניקה לרב תרבותיות ומגוון באוניברסיטה העברית (2017)

פדגוגיה אקטיביסטית – יש דבר כזה!

פורסם בתאריך 13 בפברואר 2020


בתחילת השבוע התקיים המפגש הראשון בהשתלמות בנושא פדגוגיה אקטיביסטית, תוצר של שיתוף פעולה בין מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח לבין קרן קטקו איילי, מורה ואשת חינוך החוקרת אקטיביזם שמנחה את הקורס. מורים ומורות למקצועות שונים מכל רחבי הארץ משתתפים/ות בהשתלמות המרתקת ויזכו לקבל כלים מעשיים לשילוב בין פדגוגיה, הוראה ואקטיביזם חברתי, תוך יצירת שותפות ותמיכה במסגרת קבוצה לומדת. הקורס מתקיים הפעם כתוכנית פיילוט, לקראת השתלמויות נוספות שמתוכננות להמשך.

השתלמות זו מהווה ערוץ נוסף לקידום אקטיביזם חינוכי ולהעשרה מקצועית בנושאי זכויות אדם ופדגוגיה ביקורתית. אם גם אתם/ן מאמינים/ות בחינוך ככלי לשינוי חברתי ורואים הזדמנות לקדם זכויות אדם בכל מקצועות הלימוד – אנו מזמינות אתכם/ן להצטרף לפורום חינוך לזכויות אדם של האגודה, שנועד לספק עבור אנשי ונשות חינוך מרחב למידה, הכשרה ושיתוף.

הצטרפו לקבוצה של פורום חינוך לזכויות אדם בווטסאפ – בקישור כאן!

שיעור באזרחות – על חופש ביטוי של מורים, על השתקה ועל צנזורה עצמית

פורסם בתאריך 20 בינואר 2020

ביום שישי האחרון נודע כי עיריית ראשון לציון החליטה לסיים את העסקתו של ד"ר מאיר ברוכין, מורה ותיק לאזרחות בתיכון עירוני ט' בעיר, בעקבות תלונות של כמה תלמידים והורים על התבטאויות פוליטיות בשיעור. מן הפרסומים עולה, כי גורמים בעירייה הפנו לדף הפייסבוק של ברוכין שבו פרסם עמדות שמאל קיצוניות, אך הפוסטים המדוברים לא נכללו בטענות נגדו שהופיעו בהזמנה לשימוע. ברוכין עצמו הבהיר להורים כי חלק מהדברים שיוחסו לו נאמרו על ידו במסגרת רצונו לעורר דיון בכיתה ולעודד מחשבה עצמאית בסוגיות שנויות במחלוקת, וכי דברים אחרים כלל לא נאמרו בכיתה. בפוסט שפרסמה בפייסבוק כתבה אחת מתלמידותיו: "הוא עשה משהו שלא כל מורה יעז לעשות: להעמיד את התלמידים מול מידע שלא תמיד נוח לשמוע… הוא פתח בפנינו עולם שלם של דעות ומחלוקות, שמדינת ישראל, הממשלה, התקשורת ומערכת החינוך מנסות להצניע. ואת האדם הזה החליטו לתלוש מתפקידו".

"פרשת מאיר ברוכין" החדשה, כמו פרשת אדם ורטה מינואר 2014 שעוררה סערה ציבורית ואף הגיעה לדיון בוועדת החינוך של הכנסת, מעלה שוב שאלות קריטיות בדבר חופש הביטוי של מורים ולגבי מהות החינוך לחשיבה ביקורתית ולתודעה פוליטית המצופה על פי חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. התנכלות וסנקציות מצד מערכות ציבוריות, הורים ומשרד החינוך מסמנות גבולות צרים מאוד לזכותם של המורים לחופש הביטוי וליכולתם להקנות לתלמידים ידע ומיומנויות לחשיבה ביקורתית ועצמאית. יתרה מזו, מקרים כגון אלה מחזקים ביתר שאת את האפקט המצנן ביחס לחינוך פוליטי-אזרחי. אלפי מנהלים ומורים העדים להשתלשלות האירועים עלולים להפנים את המסר הבלתי כתוב ממשרד החינוך לעובדי ההוראה, לפיו מי שרוצה ליהנות מ"שקט תעשייתי" ולהבטיח את מקומו – ירחק מן הסְבַךְ הטעון והמורכב של דיון בסוגיות שנויות במחלוקת בכיתה, במיוחד אם כלולים בו מסרים שנוגדים את הנרטיב הקולקטיבי הרשמי. על אחת כמה וכמה, ייטב לו אם ירחק מהבעת עמדותיו האישיות, אם הן חורגות מן הקונצנזוס. אולם אל לנו לשכוח, כי הבעת דעה במסגרת שיח חופשי היא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. אל מול האינטרס של המערכת לשמור על הדברים עמומים ומעורפלים, חשוב לדעת מה המעט שאסור ומה שפע המותר בהתבטאויות של מורות ומורים בכיתה ומחוצה לה.

בימים אלה לומדים התלמידים לבחינת הבגרות באזרחות. הם משננים מושגים ולומדים על גישות חברתיות ועל שסעים בחברה הישראלית. הם נדרשים לענות על שאלות הנוגעות לזכויות אדם ולערכים דמוקרטיים כמו פלורליזם, חופש המחשבה והדעה וחופש הביטוי. מהלך סיום העסקתו של ברוכין על רקע התבטאויותיו בכיתה ופרסומיו בדף הפייסבוק שלו, מזמן לנו הזדמנות לקיים עם התלמידים והתלמידות דיון מעמיק בנוגע להתנגשות שבין החומר התיאורטי של לימודי האזרחות לבין המציאות. כשמדברים על פלורליזם, אי אפשר לשמוע בכיתה רק חלק מן הדעות. אם עוסקים בחופש הדעה ובחופש הביטוי, אסור להתעלם ממקרה שבו מורה מאבד את משרתו על רקע הבעת דעותיו בכיתה והתבטאויותיו במרחב הציבורי, מחוץ לשיעורים, ואפילו אם הן רדיקליות.
אנו סבורות כי העלאת הנושא לדיון בכיתה בעת הזו חשובה ביותר, ומאמינות כי עצם השיח – בין אם שוללים את התנהלותם של המורה או של המערכת ובין אם רואים אותן לחיוב – מעורר לחשיבה ביקורתית ולעצמאות מחשבתית. אלה מתאפשרות רק במסגרת שיח פלורסליסטי, המאפשר את הבעד ואת הנגד, מקנה פרשנויות מגוונות לאירוע ומחייב התמודדות עם ערכים סותרים.

 תקציר ותרגול:
בחינת הבגרות באזרחות מתקיימת בחודש הבא. מהלך סיום העסקתו של מאיר ברוכין על ידי עיריית ראשון לציון ומשרד החינוך יכול להוות בסיס לשאלות תרגול לתלמידים/ות ולדיון חינוכי בכיתה. להלן תקציר האירועים, כטקסט שניתן לדון בו ולשאול לגביו מגוון שאלות בנושאים שונים הנלמדים בשיעורי אזרחות. בהמשך מוצעות שתי אפשרויות ללימוד הנושא בכיתה: האחת על ידי קריאת הקטע על ידי התלמידים/ות ומענה על שאלות במתכונת של מבחן הבגרות, והשנייה באמצעות ניהול דיון פתוח בכיתה.

מורה ותיק לאזרחות בבית ספר תיכון נהג לקיים עם תלמידיו דיונים על סוגיות חברתיות ופוליטיות שנויות במחלוקת, ובמסגרתם הציג בפניהם גם גישות ביקורתיות ואת עמדותיו האישיות. כך, למשל, בהתייחסו לדו"ח העוני של הביטוח הלאומי, הוא אמר כי מדינה שבה כל ילד שלישי חי בעוני "סובלת מריקבון", ובדיון על זכויות אדם ואמנת ז'נבה, הסביר כי צה"ל "מתחזק כיבוש" בשטחים. בעמוד הפייסבוק שלו פרסם המורה פוסטים רבים העוסקים במדיניות ישראל בשטחים, בנכבה, ובביקורת כלפי ראש הממשלה והמערכת הפוליטית. בין היתר, הוא קרא בפייסבוק לסרב לשרת בצה"ל, ואף התייחס בכמה פוסטים לטייסים של חיל האוויר כ"רוצחי ילדים".
אחת האמהות שהתלוננו נגד התנהלותו של המורה, ציינה כי חורה לה שדווקא המורה לאזרחות, "שצריך לעודד את התלמידים לאהוב את המדינה ויהי מה, חרף מגרעותיה, אינו עושה זאת… יש לנו ארץ נהדרת למרות הכל". בעקבות התלונות, זומן המורה לשימוע בעירייה לקראת השעייה מעבודתו. הוא הסביר כי חלק מהדברים בהם הואשם נאמרו בשיעורים על זכויות אדם ומגילת העצמאות במטרה לעורר דיון והוצאו מהקשרם, וכי יש דברים שכלל לא אמר בכיתות. בשימוע סוכם על הפסקת עבודתו לאלתר, תוך תשלום שכר עד סוף השנה, ובנוסף נקבע כי הוא לא יוכל ללמד בשום בית ספר אחר בעיר.
לאחר שנפרד מתלמידיו, כתבה בפייסבוק אחת מתלמידותיו: "המורה שלי לאזרחות, שכמעט בכלום אני לא מסכימה איתו, הוא מבני האדם המיוחדים והמשובחים שיצא לי להכיר. מורה משכמו ומעלה. […] בשיעורים שלו דאג לעשות ולהעביר את הדברים שלא היינו שומעים אם הוא לא היה משמיע אותם. הוא עשה משהו שלא כל מורה יעז לעשות: להעמיד את התלמידים מול מידע שלא תמיד נוח לשמוע… הוא פתח בפנינו עולם שלם של דעות ומחלוקות, שמדינת ישראל, הממשלה, התקשורת ומערכת החינוך מנסות להצניע. ואת האדם הזה החליטו לתלוש מתפקידו". תלמידה אחרת כתבה: "הוא לימד אותנו איך לנהל דיון פורה ומכבד עם אדם שחושב אחרת ממך ואיך להסתכל על הצד האחר".

א. שאלות במתכונת מבחן הבגרות באזרחות:
1. ציין והצג את אחת הזכויות שבשמן ביטא המורה את עמדותיו בפייסבוק. הסבר כיצד זכות זו באה לידי ביטוי בקטע.
2. ציין והצג את העיקרון הדמוקרטי המופיע בדבריהן של התלמידות, בשמו בחר המורה להעלות דעות יוצאות דופן ומאתגרות בכיתה. הסבר על פי הקטע.

ב. ניהול דיון פתוח בכיתה:
– קוראים עם התלמידים/ות את הקטע שלמעלה.
– המורה תשאל: האם לדעתכם מורים רשאים להביע את עמדותיהם הפוליטיות בכיתה? האם הם רשאים להביע את עמדותיהם בפייסבוק?
ותרשום על הלוח בשני טורים:
נימוקים התומכים בזכותם של המורים להביע את עמדותיהם; נימוקים השוללים זאת.
– בדיון לאחר מכן תתייחס המורה למגבלות החלות על מורים/ות בביטוי עמדותיהם בכיתה בשם השיח הפלורליסטי (החובה להציג מגוון דעות, לקיים דיון פתוח, קשוב, שוויוני ולא מאיים, לקשור את הדיון לחומר התיאורטי הנלמד).
– בנוסף, המורה תתייחס לבעייתיות בעמדה השוללת את זכותם של המורים לבטא את עמדותיהם (האם מותר לשלול את הזכות להבעת דעה מעשרות אלפי בני אדם? איזה מסר זה מעביר בהקשר של חופש הביטוי והשתתפות אזרחית?)
– ניתן לשאול את התלמידים/ות: האם אתם מעוניינים בשיעורים שבהם מעלים לדיון שאלות פוליטיות? (כאן יעלו המושגים: חשיבה ביקורתית, מחשבה עצמאית, מעורבות חברתית ואזרחות פעילה – כל אלה כבסיס לשלטון-עם מושכל).

 

המורה, מותר לך להגיד את זה? על חופש הביטוי של מורות ומורים

פורסם בתאריך 16 בינואר 2020

הרבה מורות ומורים שואפים לחנך תלמידים באופן משמעותי, מה שנקרא "חינוך לערכים". אבל לעיתים, מורות ומורים חוששים להביע דעה – אפילו באופן פרטי ולא מול הכיתה. רבים נמנעים מלכתוב את דעתם ברשת האינטרנט, להפגין או לקיים בכיתה דיון על נושאים שנויים במחלוקת. חלק מהחשש נובע מכך שלא תמיד ברור מה מותר ומה אסור, ושלמערכת יש אינטרס לשמור על הדברים עמומים ומעורפלים.

אז הנה – קבלו סוף סוף הסבר ברור ומדויק על המעט שאסור ועל ההרבה שמותר בהתבטאויות של מורות ומורים בכיתה ומחוצה לה. עו"ד עודד פלר מהאגודה מתארח בפרק השני של הפודקאסט שלנו – שמיעת חובה לכל מורה!