החל משנת 1988 ואילך חלה בישראל מהפכה ביחס לבעלות ובעלי זהות מינית מגוונת, שאינה הטרוסקסואלית: לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. השינוי החל בביטול העבירה בחוק העונשין לגבי משכב זכר (1988) נמשך בתיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (1992) שאוסר על אפלייה בעבודה על רקע נטייה מינית, והמשיך בשורה של חוקים, פסיקות בית המשפט ושינויי מדיניות המשווים את מרבית התנאים של אזרחים בעלי נטיות מיניות באשר הן, נכון לשנת 2009. את המהפכה הפורמאלית ליווה גם שינוי מהותי ביחס הציבורי: יותר ויותר אנשי ציבור יצאו מהארון וזכו לליגטימציה. מאות אלפי אנשים השתתפו במצעדי הגאווה השונים. הוקמו מרכזי תמיכה לקבוצות גאווה שונות, והחלו לצאת מהארון לסביות והומואים מקהילות שונות, כגון דתיים יהודים ומוסלמים.

יחד עם זאת, הזכות לשוויון לפי נטייה מינית עדיין רחוקה ממימוש מלא: עדיין אחת הקללות הנפוצות ביותר בבתי ספר הוא 'הומו', ועדיין בקבוצות רבות באוכלוסייה נטייה מינית שאיננה הטרוסקסואלית נחשבת לקלון, או אף לחטא חמור. שורשיו של היחס המפלה לנטייה החד-מינית נטועים עמוק בתרבות ובדתות השונות, ויש הטוענים כי שוויון להומוסקסואלים נעצר בגבולות תל אביב.

למערכי שיעור בנושא זכויות להט"ב.

מתוך הנאום של סמי מיכאל, נשיא האגודה לזכויות האזרח, מצעד זכויות האדם 2012

"אוכלוסיות וקבוצות רבות בחברה מופלות לרעה, אך בקרב כל אלו נשים הן הקבוצה המקופחת ביותר. על כן היום אני מקדיש את דבריי לזכויות הנשים.

מיום ליום החברה שלנו נעשית אלימה וגזענית יותר. נשים, שהן מחצית האנושות, משלמות על כך את המחיר הכבד ביותר, בגופן ובנפשן. קיפוח נשים, דיכוי נשים ואלימות כלפי נשים הם סוג של הגזענות הנפוץ ביותר בחברה האנושית. אנו מנהלים מאבקים הירואיים למען צדק חברתי, דמוקרטיה, הגנה על מולדת, חופש ביטוי, אך באותה עת אנו חיים בחברה שבה נשים נרצחות, נאנסות, מושפלות, מוטרדות ומופלות לרעה. החברה חומסת את זכויות הנשים, ואין זה משנה אם יהודים, מוסלמים או נוצרים אנו, ישראלים או פלסטינים, מזרחים או אשכנזים, משכילים או בורים, ימנים מושבעים או שמאלנים מובהקים, חילונים נאורים או דתיים חרדים – החברה מדכאת את הנשים.

האמונה שרק גברים מסוגלים להעפיל אל פסגות המחשבה, ואילו נשים לעולם ידשדשו בארציות הגשמית רווחת גם בקרב החברה הנאורה כביכול, לרבות אנשי רוח. לדיכוי רוחני זה, ששותפים לו גברים ולעתים גם נשים מדוכאות, השלכות מרחיקות לכת על עיצוב החברה:

לפי מסורת הדיכוי, בעד אותה עבודה, שכרן של נשים נמוך משכר גברים. פערי השכר בישראל הם מהגבוהים בקרב המדינות המפותחות – לא נשלים עם מצב זה. נשים זכאיות לשכר שווה תמורת עבודה שווה, לא פחות ולו בשקל אחד.

לפי מסורת הדיכוי, לנשים מוקצה מקום מצומצם בהנהגה המובילה – לא נשלים עם מצב זה. נשים אינן נופלות מגברים ביכולות ובכישורים שלהן כהוא זה במדע, בחינוך, ברפואה, בפוליטיקה ובעסקים. נשים זכאיות לייצוג שווה בצמרת.

לפי מסורת הדיכוי, אישה נחשבת נחותה, לעתים אף טמאה ומופקרת, שדינה נידוי, עונש גופני ברוטאלי ורצח. איזו רשעות טמונה במושגים כמו רצח על רקע רומנטי או כבוד המשפחה.

לפי מסורת הדיכוי, דינה של אישה כדין בהמה, שאפשר לסחור בגופה. לא! סחר בנשים הוא פשע נגד האנושות.

לפי מסורת הדיכוי, תהום ההפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי הולכת ומתרחבת. לא! לא נשלים עם מצב זה.

לפי מסורת הדיכוי, כשאישה מבקשת גט, חורצים את גורלה רבנים, דיינים וכוהני דת, ולרוב נוטים חסד לגבר, גם אם אלים הוא. לא! יש להשתחרר מעיוות הדין המחפיר הזה.

לפי מסורת הדיכוי, כשאישה מבקשת לבצע הפלה, היא נאלצת להתחנן לאישור אצל ועדה מיוחדת. לא! גופה של האישה שייך לה וההחלטה צריכה להיות בידיה בלבד.

אישה אינה צלע מגופו של האדם אלא יצור שלם ומקורי בבריאתו. גופה של אישה, נפשה ורגשותיה אינם רכושו של גבר. אישה אינה עזר כנגדו, כי אם ישות עצמאית ושותפה מלאה (לעתים היא גם המפרנסת העיקרית במשפחה). חברה המזלזלת בנשים, פוגעת במעמדן, ומדירה אותן מהשיח הציבורי היא חברה מפגרת, חברה חולה, נחשלת וחשוכה, שלעולם לא תזכה לפריחה מלאה חומרית ורוחנית.

מיליארדים מושקעים בביטחון המדינה, אך מעט מאוד למען בטחון נשים החשופות מדי יום לדיכוי, להטרדה, לאלימות ולרצח. הפליית נשים, משמעותה: ויתור של החברה על תרומתן הענקית והמבורכת.

כגבר, אני רואה בנשים שותפות מלאות, משוש חיים וידידות אמת. מי שפוגע בנשים ומקפח אותן הוא אויבי. אני מייחל ליום שבו נשים לא ייאלצו לחסות במקלטי הגנה, ושהגברים האלימים, הם שייאלצו לחפש מקלט מזעמו של הציבור ומהבוז של חברה הוגנת הרואה בשוויון בין המינים אחד מיסודות קיומה. כי גבר שמשעבד אישה לא יוכל להיות בן חורין.

חברה בריאה וצודקת אינה יכולה להתקיים בין מנצל ומנוצל, כובש ונכבש, בין אדון ומשועבד. שוויון בין המינים הוא הוא התקווה הגדולה לעתיד ראוי של האנושות כולה".

 למערכי שיעור בנושא זכויות נשים ומגדר.

לאמנה בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה

זכויות ההליך ההוגן נלוות לזכויות האדם האחרות, שכן הן נועדו להבטיח כי לפני שפוגעים בזכות לחיים, לביטחון, לחירות, לשוויון או לכבוד, מקיימים הליך כדי לברר אם הפגיעה מוצדקת ואם היא נחוצה להגנת היתרון שהיא אמורה להבטיח. עם זאת, יש לזכויות ההליך ההוגן קשר ישיר יותר אל כבוד האדם: אדם המואשם ללא בדיקה מספקת, ובלא שניתנת לו ההזדמנות לדעת במה הוא מואשם ולהתגונן מפני ההאשמה – נפגע פעמיים: הוא מסתכן בפגיעה בלתי מוצדקת בזכויותיו, וההתנהגות כלפיו פוגעת, באורח מיידי, בכבודו וביכולתו לשלוט בחייו.

למערכי שיעור בנושא הזכות להליך הוגן.

לא במקרה רשימת זכויות האדם כוללת גם זכויות, שמאפשרות לבני אדם להיות שותפים בקבלת החלטות בעניינים הנוגעים להם: קודם כל הזכות לבחור נציגים ולהיבחר למשרות ציבוריות, אך גם הזכות להתאגד (למשל במפלגות), הזכות להביע דעות באופן חופשי וחופש האסיפה (למשל בהפגנה בעד או נגד פעולות של הנציגים, בין מועד בחירות למשנהו, כדי לשנות החלטה שלהם).

החיים בחברה דמוקרטית הולמים את האדם, שהתפיסה של זכויות האדם רואה לנגד עיניה – בעל יכולת ורצון לקבוע לעצמו מטרות ודרכים למימושן ולתכנן את חייו. מכיוון שרוב מטרותיו של אדם, ובעיקר הדרכים למימושן, תלויות גם בפעולות של אחרים, הוא לא ירצה שיחליטו בשבילו על דמותה של החברה שבה הוא חי בלא שתהיה לו אפשרות להשפיע על ההחלטה, במידה זו או אחרת. החיים בחברה דמוקרטית מאפשרים לאדם, לפחות עקרונית, פחות שליטה של אחרים בחייו מאשר החיים בחברות שמשטרן סמכותני.

למערכי שיעור בנושא דמוקרטיה.