ברוכים הבאים לסדנא

אם אתם מאמינים בחינוך ערכי ולא רק הישגי, שחינוך הינו מרכזי בשינוי חברתי ושכל אשת ואיש חינוך יכול/ה להשתתף בבנייה של חברה סובלנית, דמוקרטית ונקייה מגזענות, הגעתם למקום הנכון. הצטרפו לקהילת א/נשי חינוך המחנכים צעירים להפוך לאזרחים בוגרים עם תודעה דמוקרטית. האתר נועד לסייע לכם- א/נשי חינוך שחושבים אחרת

ה"למידה מרחוק" היא ניסוי שקורבנותיו הם ילדי השכבות החלשות I מאמר דעה

פורסם בתאריך 23 באפריל 2020

במשרד החינוך מעוניינים כבר שנים לעבור בצורה גורפת ללימוד אינטרנטי רחב. אלא שכפי שמתבהר כיום, שיטה זו מגדילה עוד יותר את הפערים בין ילדי האליטות המורגלים בטכנולוגיה לבין הילדים המוחלשים שנשארים הרחק מאחור. ככל שהזמן עובר, ברור עד כמה הנזק לילדים בפריפריה החברתית המוחלשת הולך וגדל.

השימוש בטכנולוגיה לוקח בחשבון את הברור מאליו החברתי, אבל לא את המציאות. בבתים של משפחות מוחלשות, במקרה הטוב יש מחשב אחד; מצב זה הוא חלק מהמציאות של האוכלוסיות המוחלשות. אם יש להם טלפונים חכמים, טכנולוגיה זו לא מספיקה כדי ללמוד, לעקוב, לבצע תרגילים או שיעורים ולהשיב למורה. באותה משפחה, אם יש יותר מילד אחד בגיל חינוך, הרי שאין אפשרות בפועל לעקוב אחרי כל השיעורים.

מעבר לזה ישנה בעיה פדגוגית חמורה. חלק מהילדים לא יכולים לעקוב אחרי הוראות המורה במשך שעות. רמת הקשב שלהם הולכת ויורדת עם הזמן. נתון זה הוא בוויכוח במשרד החינוך כיוון המשרד מעוניין כבר הרבה מאוד שנים להביא ל-"מהפכה" בתחום החינוך ולעבור בצורה גורפת ללימוד אינטרנטי רחב. כך שמבחינת המשרד, הוראה סינכרונית בסיוע של הטכנולוגיה היא חזית הישועה.

אולם, במטה-מחקרים על השפעת הטכנולוגיה על ילדים, ידוע שאין תחליף למורות. הסיבה לכך היא שילדים בכל הגילאים –ובכלל בני אדם- חייבים קשר אנושי כדי להפוך את הידע הנלמד לחיבורים חברתיים ורגשיים. רק אז ישנה הפנמה ארוכת טווח. כמובן, זה לא כולל את ילדי האליטות אשר מורגלים בטכנולוגיות, ויש להם הון תרבותי וחברתי המאפשר להם חיבור מהיר בלמידה סינכרונית.

חוסר היכולת כרגע מצד המורות לגרום לכך שיהיה קשב רגשי עם הילדים בצורה קבועה, מגביר את חוסר הריכוז, ואף את מה שאני קורא "הימנעות פעילה" מצד הילדים בתהליך הלמידה. אחת מההערכות המוטעות – אשר מושפעות מהאינטרסים של התאגידים הטכנולוגיים –  היא שככל שהגיל עולה כך מתאפשרת יותר למידה מרחוק.

מהניסיון שלי היום עם סטודנטים, שהם נשים וגברים בוגרים, ה-"הימנעות הפעילה" היא חלק בלתי נפרד מכל שיעור. פותחים את חשבון הזום או תוכנה אחרת, אבל המיקרופון והתמונה מכובים. כמובן זו לא אשמתם של הסטודנטים, אלא אחריות של המרצה או המחנך להבין שזה חלק מהסיפור. אבל משרד החינוך אינו רוצה לראות זאת כיוון שהדבר עלול להרוס תכניות לטווח ארוך של העברת ידע בצורה טכנולוגית, שנחשבת למהפכה הבאה בחינוך, ב-ה' הידוע. או כפי שהם קוראים לכך, "לעלות לכיתת המאה ה-21". תהליכים אלו גורמים ויגרמו בעתיד לנשירה גלויה וסמויה של ילדים מהלימודים. שוב, המוחלשים ביותר הם אלו שישלמו את המחיר היקר ביותר. אם היום נפתח פער, מה יהיה בעתיד כשחלק מהמערכת תהפוך להיות אינטרנטית?

הסוגיה הזו אינה תעלומה קונספירטיבית. זהו חלק מסדר היום של רוב המכריע של משרדי החינוך בעולם ניאו-ליבראלי. חלק מסדר היום של הבנק העולמי מאז שנות ה-90' של המאה שעברה הוא "התייעלות" של המערכות החינוכיות, המכבידות על משקל המדינה בשוק החופשי-לכאורה. הפרטת החינוך, שהיום היא חלק בלתי נפרד מהמציאות הישראלית, גורמת כבר היום לפערים הולכים וגדלים באיכות ובכמות של למידה שמקבלים ילדי האליטה לעומת ילדי הפריפריה החברתית, שהם רוב הילדים בארץ (כ- 70%). המערכות הטכנולוגיות יאפשרו סיבוב נוסף בחנק ההולך ומתהדק כנגד החינוך הציבורי הארץ ובעולם.

השימוש בטכנולוגיה יאפשר בטווח הבינוני לספוג את הקיצוצים הצפויים במשרד החינוך – כמו בכל המשרדים הנקראים בכיבוס המילים "חברתיים" – לאחר רגיעת מגפת הקורונה. פחות מורים בעלי קביעות, יותר טכנולוגיה מחליפת מורים. אם כבר עכשיו מורות ואנשי חינוך הם במקום השני בשיעור האבטלה, איך המערכת החינוכית תקלוט אותם מחדש, כשיש קיצוצים? הטרגדיה של הניסוי האנושי הקשה שהקורונה מביאה עלינו פותחת את הדלת למשטר הניאו-ליבראלי לבצע עוד ניסויים, הפעם כלפי הילדים המוחלשים בחברה שלנו.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר, מרצה בסמינר הקיבוצים. יועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם.

המאמר פורסם לראשונה בשיחה מקומית 

בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לחינוך לזכויות אדם

פורסם בתאריך 21 באפריל 2020

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בישראל בכל שנה בכ"ז בניסן לזכרם של ששת מיליון היהודים שנרצחו על ידי הנאצים ובעלי בריתם ולציון פעולות המרד והגבורה בגטאות. מועד זה הוא יום אבל לאומי במדינת ישראל.

מעבר לדיון החשוב בנוגע לשואה, להנצחת הנספים/ות, לאירועים המרכזיים שהתרחשו בתקופה זו ולנסיבות שהובילו אליה, חשוב גם לקיים דיונים חינוכיים בנושא השואה בפרספקטיבה של זכויות אדם. ציון זכרם של קורבנות השואה וגבורתם של לוחמי הגטאות מהווה הזדמנות חינוכית משמעותית לדיון עמוק על ערכים דמוקרטיים והגנה על זכויות אדם, במיוחד של קבוצות מיעוט בחברה, ועל ההשלכות החמורות הנובעות משלילתן.

בימים אלה של משבר הקורונה, רבים מאתנו חיים בבידוד ובאי וודאות כלכלית. מציאות זו אינה זרה לאלפי ניצולי השואה החיים בקושי מתמשך הנובע לא רק מחוויות השואה הקשות אלא גם מקושי כלכלי ובידוד חברתי. אנו מציעות לקיים ביום זה דיון אקטואלי בנוגע למצבם הכלכלי- חברתי הקשה של ניצולי שואה רבים, ולחשוב עם התלמידים/ות על סוגים שונים של יוזמות אזרחיות שאפשר לנקוט בהן על מנת לשנות את מצבם.

בישראל חיים כיום 192 אלף ניצולים ונפגעי התנכלויות אנטישמיות בתקופת השואה. טווח הגילאים של הניצולים נע בין 83-100 שנים, וכ-25% מהם חיים מתחת לקו העוני. תמונת המצב בנוגע לחייהם של ניצולי השואה בישראל מדאיגה מאוד. רבים מהם מתקשים לרכוש מזון ותרופות, לא זוכים לטיפול רפואי ראוי, וישנו פער ניכר בפיקוח על התקציבים המועברים להם. דו"ח מבקר המדינה משנת 2017 חשף כי משרד הרווחה לא ניצל כ-60 מיליון ש"ח שהוקצו לניצולים עבור השנים 2014-2015; בשנת 2016 נוצלו רק 4.3 מיליון ש"ח מתוך 40 מיליון שהוקצו לשירותי הרווחה. בנוסף, בגלל בירוקרטיה מסועפת וחוסר ידע, ניצולים רבים מתקשים במיצוי זכויותיהם. אלו הן רק חלק מהבעיות שצוינו בדו"ח מבקר המדינה, שלא נפתרו בשנים שחלפו מאז נכתב.

מהנתונים שמפרסם משרד האוצר מידי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עולה כי רק 59 אלף ניצולים מקבלים קצבה חודשית מהמדינה, בסכומים הנעים בין 2000-6000 ש"ח. אחוז קטן מתוכם מקבל קצבה גבוהה יותר, אך יתר הניצולים, 133 אלף במספר, מקבלים אך ורק מענק שנתי העומד על סכום של 3,960 ש"ח בלבד, בתוספת פטור מתשלום התרופות שבסל הבריאות (לפי תיקון בחוק מהשנים האחרונות).

כיצד, אם כן, נוצר העיוות הזה? החוק קובע כי רק ניצולי שואה שעלו לישראל עד שנת 1953 זכאים לקצבה חודשית מהמדינה, ומותיר 70% מבין ניצולי השואה ללא יכולת להתקיים בכבוד בישראל בשנות חייהם האחרונות.

שאלות שאפשר להעלות לדיון:

מדוע קשה למצות זכויות, גם כשהן מגיעות לנו על פי חוק?

מהם הכשלים העיקריים במיצוי זכויותיהם של ניצולי השואה בישראל?

ישנם ארגוני חברה אזרחית רבים המנסים לסייע לניצולי שואה. התוכלו לחשוב מדוע? עם אילו כשלים הם מנסים להתמודד? (להוביל את הדיון לכיוון תפקיד המדינה ותפקידם של ארגוני החברה האזרחית)

איזה יוזמות חברתיות אתם/ן חושבים/ות שראוי לקדם על מנת להיטיב עם אוכלוסייה זו? האם ישנן יוזמות שבני נוער יכולים לקחת בהן חלק?

 

חינוך לזכויות אדם בימי קורונה I חומרים ללמידה מרחוק

פורסם בתאריך 1 באפריל 2020

מורות ומורים, נשות ואנשי חינוך יקרים,

ביומנים של כולנו מסומנים כעת ימי חופשת הפסח, שעל פי לוח שנת הלימודים החלה ב-31 במרץ. אולם בשלושת השבועות האחרונים שינתה המציאות את פניה, וכפתה עלינו את "זמן הקורונה". זמן חדש זה מאלץ את כולנו להתמודד עם  אתגרים רבים ומורכבים בכל היבטי החיים.

המאבק במגפה והסגר משפעים רבות על מציאות חיינו, בזמן שכולנו מתמודדים/ות עם ההשלכות הישירות  על החירויות שלנו ועל מצבנו הכלכלי, ישנן קבוצות החוות פגיעה כפולה – אותן אוכלוסיות שגם בימי שיגרה חוות אי שוויון וסובלות מאפליה. המשבר הנוכחי מציף את הפערים החברתיים ומעמיק עוד יותר את הפגיעה באוכלוסיות אלה, בעוד המדינה איננה מספקת את הסעדים הנדרשים. לפעילות האגודה לזכויות האזרח בהקשר זה לחצו כאן.

החומרים החינוכיים שאנו מציעות השבוע עוסקים באיזונים בין זכויות, באי שווין בחינוך ובפגיעות הייחודית של נשים בעת משבר.

מערך ללמידה מרחוק לחטה"ב ותיכון העוסק בהתנגשות בין זכויות בשעת החירום הנוכחית.

מאמר דעה של חולוד אידריס ויעלה מזור עוסק בפערים שבין מערכות החינוך הערבית והעברית בישראל על רקע המעבר ללמידה מקוונת.

מערך ללמידה מרחוק לתלמידי חטה"ב ותיכון ששם זרקור על מצב הנשים במשבר הקורונה.

אנו מזמינים אתכם/ן להמשיך ולשתף אותנו בפעילויות חינוכיות ובחומרי למידה כדי שנוכל לקדם ולשתף בחומרים לחינוך לזכויות אדם, לדמוקרטיה ונגד גזענות גם בימי קורונה.

בברכת חג שמח ואיחולי בריאות,

צוות מחלקת חינוך.

 

למידה מקוונת? במשרד החינוך שכחו את התלמידים/ות הערבים I מאמר דעה

פורסם בתאריך 29 במרץ 2020

וירוס הקורונה מדגיש את הפערים בין מערכות החינוך העברית והערבית בישראל ■ כדי שלמידה מקוונת תצליח, נדרשים משאבים חומריים, כמו מחשב בכל בית ותשתית אינטרנט יציבה.

מאת חולוד אידריס ויעלה מזור

בימים לא קלים אלו מערכת החינוך משקיעה מאמצים אדירים כדי להתמודד עם איום הקורונה ועוברת ללמידה מקוונת מהבית. שעת חירום מעלה על פני השטח את הפערים האדירים שקיימים בחברה בישראל גם בשגרה, בייחוד בין מערכות החינוך הערבית והעברית. נראה שכאשר המערכת פועלת על פי ברירת המחדל שלה היא לא מכוונת לכתחילה לדאוג לתלמידים ומשפחות בחברה הערבית ועל כן מפספסת לפחות שלוש פעמים:

ראשית, למרות שמערכת החינוך הערבית משרתת כמעט רבע מהתלמידים בישראל, האתרים של משרד החינוך שאמורים לשרת את כלל ההורים והתלמידים – כמעט ולא מתורגמים לערבית. לדוגמא, הפורטל הייעודי להורים וכן זה הייעודי לתלמידים – ובהם מידע רב בנוגע לנושאים מגוונים שבשגרה וכמובן גם הודעות במצב חירום – קיים רק בעברית. אפילו הפורטל הפדגוגי, שבו מוצעים כעת השיעורים המקוונים ללמידה מרחוק – אינו זמין בערבית במלואו. אמנם מוצעים בו שיעורים בערבית אך נדרש לכך תיווך של אדם הקורא עברית היטב ובוודאי לא משהו שילדים ערבים בגיל יסודי יוכלו לעשות לבד. מבדיקת עמותת סיכוי נמצא כי נכון לכתיבת מאמר זה, ללומדים בעברית מוצעים באתר פי 2 מקצועות לימוד מאשר לדוברי ערבית (10 לעומת 5). בנוסף, כבר כמה שנים שאין מפקח ארצי ערבי לנושא תקשוב מערכת החינוך. אחת התוצאות היא שכעת, בעת הצורך, פחות מורים בחברה הערבית ערוכים לנהל את הלמידה מרחוק וחסרות הדרכות למורים בשפה הערבית שמותאמות לצרכים הספציפיים שלהם.

מערכת החינוך מפספסת פעם שניה משום שכדי שלמידה מקוונת תצליח, נדרשים משאבים חומריים כמו מחשב בכל בית ותשתית אינטרנט יציבה. מערך הלמידה לשעת חירום אינו לוקח בחשבון את החסמים הרלבנטיים ולכן אינו מקדם פתרונות הולמים. כך למשל, הפער הדיגיטלי בין החברה היהודית והחברה הערבית הוא עובדה קיימת שצריך להתמודד אתה כעת: יש פערים סוציו אקונומיים בין שתי החברות ויש פערים משמעותיים באיכות תשתיות המחשוב והאינטרנט בין יישובים יהודים וערבים רבים – והם משפיעים על האפשרות ללמידה מקוונת. המצב חמור במיוחד בקרב ילדי הכפרים הלא מוכרים בנגב – כיצד הם אמורים להשתתף בלמידה כאשר  לרובם אין חשמל ותשתיות אינטרנט בסיסיות? בחברה בה המחשבים אינם זמינים מספיק, ישנו שימוש נרחב יותר בטלפונים החכמים. סקר של הלמ"ס מצא כי  71% מהאזרחים הערבים דיווחו שהם משתמשים באינטרנט בטלפון ורק 43% מהם דיווחו שהם משתמשים במחשב בבית. (לעומת 77% מהאזרחים היהודים) אך במועד כתיבת שורות אלו עדיין מרבית התכנים לא מתאימים לגלישה בנייד. אגב, ניתן היה למנוע חלק מהבעיה על ידי פרויקט "מחשב לכל ילד", שכבר תוקצב – אך הוקפא בגלל הבחירות. משרד החינוך חייב להתאים את התכנים באופן מלא לשימוש בנייד ולטווח הרחוק, יהיה עליו להפעיל מחדש את פרויקט "מחשב לכל ילד". המשך…